ביאור:משלי א יט
משלי א יט: "כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע, אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח."
תרגום מצודות: כן ארחות (דרך, הנהגה וסדר) של בוצע בצע (הגזלן), לעשות תחבולות לבל ירגיש מי בו להשמר ממנו, ואחר זה יגזול העושר, וגם יקח נפש בעל העושר למען לא יודע.
תרגום ויקיטקסט: - כן לאותה תוצאה מובילות האורחות (הדרכים) של כל בוצע בצע, הרוצה להשיג רווח קל ומהיר: הרצון הזה יגרום לו ליפול בפח ויקח לו את הנפש (יהרוג אותו)!
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי א יט.
דקויות
עריכהמיהו 'בוצע בצע' ומיהו 'בעליו'?
עריכהמשמעות הביטוי בוצע בצע היא החושב רק על הרווח הפרטי שלו ומתעלם מכל שיקול אחר. בפסוק שלנו ניתן לפרשו בשתי דרכים:
1. בוצע בצע הוא השודד - מנהיג כנופיית החטאים, ובעליו הוא הנגזל קרבן הפשע, והשודד ייקח את נפש בעליו, כלומר ירצח את האדם התמים שאותו הוא רוצה לשדוד (מצודת דוד ועוד). הקטע בא ללמד שכל שודד עלול להפוך לרוצח, כי כשאדם שם את הרווח האישי שלו מעל הכל, גם רצח לא ירתיע אותו .
גם אם השוד אינו מסתיים ברצח ממש, עצם הגניבה של רכוש דומה מעט לרצח (רבי יוחנן, בבלי בבא קמא קיט., ויקרא רבה כב ו, רש"י על שמואל ב יב ה), וזאת מכמה סיבות:
א. האדם משקיע חלק מחייו כדי להשיג רכוש, ומי שלוקח ממנו את רכושו, כאילו לקח לו את אותה פיסת חיים שהשקיע בהשגתו.
ב. השוד גורם נזק נפשי חמור לנשדד - הוא מאבד את תחושת הביטחון, מרגיש חלש וחסר-אונים, וכתוצאה מכך עלול להיגרם לו נזק גם בתחומי חיים אחרים.
ג. ועל-פי הסוד, ישנו קשר נשמתי בין האדם לבין רכושו, וכשרכושו נשדד, האדם מאבד את אותו חלק מנשמתו הקשור לאותו רכוש (ע"פ 'צדקת הצדיק').
2. בוצע בצע הוא הנער הרוצה להרוויח כסף קל בחינם, והוא גם בעליו, ואותו בצע שהוא רודף אחריו ייקח את נפש בעליו, "נפש עצמו, שנעשה עכשיו בעל הממון שגזל מחבירו" (רש"י), כלומר יביא לבסוף למותו של הנער. הקטע בא ללמד שהמצטרף לשודדים מסכן את חייו. נפש גם במובן מושאל - האישיות העצמית של האדם, ההולכת לאיבוד כשאדם נגרר אחרי חוטאים .
לענ"ד, פירוש זה מסתבר יותר: הרי השודדים בקטע זה כלל אינם מנסים להסתיר את העובדה שהם מתכוונים לרצוח את הנגזל - זה הדבר הראשון שהם אומרים, בפסוק 11: "אִם יֹאמְרוּ 'לְכָה אִתָּנוּ, נֶאֶרְבָה לְדָם, נִצְפְּנָה לְנָקִי - חִנָּם!..."*. הקטע מזהיר את הנער, שבסופו של דבר ירצחו גם אותו (ראו פסוק 16).
הקבלות
עריכהבצע ונפש נזכרים גם ב(איוב כז ח): "כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע, כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ", וחכמי התלמוד נחלקו בשאלה: נפשו של מי? "רב הונא ורב חסדא: חד אמר: נפשו דנגזל, וחד אמר: נפשו של גזלן" (בבלי בבא קמא קיט., בבא מציעא קיב.).
גם בפסוק שלנו, אפשר לפרש בשתי דרכים את הביטוי נפש בעליו: נפשו של הגזלן - במקרה זה, נפשו של הנער המתפתה להצטרף לחבורת השודדים בעבור בצע-כסף, או נפשו של הנגזל - נפשו של הקרבן החף-מפשע שהחבורה הולכת לשדוד (ראו "דקויות").
דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.
קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/01-19