רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כח עמוד א
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאאגב אסיפא דביתיה וכי אתא נפק לאפיה עד תווך בגמ' (דף מו:) איתא אמר רבה אמר רב הונא אמר רב הונא מכור לי באלו קנה ומחזיר אונאה סבר לה כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה גזרה שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעלייה ומילתא דשכיחא גזרו בה רבנן ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן ((ד"ת מ"ז) ויש בו אונאה דמכור לי קאמר) פשיטא דמים ואין מקפיד עליהם הא קאמרינן דקנו דכחליפין דמו חליפין ומקפיד עליהם מאי אמר רב אדא בר אהבה ת"ש הרי שהיה תופס פרה ועומד בא חבירו ואמר לו פרתך למה לחמור אני צריך יש לי חמור שאני נותן לך פרתך בכמה בכך וכך חמורך בכמה בכך וכך משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור לא קנה בעל החמור את הפרה שמעינן מינה חליפין ומקפיד עליהן לא קנה אמר רבא אטו בשופטני עסקינן דלא קפדי אלא כל חליפין מיקפד קפדי וקנה והב"ע כגון דא"ל חמור בפרה וטלה ומשך את הפרה ועדיין לא משך את הטלה דלא הוה משיכה מעלייתא וכן הלכתא במה קונין רב אמר בכליו של קונה ניחא ליה לקונה דליהוי מקנה קונה כי היכי דליגמר וליקני ליה ולוי אמר בכליו של מקנה סבר לה כר' יהודה דתניא (רות ד) וזאת לפנים בישראל על הגאולה ועל התמורה לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו וזאת התעודה בישראל גאולה זו מכירה שנאמר (ויקרא כז) ואם לא יגאל ונמכר בערכך תמורה זו חליפין וכן הוא אומר שם לא יחליפנו ולא ימיר אותו לקיים כל דבר שלף איש נעלו ונתן לרעהו מי נתן למי בועז נתן לגואל ר' יהודה אומר גואל נתן לבועז והלכתא כרב דאמר בכליו של קונה חדא דקם ליה רב כת"ק דסתמא היא ולוי קם ליה כר' יהודה דיחיד הוא ועוד דמסקנא דשמעתא כרב סלקא תנא קונין בכלי ואע"פ שאין בו שוה פרוטה אמר רב נחמן לא שנו אלא בכלי אבל בפירות לא ורב ששת אמר אפילו בפירות וליתיה לדרב ששת חדא דהלכתא כרב נחמן בדיני ועוד דהא אסקינן אמר רב שישא בריה דרב אידי כמאן כתבינן האידנא וקנינא מיניה במנא דכשר למקניא ביה במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר קונין בפירות דבשר לאפוקי מדשמואל דאמר קונין
אגב אסיפא. אגב מפתן ביתו ומדאיצטריך לאקנויי אגב קרקע ש"מ אין מטבע נקנה בחליפין:
תווך. שם מקום:
מכור לי באלו. אחז בידו מעות ואמר לחברו מכור לי חפץ שלך באלו שבידי ולא הקפיד לשאול כמה הן וקבלם מידו:
קנה. הלוקח את החפץ במעות הללו ואין אחד מהם יכול לחזור בו דכיון דלא קפיד כחליפין דמי משמע הכא דחליפין שלא הקפיד כלל עליהם דומיא דבאלו קנה מדין חליפין וכן דקדק מכאן הרשב"א והרנב"ר ז"ל הביא כן בשמו ולא חלק עליו ואע"פ שר"ח ז"ל כתב דכל חליפין צריכים שומא ובלא שומא לא עשה ולא כלום דבסתמא לא גמרי ומקני והא דמספקא לבני הגמ' חליפין ומקפיד עליהם אי קונה אי לא דמשמע שדין חליפין בלא הקפדה פירש הוא ז"ל דהתם מיירי שיהא ערך זה כזה שוה בשוה אבל לעולם בעי [ז"ל] שידע כמה שוה כל אחד מהם:
ויש לו אונאה. דמכור לי באלו קאמר ויש לו למוכר עליו דין אונאה אם אין במעות כדי דמי החפץ שפחתו שתות ופרש"י ז"ל דכיון דאמר לשון מכר ולשון חליפין יש לו דין חליפין במקצת ודין מכר במקצת שיש לו אונאה נראה מדבריו ז"ל דחליפין אין בהם אונאה אא"כ מקפיד עליהם דבכה"ג ודאי יש להם אונאה אבל הרמב"ן ז"ל כתב דאפילו חליפין יש להם אונאה כמכר ומאי דקאמר דמכור לי לאו משום לשון מכירה דוקא דה"ה בחליפין אלא ה"ק אע"פ שאמר באלו שנראה שאינו מקפיד אינו יוצא מידי אונאה לעולם במכירה או בחליפין וכן כתב הרנב"ר ז"ל בחדושיו ולא ערער בדבר:
לימא קסבר וכו'. דהא יהיב טעמא למילתיה משום דכחליפין דמו:
לא רב הונא כר' יוחנן וכו'. כלומר לעולם אין מטבע נעשה חליפין והא דקנה הכא הוא מדין דמים אלא שאין מקפיד עליהם והם דמים שהם כחליפין ואע"ג דקי"ל במתני' דמעות אינן קונות הכא מעות קונות כדרבי יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות שהרי רוב קנינים נעשים בכסף הלכך בדין הוא שיקנו מעות:
ומה טעם אמרו משיכה קונה. לבדה הוה לן למימר או מעות לבדן או לפחות מעות עם משיכה:
גזרה שמא וכו'. דאי מעות לבדן קנו המוכר שהמעות והמכר בידו לא יטרח להציל המכר אם אירע שנפלה דליקה דמימר אמר מה לי לטרוח במה שאינו שלי וכן אי בעינן תרוייהו מעות ומשיכה כשהלוקח מושך החפץ אם לא נתן דמים נמצא שעדיין אינו קנוי לו ואם נפל בו דליקה לא יטריח להציל לפיכך תקנו שיקנה במשיכה לבדה דוקא וכיון שקנאו יטריח להציל ומיהו בחליפין א"א לתקן דבכל ענין איכא למיחש שמא לא יטריח להציל דאם במשיכת האחד קנוי חליפיו בכל מקום שהוא א"כ זה שמשך שהכל בידו לא יטרח בעד החפץ להצילו כיון שהוא קנוי לחבירו ואם לא קנה במשיכת אחד עד שימשך גם חברו נמצא שמה שמשך אינו עדיין שלו א"כ לא יטרח להציל ומשום שאין לזה תקנה הניחו הענין לדין תורה דשלף איש נעלו ונתן לרעהו דדי במשיכת האחד אבל בחליפין שע"י קנין סודר אע"פ שהם נקנין לבעל הסודר ליכא למיחש לומר לא יטרח להציל דכיון דאכתי לא שקל זוזי מסתפי דלא ליחות עם לוקח בדינא ודיינא ובודאי יטרח להציל:
ומילתא דלא שכיחא. כי הכא שיהא נותן לו דמים בלא מספר דרך חליפין דאמר מכור לי באלו:
לא גזרו רבנן. והעמידו הדבר אדיניה לומר מעות קונות וכה"ג אמרינן בקדושין (דף כח.) במתני' דכל הנעשה דמים באחר וכו' ומפרשינן דהיינו מטבע כו' ואמרינן בסיפא כיצד החליף שור בפרה וכו' ומפרשינן דה"ק כיצד הוו מעות חליפין והא אין מטבע נעשה חליפין אלא ה"ק יש דמים שהם כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה כלומר אינם חליפין אלא (במקום) דמים כעין חליפין וכדרבי יוחנן דפירש דמילתא דלא שכיחא היא דמי שור בפרה ופירשו הגאונים ז"ל [וכן רב אלפס] דמי שור בפרה כגון שמכר לו שור במאה זוזי וקנה השור במשיכה ולא נתן מעות עדיין ובא מוכר ותבע דמיו כדי לקנות מהם פרה וא"ל לוקח אני אמכור לך פרה בדמים הללו שיש לך בידי ונתרצו שניהם קנה מוכר ראשון את הפרה אע"פ שלא משך וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות מכירה וזה תימה האיך קונה בדמים הללו שהם הלואה ואינם בעין דהא אמרינן בפרק האיש מקדש (דף מז.) גבי המקדש במלוה ושוין במכר שזה קנאו ואקשינן ואי מלוה להוצאה ניתנה במה קנאו ומיהו דעת הרמב"ם ז"ל שמלוה קונה בקרקעות ככסף וכן במטלטלין לענין מי שפרע שכך כתב בפ"ז מהלכות מכירה וכן הרי"ף ז"ל לא הביא בהלכות הא דאמרינן בקדושין ושוין במכר שזה קנאו ואי מלוה להוצאה ניתנה במה קנאו והוא מן התימה שהרי הלכה פסוקה היא שם וכבר השיג הראב"ד ז"ל על הרמב"ם ז"ל מזה לפיכך יש לפרש זו שבשמועתנו באומר לו בהנאת אותה מלוה שיש לך עלי מדמי השור שאתה מוחל לי תהא פרתי קנויה לך מעכשיו וזה על דרך מה שאמרו בפ"ק דקדושין (דף ו:) דהמקדש בהנאת מלוה מקודשת לפי מה שפרש"י והרי"ף ז"ל שם כ"כ הרנב"ר ז"ל בחדושיו [והוא מן התוספות בהלכה]:
הא אמרינן דקנה. כדאמרן לעיל מכור לי באלו קנה:
חליפין ומקפיד עליהם וכו'. נותן לו חפץ בחפץ בתורת חליפין לקנות כדין קנין שקונים בסודר וזה מקפיד לראות שיהא הסודר שוה כך וכך:
מהו. מי קנו תרוייהו במשיכה דחד מינייהו או דילמא הואיל והקפיד עליהם הרי הוא כדמים והוו להו מעות ואינם קונות עד שימשוך השני דחליפין ומקפיד מילתא דשכיחא היא:
אטו חליפין דקרא בשופטני עסקינן דלא קפיד. לדעת שיהו שוין קצת דמים שייטב בעיניו לתת לו את שלו כנגדו:
כל חליפין וכו'. ואפ"ה קאמרינן דקנו:
דלא ה"ל משיכה מעלייתא. דכיון דלא משך טלה ה"ל כמאן דלא משך כלום ולא קני כדמפרש וא"ת ואמאי לא קני בחמור כנגד מעות הפרה כדאמרינן בקדושין (דף כז.) גבי מכר לו י' שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן ואמרינן עלה לא שאנו אלא שנתן לו דמי כולן לא נתן לו דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו אלמא כנגד מעותיו מיהת קנה י"ל דשאני הכא שאינו ראוי ליחלק וכיון שלא קנה כולו אף חציו נמי לא קנה אבל אם החליף פרה וטלה בכור חטים ומשכה לפרה ולא משכו לטלה קנה בחטים כנגד הפרה ולקמן בפרק השוכר (דף עז:) גבי ההוא דזבן חמרא מחבריה נכתוב יותר בע"ה ומ"מ בזה שכתבנו הסכימו האחרונים הרשב"א והרנב"ר ז"ל:
סבר לה כר' יהודה . וקי"ל כתנא קמא דסתם הוא ורבים נינהו ורבי יהודה יחיד הילכך הלכתא כרב דקאי כתנא קמא:
גאולה זו מכירה. שמכרה לו בדמים ולא קבל מעות ובאים לקיים דברי מכירתן ע"י קנין:
אבל בפירות לא. כל דבר שאינו כלי ואפילו שוה הרבה:
למקניא. בנעל שכל דבר נקנה ואפילו פירות בסודר או בכיוצא בו שהוא כלי שהדבר הקונה דוקא בעינן שיהיה כלי:
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)