קטגוריה:בראשית יח כה
חללה לך מעשת כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חללה לך השפט כל הארץ לא יעשה משפט
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
חָלִ֨לָה לְּךָ֜ מֵעֲשֹׂ֣ת ׀ כַּדָּבָ֣ר הַזֶּ֗ה לְהָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְהָיָ֥ה כַצַּדִּ֖יק כָּרָשָׁ֑ע חָלִ֣לָה לָּ֔ךְ הֲשֹׁפֵט֙ כׇּל־הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
חָלִ֨לָ/ה לְּ/ךָ֜ מֵ/עֲשֹׂ֣ת׀ כַּ/דָּבָ֣ר הַ/זֶּ֗ה לְ/הָמִ֤ית צַדִּיק֙ עִם־רָשָׁ֔ע וְ/הָיָ֥ה כַ/צַּדִּ֖יק כָּ/רָשָׁ֑ע חָלִ֣לָ/ה לָּ֔/ךְ הֲ/שֹׁפֵט֙ כָּל־הָ/אָ֔רֶץ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה מִשְׁפָּֽט׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | קוּשְׁטָא אִנּוּן דִּינָךְ מִלְּמֶעֱבַד כְּפִתְגָמָא הָדֵין לְשֵׁיצָאָה זַכָּאָה עִם חַיָּיבָא וִיהֵי זַכָּאָה כְּחַיָּיבָא קוּשְׁטָא אִנּוּן דִּינָךְ הֲדַיָּין כָּל אַרְעָא בְּרַם יַעֲבֵיד דִּינָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | חוּלִין הוּא לָךְ לְמֶעֱבַד כְּפִתְגָמָא הָדֵין לְמִקְטַל זַכְּאַי עִם חַיָיב וִיהֵא זַכְּאַי הֵיךְ חַיָיב חוּלִין הוּא לָךְ הֲאֶפְשָׁר מַאן דְדָאִין כָּל אַרְעָא לָא יַעֲבֵיד דִינָא: |
רש"י (כל הפרק)
"חלילה לך" - וא"ת לא יצילו הצדיקים את הרשעים למה תמית הצדיקים
"חלילה לך" - חולין הוא לך יאמרו כך הוא אומנתו שוטף הכל צדיקים ורשעים כך עשית לדור המבול ולדור הפלגה
"כדבר הזה" - לא הוא ולא כיוצא בו
"חלילה לך" - לעולם הבא
"השופט כל הארץ" - נקוד בחטף פת"ח ה"א של השופט לשון תמיה וכי מי שהוא שופט לא יעשה משפט אמתאבן עזרא (כל הפרק)
חלילה — דבר שלא יתכן. ויש אומרים שהמלה כטעם "חלול", שאין בו כלום.
והיה כצדיק כרשע — כאשר יתחברו שני כפי"ן, היא דרך קצרה, והטעם: "והיה הצדיק כרשע והרשע כצדיק". וכן "כי כמוך כפרעה" (בראשית מד יח), "כעמי כעמך" (מלכים א כב ד), "כחשיכה כאורה" (תהלים קלט יב). ואיך יתכן שלא יעשה משפט מי שהוא שופט כל הארץ?:מלבי"ם (כל הפרק)
(כה)" חללה לך". ר"ל הלא אתה השופט משפט הכלל, וצריך אתה לדון מעשה הרשע לפי מקומו באשר הוא שם, שמי שהוא צדיק בערך אנשי מקומו כבר יחשב שם לצדיק הגם שבמקום אחר בין אנשים צדיקים יהיה רשע, וא"כ "חלילה להמית" מי שהוא" צדיק עם רשע", ר"ל שהוא צדיק בערך הרשע, הגם "שוהיה כצדיק כרשע", הגם שהצדיק הזה יהיה כרשע, שבמקום אחר יחשב ג"כ לרשע, אבל חלילה לך השופט כל הארץ הלא אתה שופט את הכלל, וצריך אתה להשקיף עליו שבערך שכניו ואנשי עירו הוא צדיק ואינו מן הדין שיספה עמהם אחר שהוא צדיק בערכם:
ילקוט שמעוני (כל הפרק)
חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע. נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם, מה את מערים על השבועה? מבול של מים אין אתה מביא, ושל אש אתה מביא? אם כן לא יצאת ידי השבועה. השופט כל הארץ לא יעשה משפט. אם עולם אתה מבקש אין דין, ואם דין אתה מבקש אין עולם. את תפוס חבלא בתרין ראשין, בעי עלמא ובעי דינא? אם לית אתה מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאים. אמר ליה הקב"ה לאברהם: "אהבת צדק ותשנא רשע"; "אהבת צדק" – לצדק בריותי, "ותשנא רשע" – שנאת מלחייבן, "על כן משחך וגו' ששון מחברך", מהו "מחברך"? מנח ועד אצלך י' דורות, ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך. אמר ר' יודן: חלילה היא, חולין היא לך, בדייה היא לך, חילול השם יש בדבר. "מעשות דבר" אין כתיב כאן אלא "כדבר", לא היא ולא דכוותה ולא דפחיתא מינה. אמר ר' לוי: שני בני אדם נאמר בהן דבר אחד, אברהם ואיוב. אברהם אמר: חלילה לך וגו'; איוב אמר: "אחת היא על כן אמרתי תם ורשע" וגו'. אברהם נטל עליה שכר, איוב נענש עליה וכו'. ר' חייא בר אבא אמר: ערבובי שאלות יש כאן. אברהם אמר: חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע, והקב"ה אמר: והיה כצדיק כרשע, יתלה לרשעים בשביל צדיקים? דהא אינם אלא צדיקים ניכלי, דאמר ר' יוחנן: כל צדיקים שנאמר בסדום "צדיקם" כתיב. היא דעתיה דר' יוחנן, דאמר ר' יוחנן: "ויאמרו אלינו זקינינו וכל יושבי ארצנו", זקננו כתיב, זקני אשמאי, היינו סבי דבהתא. אמר ר' יהושע בן לוי, אמר אברהם: צרף מעשי ויעלו למנין חמשים. אמר ר' יהודה בר' סימון: לא את צדיקו של עולם? צרף עצמך עמהן ויעלו למנין חמשים. אמר ר' יהודה בר' סימון, כך אמר לו אברהם: מלך בשר ודם תולין לו אנקליטון מדוכוס לאיפרכוס מאיפרכוס לאיסטרטליטי, ואת בשביל שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון לא תעשה משפט? אמר ר' יהודה בר ר' סימון: כשבקשת לדון את עולמך מסרת אותו ביד שנים, רומוס ורומילוס, שאם בקש אחד מהם לעשות דבר מעכבו חבירו; ואת בשביל שאין מעכבך לא תעשה משפט?
אמר ר' אבא בר כהנא: מאי חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע? ולא? והכתיב: "והכרתי ממך צדיק ורשע"! בצדיק שאינו גמור:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח כה.
אברהם מנסה להציל את הרשעים והצדיקים
להציל את הצדיקים
אברהם כבר ביקש להציל את הצדיקים, "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע" (ביאור:בראשית יח כג), וגם רמז שמקום לא צריך לסבול בגלל האנשים הרשעים ששוכנים בו, "הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם" (ביאור:בראשית יח כד).
אברהם מזהיר את אלוהים, "חָלִלָה לָּךְ", ומיד מהללו, "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ", והנה אתה עומד "לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע" ללא "מִשְׁפָּט".
אברהם למעשה אומר: איך אוכל לספר בשבחך לאחר מעשה שכזה?
אברהם לא הזכיר בשם את לוט, כי הם לא נפגשו כבר זמן מה, וגם לאחר שאברהם הציל את לוט (ביאור:בראשית יד טז), לוט החליט לחזור לסדום הרשעה עם מלך סדום, לאחר שאברהם העליב קשות את מלך סדום באמרו: "וְלֹא תֹאמַר, אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (ביאור:בראשית יד כג).
החלטה בידי אלוהים
אברהם מותיר לאלוהים לשפוט את לוט כצדיק או רשע. לפי המשך הסיפור נראה שלוט קיבל זכות להציל אפילו את חתניו וכל מי שהוא רוצה (ביאור:בראשית יח יב). אחרי שלוט הלך לחתניו וראה שהם צוחקים עליו (ביאור:בראשית יט יד) הוא לא הלך לאחרים. ניתן להבין שלוט לא חשב שיש צדיקים בעיר שמגיע להם להנצל, או אנשים שיאמינו לו.
להציל את הרשעים
אלוהים שקל וקיבל את בקשתו של אברהם, ואמר: "אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם, בַּעֲבוּרָם" (ביאור:בראשית יח כו). בעבור הצדיקים המקום ינצל. אלוהים לא ענה מה יעשה לרשעים אם יהיו חמישים צדיקים בעיר. כמובן שאלוהים הגביל את הבדיקה למספר הצדיקים הגרים בסדום בלבד, הרי ייתכן שבכל חמשת הערים יחדיו היו יותר מעשר צדיקים. כלומר, אלוהים מעלה את האפשרות שבמידה ויש מספר מסוים של צדיקים בעיר, יש סיכוי שהעיר תחזור בתשובה.
לפי דברי אדוני, אם לא יהיו חמישים צדיקים בעיר, כל העיר ואנשיה ימותו. אלוהים מפעיל עונש קבוצתי לרשעים ולאנשים חפים מפשע, כולל נשים וילדים. עונש קבוצתי היה הנוהג המקובל,[1] וכך כל המשפחה או העם היו אחראים למעשיהם של שכניהם. משה קבע: "אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יומָּתו"ּ (דברים כד טז), לפחות במקרה שניתן להפריד בין הרשע לאחרים.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
- ^ ראה פקודת המן להרוג את היהודים (ביאור:אסתר ג יג).
דפים בקטגוריה "בראשית יח כה"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.