פתיחת התפריט הראשי

משלי א ד: "לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה, לְנַעַר דַּעַת וּמְזִמָּה;"

תרגום מצודות: הדברים הנאמרים פה יועילו לתת לשוטים ערמה (התחכמות) להסיר הפתיות מלבם; לנער, למי שהוא רך בשנים, אשר יעשה מעשיו בבלי דעת ובלי מחשבה קדומה, הדברים ההם יועילו לקנות דעת ומזימה (מחשבה) - מעתה יחשוב בדבר עד לא יעשנה.

תרגום ויקיטקסט: - שלמה החליט לפרסם את הספר כדי לתת לאנשים המתפתים בקלות עורמה שתציל אותם מפיתוי מסוכן, ולתת לכל נער דעת שתציל אותו ממזימה מזיקה;

/ וגם אתם, הקוראים בספר, מוזמנים לתת מתוכו עצות לפתיים כך שיקבלו עורמה (זהירות מהטעיות), ולעזור לכל נער לדעת איך להיזהר ממזימה.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי א ד.


תוכן עניינים

דקויותעריכה

לתת לפתאים ערמה - מי הנותן?עריכה

1. שלמה, הכותב. אחרי שה' נתן לו חכמה והוא לקח אותה (פסוק 3), החליט לכתוב ספר כדי לתת ולהעביר הלאה את החכמה שקיבל.

2. אתם, הקוראים! ספר משלי כולל עצות ברמות שונות, חלקן עשויות להיראות לכם פשוטות וברורות, אבל יש אנשים שעבורם העצות הללו לא ברורות, וראוי שכל אחד מכם ישתדל לתת את העצות לאנשים הזקוקים להם.

בפרט, ראוי לתת לפתאים ( = אנשים המתפתים בקלות) ערמה (= זהירות מפני הטעיות), וכן לתת לנער (חסר ניסיון) זהירות מפני מזימה (= תוכנית שמטרתה להזיק לזולת). זוהי חובתכם להזהיר אותם, וכך לתת לפתיים ערמה - להסביר להם את הסכנות, כדי שגם הם יידעו לא להתפתות (וכן במשלי ח4-5).

מכאן למדו חכמים שיש להשאיר בבתי-הספר גם תלמידים פחות מוכשרים (כל עוד הם הגונים ואינם פוגעים בזולת), ולא להקים בתי ספר לחכמים בלבד (אגרות חזון איש – א, פא).

הקבלותעריכה

למי לתת ערמה ומזימה?עריכה

המושגים ערמה ומזימה נזכרים בתנ"ך כמה פעמים במשמעות שלילית:

  • ערמה היא היכולת להטעות ולפתות, כמו הנחש שפיתה את חוה בבראשית ג1: "וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהִים", הגבעונים שהטעו את בני ישראל ביהושע ט4: "וַיַּעֲשׂוּ גַם הֵמָּה בְּעָרְמָה, וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ וַיִּקְחוּ שַׂקִּים בָּלִים לַחֲמוֹרֵיהֶם וְנֹאדוֹת יַיִן בָּלִים וּמְבֻקָּעִים וּמְצֹרָרִים", והרוצח בשמות כא14: "וְכִי יָזִד אִישׁ עַל רֵעֵהוּ לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה - מֵעִם מִזְבְּחִי תִּקָּחֶנּוּ לָמוּת".
  • מזימה היא תוכנית לעשות רע לזולת, כמו ב(תהלים כא יב): "כִּי נָטוּ עָלֶיךָ רָעָה, חָשְׁבוּ מְזִמָּה בַּל יוּכָלוּ" וב(משלי כד ח): "מְחַשֵּׁב לְהָרֵעַ, לוֹ בַּעַל מְזִמּוֹת יִקְרָאוּ"*.

מפתיע מאד, אם כך, שספר משלי מציב את הערמה והמזימה כאחת המטרות שלו!

נראה שמטרת הספר היא, ללמד את הנערים איך להיזהר מהערמות וממזימות. כדי להתמודד עם האויב, צריך להכיר את הנשק שלו. הדבר נכון במיוחד גם במאבקים רוחניים:

  • כדי שיוכלו להתמודד עם פיתויים והטעיות, הם צריכים בעצמם לדעת איך לפתות ולהטעות - "לתת לפתיים ערמה";
  • וכדי שיוכלו להתמודד עם תוכניות שמטרתן לפגוע בהם - הם צריכים בעצמם לדעת איך לתכנן תוכניות כאלו - "לנער דעת ומזימה".

כך גם ב(משלי ב יא): "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ, תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה" - העובדה שהנער מכיר מזימות תשמור עליו, כי היא תאפשר לו להתגונן. ובהמשך הפרק שם מתוארות מזימות משני סוגים - מזימות "גבריות" של שוד ואלימות (ב 12-15) ומזימות "נשיות" של פיתוי ובגידה (ב 16-19).

העיקרון הכללי "לתת לפתיים ערמה, לנער דעת ומזימה" נכון גם בתחומים אחרים, למשל:

  • בתחום השיווק: יש ספרים, ואולי גם קורסים פתוחים, שמסבירים לציבור הרחב על תחבולות מקובלות בעולם השיווק והמכירות. מי שיילכו לקורסים כאלה, יוכלו לזהות יותר בקלות, מתי סוכני המכירות מפעילים עליהם תחבולה שיווקית ומנסים למכור להם מוצר שהם לא באמת צריכים. לדוגמה, כשאתם אומרים לסוכן המכירות "אנחנו לא רוצים לקנות את המוצר כי הוא יקר מדי", והסוכן שואל "אם אני אעשה לכם הנחה של 20% - תקנו?", אתם נמצאים תחת לחץ פסיכולוגי להגיד "כן", כי הרגע אמרתם שאתם לא רוצים לקנות בגלל המחיר הגבוה. אחרי שאמרתם "כן", אתם עלולים לגלות שאתם בעצם בכלל לא צריכים את המוצר, אבל זה כבר מאוחר מדי, אמרתם "כן" ולא נעים לכם להתחרט... אבל אם אתם מכירים את התחבולה הזאת מראש, יהיה לכם קל יותר להגיד "לא".
  • בתחום הבידור: יש קוסמים, שמסבירים לקהל את סוד הקסם - איך הם עשו את זה; קוסמים אלה מקיימים, לדעתי, את הפסוק "לתת לפתיים ערמה": הם מלמדים את הצופים (שחלקם לפחות פתיים) את אחת מדרכי ההטעיה, ובכך עושים אותם יותר "ערומים" וזהירים מפני הטעיות בכלל.

למי לא לתת ערמה ומזימה?עריכה

אדם רע עלול להשתמש בערמה ובמזימה כדי לרמות אחרים. לכן, ספר משלי ממליץ ללמד ערמה ומזימה רק לתלמידים תמימים, פתיים ונערים, ולגרש מבית הספר אנשים רעים העלולים להשתמש לרעה בידע שקיבלו:

  • (משלי כב י): "גָּרֵשׁ לֵץ, וְיֵצֵא מָדוֹן, וְיִשְׁבֹּת דִּין וְקָלוֹן"*.
  • (משלי כג ט): "בְּאָזְנֵי כְסִיל אַל תְּדַבֵּר, כִּי יָבוּז לְשֵׂכֶל מִלֶּיךָ"*.

מה עושים כשצריך ללמד בציבור, שבו יש גם אנשים תמימים וגם אנשים רעים? האם ללמד ערמה ומזימה כדי שהאנשים התמימים יידעו להיזהר, או להימנע מכך כדי שלא לתת רעיונות לאנשים הרעים? רבן יוחנן בן זכאי התלבט בשאלה זו:

"תנו רבנן: אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר; לא ימחוק בבת אחת, שהמוחק בבת אחת רע למוכר ויפה ללוקח; ולא ימחוק מעט מעט, שרע ללוקח ויפה למוכר;"

"על כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי: 'אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר:"

  • "אם אומר - שמא ילמדו הרמאין;"
  • "ואם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין 'אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו'!""

רבן יוחנן בן זכאי התלבט, האם ללמד טכניקות מסויימות של מרמה במדידת תבואה. מה היתה ההכרעה שלו בשאלה זו? "איבעיא להו: אמרה או לא אמרה?"

"אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרה, ומהאי קרא אמרה (הושע יד): כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם, ופושעים יכשלו בם" (תלמוד בבלי, בבא בתרא פט:).

רבן יוחנן בן זכאי הסתמך על פסוק מספר הושע, והחליט שגם במצב זה יש ללמד "ערמה ומזימה".




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/01-04