קטגוריה:בראשית כז טז
נוסח המקרא
ואת ערת גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו
וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו.
וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו׃
וְ/אֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽ/עִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑י/ו וְ/עַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽי/ו׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וְיָת מַשְׁכֵּי דִּגְדֵי בְנֵי עִזֵּי אַלְבֵּישַׁת עַל יְדוֹהִי וְעַל שְׁעִיעוּת צַוְרֵיהּ׃ |
ירושלמי (יונתן): | וְיַת מַשְׁכֵי דִגְדָיֵי בְּנֵי עִזֵי אַלְבִּישַׁת עַל יְדוֹי וְעַל שְׁעִיעוּת צַוְורֵיהּ: |
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ואת עורות גדיי העזים. אמר רבי יוחנן: תרין אדרעין דאבונא יעקב כתרין עמודין דפרספא, ואת אמרת הלבישה? אלא חייטינן. [ר"ה בשם ר"י] שני תמידין שהיו ישראל מקריבין בחג, היו מרכיבין אותן על שני הוגנין, והיו רגליהן שפופות בארץ. קנמון היה גדל בארץ ישראל, והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו. אמר ר' חנינא: [והלא] עגלין נשחטין וזיתים נקצצין ועפר שבהרים, מעשה נסים הם.
תמן תנינן: בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אסור לבשל ואסור בהנאה. מנהני מילי? אמר ר' אלעזר, דאמר קרא: "וישלח יהודה את גדי העזים", הא כל מקום שנאמר "גדי" סתם, אפילו פרה ורחל במשמע. ולילף מינה? כתיב קרא אחרינא: ואת עורות גדיי העזים; הוי להו שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. הניחא למאן דאמר אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר? תרי מעוטי כתיבי:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית כז טז.
וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים
רבקה טיפלה בעורות שני הגדיים והניחה אותם על ידיו וצווארו של יעקב. ייתכן שזאת הסיבה שרבקה היתה צריכה שני גדיים.
עור גדי הוא חלק עם מעט שערות עדינות, בדומה לשערות של איש. כאשר רבקה בקשה "שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִיּם, טֹבִים" (ביאור:בראשית כז ט) היא התכוונה לגדיים עם פרווה עדינה ובהירה, ולא לטיב הבשר. לא ברור איך יעקב הבין את הדרישה הזאת של רבקה.
רבקה השתמשה בעורות הטריים של הגדיים לפני שהם התייבשו, כי לוקח הרבה זמן ועבודה כדי להפוך עור של גדי שיהיה רך כמו עור אדם.
עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו
רבקה הכירה את יצחק וידעה שהוא יגע בידיו של בנו וייתכן שהוא אף ינשק אותו על צווארו. כהוכחה ראו את המנהג בין עשו ליעקב: "ויִַּפֹּל עַל צַוָאּרָו ויִַּשָּׁקֵהו"ּ (ביאור:בראשית לג ד), בין יוסף לבנימין: "וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו, וַיֵּבְךְּ" (ביאור:בראשית מה יד), ובין יוסף ליעקב: "וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו, וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו" (ביאור:בראשית מו כט).
אדם לא יכול לעטוף את ידיו שלו בעור כאשר הוא פועל ביד אחת, וזאת משום שהעור חייב להיות צמוד ליד ולא להיות חופשי כשרוול תפור או רצועה מלופפת, ויהיה קל ליצחק לזהות במגע שזה לא עור אדם. ייתכן שרבקה הסירה את העור מהגדיים כחתיכה אחת, וכך היא הכינה חולצה ללא תפרים מהחצי הקדמי של הגדי עם שני שרוולים ופתח לצוואר. בעזרת רבקה יעקב הכניס את ידיו וראשו לתוך העור הטרי, ולבש את העור הטרי כחולצה ללא כפתורים. העור הטרי נמתח על גופו של יעקב ונצמד לידיו, צווארו וחזהו. העור מיד התחמם וכך יצחק לא היה יכול להרגיש שהוא נוגע בעור מת. העור גם הוסיף עובי לגופו של יעקב וכך הוא נעשה גדול ורחב יותר. אפשרי שיעקב לבש את שני הגדיים אחד על השני וכך הוא נעשה רחב עוד יותר. ניתן לראות את הגאונות של רבקה, שבזמן כל כך קצר מצאה פתרון מקורי לכיסוי ידיו וצווארו של יעקב.
לפי סדר הפסוקים יעקב קודם לבש את הבגדים של עשו ורק אחר כך רבקה הלבישה אותו בעור הגדי. עם זאת, יותר סביר שיעקב לבש את עור הגדי (שהיה כיחידה אחת שלמה) כחולצה על גופו, ואז לבש מעליו את הבגדים של עשו. כי אחרת היה צריך לכסות את יעקב בקטעים לצוואר, ולידיים והיתה סכנה שיצחק ירגיש במגע את ההתחלה ואת הסוף של העור, או שאין שער מתחת לבגדי עשו.
לאחר התרמית יצחק היה צריך להבין שמישהו עזר ליעקב להכין את האוכל ואת העור אותו הוא לבש על גופו, והרי האדם הזה היה חייב להיות רבקה. עם זאת, יצחק הבליג ושתק.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית כז טז"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.