רש"י על בראשית לז
<< · רש"י על בראשית · לז · >>
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ב (כל הפסוק)
"אלה תולדות יעקב" - ואלה של תולדות יעקב אלה ישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל יישוב סבה ראשונה יוסף בן שבע עשרה וגו' ע"י זה נתגלגלו וירדו למצרים זהו אחר ישוב פשוטו של מקרא להיות דבר דבור על אופניו ומ"א דורש תלה הכ' תולדות יעקב ביוסף מפני כמה דברים אחת שכל עצמו של יעקב לא עבד אצל לבן אלא ברחל ושהיה זיו איקונין של יוסף דומה לו וכל מה שאירע ליעקב אירע ליוסף זה נשטם וזה נשטם זה אחיו מבקש להרגו וזה אחיו מבקשים להרגו וכן הרבה בב"ר ועוד נדרש בו וישב ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו של יוסף צדיקים מבקשים לישב בשלוה אומר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב אלא שמבקשים לישב בשלוה בעוה"ז
"והוא נער" - שהיה עושה מעשה נערות מתקן בשערו ממשמש בעיניו כדי שיהיה נראה יפה
"את בני בלהה" - כלומר רגיל אצל בני בלהה לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן
"את דבתם רעה" - כל רעה שהיה רואה באחיו בני לאה היה מגיד לאביו שהיו אוכלין אבר מן החי ומזלזלין בבני השפחות לקרותן עבדים וחשודים על העריות ובשלשתן לקה על אבר מן החי וישחטו שעיר עזים במכירתו ולא אכלוהו חי כדי שילקה בשחיטה ועל דבה שספר עליהם שקורין לאחיהם עבדים לעבד נמכר יוסף ועל העריות שספר עליהם ותשא אשת אדוניו וגו'
"דבתם" - כל לשון דבה פרלי"ץ (בלע"ז ריידערייא בעריידען) כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר
"דבה" - לשון (שיר ז) דובב שפתי ישניםפסוק ג (כל הפסוק)
"בן זקנים" - שנולד לו לעת זקנתו ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה כל מה שלמד משם ועבר מסר לו ד"א שהיה זיו איקונין שלו דומה לו
"פסים" - (שבת י) לשון כלי מלת כמו כרפס ותכלת וכמו כתונת הפסים דתמר ואמנון ומ"א על שם צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדיניםפסוק ד (כל הפסוק)
"ולא יכלו דברו לשלום" - מתוך גנותם למדנו שבחם שלא דברו אחת בפה ואחת בלב
"דברו" - לדבר עמופסוק ז (כל הפסוק)
"מאלמים אלמים" - כתרגומו מאסרין אסרין עמרין וכן (תהלים קכו) נושא אלומותיו וכמוהו בלשון משנה והאלומות נוטל ומכריז
"קמה אלומתי" - נזקפה
"וגם נצבה" - לעמוד על עמדה בזקיפהפסוק ח (כל הפסוק)
פסוק י (כל הפסוק)
"ויספר אל אביו ואל אחיו" - לאחר שספר אותו לאחיו חזר וספרו לאביו בפניהם
"ויגער בו" - לפי שהיה מטיל שנאה עליו
"הבוא נבוא" - והלא אמך כבר מתה (ב"ר) והוא לא היה יודע שהדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו (ב"ר) ורבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו שלא יקנאוהו לכך אמר לו הבוא נבוא וגו' כשם שא"א באמך כך השאר הוא בטל (ב"ר)פסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק יד (כל הפסוק)
"מעמק חברון" - והלא חברון בהר שנאמר (במדבר יג) ויעלו בנגב ויבא עד חברון אלא (ב"ר) מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל טו) כי גר יהיה זרעך
"ויבא שכמה" - (סוטה יא) מקום מוכן לפורעניות שם קלקלו השבטים שם ענו את דינה שם נחלקה מלכות בית דוד שנאמר (מ"א יב) וילך רחבעם שכמהפסוק טו (כל הפסוק)
פסוק יז (כל הפסוק)
"נסעו מזה" - (תנחומא) הסיעו עצמן מן האחוה
"נלכה דתינה" - לבקש לך נכלי דתות שימיתוך בהם ולפי פשוטו שם מקום הוא ואין מקרא יוצא מדי פשוטופסוק יח (כל הפסוק)
"ויתנכלו" - נתמלאו נכלים וערמומיות
"אתו" - כמו אתו עמו כלו' אליופסוק כ (כל הפסוק)
פסוק כא (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
פסוק כג (כל הפסוק)
"את כתנתו" - זה חלוק
"את כתונת הפסים" - הוא שהוסיף לו אביו יותר על אחיו (ב"ר)פסוק כד (כל הפסוק)
פסוק כה (כל הפסוק)
"ארחת" - כתרגומו שיירת על שם הולכי ארח
"וגמליהם נושאים וגו'" - למה פרסם הכתוב את משאם להודיע מתן שכרן של צדיקים שאין דרכן של ערביים לשאת אלא נפט ועטרן שריחן רע ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע
"נכאת" - כל כנוסי בשמים הרבה קרוי נכאת וכן (מ"ב כ) ויראם את כל בית נכתה מרקחת בשמיו ואונקלוס תרגם לשון שעוה
"וצרי" - שרף הנוטף מעצי הקטף והוא נטף הנמנה עם סמני הקטורת
"ולט" - לוטיתא שמו בל' משנה ורבותינו פירשו שרש עשב ושמו אשטרולוזיא"ה במס' (נדה דף ח)פסוק כו (כל הפסוק)
"מה בצע" - מה ממון כתרגומו
"וכסינו את דמו" - ונעלים את מיתתופסוק כז (כל הפסוק)
פסוק כח (כל הפסוק)
"ויעברו אנשים מדינים" - זו היא שיירא אחרת והודיעך הכתוב שנמכר פעמים הרבה
"וימשכו" - בני יעקב את יוסף מן הבור וימכרוהו לישמעאלים והישמעאלים למדינים והמדינים למצריםפסוק כט (כל הפסוק)
פסוק ל (כל הפסוק)
פסוק לא (כל הפסוק)
פסוק לב (כל הפסוק)
פסוק לג (כל הפסוק)
"ויאמר כתנת בני" - היא זו
"חיה רעה אכלתהו" - נתנצה בו רוח הקדש (ב"ר) סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר ולמה לא גלה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם (תנחומא) אבל יצחק היה יודע שהוא חי אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לופסוק לד (כל הפסוק)
פסוק לה (כל הפסוק)
"וכל בנתיו" - רבי יהודה אומר אחיות תאומות נולדו עם כל שבט ושבט ונשאום רבי נחמיה אומר כנעניות היו אלא מהו וכל בנותיו כלותיו שאין אדם נמנע מלקרוא לחתנו בנו ולכלתו בתו
"וימאן להתנחם" - (ב"ר) אין אדם מקבל תנחומין על החי וסבור שמת שעל המת נגזרה גזירה שישתכח מן הלב ולא על החי
"ארד אל בני" - כמו על בני והרבה אל משמשין בלשון על (ש"ב כא) אל שאול ואל בית הדמים (ש"א ד) אל הלקח ארון האלהים ואל (מות) חמיה ואישה
"אבל שאולה" - כפשוטו לשון קבר הוא באבלי אקבר ולא אתנחם כל ימי ומדרשו גיהנם סימן זה היה מסור בידי מפי הגבורה אם לא ימות א' מבני בחיי מובטח אני שאיני רואה גיהנם
"ויבך אתו אביו" - יצחק היה בוכה מפני צרתו של יעקב אבל לא היה מתאבל שהיה יודע שהוא חי