פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



(שמות ב כג): "ויהי בימים הרבים ההם, וימת מלך מצרים, ויאנחו בני ישראל מן העבדה, ויזעקו, ותעל שועתם אל האלהים מן העבדה".

בני ישראל סבלו מאד מהשיעבוד לפרעה, אבל פרעה היה זקן, והם קיוו שכשפרעה ימות השיעבוד ייגמר; והנה, פרעה מת והשיעבוד לא נגמר, שום דבר לא השתפר, ולכן וייאנחו בני ישראל מן העבודה .

לאירוע מייאש זה היה גם צד חיובי - בני ישראל הבינו שאין שום פתרון בדרך הטבע לצרות שלהם, אין למה לחכות, רק ה' יכול להושיע אותם - ולכן הם זעקו אליו - ויזעקו, ותעל שוועתם אל האלהים מן העבודה .

הייאוש היה כל כך גדול, שבני ישראל לא יכלו להתפלל או לקרוא במילים, הם רק זעקו ללא מילים, ובכל זאת ה' שמע והבין, כמו שמסופר בפסוקים הבאים - וישמע אלהים את נאקתם, ויזכור אלהים את בריתו, וירא אלהים את בני ישראל, וידע אלהים .


דווקא כשהמלך מת הם "נזכרו" להיאנח?!עריכה

רש"י פירש (ע"פ מדרש שמות רבה) שפרעה לא מת ממש אלא "נצטרע, והיה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם"; כל עוד פרעה היה בריא, הוא אמנם התנהג באכזריות, אך היה איזשהו היגיון מאחריה ובני ישראל הצליחו "להתרגל"; המחלה שלו שיבשה את דעתו, והביאה על בני ישראל גזירות חדשות ומטורפות לגמרי. גם אם מדובר במוות ממש, אפשר לפרש פשוט שהמלך שבא אחריו היה גרוע יותר, ולכן הם נאנחו.

רמב"ן פירש פירוש דומה: "מנהג כל הנעבדים למלך בליעל רשע שיהיו מצפים ומחכים ליום מותו. וכאשר ראו שמת המלך, האנחו מאד ממלוך אדם חנף מרשיע מן הראשון, כי אמרו אבדה תקותנו נגזרנו לנו"; מותו של פרעה לא הביא לבני ישראל את הגאולה המיוחלת, והם נאנחו מתוך ייאוש.

ראב"ע פירש שאין קשר בין מות פרעה לבין האנחה של בני ישראל - אלה שני דברים שקרו במקביל והכשירו את חזרתו של משה ממדין למצרים: מת פרעה, שרדף אחריו ורצה להרגו; ובמקביל, בני ישראל חזרו בתשובה וצעקו אל ה', וה' החליט לגאול אותם.

שד"ל פירש בשם אחד מתלמידיו: "גם בחיי המלך היו נאנחים, אך לא היה אפשר להם להתאסף ולקרוא צום ועצרה, כי לא היה להם יום מנוחה, ועתה במות המלך והיו המצרים עושים לו אבל ומספד, נקהלו עם היהודים וצעקו אל ה'"

ייתכן גם, שכאשר פרעה היה חי, הוא לא הרשה להם אפילו להתלונן, כדרכם של רשעים, ראו (משלי כט ב): "ברבות צדיקים ישמח העם, ובמשל רשע יאנח עם"( פירוט ).


"וייאנחו בני ישראל" לעומת "באבוד רשעים רינה"עריכה

איך מסתדר הפסוק שלנו עם הפסוק (משלי יא י): "באבד רשעים רנה"?

נראה שהפסוק "באבד רשעים רנה" מתייחס למצב שהרשעים לא רק מתים אלא גם אובדים, כלומר שהשפעתם על העולם נפסקת; במצב זה אכן יש סיבה לשמוח כי העולם נעשה טוב יותר. אך כאשר רשע אחד מת ורשע אחר בא במקומו, הרשעים עדיין לא אבדו, העולם לא נעשה טוב יותר, ולכן אין סיבה לשמוח. השמחה היא תמיד על השיפור במצבו של העולם, ולא על ההרעה במצב הרשעים; ראו שמחת נצחון בתנ"ך ובהסטוריה.

בני ישראל אכן שמחו כשהרשעים אבדו באופן שגרם שיפור במצבם - כשפרעה וחילו טבעו בים.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:על מה נאנחו ישראל

קיצור דרך: tnk1/tora/jmot/jm-02-23


מקורותעריכה

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-03-03.