ילקוט שמעוני על בראשית כז טז
<< | ילקוט שמעוני על בראשית • פרק כ"ז • פסוק ט"ז | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ט • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יט • כ • כב • כג • כו • כז • כח • ל • לא • לג • לד • לה • לו • לז • לט • מ • מא • מב • מד • מה • מו •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו׃
ואת עורות גדיי העזים. אמר רבי יוחנן: תרין אדרעין דאבונא יעקב כתרין עמודין דפרספא, ואת אמרת הלבישה? אלא חייטינן. [ר"ה בשם ר"י] שני תמידין שהיו ישראל מקריבין בחג, היו מרכיבין אותן על שני הוגנין, והיו רגליהן שפופות בארץ. קנמון היה גדל בארץ ישראל, והיו עזים וצבאים אוכלין ממנו. אמר ר' חנינא: [והלא] עגלין נשחטין וזיתים נקצצין ועפר שבהרים, מעשה נסים הם.
תמן תנינן: בשר בהמה טהורה בחלב בהמה טהורה, אסור לבשל ואסור בהנאה. מנהני מילי? אמר ר' אלעזר, דאמר קרא: "וישלח יהודה את גדי העזים", הא כל מקום שנאמר "גדי" סתם, אפילו פרה ורחל במשמע. ולילף מינה? כתיב קרא אחרינא: ואת עורות גדיי העזים; הוי להו שני כתובים הבאים כאחד, וכל שני כתובים הבאים כאחד אין מלמדין. הניחא למאן דאמר אין מלמדין, אלא למאן דאמר מלמדין מאי איכא למימר? תרי מעוטי כתיבי: