ביאור:אסתר ד יא

אסתר ד יא: "- 'כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים, אֲשֶׁר כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא - אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית, לְבַד מֵאֲשֶׁר יוֹשִׁיט לוֹ הַמֶּלֶךְ אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב וְחָיָה; וַאֲנִי לֹא נִקְרֵאתִי לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ זֶה שְׁלוֹשִׁים יוֹם.'"

תרגום ויקיטקסט: - 'כל עבדי המלך וכל העם בכל מדינות המלך יודעים את החוק: כל איש או אישה, אשר נכנס אל המלך כשהמלך נמצא בחצר הפנימית של הארמון, מבלי שהמלך קרא לו לפני כן - דינו הוא אחד: עונש מוות. יש רק יוצא-דופן אחד לחוק זה: מי שהמלך מושיט לו את שרביט הזהב שלו כשהוא נכנס - יחיה. ואני לא נקראתי לבוא אל המלך כבר שלושים יום - ולכן לא אוכל לקיים את מצוותך לבוא אל המלך.'

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ד יא.

האם אסתר מנסה להתחמק?

לפי מנהג המלכות, כל המופיע לפני המלך ללא רשות היה מסתכן בעונש מוות.[1] ייתכן שאסתר ראתה את עצמה כפילגש המחכה להזמנה להציע את שרותיה (אסתר ב יד) ולא כמלכה, ולתומה חשבה, שגם היא כפופה למנהג הזה. כל מה שאסתר הייתה צריכה לעשות, היה להתחנן על עמה בפני המלך. זה למעשה מה שפקד עליה מרדכי לעשות מיד (אסתר ד ח), בדומה למעשיהּ בעניין בגתן ותרש (אסתר ב כב).[2]

אסתר לא ראתה דחיפות בפתשגן הכתב, שכן הוא איפשר ליהודים כמעט שנה להתקבץ ולהתארגן להגנתם. אפשרי שהצהרת אסתר שהיא לא נקראה למלך "זה שלושים יום" רומזת לסירובה להופיע לא קרואה, אם מתוך פחד שהמלך אינו אוהב אותה יותר, או כי בעתיד הקרוב יגיע תורה ואין צורך להסתכן.[3]

אסתר חששה להציג את פתשגן כתב-הדת ובכך לגלות את יהדותה, לפגוע בכבוד המלך בחשיפת שגיאותיו, להסתכן בעובדה שהמלך נעשה שונא יהודים ואכן אישר את הפקודה ככתבה, להאשים את המן לשוא במקרה שמקורותיו של מרדכי טעו, ולהסתכן שהמן ישמע זאת וימרוד בו במקום.[4] מכאן אפשר להבין את סירובה לעשות כדברי מרדכי, ויחסה המעליב למרדכי כאדם שאינו מודע, כביכול, למנהגי המלכות.

תגובתו החריפה של מרדכי מתוארת בפסוקים הבאים.

לשון סגי נהור

ההסבר הפשוט, שאסתר פחדה להיכנס אל המלך, נועד להתך ולקורא הפשוט. למעשה, כל השיחה בין אסתר למרדכי היא בלשון סתר וסגי נהור - בהיפוך.

אסתר אמרה:

"כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ אֶל הֶחָצֵר הַפְּנִימִית אֲשֶׁר לֹא יִקָּרֵא - אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית" - ולמעשה זה לא נכון - החוק אומר: ללא הזמנה אסור להתקרב למלך בכל מקום שהוא, ואסור להתקרב לכסא המלכות גם אם המלך אינו שם. אסתר חיברה את שני חלקי החוק, כאילו שאסור לבוא למלך רק כאשר הוא יושב על כסאו.
"כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְעַם מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹדְעִים" - לאחר שאסתר מעליבה את מרדכי שכולם יודעים את החוק, היא מצטטת את החוק בצורה לא מדויקת. מכאן ניתן להבין שאסתר רומזת למרדכי שמטרת ציטוט החוק שונה ממה שכל האנשים חושבים. אסתר לא חששה שהמלך לא אוהב אותה ולא יושיט לה את השרביט, הן בעבר היא הודיעה לו על נסיון רצח (אסתר ב כב), ועכשו אפשרי שהיא בהריון עם בנו של המלך.

החשש האמיתי של אסתר היה, שהמלך לא ישב על כסאו כאשר היא תופיע לא מוזמנת, ולא יהיה מי שיגיש לה את השרביט. אסתר רמזה למרדכי, שעליו להבטיח שבשעה היעודה המלך ישב על כסאו. ולכן בהמשך אסתר מודיעה למרדכי שהיא תבוא למלך בעוד שלושה ימים בדיוק מהזמן הזה.

כאשר אסתר שמעה את דברי מרדכי וקראה את כתב הדת היא הבינה:

אסתר קראה "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים" (אסתר ג יג) ושמעה את דברי מרדכי "ביהודיים (בַּיְּהוּדִים) לְאַבְּדָם" (אסתר ד ז). היא הבינה שהמילה "לְאַבְּדָם" היא מילת המפתח, כי היא הופיעה בכפילות, והמן פרש אותה בפקודה, ואולי המן והמלך השתמשו במילה בצורה שונה.
המילה "לאבדם' בין המלך להמן נאמרה ולא נכתבה. המילה יכולה להיות: לפזרם, להורגם, לשעבדם ('לעבדם). המלך הבין שזה לא לפזרם כי המן אמר: "יֶשְׁנוֹ עַם אֶחָד מְפֻזָּר וּמְפֹרָד בֵּין הָעַמִּים" (אסתר ג ח).
אסתר הבינה, שהמן היה מוכרח להשתמש במילה "לְאַבְּדָם" שהמלך אישר, אולם אחרי שכל היהודים יומתו וישמדו, למילה 'לאבד' אין משמעות. מכאן אסתר הסיקה שהמלך אישר 'לעבדם' ולא "לְאַבְּדָם" - לכפות מיסים ולשעבדם, ולא להורגם, והמן הוסיף הסברים "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד" כדי לפרש את המילה "לְאַבְּדָם". כיוון שהמן היה צריך להסביר, ניתן להבין שההסבר שלו הוא חסר אישור חוקי.
מרדכי לא היה צריך לספר לה את דברי המן בעניין 'איבוד היהודים', הן הפקודה היתה ברורה, והיא היתה יכולה ללכת למלך ולבכות על ביטול הפקודה בלי ההסברים על דברי המן. כאשר מרדכי הציג את המילה 'לְאַבְּדָם' בשני הקשרים, אסתר הבינה שיש ניגוד בין הפרושים. כדי להדגיש לאסתר שיש שני פרושים, מרדכי חזר פעמים על המילה "אִם הַחֲרֵשׁ תַּחֲרִישִׁי" (אסתר ד יד), ואסתר עונה לו הבנתי את כפילות המילה כאשר היא אומרת לו בכפילות "וְכַאֲשֶׁר אָבַדְתִּי, אָבָדְתִּי" (אסתר ד טז), ובהמשך היא אומרת למלך והמן "כִּי נִמְכַּרְנוּ אֲנִי וְעַמִּי, לְהַשְׁמִיד לַהֲרוֹג וּלְאַבֵּד; וְאִלּוּ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת נִמְכַּרְנוּ, הֶחֱרַשְׁתִּי" (אסתר ז ד).
לא סביר שעברו בדיוק שלושים (30) יום מאז הביקור הקודם אצל המלך (סיכויים של 3.3%). לבטח זה לא היה מדויק, אבל נועד לרמוז להתך שהמלך לא אוהב אותה, ולרמוז למרדכי שהמלך יחשוב שהיא בהריון, והמחזור איחר כבר לפחות בשבועיים.
אם אסתר היתה הולכת למלך כפי שמרדכי אמר: "לָבוֹא אֶל הַמֶּלֶךְ, לְהִתְחַנֶּן לוֹ, וּלְבַקֵּשׁ מִלְּפָנָיו עַל עַמָּהּ" (ביאור:אסתר ד ח), המלך היה עושה כפי שהוא עשה עם שומרי הסף, ככתוב: "וַיְבֻקַּשׁ הַדָּבָר וַיִּמָּצֵא" (אסתר ב כג), כלומר: המלך היה מזמין את המן לחקירה והסברים, ואז המן, ששלט בשער המלך, היה מופיע עם שומרי ראש שלו והורג את המלך.
עניין ההריון האפשרי של אסתר, נועד גם להסביר למלך ולהמן, שצריכה להיות פגישה סודית שבה ידובר על היורש העתידי. ניתן להבין שהמלך חשב על יורש, כי הוא היה מוכן לתת למלכה ובנו "עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת, וְיִנָּתֵן לָךְ" (אסתר ה ג). מכאן ניתן להבין שבשיחה המלך יציע להמן להיות העוצר לנסיך עד בגרותו. כך המלך והמן הסכימו בשמחה להכנס להרמון הנשים, לחדר המלכה, בלי שומרי ראש.

אסתר לא חששה לחייה, הן המלך קיים איתה יחסים לפני חודש, והופעתה יכולה לדווח לו שהיא בהריון עם בנו, יורש העצר. לכן, למעשה, אסתר מודיעה למרדכי שהיא הבינה שהיא חייבת ללכת למלך ולהסתכן, אבל חשוב לה לדעת מתי המלך ישב על כסאו, כדי שהוא יוכל להושיט לה את השרביט. אם היא תבוא כאשר המלך אינו יושב על כסאו, אפשרי שהיא תומת, כי המלך לא יוכל להציל אותה בעזרת השרביט.

ברור שמרדכי ידע על החוק הזה - הן וושתי הודחה בגלל שהיא פרשה את החוק בצורה לא נכונה (אסתר א יב). ההוכחה שזאת היתה כוונתה של אסתר, היא כאשר מרדכי מודיע לה שהסכנה לו היא מידית, אסתר הבינה ומודיעה לו שהיא תבוא למלך עוד שלושה ימים מרגע זה בדיוק, ושחובתו של מרדכי לארגן שהמלך ישב על כסאו בזמן הזה, לא יהיה עסוק בעבודותיו, ושהמן יהיה עסוק במקום אחר (שער המלך).

[1] הרודוטוס ספר ג, 84

[2] בעניין בגתן ותרש אסתר חיכתה להזמנת המלך כדי להזהירו, כנראה כי הסכנה לא הייתה גדולה ומיידית (אם בכלל).

[3] הרודוטוס ספר ג, 69. "אצל הפרסים באות הנשים על הסדר באה היא ושכבה עמו."

[4] מרדכי ידע הכל, ולכן ידע שהחששות הללו הן ללא-בסיס.

מקורות

הרודוטוס, כתבי הרודוטוס – בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תרצ"ה.

נלקח מ- מגילת ההיפוכים. אילן סנדובסקי, אופיר בכורים, יהוד מונוסון, 2013