ערכי לשון הקודש - אבה
- אָבָה (רָצוֹן)
- "וְלֹא אָבָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים כג ו) "אִם יְפַתּוּךָ חַטָּאִים אַל תֹּבֵא" (משלי א י) האל"ף תמורת ה"א, ופ"א הפועל נעלם, וענינו ענין רצון ותאוה. וכן "ותפר הָאֲבִיּוֹנָה" (קהלת יב ה), כי היו"ד למ"ד הפועל תמורת ה"א אבה. ופירש אביונה בעלת הרצון והתאוה והיא הנפש המתאוה, כלומר: תפר הנפש בריתה עם הגוף. ויש אומרים כי פירוש המלה כנוי לאבר המשגל. וכן העני מאד יקרא אביון לפי שחסר־כל ותאותו ורצונו לכל, וכן בויקרא רבה (פרשה לד דף רד): אביון שהוא רואה דבר ואינו אוכל, רואה דבר ואינו שותה ותאב לכל, והוא דחוק יותר מן העני. וכן: "אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד נֶצַח" (איוב לד לו), כלומר: חפצי ורצוני שיבחן איוב. וכן: "חָלְפוּ עִם אֳנִיּוֹת אֵבֶה" (איוב ט כו), כלומר: האניות שחפצם ורצונם ללכת אל המקום, שממהרים ללכת, כן ימי חלפו במהרה. ויש מפרשים אותו מקום או שם נהר. ויש מי שפירשו משרש איב, מענין אֵיבָה, כלומר אניות השוללים.
- וכל אשר תמצא מעִקָּר זה תפרשנו כענין זה ענין רצון, לבד משתי מלות:
- אֲבוֹי
- האחת "לְמִי אוֹי לְמִי אֲבוֹי" (משלי כג כט), וענינו כענין אוי, ויש מי שפירשו מענין אביון, כלומר: למי עוני.
- אָב
- והשנית "אָב ואם" (אסתר ב ז),[* 1] וענינו ידוע.
- ואָב קמוץ, ובהסמכו פתוח "אַב הֲמוֹן גוֹיִם" (בראשית יז ה) ובא גם כן הסמוך עם למ"ד הפועל "אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר" (בראשית י כא) וקבוצו בלשון נקבות "רָאשֵׁי אָבוֹת" (במדבר לו א), ובסמוך "אֲבוֹת הַמַּטּוֹת" (במדבר לב כח) "רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם" (במדבר ז ב).
- והגדול והקדמון יקרא אב כמו "וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה" (בראשית מה ח) כלומר קצין וגדול כמו האב שהוא קצין לבן. וכן "אָבִי דָּבָר גָּדוֹל" (מלכים ב ה יג) "וְאָבִי רָאָה גַם רָאָה" (שמואל א כד יב) "וֶהֱיֵה לָנוּ לְאָב וּלְכֹהֵן" (שופטים יח יט) "אֲבִי קרית יערים" (דברי הימים א ב נ) "קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנוֹק" (יהושע כא יא) "וְהָיְתָה יָד יְיָ בָּכֶם וּבַאֲבוֹתֵיכֶם" (שמואל א יב טו) כלומר במלככם ובגדוליכם "וּמִי אֲבִיהֶם" (שמואל א ו יב) כלומר מי אדוניהם של הנביאים ויש מפרשים מזה "אָבִי יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד נֶצַח" (איוב לד לו) והוא קריאה לשם יתברך "אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל" (מלכים ב ב יב) וכן יקראו התלמידים בנים "בְּנֵי הַנְּבִיאִים" (מ"ב ב, טו) "אֲבִי כָּל תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב" (בראשית ד כא) "אֲבִי יוֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה" (בראשית ד יט) כלומר קדמון ומלמד היה לכל תופש כנור ועוגב, כמו שהאב קודם לבן.
מקורות נוספים
- סיכום הפירושים על: אבה
הערות שוליים
- ^ ["אב ואם"], א"א לא תמצא בכל המקרא רק זה וחבירו שבענין, כי כל שאר הסמוכים הם אֲבִי האל"ף בחטף פתח.