פתיחת התפריט הראשי

ביאור:האם יכול האדם לערער על עונשיו של ה'

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

כאשר משה ואהרון שמעו מפי ה' שבדעתו להעניש בחומרה את עדת קורח, הם הגיבו מיד : "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם וַיֹּאמְרוּ אֵל אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף"?! (כב).

תמיהתם מתפרשת כך: איך ייתכן שהקב"ה היודע את כל מחשבות האדם יעניש את כולם אף על פי שאיש אחד בלבד חטא!?

אל אלהי הרוחות – יודע מחשבות. אין מדתך כמידת בשר ודם, מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם, אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא. האיש אחד – הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף?
– רש"י שם

מה רצו משה ואהרון לטעון בדיוק? הלוא במרד של קורח השתתפו אנשים רבים, ומדוע לא ייענשו?

1. לפי רש"י, את תמיהת משה ואהרון "האיש אחד יחטא" אין להבין כמשמעה, כלומר קורח בלבד. טענתם הייתה שאין להעניש ציבור שלם אלא את החוטאים באמת בלבד. לדעת רש"י, ה' ענה להם: "אמר הקב"ה יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא". מכאן שמשה ואהרון טעו כאשר שיערו שה' יעניש בלי הבחנה.

2. לפי אבן עזרא, "האיש אחד יחטא הוא קרח שהקהיל על משה ועל אהרון כל העדה... והוא ידע כי האחד שהוא קרח חטא לבדו, וגם אם החטיא אחרים". אמנם אנשים רבים אחרים נגררו אחרי קורח, אבל לטענת משה ואהרון אין להעניש אלא את קורח עצמו, כיוון שהוא שחטא והחטיא, ואפילו עדתו איננה אשמה. לפי זה הקב"ה לא קיבל את בקשתם והעניש את כל הנגררים אחרי קורח שהשתתפו במרד השתתפות פעילה.

האם רשאי אדם לבקר את פעולות ה'?עריכה

בתנ"ך יש מספר תיאורים על אישים הטוענים כלפי הקב"ה ומבקרים כביכול את הנהגתו את העולם - החל מאברהם אבינו שטען על כוונת ה' להרוס את סדום ועמורה: "חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט" (כה), וכלה באחרון הנביאים, מלאכי, הטורח לענות לעם המתלונן על ה' (ב), וכמובן, ספר איוב המוקדש כולו לשאלת הצדק האלוקי.

בכל המקרים הללו אין טענה כלשהי נגד המעִזים להטיל ספק חמור בצדק האלוקי, כל זמן שלא עברו בפועל על ציווי ה'.

הצגת הטענות כלפי הקב"ה לא רק שאינה נתפסת כמעשה רע, אלא פעמים שבכוונה תחילה הקב"ה נמנע מלבצע פעולה שתכנן עד שהאדם יתעורר מעצמו ויבקש ממנו לקיימה או לבטלה, בהסתמכו על עקרון הצדק האלוקי. כך קרה בעניין עונש בני ישראל אחרי חטא העגל. את הביטוי "הניחה לי" (י) מפרש רש"י בעקבות המדרש: "עדיין לא שמענו שהתפלל משה עליהם, והוא אומר 'הניחה לי', אלא כאן פתח לו פתח והודיעו שהדבר תלוי בו, שאם יתפלל עליהם לא יכלם". ואכן משה רבנו מתפלל מייד על ישראל, אם כי אין הוא טוען להיותם חפים מפשע, וה' נענה: "וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (שם, יד).

הרש"ר הירש מסביר את התועלת של התפילה/הבקשה הזו עבור האדם עצמו:

כאשר הקב"ה מביא את משה לכלל תפילה, הרי הוא מעורר בלבו את הבנת דרכי הנהגתו, הוא מעלה את רוחו כביכול לחשוב עמו את מחשבת ההנהגה הא-להית.


לעצם ההתדיינות עם הקב"ה על דרכי הנהגתו, כותב הרמב"ן בסיום דיון ארוך בעניין תורת הגמול והנהגת העולם על ידי ה':

ואם תשאל עלינו: כיון שיש עניין נעלם במשפט ונצטרך להאמין בצדקו מצד שופט האמת יתברך ויתעלה, למה תטריח אותנו ותצווה עלינו ללמוד הטענות שפירשנו והסוד שרמזנו? ולא נשליך הכל על הסמך שנעשה בסוף שאין לפניו לא עוולה ולא שכחה, אלא שכל דבריו במשפט. זו טענת הכסילים מואסי חכמה, כי נועיל לעצמנו בלמוד שהזכרנו להיותנו חכמים ויודעי א-להים יתברך מדרך הא-ל וממעשיו... וכן חובת כל נברא עובד מאהבה ומיראה לתור בדעתו לצדק המשפט ולאמת הדין כפי שידו משגת... כדי שתתיישב דעתו בעניין ויתאמת אליו דין בוראו.


נמצאנו למדים שיש עניין רב להשתדל להבין ככל האפשר את דרכי ה' למרות המרחק האינסופי המפריד בינו יתברך ובין האדם. בתקופת המקרא, כל זמן שהתקיים דו-שיח בין הקב"ה לעם ישראל, היה אפשר לפנות ישירות לקב"ה כדי לקבל הבהרות על דרכי פעולתו כפי שעשה זאת למשל ירמיהו הנביא בשאלתו: "מדוע דרך רשעים צלֵחה" (יב, א)? אך משפסקה הנבואה בישראל הדרך היחידה לעשות זאת היא הדרך הפרשנית, אם בהסתמכות על קודמינו ואם בחקרנות אישית; לתור בדעתנו "לצדק המשפט ולאמת הדין" כפי שידנו משגת, כדברי הרמב"ן. מתברר שיש עניין רב בחקירת דרכיו ובניסיון להצדיק את מעשיו של הבורא, מפני שעיסוק זה מקרב אותנו אליו.

מקורותעריכה

ד"ר אלכסנדר קליין, עלון בר-אילן מספר 708 לפרשת קרח, תשס"ז