רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כט עמוד א

הלכות רב אלפס

באבל אמרו דברים ומשכון לא קאי באבל אמרו דגרסינן בקדושין (דף ח:) בפרקא קמא בני בי רב הונא בר אבין זבין אמתא בפריטי ולא הוו בהדייהו זוזי אותיבו נסכא עילויה לסוף אייקר אמתא אתו לקמיה דר' אמי אמר להו פריטי אין כאן נסכא אין כאן:

אבל אמרו חכמים מי שפרע וכו':

איתמר אביי אמר אודועי מודעינן ליה אבל מילט לא לייטינן ליה דכתיב שמות כב ונשיא בעמך לא תאור רבא אמר מילט נמי לייטינן ליה דכתיב בעמך בעושה מעשה עמך והלכתא כרבא ושמעינן מהא דכי האי גוונא לאו עושה מעשה ישראל הוא איתמר רב אמר ערבון כנגדו הוא קונה ור' יוחנן אמר כנגד כולו הוא קונה וקי"ל דכל היכא דפליגי רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן איתמר דברים רבי אמר אין בהם משום מחוסרי אמנה ורבי יוחנן אמר יש בהם משום מחוסרי אמנה ואף רבי יוחנן לא אמר אלא במתנה מועטת משום דסמכא דעתיה אבל במתנה מרובה

נימוקי יוסף

בגמ' תניא (דף מח.) וכו' נתנה לספר. גזבר שנתן פרוטה של הקדש בשוגג לספר בשכר שיספרנו:

מעל. ואע"ג שעדיין לא נסתפר:

הא בעי ממשך תספורת. דבכל מידי דאית ליה למשוך לא קני עד דמשיך ושכירות תספורת נקנה במשיכה כשם שהמספרים נקנים במשיכה וכמו דאמרינן במרובה (דף עט.) דכשם שהקרקע נקנה בכסף כך שכירות קרקע נקנה בכסף. ומדאמרינן הא בעי ממשך וכו' דקדק ר"ת ז"ל שמי ששכר סופר או מלמד תינוקות שכיון שמשכו הבעלים כלי תשמישן כגון קסת הסופר וקולמוסו ורצועות המלמד קנה ואין יכולים לחזור בהם דומיא דספר שמשכו ממנו תספורת וכתב הרשב"א והרנב"ר ז"ל דמהא לא איריא דמהכא לא שמעת מינה אלא שהוא יכול לעכב המספרים עד שיספרנו שהמספרים קנוים לו וה"ה לסופר שהקולמוס קנוי לו אבל סופר עצמו יכול לחזור בו:

בספר עובד כוכבים. פרש"י ז"ל עובד כוכבים דלא שייך ביה דין משיכה דמיד עמיתך כתיב ונראה דהיינו לריש לקיש דאמר דמשיכה מפורשת מן התורה מהכא אבל לדידן דקי"ל כרבי יוחנן דמעות קונות דבר תורה ומשיכה תקנתא דרבנן היא אדרבה אין קנין במטלטלין של עובד כוכבים אלא במשיכה וכן א"ר יוחנן פ"ב דבכורות (דף יג:) בהדיא דלעובד כוכבים בחדא ולישראל בחדא לישראל במעות לעובד כוכבים במשיכה והא דא"ל דישראל במעות היינו מדין תורה דוקא דמעות קונות:

אבל אמרו מי שפרע וכו' מודעינן ליה. דע שאם תחזור סופך ליפרע ממך:

בעושה מעשה עמך. בעמך דרשינן הכי והאי לא עושה מעשה עמך הוא דכתיב (צפניה ג׳:י״ג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב וגו':

והלכתא כרבא ושמעינן מינה דכל כה"ג לאו עושה מעשה עמך הוא:

ותניא בגמרא (דף מח:) הנותן ערבון לחברו ואמר לו אם אני חוזר בי הרי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני חוזר בי אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי ר' יוסי ר' יוסי לטעמיה דאמר אסמכתא קניא ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו אמר רשב"ג בד"א בזמן שאמר לו ערבוני יקון אבל מכר לו בית או שדה באלף זוז ונתן לו מהם ת"ק זוז קנה ומחזיר את השאר אפילו לאחר כמה שנים וכן א"ר יוחנן ערבון כנגד כולו הוא קונה:

הנותן ערבון. פירש רש"י דהאי הוא כעין משכון שקורין פירמנצ"א. [וכגון] שא"ל ערבוני יקנה כל הקרקע ואם שפסקו בתחלה שווי הקרקע ביותר ממה ששוה ערבון או שלא פסקו אלא שנתן לו מעות אלו לערבון כל הקרקע מ"מ לא סמכה דעתיה דמוכר למכור אלא כנגד הערבון. אבל אם נתן לו הערבון לשם תחלת פרעון שקורין ארש"א אינו יכול לחזור מכל המכר כלל אם הוא קרקע ואם הוא מטלטלי קאי במי שפרע אם חוזר בו מכל המכר כלל ולא אמרינן כנגדו הוא קונה לבד והכי הלכתא וכדמסיק רשב"ג ור' יוחנן דאמר נמי כנגד כולה שקנה בתחלת פרעון מיירי:

ערבוני מחול לך. הלוקח נותן למוכר מעות אלו למשכון שלא יחזור בו והמוכר מקבל עליו בקנין שאם יחזור בו שיכפול לו הערבון א"נ שאומר לו במעות אלו שאתה נותן לי תקנה בקרקע שלי כפלים במעותיך דאם לא כן במה הוא מתחייב בכפל:

דיו שיקנה כנגד ערבונו. פרש"י ז"ל לא זה יכפיל ולא זה ימחול נראה מדבריו ז"ל דלדידן דקי"ל כר' יהודה דאסמכתא לא קניא אפילו במחילה שהוא דבר שנתן בידו כבר כיון שנתן לו בשביל הבטחה שמבטיח לחבירו שיסמוך עליו הוי אסמכתא ולא קניא ולפי זה דיו שיקנה ה"ק דיו ללוקח שלא יהא כח בידו לחזור בו אבל שיהא מחילתו מחילה לא דאסמכתא היא ולא קניא אבל הרמב"ם כתב בפרק י"א מהלכות מכירה דלא א"ר יהודה אסמכתא אלא באכפול לך אבל אם חזר בו לוקח אפילו ר' יהודה מודה דערבונו מחול דכיון שהוא תחת ידו כמאן דאמר ליה מעכשיו דמי דלית ביה משום אסמכתא כדאיתא פרק איזהו נשך (דף סו:) ולדבריו ז"ל אתי שפיר לשון דיו דלא קאי אלא אשלא יכפול לו ערבונו אבל האחרונים ז"ל הקשו לו מהא דתנן בגט פשוט (דף קסח.) מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו וא"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני תן לו שטרו הגיע זמן ולא נתן ר' יוסי אומר יתן רבי יהודה אומר לא יתן והתם ודאי ליכא לפרושי תן לו את שטרו שאני רוצה להתחייב לו בדמי כל השטר אע"פ שפרעתי מקצתו דא"כ מה יתן דקאמר רבי יוסי והיאך גובה בשטר זה והרי נמחל שעבוד מקצתו ואחר שנמחל שעבודו אינו חוזר ומשתעבד בו אלא ודאי הכי קא"ל יהיו מעות אלו מתנה וישאר שעבוד החוב כמו שהיה מתחלה ופליג ר' יהודה ואמר לא יתן אלמא במחילה נמי שייכא אסמכתא וה"נ משמע בתוספתא [דב"מ פרק א'] דתניא הנותן ערבון לחברו על הבית ועל השדה וא"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום והלה כותב לו אם אחזור בי אכפול לך ערבונך הגיע זמן ולא נתן יתקיים התנאי דברי ר' יוסי ר' יהודה אומר היאך זה זוכה בדבר שאינו שלו כלומר המוכר אלא נותן ללוקח ערבון שלו ומדקאמר הגיע זמן ולא נתן משמע ודאי דאלוקח קאי דנתן ערבון וא"ר יהודה היאך זה זוכה בדבר שאינו שלו כלומר המוכר אלא נותן ללוקח ערבון שלו אלמא אפילו במחילה איכא אסמכתא כן דעת הרמב"ן (והרשב"א והרנב"ר ז"ל) והיינו דוקא במקרקעי הוא דהוי אסמכתא אלא בדא"ל מעכשיו דוקא כדאמרינן בפרק איזהו נשך [דף סו:] אבל במטלטלי לית ביה משום אסמכתא כדאיתא בתוספתא [שם] המלוה את חברו על המשכון וא"ל אם לא נתתי לך מכאן ועד יום פלוני אין לי בידך כלום והגיע זמן ולא נתן הגיעו משכון בין רע בין יפה ולא פליג בה ר' יהודה כלל והרמב"ן ז"ל יהיב טעמא למילתא דכיון דקי"ל כר' יצחק דבעל חוב קונה משכון ולא שני לן בין משכנו בשעת הלואתו בין משכנו שלא בשעת הלואתו כמאן דא"ל מעכשיו דמי והיינו דפרק כל שעה (דף לא:) משמע דאי אקדיש מלוה וזבין מלוה משכון מטלטלין שהרהינו אצלו ועבר זמנו והוחלט למלוה חיילי הקדש ומכירה למפרע דמשעה ראשונה קנייה מלוה ומיהו ה"מ באומר אין לי עליך כלום ולא לך עלי אלא יצא חובך במשכוני דבכי האי איכא למימר דמשעה ראשונה קנייה דזביני נינהו אבל א"ל אם לא פרעתיך מכאן ועד יום פלוני משכוני יהא שלך ואני אפרע לך חובך בכה"ג לאו זביני נינהו אלא ערבון וקנס וכי האי דשמעתין ואסמכתא היא ולא קניא. כן כתב הרנב"ר ז"ל:

איתמר דברים. בלא מעות אע"פ דלא קאי באבל אמרו כדאמרינן לעיל משום מחוסר אמנה איכא כשחוזר בו ונראה דלאו עושה מעשה עמך הוא מיקרי כיון שמדבר כזב וכדר' (אבא) א"ר יוחנן ישראל שאמר לבן לוי כור מעשר לך בידי רשאי בן לוי לעשותו תרומת מעשר על מקום אחר ואין לו לחוש לשמא יאכל טבלים שיש לו לסמוך על מקרא שכתוב שארית ישראל לא יעשו עולה וגו' וכבר כתבנו לעיל בשם הריא"ף ז"ל דאפילו דברים ומשכון לא קאי באבל אמרו וכן מפורש בירושלמי בסוף מסכת שביעית דליכא במשכון מי שפרע דגרסינן התם ר' זעירא א"ר אבהו בשם ר' יוחנן הנותן ערבון טבעת לחברו ורצה לחזור בו חוזר בו ואינו מקבל עליו מי שפרע ר' זעירא בעי קומי ר' אבהו זהוב אמר ליה טבעת א"ל מה בין זהוב לטבעת א"ל זהוב עשוי להשתנות טבעת בעינא הויא פי' זהוב עשוי להשתנות שדרך הוא ליתנו בתורת דמים שהוא משתנה בכך אבל טבעת אין נותנים אותה אלא בתורת ערבון ובעינה חוזרת לפיכך אינה קונה אפילו לענין מי שפרע והרי זה מפורש כדברי הריא"ף ז"ל:

מתנה מועטת. כתב הרשב"א ז"ל [והתוס'] דמכר נמי כמתנה מועטת דמי ואפילו נשתנה השער דסמכה דעתיה וכן דעת הראב"ד ז"ל ולזה נוטה דעת הרנב"ר ז"ל אע"פ שהר"ז ז"ל חולק בנשתנה השער:

ובמתנה מרובה. דאמרינן דיכול לחזור בו ולא מיקרי מחוסר אמנה פירשו בירושלמי [שם] דדוקא באדם עשיר אבל בעני נעשה נדר דגרסינן התם רב מפקיד לשמעיה אי אמרי לך הב מתנה לגבר פלן אם עני הוא הב ליה מיד ואם עשיר הוא אימלך בי תניינות:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט