ביאור:אסתר ג יג
אסתר ג יג: "וְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים בְּיַד הָרָצִים אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ; לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד, בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר (הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר), וּשְׁלָלָם לָבוֹז."
תרגום ויקיטקסט: ונשלחו ספרים ביד הרצים (שליחים מהירים) אל כל מדינות המלך, ובספרים נכתבה פקודתו של המן: להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, נערים מבוגרים וזקנים וטף ונשים, ביום אחד, בשלושה עשר לחודש שנים-עשר (הנקרא בפרסית חודש אדר), ולבזוז (לשדוד) את כל שללם (רכושם) של היהודים.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ג יג.
דקויות
עריכהוְנִשְׁלוֹחַ סְפָרִים
עריכהנשלוח - צורה נדירה של בניין נפעל, וכן גם (שמואל א כ כח): "נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד", (שופטים יא כה): "נִלְחֹם נִלְחַם בָּם", (שמואל א ב כז): "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי אֶל בֵּית אָבִיךָ", (הושע י טו): "נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (רש"י, אבן עזרא).
בְּיַד הָרָצִים
עריכהמדוע מיהר המן לפרסם את הפקודה, אם זמן הביצוע שלה יחול רק בעוד 11 חודשים? -- שתי תשובות:
1. מטרתו המקורית של המן היתה לפגוע במרדכי. כנציג היהודים בשער המלך, מעמדו של מרדכי בוודאי ירד מייד לאחר פירסום הפקודה להשמדת היהודים.
2. המן חשש שהמלך יבקש את טבעתו חזרה, או ישנה את דעתו ויבטל את הפקודה לפני פירסומה. אולם אחרי פירסומה (אסתר ח ח): "אֲשֶׁר נִכְתָּב בְּשֵׁם הַמֶּלֶךְ, וְנַחְתּוֹם בְּטַבַּעַת הַמֶּלֶךְ, אֵין לְהָשִׁיב".
אֶל כָּל מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ
עריכהכדברי המן (אסתר ג ח): "יֶשְׁנוֹ עַם-אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים, בְּכֹל מְדִינוֹת מַלְכוּתֶךָ", לכן חייב היה המן לשלוח לכל המדינות.
לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד
עריכההמלך אישר לאבד/לעבד כפי שהוא שמע. המן היה חיב להשתמש במילה שאושרה. המילה "לאבד" ללא הסבר אינה ברורה. האם חיבים לפזרם או להרגם? לכן המן היה חיב להוסיף "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג" כדי שהרוצחים ידעו מה לעשות. המן השאיר את המילה לאבד, שנעשתה מיותרת, במקרה והמלך ירצה לראות מה הוא הקשר בין דברי המן ופקודת ההרג.
אֶת כָּל הַיְּהוּדִים
עריכההיהודים חיו בשלום בכל הממלכה והיו ככל העמים. אין הוכחה שהיהודים לבשו או התנהגו שונה משאר העמים ושניתן היה לזהות בקלות את היהודים להריגה. אולם לבטח היו סימנים מזהים: במבטא, מראה, בהתנהגות ובהתקבצות.
במגילה המילה יהודים פונה לעם ולא לדת. היהודים היו בני שבט יהודה. ולמרות שמרדכי היה (אסתר ב ה): "אִישׁ יְמִינִי", משבט בנימין, הוא הגדיר את עצמו כ(אסתר ג ד): "יְהוּדִי", כבן ממלכת יהודה. פקודת המן הגבילה להרוג רק את היהודים. בני בנימין או בני ישראל או עשרת השבטים לא נכללו בפקודת ההרג, אלא אם הם הכלילו את עצמם בשבט יהודה. מטרתו של מרדכי היתה לאחד את העם לעם אחד - יהודים - ולמרות שהמן דחף אותם להתנכר לעמם, בני ישראל, להפך, התיהדו (אסתר ח יז) וחזרו לחיק עמם והצטרפו לשבט יהודה.
בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר - מניין הגיע היום הזה?
עריכההמן הפיל פור, ובפור עלה (אסתר ג ז): "שְׁנֵים עָשָׂר הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר". לא נאמר דבר על היום! אלא שהפקודה נכתבה (אסתר ג יב): "בִּשְׁלוֹשָׁה עָשָׂר יוֹם בּוֹ". כלומר, בפור המן מצא את החודש ה-12, והוא השתמש ביום כתיבת הפקודה בחודש ה-12 כיום ההרג. היום נקבע לפי היום בו נכתבה הפקודה, בתוספת של 11 חודשים, בעתיד, בחודש ה12 הוא חודש אדר.
החודש עלה בגורל, אבל היום היה במקרה, לכן, אפילו למאמינים בגורל, היום הזה לא נבחר בפור אלא עלה במזל, או לפי רצונו של המן להציג את הצעתו למלך.
עוד על תאריכים עבריים ולועזיים במקרא, ראו ביאור:תאריך עברי ותאריך לועזי.
וּשְׁלָלָם לָבוֹז
עריכהכדי להלהיב את ההמון לבצע את המזימה, המן מתיר להם ואף מעודד אותם לבזוז את רכושם של היהודים. התשלום לרוצחים יבוא מהשלל. למלך לא יבוא דבר, כאילו שהמלך וויתר על חלקו באומרו (אסתר ג יא): "הַכֶּסֶף נָתוּן לָךְ". הפושעים יהיו בעיקר אחרי השלל, כי זה מה שישאר להם אחרי העבודה. הפושעים לא יבזבזו זמן להרוג אנשים בזמן שחבריהם אוספים שלל. רק יהודים שישמרו על הרכוש יומתו.
- היה צריך לכתוב "ורכושם לבוז", כי זה היה רכושם של היהודים. אולם המן לא רוצה להראות שאנשיו הם גנבים, לכן הוא כבר מגדיר את רכוש היהודים כ"שלל" השייך לפורעים לפי החוק החתום בטבעת המלך. הגדרה זו גרמה לאויבי היהודים להתחיל מיד בפעולות גנבה כדי לגזול את שללם העתידי, לפני שאחרים יקחו אותו. זה גרם ליהודים בהמשך "לְהִנָּקֵם מֵאֹיְבֵיהֶם" (אסתר ח יג) "הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט א) "מְבַקְשֵׁי רָעָתָם" (אסתר ט ב).
- עוד על שלל מלחמה במקרא, ראו המלחמה ושללה - מן המקרא ועד ימינו / משה דרורי.
הקבלות
עריכהפקודת המן לעומת פקודת מרדכי ואסתר
עריכה1. המן ציווה על השמדה כללית - מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים. לעומתו, בפקודת אסתר ומרדכי (אסתר ח יא): "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל חֵיל עַם וּמְדִינָה הַצָּרִים אֹתָם, טַף וְנָשִׁים" - ההריגה מוגבלת לחיילים הצרים על היהודים (כולל ילדים ונשים המשתתפים במצור), אבל לא את אחיהם, הוריהם וכל עמם. המן רצה להרוג עם (אחריות כללית), מרדכי ואסתר פקדו להרוג פושעים לפי רוע מעשיהם (אחריות אישית).
2. פקודת המן - "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד ... בְּיוֹם אֶחָד ... וּשְׁלָלָם לָבוֹז". פקודת מרדכי ואסתר "לְהַשְׁמִיד וְלַהֲרֹג וּלְאַבֵּד ... וּשְׁלָלָם, לָבוֹז. בְּיוֹם אֶחָד".מדוע הקדים המן את "בְּיוֹם אֶחָד" לפני "וּשְׁלָלָם לָבוֹז"? "שאם המן היה כותב שהשלל והביזה ביום אחד, היו כולם עוטים אל השלל ולא אל ההשמדה, לכן ציווה שביום י"ג לא יבוזו רק יהרגו, והשלל יהיה אחר כך." (פדות יעקב והתוה"מ, ילקוט מעם לועז - מגילת אסתר עמ' רכד).
מקורות
עריכהנלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013