ביאור:בראשית לז כג

בראשית לז כג: "וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לז כג.

ראו: תהליך מכירתו של יוסף לעבדות

וַיַּפְשִׁיטוּ

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר בָּא יוֹסֵף אֶל אֶחָיו

יוסף בא בעצמו. האחים לא הלכו לקראתו או רדפו אחריו. הוא בא בתמימות ללא פחד וחשש. הוא לא הבין דבר.
לפני שיוסף פתח את הפה להגיד משהו, הם הקיפו אותו, אחזו אותו והפשיטו אותו בצורה מסודרת.

וַיַּפְשִׁיטוּ אֶת יוֹסֵף

ייתכן שיוסף היה רגיל שישרתו אותו ויעזרו לו להתפשט, ואחרי הליכה ארוכה בשדות הוא היה חם ומזיע. למרות שהם באזור חם והבור התיבש ממים, יוסף הבין שמצבו הוא רע מאוד. האחים הפשיטו אותו מכותונת הפסים. הם לקחו ממנו את סמל דרגתו הגבוהה: כבנו האהוב של אביהם וכנכבד עליהם. האחים הורידו אותו לדרגת עני ועבד.

משחק מילים: ויפשיטו - וישפטו - כמובן שזה רק מקרה, אבל היה אפשר לבחור מילה אחרת במקום ויפשיטו, לדוגמא: ויורידו, ויסירו, ויקרעו, ויתלשו, וימשכו,...

אֶת כֻּתָּנְתּוֹ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים אֲשֶׁר עָלָיו

יוסף לבש את כותונת הפסים שלו, כי נאמר "וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק" (ביאור:בראשית לז יח) ועם כותונת הפסים היה קל לזהות אותו מרחוק. יוסף נהנה מכותנתו ורצה להציג אותה לראווה.