פתיחת התפריט הראשי

משלי א יב: "נִבְלָעֵם כִּשְׁאוֹל חַיִּים, וּתְמִימִים כְּיוֹרְדֵי בוֹר;"

תרגום מצודות: "כמו השאול בולע כל הגוף, כן נבלע הכל כשהם בחיים (בעודם בחוזק העושר), נבלע אותם כשהם תמימים (שלמים) במרבית ההון, וכמו היורד לבור, שיורד בו שלם בכל איבריו."

(והיא היא, וכפל הדבר במילים שונות).

תרגום ויקיטקסט: - "נבלע את כל רכושם בבת-אחת, כמו שהשאול (המוות) בולע את כל החיים!", "הם כל-כך תמימים שהם יפלו ברשתנו בקלות, כמו אנשים ההולכים לתומם ויורדים לתוך בור!".


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי א יב.


דקויותעריכה

ניתן לפרש את הפסוק לפי שתי משמעויות שונות של התואר "תמים":

1. תמים = שלם בגופו: "כמו שהקבר בולע את גופו של המת בשלמותו, כך אנחנו נבלע את קרבנותינו ואת רכושם בשלמותו" (ע"פ רש"י); כמו "עַד תֻּמָּם" (דברים ב15). זו טכניקת-פיתוי של נוכלים: הם מבטיחים לקרבנותיהם שיוכלו להשיג את כל מה שהם רוצים; בניגוד למציאות, שבה צריך תמיד לבחור ולהתפשר.

2. תמים = שלם במעשיו, צדיק, כמו נוח (בראשית ו9). ובדברי הנוכלים זה תואר של זלזול, כמו 'נאיבי' בלשון ימינו: "הם כל-כך צדיקים-תמימים, שהם לא מבינים שום דבר בענייני העולם הזה, ונוכל בקלות להטעות אותם ולהפיל אותם לבור" (רמ"ד ואלי). וכמו ב(שמואל ב טו יא): "וְאֶת אַבְשָׁלוֹם הָלְכוּ מָאתַיִם אִישׁ מִירוּשָׁלַים קְרֻאִים וְהֹלְכִים לְתֻמָּם, וְלֹא יָדְעוּ כָּל דָּבָר".

הקבלותעריכה

אחי יוסף שנאו אותו בגלל נקיון-כפיו (ביחס אליהם) ובגלל תמימותו הילדותית שהתבטאה בחלומותיו. הם אמרו זה לזה: נארבה לדם, נצפנה לנקי חינם, נבלעם כשאול חיים, ותמימים כיורדי בור, (בראשית לז כ): "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו", "שירד לבור לפי תומו, ולא היה יודע מה היו עושין לו" (מדרש משלי (בובר) א).

אולם ראובן לא התפתה, (בראשית לז כב): "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן: אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם, הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ". הוא ניסה לשכנע אותם שיוותרו לפחות על חלק מתוכניתם - שיוותרו על "נארבה לדם", ויקיימו רק את "תמימים כיורדי בור".

ואכן האחים השתכנעו, (בראשית לז כד): "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם"*.

אולם יהודה עדיין חשש שיוסף ימות, ולכן שכנע את אחיו להציל אותו תמורת בצע כסף, (בראשית לז כו): "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו 'מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ?'", במקום שימות בבור - נמכור אותו ונרוויח כסף, כל הון יקר נמצא, נמלא בתינו שלל, (בראשית לז כז): "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא", "זו מכירתו של יוסף, שהיה בן יקיר לאביו" (מדרש משלי שם).

"גורלך תפיל בתוכנו - בשעה שישב יוסף, נוטל הכליד[הגביע] והיה מקיש בו... כיס אחד יהיה לכולנו - שהיו כולם אוכלים על שולחן אחד במסיבה, כיצד היה עושה? נתן לכל אחד ואחד חלק אחד, ולבנימין חמישה חלקים..." (מדרש משלי (בובר) א).

ראו עוד: יוסף - בבואה של שלמה ויצירתו החכמתית / ד"ר נסים אליקים -> בית המדרש הוירטואלי.




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/01-12