אבן עזרא על בראשית כז יט

| אבן עזרא על בראשיתפרק כ"ז • פסוק י"ט |
ב • ג • ה • ז • יא • יב • יג • יט • כא • כה • כו • כז • כח • כט • לג • לה • לו • לז • מ • מא • מב • מד • מה • מו • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית כ"ז, י"ט:

וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאׇכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּעֲב֖וּר תְּבָרְﬞכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃


ויש אומרים: חלילה לכזב הנביא, רק הוא כן: אנכי מי שאנכי, ועשו בכורך. ואחרים אמרו, כי בנחת אמר אנכי, ונשא קול במלת עשו בכורך. ואלה דברי רוח, כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים: החלק הראשון – שליח במצוות, והחלק השני – נביאי העתיד. ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן, לא יזיק; רק השליח לא יתכן שיכזב כלל.

גם הנה דוד, נכתב עליו "איש האלהים" (נחמיה יב, כד), ואמר: "רוח ה' דבר בי" (שמואל ב כג, ב) – בלבל דבריו עם אחימלך ואמר: "ויהיו כלי הנערים קדש" (שמואל א כא, ו), לצורך שעה. גם אלישע שאמר לחזאל: "לך אמור לו חיה תחיה" (מלכים ב ח, י), אף על פי שפירושו: חיה תחיה מחולי זה, הראני השם כי יהרג. וכן מיכיהו אמר תפילת שוא, "עלה והצלח" (מלכים א כב, טו), דרך מוסר. וכן אמר דניאל: "מרי חלמא לשנאך" (דניאל ד, טז); ולהיות כנגד השם, דרך דרש. וכן אמר אברהם: "וגם אמנה" (בראשית כ, יב); "ונשתחוה ונשובה" (בראשית כב, ה).

ואכלה מצידי — כמו "זכרה לי אלהי לטובה" (נחמיה ה, יט); והאל"ף שורש: