(שמות ב יג): "וַיֵּצֵא בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וְהִנֵּה שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִבְרִים נִצִּים; וַיֹּאמֶר לָרָשָׁע 'לָמָּה תַכֶּה רֵעֶךָ?'"

א. משה רבנו יצא לשדה וראה אנשים נִצִּים = רבים, תוקפים זה את זה כמו נֵץ.

ב. אם שניהם תקפו זה את זה, למה רק אחד מהם נקרא " רשע "?

- ייתכן שהמריבה התחילה במילים, עד שאחד מהם הרים יד על חברו להכותו, ומי שפוגע בזולת בגופו או בממונו נקרא רשע .

ג. מדוע נאמר " למה תכה " במקום "למה הכית"?

- ייתכן שהוא עדיין לא היכה אלא רק הרים את ידו כמתכונן להכות; מכאן ש"המגביה ידו על חבירו - אף על פי שלא הכהו, נקרא רשע" (ריש לקיש, תלמוד בבלי סנהדרין נח:, וגם רש"י על הפסוק) .

• אמנם, על-פי ההלכה, רק מי שהיכה את חברו ממש נקרא "רשע מדאורייתא"; מי שהרים יד על חברו ולא הכהו נקרא "רשע מדרבנן" (ראו על איסור ההכאה ותוצאותיו ).

ד. מדוע נקרא השני בשם " רעך ", והרי אם הם היכו זה את זה, הם בוודאי לא היו חברים טובים? (ואם הכוונה להדגיש שהוא מעם ישראל, למה לא נקרא "אחיך"?)

- בלשון המקרא, רֵעך = אדם הקשור אליך בדרך כלשהי - מכר, ידיד או שכן ; ייתכן שמשה פונה אל רגשותיו של המכה ואומר לו "למה אתה מכה את מכרך/שכנך, והרי אתם מכירים זה את זה, גרים באותו מקום ונמצאים באותו שיעבוד - ראוי שתהיו מאוחדים ולא תריבו!"

- וע"פ רש"י , רעך = הדומה לך, ולפי זה, בפסוק שלנו, "רעך - רשע כמותך"; ייתכן, שתוך כדי דבריו של משה, גם השני הרים יד על הראשון להכותו, ולכן גם הוא נקרא "רשע".

• האם יש להסיק מכאן, שאסור לאדם להחזיר למי שמכה אותו? - לא בהכרח: בפרשה מקבילה בספר דברים נאמר (דברים כה ב): "וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע , וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף, פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ": יש מקרים שבהם אדם נחשב ל"רשע" וראוי לקבל מכות, אבל גם במקרים אלה, יש להכות אותו רק "כדי רשעתו במספר", בדיוק כמה שמגיע לו ולא יותר (ראו הלכות מכות בבית המשפט ). ייתכן שאותו "רֵע" הרים את ידו והכה את רעהו יותר מהמינימום ההכרחי, ולכן נחשב גם הוא "רשע".

ה. ע"פ מדרש שמות רבה (הובא גם ברש"י), שני הנצים היו דתן ואבירם; איך הם הגיעו לזה?

- אולי משום שדתן ואבירם הם שני האנשים היחידים שמשה רבנו קרא להם " אנשים רשעים ": (במדבר טז כו): "וַיְדַבֵּר אֶל הָעֵדָה לֵאמֹר 'סוּרוּ נָא מֵעַל אָהֳלֵי הָאֲנָשִׁים הָרְשָׁעִים הָאֵלֶּה וְאַל תִּגְּעוּ בְּכָל אֲשֶׁר לָהֶם פֶּן תִּסָּפוּ בְּכָל חַטֹּאתָם'".

ו. ההתערבות של משה במריבה זו גרמה לו נזק, כמתואר בפסוק הבא: (שמות ב יד): "וַיֹּאמֶר 'מִי שָׂמְךָ לְאִישׁ שַׂר וְשֹׁפֵט עָלֵינוּ? הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר כַּאֲשֶׁר הָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי?' וַיִּירָא מֹשֶׁה וַיֹּאמַר 'אָכֵן נוֹדַע הַדָּבָר'": אותו רשע שהיכה את רעהו רמז למשה, שהוא מסוגל להלשין עליו בפני השלטונות, וכתוצאה מכך משה נאלץ לברוח; מכאן, אולי, למד שלמה המלך על הסכנות שבהתערבות במריבה בין שני רשעים; ראו מתי צריך להתערב בריב?