פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



אִם בִּן (ביאורו של הלל הלפרין)עריכה

הפירוש המקובל: אם המורשע בר הכאה, כלומר ראוי להכות אותו, כמו: בן מוות = ראוי להמית אותו.

פירוש אחר: בן = מובן, כלומר: אם לשופט מובן שבמקרה זה אחד מבעלי הדין צריכים להעניש אותו בעונש מלקות. הפירוש מבוסס על הפסוק (דברים לב ז) "בינו שנות דר ודר".


פירוש הפסוק על דרך הרמז בהתאמה למאורעות ימינו:

בן = בן לאדן.

המשפט בין האנשים המיצגים את עשיו וישמעאל, בפמליה של מעלה.

ישמעאל תובע את עשיו בבניית מגדלי התאומים: בבניית מגדל וראשו בשמיים (בראשית יא ד).

ולחיזוק: בשיר שעשו ממנו קליפ (Breakfast at Tiffany's) מראים את מגדלי התאומים והזמר טוען, שהמחשבות הם רק על פרויקטים גדולים, ולא על בני האדם.

במקרה המשפט נגמר בפסק דין שצריך להכות את עשיו. מבצע פסק הדין: בן לאדן.

והפילו השופט: ה' בעזרת בן לאדן יפיל את מגדלי התאומים.

פיגועי הראווה המוצלחים של בן לאדן אסור שיעברו את המספר - 40. "הלא אח עשיו ליעקב"(מלאכי א ב). ולא ראוי שייגרם "ונקלה אחיך בעיניך".

הלכות מכות בבית המשפטעריכה

דברים כה א-ג: "כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים, וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם; וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק, וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע. וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע - וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו, כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר. אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ, לֹא יֹסִיף: פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה, וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ".

הקטע בהקשרו - חמלה על כל יצור חיעריכה

מטרתו העיקרית של הקטע היא ללמד, שגם הרשעים זכאים לחמלה - גם כאשר שופטים מומחים מחליטים, שאדם הוא רשע וראוי לקבל מכות, גם אז יש לחשב את כמות המכות המגיעה לו בצורה מדוייקת, ולהכות אותו רק כדי רשעתו במספר; אסור להוסיף אפילו מכה אחת על המכות שמגיעות לו.

הקטע משתלב בסדרה של קטעים, שעיקר עניינם הוא החמלה על החלשים - בין אם אלו הגר היתום והאלמנה (ראו סוף פרק כד) ובין אם אלו בהמות (ראו (דברים כה ד): "לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ"); גם הרשע, למרות שהתנהג כבהמה, זכאי לחמלה, ואסור להעניש אותו יותר מהמינימום ההכרחי (ע"פ רש"ר הירש) .

איסור הכאהעריכה

הדין " לא יוסיף " חל גם על שופטים מומחים, שהחליטו, לאחר בחינה מדוקדקת, שהנאשם הוא רשע וחייב מלקות; קל וחומר שהוא חל לגבי אנשים פשוטים, שלפעמים נוטים "להרשיע" את חבריהם בלי סיבה מוצדקת; ראו הלכות מכות בשדה .

מכאן ניתן גם להסיק, שיש איסור מהתורה להכות את הזולת; ראו איסור ההכאה והשלכותיו .

מיהו רשע?עריכה

מי בדיוק נחשב ל"רשע" החייב מלקות?

- דבר זה לא פורט בפרשה שלנו; כאן כתוב רק "והיה אם בן הכות הרשע..." - יש מקרים שבהם האדם חייב מלקות, ויש מקרים שלא; קביעת העונש היא באחריותם של השופטים. על-פי מסורת חז"ל, השופטים צריכים להטיל עונש מלקות על כל אדם שעבר על מצוות לא-תעשה שאינה ניתנת לתיקון (לפירוט ראו מכילתא ופירוש מלבים, סימן קנב ; וכן רש"ר הירש) .

  • על-פי הרמב"ם ( יד חזקה, הלכות עדות י ), ניתן ללמוד מכאן מהי הגדרת המושג "רשע": "איזה הוא רשע? כל מי שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות... שהרי התורה קראה למחוייב מלקות רשע, שנאמר " והיה אם בן הכות הרשע" (דברים כה ב)..."; אמנם, אין זו ההגדרה המלאה - גם מי שעבר עבירה הקשורה לממון עשוי להיחשב לרשע, למרות שאינו חייב מלקות: "ועוד יש שם רשעים שהן פסולין לעדות, אף על פי שהן בני תשלומין, ואינן בני מלקיות. הואיל ולוקחין ממון שאינו שלהם בחמס - פסולין"; לענ"ד, ההגדרה הכללית לרשע היא "כל הפוגע בזולת במזיד" כאשר ה"זולת" כולל גם את ה' ( פירוט ).

"ריב בין אנשים" לעומת "עבירה שחייבין עליה מלקות"עריכה

על-פי הפשט, הפסוקים עוסקים ב"ריב בין אנשים", ומכאן שהרשע הוא בין אדם לחברו; איך זה משתלב עם דברי חז"ל, שפירשו שגם חוטא בין אדם למקום חייב מלקות?

1. ייתכן שהכתוב דיבר בהווה: כדי להביא אדם לדין, גם על עבירה שבין אדם למקום, דרושים עדים; והעבריין, מן הסתם, יביא גם הוא עדים שיכחישו או יזימו את העדים המעידים נגדו; אם כך, ברוב המקרים תהיה מריבה בין אנשים - בין עדי התביעה לעדי ההגנה; והשופטים יצטרכו להחליט איזה עדים צודקים. במקרים מסויימים, ייתכן שהעדים יתחייבו גם הם מלקות - אם יתברר שהם עדים זוממים (מלבי"ם) .

2. וייתכן שפסוק א אכן מתייחס למשפט בעניין שבין אדם לחברו, אך פסוקים 2-3 מתייחסים למשפט מסוג אחר; פסוק א בא ללמדנו, שבמשפט בין אדם לחברו, אין מקום לחמלה - חייבים לפסוק את הדין בצדק, "והצדיקו את הצדיק והרשיעו את הרשע", כי חמלה על הרשע היא פגיעה בצדיק. פסוקים 2-3 מלמדים, שבמשפט בין אדם למקום, משפט שבו חלים דיני מלקות, יש מקום לחמלה, כי כל מטרתו של העונש היא לחנך את הרשע ולהיטיב עמו (רש"ר הירש) .


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:הלכות מכות בבית המשפט


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-12-16.



קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-25-0103