מ"ג משלי א ט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ
וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽךָ׃
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"לוית" - ענין חבור ודבוק, כמו (בראשית כט): "הפעם ילוה אישי".
"וענקים" - ענינו עדי הצואר, כמו (שופטים ח): "ולבד מן הענקות".
"לגרגרותך" - מלשון גרון וצואר.
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ביאור המילות
"לוית". דבר המחובר אל דבר.
"לגרגרתיך", נכפלה בו הפ"א הפעל וכבר כתבתי (יחזקאל ט"ז) שיש הבדל בין גרון ובין צואר, שהצואר הוא החיצוני ושם נותנים התכשיט, לא על הגרון שהוא הגרגרת שבפנים שמשם הדבור יוצא, כמו קרא בגרון, יגעתי בקראי נחר גרוני, רק בא לפי המליצה שהונח על תכשיט הדבור, וכמ"ש ביחזקאל ורביד על גרונך מטעם זה:נחמיאש
• לפירוש "נחמיאש" על כל הפרק •
וענקים לגרגרותיך — סביבות הגרון יקרא גרגרת. ענקים הוא החלי התלוי בצוואר, ויבוא תחת הגרון.
בסוף מסכת סוטה: אם אדם יוצא לדרך ואין לו לויה, יעסוק בתורה, שנאמר: כי לוית חן הם לראשך.