רשב"ם על בראשית לז

פרשת וישבעריכה

(א). וישב יעקב: עשו הלך אל ארץ אחרת מפני יעקב אחיו, אבל יעקב ישב אצל אביו בארץ מגוריו כי לו משפט הבכורה:

(ב). אלה תולדות יעקב: ישכילו ויבינו אוהבי שכל מה שלימדונו רבותינו כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אף כי עיקרה של תורה באת ללמדנו ולהודיענו ברמיזת הפשט ההגדות וההלכות והדינין על ידי אריכות הלשון ועל ידי שלשים ושתים מידות של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, ועל ידי שלש עשרה מידות של ר' ישמעאל. והראשונים מתוך חסידותם נתעסקו לנטות אחרי הדרשות שהן עיקר. ומתוך כך לא הורגלו בעומק פשוטו של מקרא, ולפי שאמרו חכמים: אל תרבו בניכם בהגיון, וגם אמרו העוסק במקרא מדה ואינה מדה, העוסק בתלמוד אין לך מדה גדולה מזו, ומתוך כך לא הורגלו כל כך בפשוטן של מקראות וכדאמרו במסכת שבת הוינא בר תמני סרי שנין וגרסינן כולה תלמודא ולא הוה ידענא דאין מקרא יוצא מידי פשוטו. וגם רבינו שלמה אבי אמי מאיר עיני גולה שפירש תורה נביאים וכתובים נתן לב לפרש פשוטו של מקרא. ואף אני שמואל ב"ר מאיר חתנו זצ"ל נתווכחתי עמו ולפניו, והודה לי שאילו היה לו פנאי היה צריך לעשות פרושים אחרים לפי הפשטות המתחדשים בכל יום. ועתה יראו המשכילים מה שפירשו הראשונים, אלה תולדות יעקב אלה מקראות ומאורעות שאירעו ליעקב. והנה זה הבל הוא, כי כל אלה תולדות האמור בתורה ובנביאים ובכתובים יש מהם שמפרשים בני האדם, ויש מהם רבים שמפרשים בני בנים, כאשר פירשתי באלה תולדות נח, למעלה בפרשת בראשית כתוב ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח את שם ואת חם ואת יפת, ואחרי כן מפרש כי העולם חטאו ונח מצא חן, ואחרי כן מפרש אלה תולדות נח בני בניו, היאך כי שלשה בנים היו לו וציוה הקב"ה להכניסם בתיבה י"ב חודש, ובצאתם ויולדו להם בנים אחרי המבול עד שעולים לשבעים בנים שהיו שבעים אומות כדכתיב מאלה נפרדו וגו'. וכן בעשו פרשה ראשונה מפרש בני עשו שנולדו לו במקום אביו ואחרי כן וילד אל ארץ וגו' וישב לו בהר שעיר וכל הפרשה וכתיב אלה תולדות עשו אבי אדום בהר שעיר, וכל פרשה שנייה זאת בבני עשו. וכשם שמצינו בעשו שפירש שבניו נולדו במגורי אביו קודם שהלך אל ארץ מפני יעקב, ובני בניו נולדו בהר שעיר, כן ביעקב למעלה כתב ויהיו בני יעקב שנים עשר וגו' ומפרש לבסוף אלה בני יעקב אשר ילד לו בפדן ארם ויבא יעקב אל יצחק אביו וגו', הרי פירש בניו של יעקב והיכן נולדו כאשר עשה בבני עשו, ועתה כותב אלה תולדות יעקב, בני בניו שהיו שבעים והיאך נולדו. כיצד? יוסף בן שבע עשרה שנה ונתקנאו בו אחיו ומתוך כך ירד יהודה מאת אחיו והיו לו בנים בכזיב ובעדולם שלה ופרץ וזרח, ונתגלגל הדבר שיוסף הורד מצרימה ונולדו לו במצרים מנשה ואפרים, ושלח יוסף בשביל אביו וביתו עד שהיו שבעים. וכל זה היה צריך משה רבנו לכתוב שעל זה הוכיחם בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו':
בן שבע עשרה: להודיעך כי עשרים ושתים שנה נעלם מאביו יעקב, שהרי בן שלשים שנה היה בעומדו לפני פרעה ושבע שני השובע ושני שנים של רעב ואז בא אביו כדכתיב ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר:
היה רועה את אחיו בצאן: בני לאה לפי דרך ארץ היה קורא אחיו ולא בני השפחות:
והוא נער את בני בלהה וגו': נערותו ורגילותו ומשתאיו היו עם בני בלהה ובני זלפה, ומתוך כך התחילו אחיו בני לאה לשנוא אותו:
את אחיו: עם אחיו רועה, ובשמחת נערותו היה נבדל מהם ורגיל עם בני השפחות ולא עמהם כמו נער, כדכתיב כי נער ישראל וכתיב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו, הולך ומונה כל מיני עניינים שגרמו לשנוא אותו, וגם ויבא יוסף את דבתם רעה, את דבתם של אחיו רעה, כמדרש אגדה לפי פרושי, שאמר לאביו כך מבזים הם בני השפחות אבל אני מכבדם ואני רגיל אצלם. פשטנים אחרים לא עמדו על העיקר:

(ג). וישראל אהב וגו': כל זה גרם הקנאה:
בן זקונים כי אחרון היה לי"א בנים, אבל בנימין לא נולד אחרי כן עד זמן מרובה, והרבה קודם שנולד בנימין היה לו בן זקונים והתחיל לאוהבו:
פסים: מעיל:

(ח). ועל דבריו: ויבא יוסף את דבתם רעה:

(י). מה החלום הזה וגו': אפילו היתה אמו קיימת היה אומר להוכיחו:

(יא). ואביו שמר את הדבר: מה צורך לכתוב זה? אלא כשבאה לו הבשורה ולא האמין לבני שהוא חי, וירא ישראל את העגלות אשר שלח פרעה, כי לא נשלחו כי אם על פי המלך כמו שכתב שם עגלות על פי פרעה, אז האמין על ידי החלומות שמוכיחין שסופו להיות מושל ועגלות הללו על ידי מלכות וממשלה באים, ומתוך כל אמר: רב עוד יוסף בני חי, כי תימה גדולה היה היאך האמין אחרי שראה כתנתו מלאה דם? כמו שנחרד יצחק על יעקב בשביל שמצא שיער בחלקת צואריו:

(יג). הלא אחיך רועים בשכם: במקום סכנה שהרגו אנשי המקום, זה שמעתי מר' יוסף קרא חבירנו והנאה לי:

(יד). ויבא שכמה: ולא מצאם:

(טו). וימצאהו איש והנה תועה וגו': להגיד חשיבותו של יוסף נכתב זה, שלא רצה לחזור לאביו כשלא מצאם בשכם אלא בקשם עד שמצאם, ואע"פ שהיה יודע שמתקנאים בו הלך ובקשם כמו שאמר לו אביו והשיבני דבר:

(יז). בדתן: לפי הפשט שם העיר, וגם בשופטים היא נזכרת:

(יח). ויתנכלו אותו: נתמלאו נכליות וערמומיות עליו כמו וארור נוכל, בנכליהם אשר נכלו:

(יט). הלזה: כל הלזה כשרואים אותו מרחוק, וכן מי האיש הלזה, ציל ב"ל (בלשון לועז) אבל הזה צישט ב"ל כמו המן הרע הזה כשהוא בקרוב:

(כ). לכו ונהרגהו: לשון הזמנת בני אדם, וכן לכו ונמכרנו לישמעאלים, וכן הבה נא, הבה נתחכמה, וכן ראה אנכי נותן לפניכם היום:

(כא). ויצילהו מידם: שלא נהרג:

(כב). השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר: מקום שאין בני אדם מצויין שם וימות מאליו:

(כג). את כתונת הפסים: יש מפרשים לא הזכירה אלא לרמוז לך שהיא גרמה תחילה השנאה, וזה אינו, אלא לפי שהוא אומר לפנינו וישלחו את כתונת הפסים, להטעותו שיחשוב בלבו כי חיה רעה אכלתהו כמו שאמר ויכירה ויאמר כתונת בני, לכך הוא מזכירה כאן:

(כד). אין בו מים: שאם היה בו מים לא היו משליכין אותו שם, שאם כן היו מטבעין וממיתין אותו בידים, והם אמרו ויד אל תשלחו בו, וידינו אל תהיו בו לגרום לו מיתה:

(כח). ויעברו אנשים מדיינים: בתוך שהיו יושבים לאכול לחם ורחוקים היו קצת מן הבור לבלתי אכול על הדם וממתינים היו לישמעאלים שראו, וקודם שבאו הישמעאלים עברו אנשים מדיינים אחרים דרך שם, וראוהו בבור ומשכוהו ומכרוהו המדיינים לישמעאלים, ויש לומר שהאחים לא ידעו, ואע"פ אשר כתב אשר מכרתם אותי מצרימה, י"ל שהגרמת מעשיהם סייעה במכירתו. זה נראה לי לפי עומק דרך פשוטו של מקרא, כי ויעברו אנשים מדיינים משמע על ידי מקרה והם מכרוהו לישמעאלים. ואף אם באתה לומר וימכרו את יוסף לישמעאלים כי אחיו מכרוהו, אף כן צריך לומר שהם ציוו למדיינים סוחרים למושכו מן הבור ואחר כן מכרוהו לישמעאלים:

(ל). אנה אני בא: למה באתי אל הבור:

(לב). וישלחו: על ידי בני אדם שלא יגידו מי השולחים אלא שיאמרו זאת מצאנו:

(לה). כי ארד: לא אנחם אלא ארד אל בני אבל שאולה:
ויבך אותו אביו: כלומר זמן מרובה, ולפי שהוא מיותר דרשו חכמים אביו יצחק אף כי היה יודע שלא נהרג:

(לו). והמדנים מכרו אותו אל מצרים: מדן ומדיין וישמעאלים אחים היו, ומדן וישמעאלים אחד הם לפי הפשט, לכך הוא אומר כי מדנים מכרוהו וישמעאלים הורידוהו שמה, כי שניהם אחד הם לפי הפשט: