פתיחת התפריט הראשי
תשובות רש"י:

מהדורת הרב כשר:
א ב ג ד ה ו ז ח ט י
יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ
כא כב כג כד כה כו כז כח

הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין (ביצה ל, א)    והקשה לו מה נעשה בכמה מקראות -- "ואתה [כי] הזהרתו" (יחזקאל ג, כג), "ולמוכיחים יונעם" (משלי כד, כה) --

אמת נצטוו הנביאים והחכמים להוכיח את ישראל - אחד יחיד ואחד צבור, ואם יראו אותם עוברים על התורה מזידים - יוכיחום ויקללום יסטרום יתלשום; ואף לסבבם בעריבים וטעם כבושים להחזירם למוטב. ואף אם לא ישמעו -- אתה את נפשיך הצלת. ואף את השוגגין ע״י שאינן יודעין שהדבר אסור ואם יודעין יחזרו בהם אליהם להזהירם את החקים את התורות ואת דרך הטוב אשר ילכו בה.

אך המחזיקים היתר בדבר איסור, ופשט התירו בעיניהם, ואם נודיעם -- לא ישמעון, שיורו בו היתר לעצמן מאחר שהחזיקו בו, כגון הני נשי דיתבן אפומא דלחייא (ביצה ל, א) שדבר היתר הוא אלא מפני הכנסת החפץ המתגלגל אם נאסר עליהן לא ישמעו להם יאמרו זהירין אנו מהכניס המתגלגל. והמספקות וצעדן ואשייאן (שם ושם). ותוספות יום הכפורים שהם יושבים בעוד היום גדול וסעודתן מושכתן ואין הכל זהירין להפסיק ובקיאין להבחין שאומרין עוד יש שעות עד שרואין קרוב להחשיך. ואם יודעין יעברו עליהן -- יפה השתיקה, דלא להענישם על המזיד. ואין זו דומה לרואה את חבירו עובר מזיד שנצטוו למחות ואפילו אין מקבל[כשר 1] כמו שכתב (ומקדשי) [וממקדשי] תחלו (יחזקאל ט, ו) -- דהתם כי לא מחינן בהן נמי עונש מזיד. ומחינן בהן דלמא צייתו:

הערות הרב מנחם מנדל כשרעריכה

  1. ^ הרא״ש במקומו הביא משם בעל העיטור וכ"כ המאירי לחלק דוקא מידי דאתי מדרשא כגון תוספות עינוי יוה״כ אמרינן מוטב שיהיו שוגגין אבל במידי דכתיבי באורייתא בהדיא מחינן בהו וענשינן להו עד דפרשי ומובא להלכה בש"ע או"ח (סי׳ תר"ח ס"ב) ועיי"ש בנו"כ ובגמ' שבת (דף נה.) בתוס' ד"ה ואע"ג וביבמות (דף סט:) כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע. וכעין זה בירושלמי תרומות ספ״ה. והראשונים בשבת שם כ׳ לחלק דז״ד (הערה: התיבה לא ברורה וזה מה שהעתקתי) כשברור שלא ישמע וכשכבר הוכיחם פ״א. ולדברי רש״י בתשובה כאן צ״ל דהפי׳ היינו היכא דמורי התירא כגון בהא דביצה (ל.) או דס"ל גם כן דרק פעם אחת. ועי"ש בנו״כ הש״ע מ״ש מיבמות מ״ט, ולהנ״ל ניחא -
    וראיתי להעיר בכאן מה שמצאתי מבואר בשטמ׳׳ק ז״ל ״דבר חדש לדינא״ שאינו מוזכר בש״ע ונו״כ וז״ל:
    והעיד הריטב״א בשם רב גדול מאשכנז שהעיד בשם רבותיו הצרפתים ובכללם הר״י והר״מ מרוטנברג שלא נאמרו דברים הללו (דמוטב שיהי׳ שוגגין) אלא לדורותם, אבל בדור הזה שמקילין בכמה דברים וראוי לעשות סיג לתורה -- אפי׳ בדרבנן מחין וקנסינן להו עד דלא לעברו, לא בשוגג ולא במזיד, ושכן הוא במדר׳ ירושלמי והדבר נראה נכון,    ע״כ.
    ולפלא שאין מוזכר דברי הראשונים הנ״ל בשו״מ .ותשובה זו הוא ג״כ בהפרדס.