הגאון מווילנה על משלי א
הגאון מווילנה על משלי · א · >>
פסוק א
וכן הוא כאן:
- "משלי" הוא החומר של הספר הזה.
- "שלמה" גו' הוא הפועל.
- "לדעת" וגו' הוא תבניתו וצורתו וענינו והתכלית הוא לקחת מוסר, כי לא הלימוד עיקר אלא המעשה.
שלמה בן דוד מלך ישראל כי הלומד בספר צריך לידע מי הוא המרברו כי אם יהיה המחבר גדול בחכמה בודאי יהיה בספרו חכמות גדולות וכן ביראה וכן בתורה.
והוא עשה כאן שלשה ספרים שהן שלשה משלי האחד על חכמה והשני על מוסר והשלישי על תורה. ונגד אלו השלשה אמר כאן שלשה דברים:
- נגד חכמה אמר "שלמה" דכתיב ביה (מ"א ה, יא): "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם",
- ונגד מוסר אמר "בן דוד" שהיה חסיד גדול כמו שאמרו חז"ל הרואה דוד בחלום יצפה לחסידות, וכמו שנאמר (תהלים פו, ב): "שָׁמְרָה נַפְשִׁי כִּי חָסִיד אָנִי", וכשנאמר עליו שהיה "בן דוד" מסתמא היה ממלא מקום אבותיו.
- ונגד תורה אמר "מלך ישראל" כמו שנאמר (משלי ח, טו): "בִּי מְלָכִים יִמְלֹכוּ".
פסוק ב
- לידע "חכמה" - שלא ייפול ברשת היצר הרע אשר הוא פורש לרגליו ושלא יתפתה בפיתוייו;
- "ומוסר" - אם יצרו מתגבר עליו, לייסר את עצמו ולשבור אותו.
וכמו שנאמר (ישעיהו מט ט): "לאמור לאסורים צאו, ולאשר בחושך היגלו", והיינו:
- אותן שכבר ביד יצרם, והם אסורים תחת ידו וגבר עליהם מאד, ייצאו על-ידי המוסר;
- ואותן שהם בחושך, שלא ראו אור ואינם מכירין פיתוייו, על-ידי התורה ייגלו להם ויכירו פיתוייו.
"להבין אמרי בינה" - כי אף אם ישבר את יצרו ותאוותו, יראה לשבר בדרך התורה, ולא יהיה צדיק הרבה יותר ממה שכתוב בתורה, למשל שיתענה כל השבוע וגם בשבת, וכדומה.
ואלו השלושה הוא נגד שלושה שכליים שבאדם - שכל העיוני, שכל המחשבה, שכל המעשה:
- העיוני הוא בדרכי שמים, בהילוך כוכבים ובמרכבה וכדומה;
- ושכל המחשבה הוא להנהיג את עצמו במידות;
- ושכל המעשה הוא במעשה.
והן נגד: חוקים, ומשפטים, ומצוות:
- חוקים - בשמים, כמו שנאמר (איוב לח לג): "הידעת חקות שמים";
- ומשפטים - הוא בארץ, כמו שנאמר (משלי כט ד): "מלך במשפט יעמיד ארץ";
- והמצוות הן מחברין שמים וארץ.
והן סוד שמים, וארץ, ואדם המחברן.
והן סוד תורה ומצוות ומידות, וכמו שכתבתי בפירוש על ישעיה, ואין להאריך, והמבין יבין.פסוק ז
- מפני שאם אין בו יראת ה', אז הוא "אויל", שהוא הפורק עול והיפך בעל יראה, ואוילים "חכמה ומוסר בזו",
- מפני שאם יש באדם יראת ה', ילמד לדעת, בכדי שיהא יודע ממה לשמור את עצמו. ודרך האדם, כשרוצה את הדבר ומוצאו, חביב עליו ושומרו.
- אבל אם אין בו יראת ה', ואינו מתיירא מן החטא, אף שלומד כמה פעמים לא ימצא, כי אינו לומד בכדי שיהא יודע ממה להיזהר, ו(שבועות מב.): "כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש, לאו אדעתיה". ולכן, אף שילמדו, החכמה והמוסר בזויה אצלם, ולא יהיו מתקיימים בהם.
פסוק י
"אם יפתוך" אותם בני אדם, החסרים ממצוות עשה, "אל תבא" לשמוע דבריהם כלל, כי בוודאי לא למצווה הם באים לפתותך, כי הם עצמם אינם חפצים בזה ואינם עושים מצוות, ובוודאי מה שהם רוצים הוא לפתותך, היינו לעבור עבירות.
ועכשיו מפרש הפיתויים שלהם.
גירסה נוספת - מתוך כתב-יד לונדון על פסוק י
לכאורה מאי חטאים, אפילו צדיקים, אם הדרך לא טובה!
אלא העניין, שלא דיבר בעצם הפיתוי, אלא על התחלת הפיתוי, שעדיין אינך יודע אם דרכם טובה או רעה, אלא שאם המפתים חטאים, 'אל תבא' לשמוע כלל...
תוספת מתוך כתב-יד לונדון על פסוק יט
והנמשל הוא: לכל העניינים שיפתה היצר הרע לאדם לכעס או לתאוה, ואינו יודע אם הוא מטענות היצר הרע או מטענות היצר הטוב. כי יצר הרע אומר שלטובה כוונתו - בכעסו, כדי לנקום ברשע... ובחמדה, כדי שיהיו לו ממון לתת לצדקה... אמר שלמה המלך ע"ה בחכמתו, ש'אם יפתוך', פירוש, תיכף שרצונך בכך, ודאי הוא מטענות היצר הרע, ואל תאבה לשמוע לו כלל, אף שאומר שלמצוה כוונתו, כי איך אפשר שתהיה כוונת היצר הרע לטובתך, והלא הוא רוצה להרוג אותך בעולם הזה ובעולם הבא, ומפני שרצונך בכך, ודאי טענת היצר הרע הוא...
ראו גם האם תמיד צריך לעשות ההיפך ממה שרוצים? / הרב יובל שרלו
פסוק טו
- לא מיבעיא ש"אל תלך בדרך", שהוא הדרך הגדול שהם דורכים והולכים בו, ו"איתם",
- אלא "מנע רגלך", בפני עצמך, אף בלא הם, ו"מנתיבתם" הקטנים, שמהם באים לדרך הגדול, והיינו - מהדברים המביאים לידי זה.
פסוק כט
- מ(משלי א ב): "לדעת חכמה", אמר שעניין הספר הוא לדעת ולידע דרך הטוב והחיים, שהיא ידיעת כלל התורה;
- ומ(משלי א ז): "יראת ה'" אמר, שיראת ה' ראשית הכל;
- ומ(משלי א י): "בני אם יפתוך" היא עצה טובה ונכונה להיזהר מפיתוי היצר הרע והרשעים. ומבאר דרכם שלא טוב ורוצים לצוד אותו, והתורה לא כן, אלא היפך זה.
- ואחר-כך, מ(משלי א כב): "עד מתי פתאים", היא תוכחה.
וזהו:
- "תחת כי שנאו דעת" - הוא נגד "לדעת חכמה";
- "ויראת ה'" - הוא נגד מה שכתוב למעלה, ש"יראת ה' ראשית דעת", והיא עיקר הכל, ולהם לא היתה אפילו בחינת בחירה, כעניין (וידוי): "סרנו ממצוותיך וממשפטיך הטובים ולא שוה לנו", כי לא די שאינם רודפים אחר זה, שהיא עיקר הכל, אלא אפילו אם היו שניהם לפניהם, "לא בחרו" בזה, (כי מילת בחירה היא אם יש שני דברים לפניו, כמו שנאמר (דברים יא כו): "ראה אנוכי...", (דברים ל יט): "ובחרת בחיים...", וזהו "לא בחרו".
פסוק ל
- "לא אבו לעצתי" - הוא נגד "בני אם יפתוך...", שהיא עצה טובה ונכונה.
- "נאצו כל תוכחתי" - הוא נגד "עד מתי פתאים...", שהיא תוכחה.
הגאון מווילנה על משלי · א · >>