רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף כה עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאהלכות רב אלפס
פרק ג
גרסי' בכתובות בפ' הכותב לאשתו (דף פה:) ההוא דאפקיד כסא דכספא בי חסא שכיב חסא ולא פקיד אתא ההוא גברא ויהיב סימנין אתא לקמיה דרב נחמן אמר ידענא ביה בחסא דלא אמיד ועוד הא קא יהיב סימנא ולא אמרן אלא דלא רגיל דעייל ונפיק לביתיה אבל רגיל דעייל ונפיק לביתיה אמרינן האי כסא איניש אחרינא אפקיד גביה והאי מיחזא חזא וכיון דמת אתי וקא תבע ועוד (עי' לקמן סימן תקפו) ההוא דאפקיד שבע מרגניתא כי ציירי בסדינא בי רבי מיאשא וכו' ועוד ההוא דאפקיד מטכסא בי רבי אמי וכו' וכולהו פסקו דינא כרב נחמן ושמעינן מיניה דאי אפקיד איניש גבי חבריה מידי ואית ליה סהדי דהאי מידי בעיניה אפקדיה גביה שקיל ליה ואפילו מיתמי ולית להו ליתמי למיטען דילמא בתר הכי זבניה אבונן מינך ואין ה"נ דכי איתיה בחיים ולא יכיל למיטען דהדרית זבינתיה מינך ומסתייעה נמי מהא דגרסי' בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא מו.) מותיב רב נחמן בר יצחק אומן אין לו חזקה הא אחר יש לו חזקה היכי דאמי אי דאיכא עדים אחר אמאי יש לו חזקה אלא לאו דליכא עדים מדמקשינן ומפרקינן בדליכא עדים מכלל דאי איכא עדים אין לו חזקה וכן מסקנא:
מתניתין בפרק הגוזל (בבא קמא קיח.) הגוזל את חבירו או לוה ממנו או שהפקיד לו בישוב לא יחזיר לו במדבר על מנת לצאת למדבר יחזיר לו במדבר האומר לחבירו גזלתיך והלויתני והפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לא החזרתי חייב לשלם אבל איני יודע אם גזלתיך אם הלויתני אם הפקדת אצלי אם לא הפקדת אצלי פטור מלשלם:
ורמינן עלה הא דתניא מלוה משתלמת בכל מקום אבידה ופקדון אין משתלמין אלא במקומן ותריץ אביי ה"ק מלוה ניתנה ליתבע בכל מקום אבידה ופקדון לא נתנו ליתבע אלא במקומן.
גרסינן בפרק האשה שלום בינו לבינה (יבמות קטו:) ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה אמר ליה הב לי שומשמאי אמר לו שקלתינהו אמר לו והא כן וכן הויאן ובחביתא רמיאן אמר ליה דידך שקלתינהו והני אחריני נינהו מי חיישינן שמא פינן או לא רב יימר אמר לא חיישינן ורבינא אמר חיישינן והלכתא חיישינן:
גרסינן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא ע.) בעא מיניה רב עמרם מרב חסדא המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתיו לך מהו מי אמרינן מיגו דיכול למימר ליה נאנסו מהימן כי אמר ליה החזרתיו לך נמי מהימן או דילמא מצי אמר לו שטרך בידי מאי בעי ופשט ליה מיגו דאמר ליה נאנסו מהימן ולא מצי א"ל שטרך בידי מאי בעי כי א"ל החזרתי לך נמי נאמן ולא מצי למימר ליה שטרך בידי מאי בעי ואידי ואידי בשבועה חמורה דמנקטינן ליה חפצא בידיה ירושלמי בפ' הכונס (הלכה ז') צאן לדיר חד בר נש אפקיד גבי חבריה חד שק צרור אירעו אונס חד אמר שמא סיגין הוה מלא וחד אמר מטכסין הוה מלא אתא עובדא קומי דרב אמר הרי זה נשבע ונוטל:
סליק פרק המפקיד
פרק ד
הזהב קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הזהב הנחושת קונה את הכסף והכסף אינו קונה את הנחשת מעות הרעות קונות את היפות והיפות אינן קונות את הרעות אסימון קונה את המטבע והמטבע אינו קונה את אסימון
נימוקי יוסף
פרק ג
סליקו להו המפקיד
פרק ד
הזהב קונה את הכסף. הלוקח דינרי זהב טבועים בדינרי כסף ונתן לו דינרי זהב משיכת הזהב קונה את הכסף ונתחייב לו זה משקבל דינרי הזהב לתת לו דינרי כסף בכל מקום שהם ואין יכול לחזור בו אבל הכסף אינו קונה את הזהב שאם נתן זה את דינרי הכסף תחלה לא קנה ויכולין שניהם לחזור דדינרי כסף הוה מעות משום דחריפי לינתן בהוצאה ודינרי הזהב אינן אלא כשאר מטלטלין ופירות. ומעות אינן קונות עד שימשוך את המטלטלין אבל משיכת המטלטלין קונה ואין אחד מהם יכול לחזור בו ובגמרא מפרש טעמא דאיכא דיליף משיכה מן התורה ואית דמייתי לה בתקנתא דרבנן:
הנחשת. פרוטות של נחשת:
קונה את הכסף. דינרי כסף או כל מטבע של כסף דכולם טעם אחד להם דכל דבר שהוא חשוב וחריף קרוי מטבע ומעות אינן קונות ומי שאין טבעו חשוב וחריף הוי כפירות ומשיכתו הוא קיום דבר:
מעות הרעות. פרש"י ז"ל שנפסלו ומדברי הראב"ד ז"ל נראה שהוא מפרש מעות הרעות משופות ואדומות שהם יוצאים אלא שאין יוצאים להדיא וכן פירש הרשב"א ז"ל:
אסימון. פרש"י ז"ל שהם זוזין עגולין ומוכנים לצור עליהם רושם הצורה בחותם אבל עדיין אין עליהם צורה ואחרים פירשו שאסימון הוא מטבע שיש עליו צורה אלא שנשתקעה צורתו ואינה יוצאה ואינו עומד אלא למשקל שאינו חשוב מחמת צורתו:
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)