קטגוריה:משלי א י

חַטָּאִים הם חוטאים "מקצועיים", אנשים שעיקר עיסוקם בחטא (כמו ש"נַגָּנִים", למשל, הם מנגנים מקצועיים).

המילה תֹּבֵא כתובה כמו "תבוא" ומנוקדת כמו "תאבה" כדי להעביר שני מסרים בו-זמנית:

1. כאשר אנשים חטאים - חוטאים מקצועיים - מנסים לשכנע להצטרף אליהם, צריך לסרב לבוא, גם אם נראה שהעיסקה שלהם היא כשרה (הרב יונה גירונדי, הגר"א, רמ"ד ואלי). כך כנראה פירש רבי שמעון בר יוחאי (ילקוט שמעוני), שקישר את הפסוק ל(משלי יג כא): "חַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה, וְאֶת צַדִּיקִים יְשַׁלֶּם טוֹב": הצרות רודפות אחרי החטאים וישיגו אותם בסופו של דבר, ולכן לא כדאי להצטרף אליהם גם לעסקה כשרה.

2. צריך להיזהר, לא רק שלא לבוא איתם, אלא גם שלא לאבות ולרצות להצטרף אליהם. כשאנשים מפוקפקים מפתים אותנו להצטרף אליהם לעסק, ואנחנו מחליטים שלא לבוא, יש לנו לפעמים "ייסורי מצפון הפוכים", מעין קול פנימי שאומר לנו "חבל, הפסדת הזדמנות לעשות כסף קל". לפי ספר משלי, צריך להשתדל להיפטר מה"אנטי-מצפון" הזה. עליך להסביר לעצמך, שאתה לא מפסיד שום דבר מזה, להיפך, אתה מרויח, אתה ניצל מסכנה גדולה, כמו שמוסבר בהמשך הקטע

שתי משמעויות אלו נזכרות גם בקטע הבא בפרק א:

כנגד הניקוד אַל תֹּאבֶה - (משלי א כה): "וַתִּפְרְעוּ כָל עֲצָתִי, וְתוֹכַחְתִּי לֹא אֲבִיתֶם"*, (משלי א ל): "לֹא אָבוּ לַעֲצָתִי, נָאֲצוּ כָּל תּוֹכַחְתִּי"*;

וכנגד הכתיב אַל תָּבֹא - (משלי א כו): "גַּם אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק, אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם; "בְּבֹא כשאוה[כְשׁוֹאָה] פַּחְדְּכֶם, וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה; בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה"*- מידה כנגד מידה.