קטגוריה:משלי א ט
כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרתיך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
כִּי לִוְיַת חֵן הֵם לְרֹאשֶׁךָ וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךָ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
כִּ֤י ׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְרֹאשֶׁ֑ךָ
וַ֝עֲנָקִ֗ים לְגַרְגְּרֹתֶֽךָ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
כִּ֤י׀ לִוְיַ֤ת חֵ֓ן הֵ֬ם לְ/רֹאשֶׁ֑/ךָ וַ֝/עֲנָקִ֗ים לְ/גַרְגְּרֹתֶֽי/ךָ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים:
• ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
רש"י (כל הפרק)
"לוית חן" - חבור של חן הם לראשך, כלומר: התורה והמוסר יהיו לראשך לוית חן, וכענקים של עדי זהב יהיו
"לגרגרותיך" - לצוארך. ועל שם שהקנה עשויה טבעות טבעות, קורא הצואר בלשון רבים.רלב"ג (כל הפרק)
"כי לוית חן". ואמר אחר זה משבח אלו המוסרים הנה הם לראשך כמו חיבור והוא הקשוט היפה אשר כשיתחבר לראש האדם ישא חן בעיני רואיו והם לצואר כמו ענקים הם התכשיטים אשר מדרכם שיושמו בצואר כמן באחד ענק מצוארוניך וממה שזכר הראש והגרגרת להעיר שזה המוסר הוא הישרה אל היופי בראש אשר בו הרבה מהכחות המשיגות המישירות אל ההשגות השכליות ואל היופי בגרגרות שהם כלי הדבור להוציא מהם דברי חכמה בלמידה ולמוד.
מצודות (כל הפרק)
מצודת דוד
"כי לוית חן" - המוסר והלמוד הזה הם לראשך חבור של חן, ועדי ענקים סביב לצואריך.
מצודת ציון
"לוית" - ענין חבור ודבוק, כמו (בראשית כט): "הפעם ילוה אישי".
"וענקים" - ענינו עדי הצואר, כמו (שופטים ח): "ולבד מן הענקות".
"לגרגרותך" - מלשון גרון וצואר.מלבי"ם (כל הפרק)
"כי לוית חן הם לראשך", שהוא כתכשיט של חן המחובר לראשך, " וכענקים" שהם תכשיט "לגרגרותיך" על צוארך, והראש מציין המחשבה והשכל שמשכנו בראש, והגרגר הוא הגרון שמשם יוצא הדבור ומציין תכשיט הדבור, ור"ל שהמוסרים האלה יעלו חן על מחשבותיך ועל דבוריך, ושם לויה הוא דבר המחובר אליו מבחוץ, כי החכמה אינה באה מפנימית הנפש כמו הבינה רק מקבלה מחוץ:
ביאור המילות
"לוית". דבר המחובר אל דבר.
"לגרגרתיך", נכפלה בו הפ"א הפעל וכבר כתבתי (יחזקאל ט"ז) שיש הבדל בין גרון ובין צואר, שהצואר הוא החיצוני ושם נותנים התכשיט, לא על הגרון שהוא הגרגרת שבפנים שמשם הדבור יוצא, כמו קרא בגרון, יגעתי בקראי נחר גרוני, רק בא לפי המליצה שהונח על תכשיט הדבור, וכמ"ש ביחזקאל ורביד על גרונך מטעם זה:
נחמיאש (כל הפרק)
כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרותיך — מגזרת "ילוה אישי אלי" (בראשית כט לד). והטעם בחיבור דבר חן לראשך, הם המוסר והתורה שאביך ואמך מלמדים אותך.
וענקים לגרגרותיך — סביבות הגרון יקרא גרגרת. ענקים הוא החלי התלוי בצוואר, ויבוא תחת הגרון.
בסוף מסכת סוטה: אם אדם יוצא לדרך ואין לו לויה, יעסוק בתורה, שנאמר: כי לוית חן הם לראשך.
תרגום מצודות: כי המוסר והלמוד הזה הם לראשך לויה (חיבור) של חן, ועדי ענקים סביב לגרגרותיך (צואריך).
תרגום ויקיטקסט: - כי מנהגי בית הוריך ילוו אותך ויתנו לך חן כמו כתר המונח על ראשך, וידגישו את הייחודיות שלך כמו תכשיטים ענקים על הגרגרות (הגרון) שלך.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי א ט.
דקויות
לוויית חן - ענקים
1. לויית חן וענקים הם שני סוגים של תכשיטים, לראש ולצוואר. תכשיטים הם כלים שהאדם שם על עצמו כדי להיראות יפה, אך גם כדי להיראות בולט ושונה מאחרים. המורה מסביר לתלמיד, שהשמירה על מוסר האב ותורת האם נותנת לו חן וייחודיות - הוא אמנם לומד את אותם נושאים, באותו בית-ספר ועם אותם מבחנים כמו תלמידים רבים אחרים, אבל במקביל הוא שומר על המסורת שהביא מהבית, וכך הוא בולט ושונה משאר התלמידים - כמו אדם המקושט בתכשיטים .
2. לויית חן וענקים מזכירים גם כתר ותכשיטים של מלך. הדובר בקטע הוא שלמה המלך, וייתכן שהוא בא לומר לבניו/תלמידיו, שעליהם להיות מחוברים למסורת כדי שיוכלו להמשיך את שושלת המלוכה. הדבר נכון לא רק לבניו של שלמה המלך אלא לכל אדם מישראל, שהרי כל עם ישראל הוא "ממלכת כהנים"; השמירה על מסורת ישראל מחברת אותנו לשושלת מכובדת של מלכים (ע"פ גליה).
3. המושג לוויית חן מבטא ענוה מצד ההורים: יראת ה' (שנזכרה בפסוק 7) היא העיקר, ודבריהם של ההורים הם רק תכשיט המלווה אותה.
4. לוית חן היא דבר אחד, וענקים הם רבים, וכל אחד מהם עשוי שרשרת מחוליות רבות או מחרוזת מאבני חן רבות; ייתכן ששני סוגי התכשיטים רומזים לשני סוגי המשלים שנמצא בהמשך הספר:
- בפרקים א-ט ובפרקים ל-לא רוב המשלים הם ארוכים, בכל פרק או פרשיה ישנו משל אחד העומד בפני עצמו, כמו לוית חן;
- בפרקים י-כט רוב המשלים הם קצרים, כל משל אורכו פסוק אחד או שניים, ובכל פרק ישנם הרבה משלים שאינם קשורים זה לזה, כמו מחרוזת של אבני חן - ענקים.
ראשך - גרגרותיך
1. לפי חלק מהמפרשים, הראש הוא משל למחשבות, "אשר שם החכמה וכוחות השכל" (רבי יונה גירונדי, נולד לפני כ-800 שנה; ואחריו רלב"ג), והגרגרת היא משל לכוח הדיבור (רלב"ג, מלבי"ם, רמ"ד ואלי); לפי זה, הפסוק מלמדנו שמסורת הדורות הקודמים מוסיפה חן וכבוד למחשבות ולדיבורים.
- אולם, למרות שהמחשבות נמצאות בראש, המושג שמסמל את המחשבות בלשון המקרא הוא הלב (לב במשמעות של פנים, מרכז, כמו בביטוי "לב הים"; כי המחשבות הן הפְּנִים והמרכז של האישיות).
- וכן, למרות שמיתרי הקול נמצאים בגרגרת, המושגים שמסמלים את המחשבות בלשון המקרא הם לשון, פה ושפתיים.
2. ייתכן גם, שהראש הוא משל להתנהגות - שהרי בלשון המקרא, ראש הוא כינוי למנהיג.
3. ויש שפירשו, שהכתוב מציין את הראש והגרגרת, רק משום שהם האיברים שמקובל לשים עליהם תכשיטים (רש"י).
4. לענ"ד, הראש הוא משל לזהות הייחודית של האדם, אולי משום שהראש הוא החלק שבו בני אדם ניכרים ונבדלים זה מזה יותר מכל איבר אחר בגוף .
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי א ט"
קטגוריה זו מכילה את 14 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 14 דפים.