קטגוריה:משלי כד כה

מי שאומר לרשע שהוא צדיק, מעודד את הרשעים ומחזק את כוחם, ובכך גורם נזק ממשי לציבור, שהרי, (משלי כח כח): "בְּקוּם רְשָׁעִים יִסָּתֵר אָדָם"*. לכן יקבוהו עמים - הציבור כולו יקלל אותו, ו"אפילו עוברים שבמעי אמן מקללין אותו" (רבי אלעזר, בבלי סוטה מא:), כי הוא מביא כליון על הציבור כולו.

האם בכל-זאת יש הצדקה, לפעמים, להגיד לרשע שהוא צדיק? התשובה לשאלה זו תלויה בפירוש המילים ולמוכיחים ינעם:

1. לפי פירוש אחד - מי שמוכיח את הרשעים ומציג בפניהם את המעשים הרעים שהם עושים, יזכה לחיים נעימים, כי כל העמים יברכו אותו על התועלת הרבה שהוא מביא לעולם בכך שהוא נלחם ברשע. וכל השפתיים ירצו לנשק אותו על כך שהוא עונה לרשעים תשובות אמיתיות בצורה ברורה וגלויה לעין. פירוש זה מתאים לפסוקים נוספים על התועלת שבתוכחה, למשל (משלי כח כג): "מוֹכִיחַ אָדָם אַחֲרַי חֵן יִמְצָא מִמַּחֲלִיק לָשׁוֹן"*.

2. לפי פירוש שני - למי שמוכיח את הרשעים, יהיה נעים ומועיל להגיד לרשעים "אתם צדיקים", כי זה יגרום להם להקשיב לו, הם יחשקו את שפתיהם ולא יתנגדו לשמוע את התוכחות שלו (ראו מצודות). פירוש זה מתאים לפסוקים נוספים הממליצים לתת מחמאות לפני ביקורת.

בפסוקים שלנו נאמר, שזה טוב ונעים להוכיח, ולכאורה הקביעה הזאת מתייחסת גם לרשעים (שנזכרו בפסוק הקודם) אולם, ב(משלי ט ז): "יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ; אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָּ, הוֹכַח לְחָכָם וְיֶאֱהָבֶךָּ"*. איך זה מסתדר?

ייתכן שבפרק ט מדובר על אדם פרטי המוכיח רשעים באופן פרטי; זה לא מועיל ולא מומלץ. בפסוקים שלנו מדובר על שופט, המוכיח רשעים במהלך המשפט (ראו פסוק 23); שם התוכחה היא חובה על-מנת לשמור על חברה תקינה וצודקת.