ביאור:בראשית לז כא
בראשית לז כא: "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לז כא.
לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ
עריכהראובן קובע בהחלטיות - "לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ".
יש כאן איום - אם אתם תהרגו אותו, אני אספר עליכם ואגרום לכם לקבל עונש כבד - יותר מאשר קין קיבל על הריגת הבל.
ראובן מסתכן שהם יהרגו גם אותו, אבל כנראה הוא הרגיש מספיק חזק ולא חשש מהאחים הצעירים. ברגע שהאחים הבינו שהם יהיו חייבים להרוג אותו ושאין להם מספיק כוח לעשות זאת ולהשאר חופשיים, האפשרות הזאת ירדה מהפרק.
ראובן לקח את דברי האחים: "וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת" (ביאור:בראשית לז כ), ורק השמיט את המילה "נַהַרְגֵהוּ" לפני ההשלכה לבור.
המילה "נַהַרְגֵהוּ" מופיעה ברבים, והמשמעות היא שכולם יעשו את זה יחד, ולא ידעו איזה מכה הביאה למותו של יוסף. כאשר ראובן סרב להשתתף האחרים איבדו את הבטחון העצמי שלהם.
כך בשני צעדים ראובן מנסה להציל את יוסף מבלי להסתכן בעימות גלוי עם אחיו. בצעדים קטנים הוא נוגע ברגש האחריות שלהם ודוחה את הקץ, כדי למצוא פתרון שיאפשר לו להציל את יוסף. ראובן רצה להוציא את יוסף מהבור, לטעון לאחיו שהיה פה מעשה פלא, אלוהים הציל אותו, יוסף לא מת, ויוסף למד מטעויותו.