ביאור:בראשית מו כט
בראשית מו כט: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מו כט.
וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה עריכה
רש"י מסביר ש"וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ" רומז שיוסף עצמו מיהר לאסור את מרכבתו כדי לצאת במהירות לקראת אביו שהגיע לגושן.
זה יפה, אבל כבר עבר זמן רב שיהודה יצא ממנו, חזר למחנה של יעקב, וכל העם התקדם לאט והגיעו לגושן. כך שסביר יותר שיוסף חיכה עד שמרגליו הודיעו לו שאביו הגיע לגושן ובנה מחנה, ורק אז יוסף פקד לאסור את מרכבת המשנה לפרעה ויצא בכבוד מלכים לפגוש את אביו.
- יוסף לבטח לבש את "בִּגְדֵי שֵׁשׁ", "רְבִד הַזָּהָב עַל צַוָּארוֹ", "בְּמִרְכֶּבֶת הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר" לפרעה, ו"יִּקְרְאוּ לְפָנָיו, אַבְרֵךְ"
יוסף בא בכבוד מלכים אדיר כדי שכל המשפחה תראה אותו. גם המצרים ראו אותו ונתנו כבוד למשפחתו של יוסף.
- יוסף רצה שהחלום השני יתקיים לכבודו - הנה אביו משתחווה לו.
וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד עריכה
יעקב "שָׁמַר אֶת" החלום: "וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי", ואת הסברו שלו ליוסף בגערה: "הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה"? (ביאור:בראשית לז י), ולכן יעקב התעקש לא לתת כבוד מלכים לבנו יוסף, ולא השתחווה לו, אלא דרש כבוד הורים מבנו.
יעקב לא התביש לתת כבוד לעשו, ככתוב: "וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים" (ביאור:בראשית לג ג). אולם לבנו יוסף, עד שהוא ביקש שיוסף ישבע לו ויקבור אותו במערת המכפלה, הוא לא השתחווה בפומבי.
- יוסף הבין את חוסר הכבוד שאביו מעניק לו ולפרעה, אבל מחל לו ולא התעקש לכופף אותו בכוח ולקלקל את הפגישה החשובה.
- יוסף זכר שאביו שלח אותו לבד לשאול לשלום אחיו בשכם, ולא חיפש אותו ברחבי העולם במשך 22 שנים. יוסף רצה לראות אם יעקב מרגיש רגשי אשמה ומצפון לא נקי, וינסה לכפר על מעשיו בהשתחוות.
- יוסף הבין שחלום הנבואה השני לא התקיים עדיין. אביו לא השתחווה לו. אולם יוסף חשב שהחלום השני צופה לו מלכות על המצרים, כי לבטח הוא הבין שהשמש והירח והכוכבים הם אלי מצרים. לכן יוסף קרא לבנו מנשה, כדי שבנו ימלוך אחריו על מצרים ועל משפחתו.
וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עריכה
זה היה המנהג לפגישה משפחתית: חיבוק, נשיקה ובכי.
- כך פגש יעקב את רחל: "וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל; וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ" (ביאור:בראשית כט יא)
- כך נפגשו יעקב ועשו: "וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ" (ביאור:בראשית לג ד)
- כך נפגש יוסף עם בנימין: "וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ" (ביאור:בראשית מה יד)
- כך פגש יוסף את אחיו: "וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם" (ביאור:בראשית מה טו)
יעקב לא בכה. ייתכן שהוא כבר בכה מספיק על יוסף במשך כל השנים (ביאור:בראשית לז לד).
מרוב התרגשות בסוף יעקב שכח לשאול את יוסף איך זה קרה שיוסף הגיע למצרים, ואיך הוא איבד את כותנת הפסים שלו. בסוף ימיו יעקב לא קילל את בניו אשר מכרו את יוסף לעבדות, מכאן ניתן להבין שיעקב לא ידע זאת.
סרב להשתחוות עריכה
רש"י מסביר שיעקב קרא את השמע, בזמן שיוסף חיבק ונישק אותו.
לא ברור אם כך עשה יעקב, אבל בכל מקרה, ברגע שהיה צפוי שיעקב ישתחווה למשנה למלך שבא לקראתו על מרכבת המלך, יעקב סרב להשתחוות לבנו, וסרב לקיים את חלום הנבואה השני של יוסף (ביאור:בראשית לז י). יעקב סרב להעניק ליוסף שלטון עליו, וגם סרב להשתחוות לתרבות מצרים.
יוסף מחל על כבודו, ולא התעקש שיעקב יכבד אותו, ויודה שהחלום השני התקיים. למעשה, בחייו, יעקב לא השתחווה ליוסף. מזה אנו לומדים שחלום הנבואה השני של יוסף היה חלום נבואת יציאת מצרים, שבו כל אלי מצרים השתחוו לאלוהי ישראל, ולא שיעקב ואימו ישתחוו לו.