משנה בבא מציעא ד
בבא מציעא פרק ד', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< • משנה • סדר נזיקין • מסכת בבא מציעא • פרק רביעי ("הזהב קונה") • >>
פרקי מסכת בבא מציעא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י
משנה א • משנה ב • משנה ג • משנה ד • משנה ה • משנה ו • משנה ז • משנה ח • משנה ט • משנה י • משנה יא • משנה יב •
נוסח הרמב"ם • מנוקד • מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
הזהב קונה את הכסף, והכסף אינו קונה את הזהב.
הנחושת קונה את הכסף , והכסף אינו קונה את הנחושת.
מעות הרעות קונות את היפות, והיפות אינן קונות את הרעות.
אסימון קונה את המטבע, והמטבע אינו קונה את אסימון.
מטלטלין קונים את המטבע, והמטבע אינו קונה את המטלטלין .
זה הכלל , כל המטלטלין קונין זה את זה.
כיצד , משך הימנו פירות ולא נתן לו מעות - אינו יכול לחזור בו. נתן לו מעות ולא משך הימנו פירות - יכול לחזור בו.
אבל אמרו, מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה, הוא עתיד להיפרע ממי שאינו עומד בדיבורו.
רבי שמעון אומר, כל שהכסף בידו, ידו על העליונה.
האונאה ארבעה כסף מעשרים וארבעה כסף לסלע, שתות למקח.
עד מתי מותר להחזיר, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו.
הורה רבי טרפון בלוד, האונאה שמונה כסף לסלע, שליש למקח, ושמחו תגרי לוד.
אמר להם, כל היום מותר להחזיר.
אמרו לו, יניח לנו רבי טרפון במקומנו, וחזרו לדברי חכמים.
אחד הלוקח ואחד המוכר יש להן אונאה.
כשם שאונאה להדיוט, כך אונאה לתגר.
רבי יהודה אומר, אין אונאה לתגר.
מי שהוטל עליו, ידו על העליונה, רצה, אומר תן לי מעותי, או תן לי מה שאוניתני.
כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה.
רבי מאיר אומר, ארבעה איסרין, איסר לדינר.
רבי יהודה אומר, ארבעה פונדיונות, פונדיון לדינר.
רבי שמעון אומר, שמונה פונדיונות, שני פונדיונות לדינר.
עד מתי מותר להחזיר , בכרכים, עד כדי שיראה לשולחני, ובכפרים, עד ערבי שבתות.
אם היה מכירה, אפילו לאחר שנים עשר חדש מקבלה הימנו, ואין לו עליו אלא תרעומת.
ונותנה למעשר שני ואינו חושש, שאינו אלא נפש רעה.
האונאה ארבע כסף, והטענה שתי כסף, וההודאה שוה פרוטה.
חמש פרוטות הן.
ההודאה שוה פרוטה, והאשה מתקדשת בשוה פרוטה, והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש מעל, והמוצא שוה פרוטה חייב להכריז, והגוזל את חברו שוה פרוטה ונשבע לו, יוליכנו אחריו אפילו למדי.
חמשה חומשין הן .
האוכל תרומה, ותרומת מעשר, ותרומת מעשר של דמאי , והחלה, והביכורים, מוסיף חומש.
והפודה נטע רבעי ומעשר שני שלו, מוסיף חומש.
הפודה את הקדשו, מוסיף חומש.
הנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש, מוסיף חומש.
והגוזל את חבירו שוה פרוטה ונשבע לו, מוסיף חומש.
אלו דברים שאין להם אונאה.
העבדים, והשטרות , והקרקעות , וההקדשות.
אין להן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה.
שומר חנם אינו נשבע ונושא שכר אינו משלם.
רבי שמעון אומר, קדשים שהוא חייב באחריותן, יש להן אונאה , ושאינו חייב באחריותן, אין להן אונאה.
רבי יהודה אומר, אף המוכר ספר תורה, בהמה ומרגלית, אין להם אונאה.
אמרו לו, לא אמרו אלא את אלו.
כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים.
לא יאמר לו בכמה חפץ זה, והוא אינו רוצה ליקח.
אם היה בעל תשובה, לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים.
אם הוא בן גרים, לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך , שנאמר (שמות כב, כ) וגר לא תונה ולא תלחצנו.
אין מערבין פירות בפירות, אפילו חדשים בחדשים, ואין צריך לומר חדשים בישנים.
באמת [אמרו] ביין התירו לערב קשה ברך, מפני שהוא משביחו.
אין מערבין שמרי יין ביין, אבל נותן לו את שמריו.
מי שנתערב מים ביינו, לא ימכרנו בחנות אלא אם כן הודיעו.
ולא לתגר אף על פי שהודיעו, שאינו אלא לרמות בו.
מקום שנהגו להטיל מים ביין, יטילו.
התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת.
מחמש גתות, ונותן לתוך פטס אחד.
ובלבד שלא יהא מתכוין לערב.
רבי יהודה אומר, לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו.
וחכמים מתירין .
ולא יפחות את השער.
וחכמים אומרים, זכור לטוב.
לא יבור את הגריסין, דברי אבא שאול.
וחכמים מתירין.
ומודים שלא יבור מעל פי מגורה, שאינו אלא כגונב את העין .
אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים.
הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף,
- וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב.
- הַנְּחֹשֶׁת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף,
- וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחֹשֶׁת.
- מָעוֹת הָרָעוֹת קוֹנוֹת אֶת הַיָּפוֹת,
- וְהַיָּפוֹת אֵינָן קוֹנוֹת אֶת הָרָעוֹת.
- אֲסִימוֹן קוֹנֶה אֶת הַמַּטְבֵּעַ,
- וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת אֲסִימוֹן.
- מִטַּלְטְלִין קוֹנִים אֶת הַמַּטְבֵּעַ,
- וְהַמַּטְבֵּעַ אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַמִּטַּלְטְלִין.
- זֶה הַכְּלָל:
- כָּל הַמִּטַּלְטְלִין קוֹנִין זֶה אֶת זֶה:
כֵּיצַד?
- מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵּרוֹת וְלֹא נָתַן לוֹ מָעוֹת,
- אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ;
- נָתַן לוֹ מָעוֹת וְלֹא מָשַׁךְ הֵימֶנּוּ פֵּרוֹת,
- יָכוֹל לַחֲזֹר בּוֹ,
- אֲבָל אָמְרוּ:
- מִי שֶׁפָּרַע מֵאַנְשֵׁי דוֹר הַמַּבּוּל וּמִדּוֹר הַפַּלָּגָה,
- הוּא עָתִיד לְהִפָּרַע מִמִּי שֶׁאֵינוֹ עוֹמֵד בְּדִבּוּרוֹ.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- כָּל שֶׁהַכֶּסֶף בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה:
הָאוֹנָאָה אַרְבָּעָה כֶּסֶף,
- מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶּסֶף לְסֶלַע,
- שְׁתוּת לַמֶּקַח.
- מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה כֶּסֶף לְסֶלַע,
- עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר?
- עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לַתַּגָּר אוֹ לִקְרוֹבוֹ.
- הוֹרָה רַבִּי טַרְפוֹן בְּלֹד:
- הָאוֹנָאָה שְׁמוֹנָה כֶּסֶף לְסֶלַע,
- שְׁלִישׁ לַמֶּקַח;
- וְשָׂמְחוּ תַּגָּרֵי לֹד.
- הָאוֹנָאָה שְׁמוֹנָה כֶּסֶף לְסֶלַע,
- אָמַר לָהֶם:
- כָּל הַיּוֹם מֻתָּר לְהַחֲזִיר.
- אָמְרוּ לוֹ:
- יָנִיחַ לָנוּ רַבִּי טַרְפוֹן בִּמְקוֹמֵנוּ;
- וְחָזְרוּ לְדִבְרֵי חֲכָמִים:
אֶחָד הַלּוֹקֵחַ וְאֶחָד הַמּוֹכֵר,
- יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה.
- כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה לְהֶדְיוֹט,
- כָּךְ אוֹנָאָה לְתַגָּר.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אֵין אוֹנָאָה לְתַגָּר.
- מִי שֶׁהֻטַּל עָלָיו, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה:
- רָצָה, אוֹמֵר: תֵּן לִי מָעוֹתַי,
- אוֹ: תֵּן לִי מַה שֶּׁאוֹנִיתַנִי:
- רָצָה, אוֹמֵר: תֵּן לִי מָעוֹתַי,
כַּמָּה תְּהֵא הַסֶּלַע חֲסֵרָה וְלֹא יְהֵא בָּהּ אוֹנָאָה?
- רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר:
- אַרְבָּעָה אִסָּרִין,
- אִסָּר לְדִינָר.
- אַרְבָּעָה אִסָּרִין,
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַרְבָּעָה פֻּנְדְּיוֹנוֹת,
- פֻּנְדְּיוֹן לְדִינָר.
- אַרְבָּעָה פֻּנְדְּיוֹנוֹת,
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- שְׁמוֹנָה פֻּנְדְּיוֹנוֹת,
- שְׁנֵי פֻּנְדְּיוֹנוֹת לְדִינָר:
- שְׁמוֹנָה פֻּנְדְּיוֹנוֹת,
עַד מָתַי מֻתָּר לְהַחֲזִיר?
- בַּכְּרַכִּים, עַד כְּדֵי שֶׁיַּרְאֶה לְשֻׁלְחָנִי;
- וּבַכְּפָרִים, עַד עַרְבֵי שַׁבָּתוֹת.
- אִם הָיָה מַכִּירָהּ,
- אֲפִלּוּ לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מְקַבְּלָהּ הֵימֶנּוּ,
- וְאֵין לוֹ עָלָיו אֶלָּא תַּרְעֹמֶת.
- וְנוֹתְנָהּ לְמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ,
- שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא נֶפֶשׁ רָעָה:
הָאוֹנָאָה אַרְבַּע כֶּסֶף,
- וְהַטְּעָנָה שְׁתֵּי כֶּסֶף,
- וְהַהוֹדָאָה שְׁוֵה פְּרוּטָה.
- חָמֵשׁ פְּרוּטוֹת הֵן:
- הַהוֹדָאָה שְׁוֵה פְּרוּטָה,
- וְהָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה,
- וְהַנֶּהֱנֶה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ – מָעַל,
- וְהַמּוֹצֵא שְׁוֵה פְּרוּטָה – חַיָּב לְהַכְרִיז;
- וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ,
- יוֹלִיכֶנּוּ אַחֲרָיו אֲפִלּוּ לְמָדַי:
חֲמִשָּׁה חֳמָשִׁין הֵן:
- הָאוֹכֵל תְּרוּמָה,
- וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר,
- וּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁל דְּמַאי,
- וְהַחַלָּה,
- וְהַבִּכּוּרִים,
- מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
- וְהַפּוֹדֶה נֶטַע רְבָעִי וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי שֶׁלּוֹ,
- מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
- הַפּוֹדֶה אֶת הֶקְדֵּשׁוֹ,
- מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
- הַנֶּהֱנֶה בִּשְׁוֵה פְּרוּטָה מִן הַהֶקְדֵּשׁ,
- מוֹסִיף חֹמֶשׁ.
- וְהַגּוֹזֵל אֶת חֲבֵרוֹ שְׁוֵה פְּרוּטָה וְנִשְׁבַּע לוֹ,
- מוֹסִיף חֹמֶשׁ:
אֵלּוּ דְּבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם אוֹנָאָה:
- הָעֲבָדִים,
- וְהַשְּׁטָרוֹת,
- וְהַקַּרְקָעוֹת,
- וְהַהֶקְדֵּשׁוֹת.
- אֵין לָהֶן לֹא תַּשְׁלוּמֵי כֶּפֶל,
- וְלֹא תַּשְׁלוּמֵי אַרְבָּעָה וַחֲמִשָּׁה;
- שׁוֹמֵר חִנָּם אֵינוֹ נִשְׁבָּע,
- וְנוֹשֵׂא שָׂכָר אֵינוֹ מְשַׁלֵּם.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- קָדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה;
- וְשֶׁאֵינוֹ חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, אֵין לָהֶן אוֹנָאָה.
- קָדָשִׁים שֶׁהוּא חַיָּב בְּאַחֲרָיוּתָן, יֵשׁ לָהֶן אוֹנָאָה;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית,
- אֵין לָהֶם אוֹנָאָה.
- אָמְרוּ לוֹ:
- לֹא אָמְרוּ אֶלָּא אֶת אֵלּוּ:
- אַף הַמּוֹכֵר סֵפֶר תּוֹרָה, בְּהֵמָה וּמַרְגָּלִית,
כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְּמִקָּח וּמִמְכָּר,
- כָּךְ אוֹנָאָה בִּדְבָרִים.
- לֹא יֹאמַר לוֹ: בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה?
- וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח.
- אִם הָיָה בַּעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ:
- זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים.
- אִם הוּא בֶּן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ:
- זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב):
- "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ":
אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת,
- אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים;
- וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים.
- בֶּאֱמֶת בְּיַיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְּרַךְ,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ.
- אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן,
- אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו.
- מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ,
- לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת,
- אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ;
- וְלֹא לַתַּגָּר, אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ,
- שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ.
- לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַּחֲנוּת,
- מָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בַּיַּיִן,
- יַטִּילוּ:
הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת,
- מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּטָּס אֶחָד,
- וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מִתְכַּוֵּן לְעָרֵב.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לֹא יְחַלֵּק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לְתִינוֹקוֹת,
- מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבוֹא אֶצְלוֹ.
- וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
- לֹא יְחַלֵּק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לְתִינוֹקוֹת,
- וְלֹא יִפְחֹת אֶת הַשַּׁעַר;
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- זָכוּר לַטּוֹב.
- וַחֲכָמִים אוֹמְרִים:
- לֹא יָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין,
- דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל;
- וַחֲכָמִים מַתִּירִין.
- דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל;
- וּמוֹדִים שֶׁלֹּא יָבֹר מֵעַל פִּי מְגוּרָה,
- שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְּגוֹנֵב אֶת הָעַיִן.
- אֵין מְפַרְכְּסִין לֹא אֶת הָאָדָם,
- וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה,
- וְלֹא אֶת הַכֵּלִים:
נוסח הרמב"ם
(א) הזהב - קונה את הכסף,
- והכסף - אינו קונה את הזהב.
- הנחושת - קונה את הכסף,
- והכסף - אינו קונה את הנחושת.
- מעות הרעות - קונות את היפות,
- והיפות - אינן קונות את הרעות.
- אסימון - קונה את המטבע,
- והמטבע - אינו קונה את אסימון.
- המיטלטלין - קונין את המטבע,
- והמטבע - אינו קונה את המיטלטלין.
- זה הכלל -
- כל המיטלטלין - קונין זה את זה.
(ב) כיצד?
- משך ממנו פירות -
- ולא נתן לו מעות - אינו יכול לחזור בו.
- נתן לו מעות -
- ולא משך ממנו פירות - יכול לחזור בו.
- משך ממנו פירות -
- אבל אמרו -
- מי שפרע - מאנשי דור המבול,
- עתיד להיפרע - ממי שאינו עומד בדבורו.
- רבי שמעון אומר:
- כל שהכסף בידו - ידו על העליונה.
(ג) ההונאה -
- ארבעה כסף - מעשרים וארבעה כסף לסלע,
- שתות - למקח.
- עד מתי מותר להחזיר?
- עד כדי שיראה לתגר, או לקרובו.
- הורה רבי טרפון בלוד -
- ההונאה - שמונת כסף לסלע, שליש למקח,
- ושמחו תגרי לוד.
- אמר להם:
- מותר להחזיר - כל היום כולו.
- ואמרו לו:
- יניח לנו רבי טרפון מקומנו,
- וחזרו - לדברי חכמים.
(ד) אחד הלוקח, ואחד המוכר - יש להם הוניה.
- כשם שהוניה להדיוט - כך הוניה לתגר.
- רבי יהודה אומר: אין לתגר הונייה.
- מי שהוטל עליו - ידו על העליונה,
- שהוא אומר לו:
- תן לי את מעותי - או תן לי מה שהוניתני.
- שהוא אומר לו:
(ה) כמה תהא סלע חסרה - ולא יהא בה אונייה?
- רבי מאיר אומר:
- ארבעה איסרות - מאיסר לדינר.
- רבי יהודה אומר:
- ארבע פונדיונות - מפונדיון לדינר.
- רבי שמעון אומר:
- שמונה פונדיונות - משני פונדיונין לדינר.
(ו) עד מתי מותר להחזיר?
- בכרכים - עד כדי שיראה לשולחני,
- ובכפרים - עד ערבי שבתות,
- אם היה מכירה -
- אפילו לאחר שנים עשר חודש - מקבלה הימנו,
- אין לו עליו אלא תרעומת.
- ונותנה למעשר שני - ואינו חושש,
- שאינה אלא נפש רעה.
(ז) האונאה - ארבעה כסף.
- והטענה - שתי כסף.
- וההודיה - שוה פרוטה.
- חמש פרוטות הן -
- ההודיה - בשוה פרוטה.
- והאשה מתקדשת - בשוה פרוטה.
- והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש - מעל.
- והמוצא שוה פרוטה - חייב להכריז.
- והגוזל את חברו שוה פרוטה, ונשבע לו - יוליכנו אחריו אפילו למדי.
(ח) חמישה חומשין הן -
- האוכל תרומה, ותרומת מעשר,
- ותרומת מעשר של דמאי,
- והחלה, והבכורים - מוסיף חומש.
- הפודה נטע רבעי, ומעשר שני שלו - מוסיף חומש.
- הפודה את הקדשו - מוסיף חומש.
- והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש - מוסיף חומש.
- והגוזל את חברו שוה פרוטה, ונשבע לו - מוסיף חומש.
- האוכל תרומה, ותרומת מעשר,
(ט) אלו דברים שאין להם אונאה -
- העבדים, והשטרות, והקרקעות, וההקדשות.
- אין בהן -
- לא תשלומי כפל,
- ולא תשלומי ארבעה וחמישה,
- שומר חינם - אינו נשבע,
- ונושא שכר - אינו משלם.
- אין בהן -
- רבי שמעון אומר:
- קדשים שהוא חייב באחריותן - יש להם הוניה,
- ושאינו חייב באחריותן - אין להם הוניה.
- רבי יהודה אומר:
- אף המוכר ספר תורה, ובהמה, ומרגלית - אין להם אונאה.
- אמרו לו:
- לא אמרו - אלא את אלו.
(י) כשם שהונאה במקח וממכר - כך הונאה בדברים.
- לא יאמר לו - בכמה חפץ זה,
- והוא אינו רוצה ליקח.
- ואם היה בעל תשובה -
- לא יאמר לו - זכור מעשיך הראשונים.
- ואם היה בן גרים -
- לא יאמר לו - זכור מעשה אבותיך,
- שנאמר: "וגר לא תונה, ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים" (שמות כב כ).
(יא) אין מערבין פירות בפירות -
- אפילו חדשים בחדשים,
- ואין צריך לומר - חדשים בישנים.
- באמת, ביין - התירו לערב קשה ברך,
- מפני שהוא משביחו.
- אין מערבין שמרי יין ביין,
- אבל נותן לו את שמריו.
- מי שנתערב מים ביינו -
- לא ימכרנו בחנות - אלא אם כן הודיע.
- ולא לתגר - אף על פי שהוא מודיעו,
- שאינו אלא לרמות בו את אחרים.
- מקום שנהגו להטיל מים ביין - יטילו.
(יב) התגר נוטל מחמישה גרנות - ונותן לתוך מגורה אחת.
- מחמש גתות - ונותן לתוך פיטס אחד,
- ובלבד שלא יתכוון לערב.
- מחמש גתות - ונותן לתוך פיטס אחד,
- רבי יהודה אומר:
- לא יחלק החנווני - קליות ואגוזים לתינוקות,
- מפני שהוא מרגילן לבוא אצלו.
- וחכמים - מתירין.
- לא יפחות את השער,
- וחכמים אומרין: זכור לטוב.
- ולא יבור את הגריסין - כדברי אבא שאול,
- וחכמים - מתירין.
- ומודים - שלא יבור על פי המגורה,
- שאינו אלא כגונב את העין.
- לא יחלק החנווני - קליות ואגוזים לתינוקות,
- אין מפרכסין - לא את האדם,
- ולא את הבהמה, ולא את הכלים.
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- ביאור הרב שטיינזלץ על המשנה
משנה בבא מציעא, פרק ד':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב