קטגוריה:בראשית לז לה

תרגום

וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם

וַיְמָאֵן

האחים היו בלחץ לראות את אביהם מתאבל על בנו. הם חשבו שיש גבול. לדעתם ליעקב היה תפקיד, הוא חייב למלא אותו, או שתפקידו נגמר והוא יכול לבלות את חייו באבלות.

תגובת יעקב:

• וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם.
• אמר: כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה.
• וַיֵּבְךְּ אֹתוֹ אָבִיו.

יעקב הוא אבי האומה, אולם הוא הזניח את תפקידו ולא רצה להיות ישראל. גם בהמשך יעקב לא מתאמץ לאגור אוכל כאשר הם שמעו שבמצרים יש מבצע כלכלי אדיר, וגם הוא לא מיהר לשלוח את בניו להביא אוכל ממצרים. הוא חיכה עד שנגמר האוכל בביתו, ואז היתה סכנת רעב אם האוכל במצרים יגמר, או שלבניו יהיו צרות בדרך.
יעקב התאבל. כל עולמו חרב. אין עתיד. ברכת אלוהים בטלה.

צערו של יעקב

יעקב שלח את יוסף ללא שמירה, לאחיו, כאשר הוא היה מודע שהאחים שונאים ומקנאים ביוסף.
נסיונות

• אברהם שלח את ישמעאל למדבר - ואלוהים שמר עליו.
• אברהם לקח את יצחק לעקדה - ואלוהים שמר עליו.
• יצחק שלח את יעקב ללבן בחוסר כל - ואלוהים שמר עליו.

ללא הוראה מאלוהים, ייתכן שגם יעקב ניסה את אלוהים ואת יוסף, ורצה לראות אם אלוהים ישמור על יוסף בדרכו. עד כמה שיעקב ידע, הנסיון נכשל. אלוהים לא שמר על יוסף, ויוסף מת או אבד.

יעקב הרגיש אשם.

וַיְמָאֵן לְהִתְנַחֵם

יעקב המשיך להתאבל זמן רב על אובדן יוסף, מעל ומעבר לאבל רגיל.

ייתכן שיעקב לא האמין שיוסף באמת מת, הן לא הביאו לו גופה או חלקי גוף ששרדו מההתקפה. ומכיוון שיוסף לא יצר קשר, יעקב חשב וקיווה שיוסף רק נלכד ונמכר לעבדות, והוא סובל וכואב כל יום, ולכן יעקב המשיך להצטער עליו.

ניתן להבין שיעקב התפלל ובקש מאלוהים שיוסף ימצא בעתיד וישוחרר, כדבריו ליוסף: "רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי, וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים גַּם אֶת זַרְעֶךָ" (ביאור:בראשית מח יא). אולם אז, לפי דבריו של יעקב, ניתן להבין שהוא פחד, הצטער ונבהל שקיימת אפשרות שיוסף סורס בזמן עבדותו, ואז אפילו אם יוסף ימצא בחיים לא יהיה לו זרע ונחלה בבני ישראל. כאשר יעקב ראה את ילדיו של יוסף הוא נרגע ושמח בגדולת אלוהים, הן לפי הכתוב באמת יוסף היה בסכנת סרוס כי הוא עבד בבית פוטיפר והיה במחיצת אשת פוטיפר, ואפילו הואשם בנסיון אונס (ביאור:בראשית כט יח).

יעקב חדל להיות אבי המשפחה

יעקב לא ניהל את השיחה עם חמור אבי שכם אודות דינה בתו (ביאור:בראשית לד ה).
שמעון ולוי ענו לו בחוצפה שהם עצמאיים ולא ילכו בדרכו (ביאור:בראשית לד לא).
יעקב לא מחתן את בניו, ולא נותן להם מוהר. הוא לא שולח אותם לחרן לקחת נשים. הוא לא מבקר את נשותיו, עד כדי כך שראובן מבקר את בלהה והיא לא מתנגדת או צועקת.
יהודה מחתן את עצמו בלי לבקש רשות או ברכה מיעקב, ככתוב: "וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ" (ביאור:בראשית לח ב), ויהודה, בלי להודיע ליעקב, מחתן את בנו, ככתוב: "וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר" (ביאור:בראשית לח ו).

וכל זה בזמן שיעקב אבל ומתעלם מתפקידו כאב, מורה או מדריך.