יריעות שלמה על רש"י/בראשית/לז
בד"ה אחר שכתב לך ישובו של עשו כו' נ"ב ולי נראה מדכתיב כאן וישב יעקב בלי צורך שהרי כבר כתיב ויבא יעקב אל יצחק אביו אלא כלומר שהפסיק בתולדותיו של עשו ואח"כ אמר נחזור לראשונה ודוק מהרש"ל:
בד"ה ואלה תולדות כו' עם וי"ו נ"ב ואני אומר שהוי"ו זו כפשוטו כלומר כבר ספרתי בקצרה תולדותיו של עשו ועתה באתי לספר ולהציע תולדותיו של יעקב ודוק מהרש"ל: בד"ה תלה הכתוב נ"ב מפני שקשה לו דדי היה בוישב יעקב שחוזר על הראשונות מפני מה הוסיף וכתב תולדות כו' היה לו להתחיל ויוסף היה כו' וק"ל מהרש"ל: בד"ה בקש כו' עליו רוגזו כו' נ"ב פירש שק"ל למה הפסיק כל עיקר בתולדותיו של עשו בשלמא גבי נח א"א שלא להפסיק וק"ל אבל הכא לא היה לו להפסי' כלל ואם בא להודיע התועלת שיוצא ממנו היה לו לכתוב במקום אחר אלא כלומר הודיע כאן שיעקב ביקש לישב בשלוה פי' מהרש"ל: בד"ה ובשלשתן לקה כו' קורין אותן עבדים כו' נ"ב ולי נראה דלאו דוקא שהיו קוראין אותן עבדים דח"ו שגנאי היה להם ולאביהם אלא שהיו קורין אותן לשימוש תבא ותעשה לי כך וכאלו היו קורין אותן עבדים דשימוש של עבדות הרי הוא כעבדות ולא היה הדבר כן אלא שבני השפחות נהגו כבוד וחשיבות בבני הגבירות ואותו הדיבור היה גם כן זילות' לבני השפחות שיוסף אמר איך שקורין אותן עבדים ודוק ומ"ה מיושב נמי מה שהקשה הרמב"ן למה לא הצילו אותו בני השפחות וק"ל מהרש"ל:
בד"ה לסוחרים ואת האגדה כו' נ"ב ונראה לי דלק"מ כי המדינים שמכרו למצריים היינו סוחרי מצרים קודם שמכרו לפוטיפר ומ"ה אל תצערך לפרש לקמן למצרי' כמו במצרים ודוק מהרש"ל:
בד"ה לאחר כו' ולאביו בפניהם נ"ב והנרא' בעיני שדעתו שנ יוסף היה כדי שיפתרו אותו וכן עשו שיאמרו לו המלוך תמלוך וגו' ואח"כ הרגישו בדבר ושתקו ומ"ה חזר וסיפר לאביו בפניהם אולי יפתחו פיהם וע"כ גער אביו וכו' ומה שאמר הבא נבא ע"כ צ"ל שלא היה יודע דאל"כ למה היה פותר כך דכ"ש שיטיל עליו שנאה והיה לו לגעור ולשתוק בפניהם אלא בע"כ לא ידע ומה ששמר הדבר לפי שאין חלו' בלא דברים בעלים ומה שאמר ורבותינו למדו מכאן כו' אפילו לפי פירש הראשון צ"ל כן אלא שרבותינו אמרו שהאמת כן הוא שלא היה מכוין ומגיע לבלהה שגדלתו כאמו אלא הוא דברים בעלים וק"ל מהרש"ל ובב"ר איתא דלכך שמר את הדבר שהי' סבור דלמא תחיית המתים יהיה בימיו ותחזור ותחיה אמו ולכך היה שומר ומצפה ע"ש:
בד"ה ויבא שכמה כו' לדעת זה נ"ב ובימי חורפי תרצתי מדכתיב וימצאהו ולא כתיב ויפגשהו ש"מ שביקש אותו האיש וימצאהו וק"ל מהרש"ל:
בד"ה רוח הקודש מעיד' כו' נ"ב אמר בכור אני מקשין העולם שמא דעתו לשם שמים היה וי"ל דא"כ אמאי שיבח יעקב את יהודה מטרף בני עלית יות' היה לשבח את ראובן שבא להצילו לגמרי אלא שדעתו לא היה לש"ש אלא משום שלא יתלה כו' ומה שאמר בכור אני כלומר ידמה אבי שהסירחון בי מאחר שאני בכור ומקנא אותו בעבור הבכור' כי מיד כשקלקל ראובן נטל ממנו הבכורה ונתנה ליוסף ודוק מהרש"ל:
בד"ה את כתונת כו' אשר עליו נ"ב ולי נראה כפשוטו שהיה הכתונת פסים על זה הכתונת והוציאו שניהם כאחד מלמע' למעלה כדי לומר שאין אנו מקנאין בך בעבור הכתונת אלא הפשיטו התחתון והעליון ממילא היה נפשט עמו וק"ל מהרש"ל:
בד"ה והודיעך הכתוב כו' נ"ב ואני אומר לולי פירש"י הייתי מפרש שהמדנים אינם מדינים והמדנים הם האנשים המסתחרים למצרים וקרובי' למצרים אבל המדינים לא הלכו למצרים וה"ק קרא ויעברו אנשים ישמעאלים פירש אותן אנשים לא הורגלו להסתחר בעבדי' ובפרע אותן אנשים שסחורתן היה נכאת וצרי ואינם מן הסוחרים הגדולים ואח"כ בעת שמשכו אותו באו המדינים דהיינו סוחרים גדולים שדרכן לקנות עבדים ומ"ה לא מכרו להם אלא לישמעאלים כמובן מן הפסוק כלומר שהקב"ה נתן סיבה בלבם שיתגלגל הדבר שיבא למצרים ולא למדין והיינו דכתי' נורא עלילה וכו' מהרש"ל:
בד"ה ויבך אותו אביו כלפי יצחק כו' נ"ב פירש יצחק היה בוכה מפני צערו של יעקב ולא מפני יוסף שהרי ידע בנבואה שהוא חי וק"ל מהרש"ל: