רי"ף על הש"ס/בבא מציעא/דף לג עמוד ב

הלכות רב אלפס

פרק ד

ובין הגיתו' שאנו והאידנא דקא מערבי שלא בין הגיתות סברי כר' אחא דתניא ר' אחא מתיר בדבר הנטעם תניא השופה יין לחמרים ה"ז לא יערב שמרים של אמש בשל יום ושל יום בשל אמש אבל מערב של אמש בשל אמש ושל יום בשל יום:

מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו:

תנא אפי' למחצה לשליש ולרביע א"ר ובין הגיתות שאנו:

מתני' התגר נוטל מחמש גרנות ונותן לתוך מגורה אחת מחמש גיתות ונותן לתוך פיטום אחד ובלבד שלא יתכוין לערב רבי יהודה אומר לא יחלק חנוני קליות ואגוזים לתינוקות מפני שמרגילין לבוא אצלו וחכמים מתירין ולא יפחות את השער וחכ"א זכור לטוב ולא יבור את הגריסין כדברי אבא שאול וחכמים מתירין ושוין שלא יבור על פי מגור' שאינו אלא כגונב את העין אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים:

גמ' מאי טעמייהו דרבנן משום דאמר להו אנא מפליגנא אמגוזי את פליג שיסקי:

לא יבור את הגריסין כדברי אבא שאול וחכמים מתירין:

מאן חכמים ר' אחא היא דתניא ר' אחא מתיר בדבר הנראה:

אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה וכו':

ת"ר אין משרבטין לא את האדם ולא את הבהמה ואין נופחין את הקרבין ואין שורין בשר במים מאי אין משרבטין הכא תרגימו מיא דחיזרא רבה שרא לצלומי גירי רב פפא שרא לצלומי דיקלי והא אנן תנן אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים לא קשיא הא בחדתי הא בעתיקי:

סליקו להו פרק הזהב

פרק ה

איזהו נשך ואיזה הוא תרבית איזה הוא נשך המלוה סלע בחמשה דינרין וסאתים חטין בשלש מפני שהוא נושך אי זה הוא תרבית המרבה בפירות כיצד לקח ממנו חטים בדינר זהב הכור וכן השער עמדו חטים בשלשים דינר אמר לו תן לי חיטי שאני מוכרן ולוקח אני בהן יין א"ל הרי חטיך עשויין עלי בשלשים דינר והרי לך אצלי בהם יין ויין אין לו:

גמ' ת"ר (ויקרא כה) את כספך לא תתן לו בנשך וגו' אין לי אלא נשך בכסף ורבית באוכל נשך באוכל מנין ת"ל (דברים כג) נשך אוכל רבית בכסף מנין ת"ל נשך כסף אם אינו ענין לנשך כסף שהרי נאמר את כספך לא תתן לו בנשך תנהו ענין לרבית כסף אין לי אלא בלוה במלוה מנין נאמר נשך בלוה ונאמר נשך במלוה מה נשך האמור בלוה לא חלקת בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית אף נשך האמור במלוה לא תחלק בו בין בכסף בין באוכל בין בנשך בין ברבית ומנין לרבות כל דבר שנאמר נשך כל דבר אשר ישך

נימוקי יוסף

פרק ד

בדבר הנטעם. שאדם טועמו קודם שלוקחו ויכול להבחין תערובתו:

השופה. כל דבר צלול המריק בנחת מכלי אל כלי שלא יתערבו בו שמרים קרי ליה שפייה:

של אמש בשל יום. לאו דוקא וה"ה מיום ליום ומשתי חביות אלא אורחא דמלתא נקט דסתם יום ואמש מב' חביות הם:

יטיל מים. אם מחצה מחצה אם שליש שליש:

מתני' התגר נוטל וכו'. שהכל יודעין שמבני אדם הרבה לוקח ובחזקת כן לוקחים ממנו:

מגורה. אוצר שאוגרים בו את התבואה:

וכולן מודים שלא יבור ע"פ המגורה. למעלה להראות שהן יפות והפסולות שבתוכן לא ברר והרי הוא כגונב את העין בברירה זו:

גמ' דא"ל אנא פליגנא אמגוזי ואנת פליג שיסקי. פי' שיסקי פרונ"ש בלע"ז:

ולא יפחות מ"ט . נקט זכור לטוב לשון ברכה:

משום דמרויח תרעא. ואוצרי פירות יראו שהוזלו הפירות וימכרו בזול:

ולא יבור את הגרסין וכו'. לא יבור הפסולת מתוך הגריסין גריסין הם פולין גרוסות בריחים אחת לשתים וכשבורר הפסולת מן האוכל נראין יפים ומעלה בדמיהן הרבה מדמי הפסולת שנטל:

מתיר בדבר הנראה. שהרי הלוקח יכול לראות ולהבין מה עולין טורח דמי הפסולת הנברר וכן הלכתא:

ואין מפרכסין את האדם וכו'. ואמרינן בגמ' פרכוס דאדם מאי היא כי הא דההוא [עבדא סבא] דאזל וצבעיה לדיקניה אתא לקמיה דרבא א"ל זבנן א"ל ויהיו עניים בני ביתך אתא לקמיה דרב פפא בר שמואל זבניה יומא חד א"ל אשקיין מיא אזל חווריה לרישיה ולדיקניה אמר ולא קא קשיש מאבוך אנא קרי אנפשיה צדיק מצרה נחלץ:

אין משרבטין. לשון שרביט כדמפרש לקמיה שזוקף שער הבהמה כשרביט הלז שתראה שמנה:

ואין נופחים וכו'. בני מעים הנמכרים בבית הטבח שיראו רחבין וגדולים:

ואין שורין וכו'. שמלבין את הבשר והכחוש נראה שמן:

מיא דחיזרא. משקין אותה מי סובין ונופח מעיה ושערה נזקף:

למידק צררי. להדק ולחבוט בגדי קנבוס במקבות עץ שיראה חוטן דק:

לצלומי גירי. לצייר חצים שיראו נאות:

בעתיקי. הוא דאסור מפני שגונב את העין שנראים כחדשים:

צבעיה לדיקניה. היה זקן וזקנו לבן וצבעו שחור והיה נראה בחור:

זבנן. קנה אותי וכנעני היה דעברי לאחר חורבן הבית ליכא (גיטין דף סה.) שאין היובל נוהג:

ויהיו עניים וכו'. משנה היא [פ"א מ"ה דאבות] טוב לפרנס את ישראל וישמשוני:

צדיק מצרה נחלץ. רבא שלא קנאו ולא נתאנה:

סליקו להו פרק הזהב

פרק ה

איזהו נשך. מפרש בגמ' שהוא נושך מיניה מאי דלא יהיב ליה ובתר מעיקרא אזלינן שאם הלוה לו סלע בה' דינרין או סאתים חטין בשלש אע"פ שהוזלו החטין ועמדו שלש בדמי שתים איכא נשך ותרבית מדאורייתא ונפקא מינה לדידן דקי"ל לקמן (דף סה:) דרבית קצוצה יוצאה בדיינים אבל הלואת סאה בסאה אע"פ שהוקרו החטין ועמדו בדמי שתים רבית דרבנן היא ואינה יוצאה בדיינים והכי משמע ממתניתין דהכא דבכל ענין הוה רבית דאורייתא כיון שהלוה מעיקרא סאתים בשלש ולקמן נמי גבי סאה בסאה הכי אמרינן דבתר מעיקרא אזלינן:

המרבה בפירות. המרבה שכר לעצמו בפירות ובגמ' מפרש דבהלואת כסף בכסף או פירות בפירות נמי הוי תרבית שהרי נתרבה ממונו והכא רבית דרבנן קא מפרש דרך מקח וממכר:

דינר זהב. חמשה [ועשרים] דינר כסף:

וכן השער. כך היו נמכרים בעיר והוא השער היפה לעולם הא לאו הכי לא וכדאיתא בירושלמי [הלכה א] א"ר בא בר זמונא והוא השער היפה לעולם פחות מכאן ווי לזבינא יתר מכן ווי למזבוני וכשתהא השער הזה הותר לו לתת מעות עכשיו ע"מ ליתן זה חטין כל ימות השנה בדמים כשיעור מעותיו ואע"פ שאין לו עכשיו חטים דתנן בפרקין (דף עב:) יצא השער פוסקין דאע"פ שאין לזה יש לזה עמדו החטין לאחר זמן בשלשים דינרים א"ל תן לי וכו' וזו רבית מותרת היא אם נתן לו חטין אבל פסק היין שפוסק לתת לו בהן אסור הואיל ואין לו שמא יוקיר היין ואע"פ שפסק עמו כשער יין של עכשיו דכבר יצא השער ובגמ' מפרש טעמא:

גמ' ת"ל נשך אוכל. ואע"ג דהאי קרא בלוה כתיב מדלא כתיב לא תשוך לאחיך ואנן השתא בקרא דלא תתן דמיירי במלוה קיימינן ואכתי לא גמרינן בגזרה שוה מכל מקום י"ל דאמסקנא קא סמיך:

מניין לרבות כל דבר. המטלטל כעין כסף ואוכל דאילו קרקע אין בו משום רבית דאם הלוה חמש גפנים טעונות בשש מותר וכדמוכח בכתובות בפרק נערה שנתפתתה (דף מו.) דאיבעיא להו התם שכרן בקרקע מהו כלומר מוציא שם רע ששכר את העדים בקרקע מהו ואסיקנא דאינו חייב עד שישכור בכסף דגמרינן שימה שימה מרבית כתיב הכא ושם לה וכו' וכתיב התם לא תשימון עליו נשך מה להלן בכסף אף כאן בכסף אלמא פשיטא להו מילתא דרבית בקרקע ליכא ושמא נפקא להו מכלל ופרט וכלל לא תשיך כלל נשך כסף פרט נשך כל דבר חזר וכלל מה הפרט מפורש דבר המטלטל כדרך שאמרו באונאה ומה שאמרו התם עד שישכור בכסף לאו דוקא אלא כל דבר שהוא מטלטל ככסף לאפוקי קרקע:

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט