קטגוריה:בראשית לז לה
ויקמו כל בניו וכל בנתיו לנחמו וימאן להתנחם ויאמר כי ארד אל בני אבל שאלה ויבך אתו אביו
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
וַיָּקֻמוּ כָל בָּנָיו וְכָל בְּנֹתָיו לְנַחֲמוֹ וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם וַיֹּאמֶר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
וַיָּקֻ֩מוּ֩ כׇל־בָּנָ֨יו וְכׇל־בְּנֹתָ֜יו לְנַחֲמ֗וֹ וַיְמָאֵן֙ לְהִתְנַחֵ֔ם וַיֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָה וַיֵּ֥בְךְּ אֹת֖וֹ אָבִֽיו׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
וַ/יָּקֻמוּ֩ כָל־בָּנָ֨י/ו וְ/כָל־בְּנֹתָ֜י/ו לְ/נַחֲמ֗/וֹ וַ/יְמָאֵן֙ לְ/הִתְנַחֵ֔ם וַ/יֹּ֕אמֶר כִּֽי־אֵרֵ֧ד אֶל־בְּנִ֛/י אָבֵ֖ל שְׁאֹ֑לָ/ה וַ/יֵּ֥בְךְּ אֹת֖/וֹ אָבִֽי/ו׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | וְקָמוּ כָל בְּנוֹהִי וְכָל בְּנָתֵיהּ לְנַחָמוּתֵיהּ וְסָרֵיב לְקַבָּלָא תַּנְחוּמִין וַאֲמַר אֲרֵי אֵיחוֹת לְוָת בְּרִי כִּד אֲבֵילְנָא לִשְׁאוֹל וּבְכָא יָתֵיהּ אֲבוּהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְקָמוּ כָּל בְּנוֹי וְכָל נְשֵׁי בְנוֹי וַאֲזָלוּ לְמִנַחֲמָא לֵיהּ וְסָרִיב לְקַבָּלָא תַּנְחוּמִין וַאֲמַר אֲרוּם אֵיחוּת לְוַת בְּרִי כַּד אָבֵילְנָא לְבֵי קְבוּרְתָּא וּבְכָא יָתֵיהּ בְּרַם יִצְחָק אָבוֹי: |
רש"י (כל הפרק)
"וכל בנתיו" - רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום רבי נחמיה אומר כנעניות היו אלא מהו וכל בנותיו כלותיו שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו
"וימאן להתנחם" - (ב"ר) אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שמת שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי
"ארד אל בני" - כמו על בני והרבה אל משמשין בלשון על (ש"ב כא) אל שאול ואל בית הדמים (ש"א ד) אל הלקח ארון האלהים ואל (מות) חמיה ואישה
"אבל שאולה" - כפשוטו לשון קבר הוא באבלי אקבר ולא אתנחם כל ימי ומדרשו גיהנם סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות א' מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם
"ויבך אתו אביו" - יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב אבל לא היה מתאבל שהיה יודע שהוא חיאבן עזרא (כל הפרק)
ויבך אותו אביו — קדמונינו דרשוהו על יצחק. ובאמת כי לא מת יצחק עד שהיה יוסף בן כ"ט שנה. ויש אומרים, כי הנבואה נסתלקה משניהם בעבור אבלם, ועדותם – דבר אלישע (מלכים ב ג, טו).
וכל בנותיו — בתו ובת בנו.
ומלת שאולה — כמו "מטה"; והטעם, הקבר. ופה טעה המתרגם לתועים, שתרגם שאולה – "גיהנם"; והנה "כי לא שאול תודך" (ישעיהו לח, יח); "ואציעה שאול הנך" (תהלים קלט, ח), הפך "אם אסק שמים שם אתה" |(שם); "ערום שאול נגדו" (איוב כו, ו), ורבים אחרים:רמב"ן (כל הפרק)
מלבי"ם (כל הפרק)
(לה) "כי ארד אל בני". שהיה קבלה בידם ששבטי ישראל צריכים להיות שנים עשר דוקא, ואם לא לא יבנה בית ישראל על מכונו כנודע, וע"כ אמרו חז"ל שזה היה סימן בידו שירד לשאול:
כלי יקר (כל הפרק)
אור החיים (כל הפרק)
ויקומו כל בניו וגו'. לא הוזכר כאן דברי נחמה:
ונראה שכוונת הכתוב היא כי כשראו בניו כל כך אבילות ושק במתניו ימים רבים אמרו זה יעשהו אדם שמת לו בנו יחידו או אפילו אינו יחידו אם היו לו בנים מועטים יקפיד על חסרון מהמועט, לזה נתחכמו לעשות דבר שבאמצעותו יתנחם מעצמו, והוא שנתקבצו יחד כל בניו אחד עשר בנים ואחד עשר בנות ובניהם ובנותם רבים הם והלכו ועמדו אצלו ותהי זאת נחמתו, כי מי שיש לו כל כך בנים ובנות אין ראוי לו להצטער כל כך על בן קטן אם נעדר מן הבנים, והוא אומרו ויקומו כל בניו וכל בנותיו יחד וקימה זו של כולן יחד היא לנחמו כשיראה כי רבו בניו ובנותיו, ואף על פי כן לא הועיל לו דבר זה וימאן להתנחם ויאמר הטעם כי ארד אל בני פי' בגדר שאין לי אלא הוא מיוחד כי אין כדי בכל בניו ובנותיו להתנחם עליו כי אהבו מכל אחיו לטעם הידוע בדברי הזוהר (ח"א קפ.):
עוד ירצה באומרו וימאן וגו' כי ארד וגו' פי' הגם שראה שמאן הנחם לא למד מזה שיוסף חי ואין מקבלין תנחומין על החי כי אמר טעם מניעות הנחמה לצד טעם כי ארד אל בני ואמרו ז"ל סימן היה מסור בידו וכו' ע"כ:
ויבך אותו. פי' כשאמר דבריו חזר לבכות עליו. ודקדק לומר אביו לשלול כל בניו וכל וגו' שלא בכו בהזכרתו כי אם אביו. ורז"ל אמרו (ב"ר פ"ד) שהוא יצחק אביו של יעקב והוא דרש:
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם
האחים היו בלחץ לראות את אביהם מתאבל על בנו. הם חשבו שיש גבול. לדעתם ליעקב היה תפקיד, הוא חייב למלא אותו, או שתפקידו נגמר והוא יכול לבלות את חייו באבלות.
- תגובת יעקב:
- וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם.
- אמר: כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה.
- וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.
יעקב הוא אבי האומה, אולם הוא הזניח את תפקידו ולא רצה להיות ישראל. גם בהמשך יעקב לא מתאמץ לאגור אוכל כאשר הם שמעו שבמצרים יש מבצע כלכלי אדיר, וגם הוא לא מיהר לשלוח את בניו להביא אוכל ממצרים. הוא חיכה עד שנגמר האוכל בביתו, ואז היתה סכנת רעב אם האוכל במצרים יגמר, או שלבניו יהיו צרות בדרך. יעקב התאבל. כל עולמו חרב. אין עתיד. ברכת אלוהים בטלה.
יעקב חדל להיות אבי המשפחה
יעקב לא מחתן את בניו, ולא נותן להם מוהר. הוא לא שולח אותם לחרן לקחת נשים. הוא לא מבקר את נשותיו, עד כדי כך שראובן מבקר את בלהה והיא לא מתנגדת או צועקת.
יהודה מחתן את עצמו בלי לבקש רשות או ברכה מיעקב, ככתוב: "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית לח ב), ויהודה, בלי להודיע ליעקב, מחתן את בנו, ככתוב: "וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר" (ביאור:בראשית לח ו). וכל זה בזמן שיעקב אבל ומתעלם מתפקידו כאב, מורה או מדריך.
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria
דפים בקטגוריה "בראשית לז לה"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.