קטגוריה:בראשית יח יט
נוסח המקרא
כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך יהוה לעשות צדקה ומשפט למען הביא יהוה על אברהם את אשר דבר עליו
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ יְהוָה לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא יְהוָה עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו.
כִּ֣י יְדַעְתִּ֗יו לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤יו וְאֶת־בֵּיתוֹ֙ אַחֲרָ֔יו וְשָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהֹוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּמִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהֹוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽיו׃
כִּ֣י יְדַעְתִּ֗י/ו לְמַעַן֩ אֲשֶׁ֨ר יְצַוֶּ֜ה אֶת־בָּנָ֤י/ו וְ/אֶת־בֵּית/וֹ֙ אַחֲרָ֔י/ו וְ/שָֽׁמְרוּ֙ דֶּ֣רֶךְ יְהוָ֔ה לַ/עֲשׂ֥וֹת צְדָקָ֖ה וּ/מִשְׁפָּ֑ט לְמַ֗עַן הָבִ֤יא יְהוָה֙ עַל־אַבְרָהָ֔ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבֶּ֖ר עָלָֽי/ו׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי גְּלֵי קֳדָמַי בְּדִיל דִּיפַקֵּיד יָת בְּנוֹהִי וְיָת אֲנָשׁ בֵּיתֵיהּ בָּתְרוֹהִי וְיִטְּרוּן אוֹרְחָן דְּתָקְנָן קֳדָם יְיָ לְמֶעֱבַד צְדַקְתָּא וְדִינָא בְּדִיל דְּיַיְתֵי יְיָ עַל אַבְרָהָם יָת דְּמַלֵּיל עֲלוֹהִי׃ |
ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם גְלֵי קֳדָמַי חֲסִידוּתֵיהּ בְּגִין דְיַפְקֵד יַת בְּנוֹי וְיַת אֱנַשׁ בֵּיתֵיהּ בַּתְרֵיהּ וְיִטְרוּן אָרְחָן דְתַקְנָן קֳדָם יְיָ לְמֶעֱבַד צְדַקְתָּא וְדִינָא בְּגִין דְיֵיתֵי יְיָ עִילוֹי דְאַבְרָהָם יַת דְמַלֵיל עִלוֹי: |
רש"י
"יְצַוֶּה" - ל' הווה כמו (איוב א) ככה יעשה (איוב ע"פ ה' יחנו)
"לְמַעַן הָבִיא" - כך הוא מצוה לבניו שמרו דרך ה' כדי שיביא ה' על אברהם וגו' על בית אברהם לא נאמר אלא על אברהם למדנו כל המעמיד בן צדיק כאלו אינו מת
[מז] כך הוא מצוה כו'. דאם לא כן 'למען אביא' מבעיא ליה, אלא "למען הביא" הוא דברי אברהם. ואין להקשות והרי אברהם עובד מאהבה היה, ואיך יאמר "למען הביא ה'", ואין זה קשיא, כי כל אשר הבטיח אותו - על הארץ הקדושה (לעיל יג, ו), וכן שיהיה לגוי גדול (לעיל יב, ב) - הכל אין לאברהם טובה גופנית בזה, רק שיתן לו הארץ אשר שם כמה קדושות ומצות, וכן ישראל אשר יקבלו המצות, והכל הוא קירוב אל השם יתברך:
[מח] כל המעמיד בן צדיק וכו'. מפני שהצדיקים אפילו במיתתן קרויים חיים (ברכות סוף יח.), ומי שיעמיד בן צדיק שהוא נחשב אפילו במיתתו חי, מי שיעמיד דבר כזה - הוא גם כן בחיים, שלא ימשך דבר מן דבר אלא דומה מן הדומה יבוא לעולם, ולא יוליד אדם רק שהוא אדם, וכן לא יוליד צדיק - שהוא נחשב חי אף במיתתו - רק מי שהוא נחשב חי במיתתו. אבל בב"ר (מט, ד) אמרו 'כל מי שיש לו בן היגע בתורה כאילו לא מת', דבר זה הוא מדוקדק מאד לומר 'כל מי שיש לו בן יגע בתורה', ועיין בפרשת ויחי:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
יְצַוֶּה – לְשׁוֹן הוֹוֶה כְּמוֹ (איוב א,ה): "כָּכָה יַעֲשֶׂה אִיּוֹב".
לְמַעַן הָבִיא – כָּךְ הוּא מְצַוֶּה לְבָנָיו: "שִׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' כְּדֵי שֶׁיָּבִיא ה' עַל אַבְרָהָם...". "עַל בֵּית אַבְרָהָם" לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא "עַל אַבְרָהָם", לָמַדְנוּ: כָּל הַמַּעֲמִיד בֵּן צַדִּיק כְּאִלּוּ אֵינוֹ מֵת (בראשית רבה מט,ד).
רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וצריך שתשכיל כי ההשגחה בעולם השפל במין האדם היא כללית ופרטית, ופסוק מלא הוא, שמצינו גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי בני האדם לתת לאיש כדרכיו וגו', ובשאר בעלי חיים היא כללית לא פרטית רק בכלל כדי לקיים המין. וההשגחה הפרטית שבמין האדם נחלקה לשני חלקים, השגחה בו לידע כל פרטי מעשיו ומחשבותיו, והשגחה בו להגין עליו ולהצילו מן המקרים. ההשגחה בו לידע כל פרטי מעשיו היא בכל אדם מישראל או מן האומות, כענין שכתוב (תהלים לג) היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, ההשגחה בו להצילו מן המקרים אין זה בכל אדם, ואפילו בישראל, כי אם בצדיקים שבהם, שהקב"ה מציל את הצדיקים מן המקרים ששאר בני אדם נמסרים בידם, ולא יעזוב את חסידיו ולא יגרע מהם עינו, אלא השגחתו בצדיק תמיד לא תפרד ממנו כלל. וזה לשון כי ידעתיו שההשגחה בו ובשאר הצדיקים להצילם ממקרי בני האדם, וזה דעת הרמב"ן בפסוק זה כשתסתכל בו. ולשון כי ידעתיו דברי ה' הנודע לאבות שהוא המשגיח והמטיב לאברהם שיצוה לזרעו אחריו לשמור דרך ה', הוא ה' הנראה להם באל שדי שלא נודע להם. וזה מבואר.
למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו. כתב רבינו חננאל ז"ל נעשו דברי האבות בקבלה בלא כתיבה בתורה כמו תורה הכתובה, ומכאן אתה למד כי המשנה שהיא סדורה בהגדת אבות לבנים היא קבלה שחייבים לשמור דבריהם כחיוב דברי תורה הכתובים, שזה וזה שוים, שהרי עשרת הדברות נשמעו מפי הגבורה ונכתבו מפי הנביא ע"ה ושאר התורה נכתבה מפי הנביא, וכשם שאין הפרש בין המצות שהן בשמיעה ובין המצות שהן בכתיבה, כך אין הפרש בין המצות שהן בכתיבה ובין המצות שהן בקבלה שהכל שוין, ע"כ.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" למען אשר יצוה את בניו" וכל זה אמר האל ית' לעשות ולמען אשר יצוה אברהם לבניו בראותו גודל חסדיו גם לרשעים ומשפטיו נגד הבלתי שבים ישמרו לעשות צדקה ומשפט:
למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. והתכלית האחרון המכוון בזה מאת האל ית' היה להביא על אברהם את אשר דבר כאמרו להיות לך לאלהים ולזרעך אחריך:מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
משום אדם אחד אמרו: גדולה צדקה, שמיום שנברא העולם ועד אותה שעה הרי זה משתבח, וקולט עצמו מדינה של גיהנם, שנאמר: "אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ה'", ואין יום רעה אלא יום דינה של גיהנם, שנאמר: "וגם רשע ליום רעה". ואומר: "אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת". אבותינו הראשונים, מפני מה זכו בעולם הזה ולימות המשיח ולעולם הבא? מפני שנהגו עצמן בצדקה, שנאמר: "כי ידעתיו" וגו'. יצחק לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר: "ויזרע יצחק", ואין זריעה אלא צדקה, שנאמר: "זרעו לכם לצדקה". יעקב לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר: "קטנתי מכל החסדים", אין קטנתי אלא מעט, ואין מעט אלא צדקה, שנאמר: "טוב מעט בצדקה". משה לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר: "צדקת ה' עשה". אהרן לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר: "תורת אמת היתה בפיהו", ואין אמת אלא צדקה שנאמר: "אמת מארץ תצמח" וגו'. דוד לא נשתבח אלא בצדקה, שנאמר: "וצדקתך לבן מלך". אף הקב"ה נשתבח בצדקה, שנאמר: "והאל הקדוש נקדש בצדקה". אף כסא הכבוד נשתבח בצדקה, שנאמר: "צדק ומשפט מכון כסאך". אדם נותן צדקה לחבירו, מתכוון אליו שיחיה ולא ימות; אף הקב"ה נותנה שיחיה ולא ימות, שנאמר: "וצדקה תציל ממות". מנין אתה אומר שמי שיש ספוק בידו לעשות צדקה ואינו עושה, לקיים נפשות ואינו מקיים, גורם מיתה לעצמו? שנאמר: "ויען נבל אל עבדי דוד ויאמר מי דוד ומי בן ישי ולקחתי את לחמי" וגו', וכתיב: "ויהי כעשרת הימים ויגף ה' את נבל". מנין שמארכת ימיו של אדם? שנאמר בשלוח הקן, במצוה קלה שבתורה: "למען ייטב לך והארכת ימים"; קל וחומר לצדקה שהיא חמורה בתורה, מנין שהיא מביאה את האדם לחיי העולם הבא? שנאמר: "אשרי האיש אשר לא הלך" וגו', וכתיב: "אשרי שומרי משפט עושי צדקה" וגו'; מה אשרי האמור להלן בן העולם הבא, אף אשרי האמור כאן בן העולם הבא. מנין ששוות לתורה? שנאמר: "אם בחקותי תלכו", ואומר: "ונתתי שלום בארץ", ובצדקה הוא אומר: "והיה מעשה הצדקה שלום". ומנין שהתורה משולה בצדקה, שנאמר: "וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות" וגו'. ומנין שהיא ממהרת להביא את ימות המשיח ואת ימות הגאולה? שנאמר: "שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי" וגו'. ומנין שהיא מעלה ומושיבה את נותנה כנגד כסא הכבוד? שנאמר: "הולך צדקות ודובר מישרים" וגו' "הוא מרומים ישכון".
כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. ר' יודן בשם ר' אלכסנדרי: לעשות צדקה ומשפט, זו גמילות חסדים. רבנן אמרי: זו בקור חולים. ר' יהודה בר ר' סימון אמר: בתחלה צדקה ולבסוף משפט, הא כיצד? אברהם היה מקבל עוברים ושבים. משהיו אוכלין ושותין הוה אמר להו: ברך! אמרו ליה: מה נימא? אמר: ברוך אל עליון שאכלנו משלו. אם קבל עליו וברך, הוה אכיל ושתי ואזיל; ואם לאו, הוה אמר ליה: הב מה דעלך, והוה אמר ליה: מה אית לך עלי? אמר ליה: חד קשיטה דחמר בעשרה פולרין, וחדא ליטרא דקופר בעשרה פולרין, וחד עיגול דפיתא בעשרה פולרין. מאן יהב לך חמרא במדברא? מאן יהב לך קופר במדברא? מאן יהב לך פיתא במדברא? מאן יהב לך עיגולא במדברא? מן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה הוה אמר: ברוך אל עליון שאכלנו משלו; הוי מתחילה צדקה ולבסוף משפט. למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר לו אין כתיב כאן, אלא דבר עליו וכו':
זה שאמר הכתוב: "ויקרא המלך לגבעונים והגבעונים לא מבני ישראל המה". דוד גזר עליהן; אמר דוד: ג' סימנין יש באומה זו: רחמנים, ביישנים, גומלי חסדים. רחמנים, "ונתן לך רחמים". ביישנים, דכתיב: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם". גומלי חסדים, דכתיב: "כי ידעתיו למען אשר יצוה" וגו'. כל מי שיש בו שלשה סימנין הללו, ראוי להדבק באומה זו, וכל מי שאין בו שלשה סימנין הללו אין ראוי להדבק באומה זו:
כתיב: "ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד". אמר ר' שמעון בן חלפתא: למה הדבר דומה? למלך שנשא מטרונא, והכניסה לו שני אריסין. אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין. אבדה מטרונא את שלה, אף המלך נטל את שלו. לאחר ימים עמדה מטרונא וקשטה עצמה והביאה שני אריסין, אף המלך מביא את שלו; אמר המלך: אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשה של מטרונא. כך את מוצא אברהם, נתן לבניו שני אריסין, צדקה ומשפט, שנאמר: כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. אף הקב"ה זקף להם כנגדן שני אריסין, חסד ורחמים, שנאמר: "ושמר ה' אלהיך לך [את הברית ואת החסד", ואומר: "ונתן לך רחמים" וגו']. איבדו ישראל את שלהן, שנאמר: "ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הגיעו"; אף הקב"ה נטל את שלו, שנאמר: "כי אם אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים". עמדו וכשרו עצמן והביאו אותן ב' אריסין, שנאמר: "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה"; אף הקב"ה מביא את שלו, שנאמר: "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש" וגו'. אמר: אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשו, שנאמר: "וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים":בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יח יט.
דבר אדוני
מטרת אדוני
הפסוק הזה הוא היחיד בתנ"ך שבו אלוהים מדבר לעצמו ומצהיר את מטרתו ואת הדרך שבה המאמינים בו נדרשים לשמור את דרכו, "דֶּרֶךְ יְהוָה". (בראשית יח יט).
(הערת אלמוני: גם בבראשית ח כא מדבר השם לעצמו ומגדיר מטרה. כאן הבורא מגדיר מטרה ויוצר דיאלוג, שם הוא רק מגדיר - לא להשמיד שוב היקום. וראו תגובת אילן סנדובסקי בדף השיחה.).
עיקר היהדות
עיקר היהדות כדברי אלוהים: "לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (בראשית יח יט).
צְדָקָה וּמִשְׁפָּט
המילים 'צדקה' ו-'משפט' הן אינן מילים זהות, כי אזי אחת מיותרת.
כפילות מילים בנושא הזה קיימת במשפט האנגלי: law and equity
כדי לקיים חברה הומנית חייבים לחוקק חוקים, ובית המשפט משתמש בחוקים כדי להוציא פסק דין, "משפט". המשפטים האלה הופכים לתקדימים המלמדים את העם כיצד לנהל את עיסוקם. אולם קיימים מקרים בהם השימוש בחוק ובתקדמים גורמים לעוול ולתוצאה שאינה הוגנת. כדי לפתור את הבעיה, התפתח באנגליה בית משפט מיוחד המטפל במקרים כאלה. בית המשפט הזה נקרא Equity
לדוגמא אם אנשים מתדינים על חוזה הם ילכו לבית המשפט המבוסס על חוק והמושבעים או השופט יפסקו. אולם כאשר אין חוזה ובית המשפט לא יוכל לחייב את הצדדים לפי החוק, המתדיניים ילכו לבית משפט המבוסס על הגינות, והשופט יפסוק מה הגון ואיך הבעיה תפתר.
נראה שדברי אלוהים "צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" מתכוונים לתהליך דומה של ניהול העם.
- משפט (LAW): חוק או תקדים משפטי, כתוב או מדובר. מתייחס לתהליך של מתן גזר דין המבוסס על תהליך ניהולי נוקשה וברור.
- צדקה (EQUITY): מתייחס לתהליך גמיש המבוסס על הגינות וצדק, כאשר החוק הנוקשה מביא לחוסר צדק ועוול. לדוגמא סיפור האישה התקועית (שמואל ב יד ד): אלמנה באה לדוד המלך בסיפור שבן אחד שלה רצח את אחיו. לפי המשפט והחוק חייבים להמית את הרוצח, אבל אז האישה תשאר ללא יורש לשם בעלה. בניגוד לחוק, בהתבסס על צדק, המלך דוד פסק, שבמקרה הזה, אין להרוג את הרוצח.
אלוהים לא אמר שהוא פועל בחסד. חסד הוא מוסג שבו מוגשת עזרה לזולת ללא חובה המבוססת על חוק או הגינות, אלא פשוט רצון לעזור לזולת הנמצא במצוקה. ירמיהו טען שאדוני עושה חסד, משפט וצדקה, כדבריו: "כִּי אֲנִי יְהוָה, עֹשֶׂה חֶסֶד מִשְׁפָּט וּצְדָקָה בָּאָרֶץ: כִּי בְאֵלֶּה חָפַצְתִּי, נְאֻם יְהוָה" (ירמיהו ט כג), וירמיהו אפילו שם את החסד בחשיבות עליונה, לפני המשפט והצדקה. נושא החסד הוא כאוב ביותר כי יש לו השפעה חינוכית רעה, ואנשים נוטים לנצל זאת לרעה, ולכן אולי אדוני, בדבריו, לא כלל את החסד כדרך אדוני.
דרך ה' בפרשת סדום
במקומות רבים בתנ"ך נזכרת המצוה ללכת בדרכי ה' . אחד המקורות שנועדו ללמד אותנו את דרך ה' הוא - דברי ה' לאברהם לפני השמדת סדום:
(בראשית יח יז): "וה' אָמָר 'הַמְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבְרָהָם אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה? וְאַבְרָהָם הָיוֹ יִהְיֶה לְגוֹי גָּדוֹל וְעָצוּם וְנִבְרְכוּ בוֹ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ. כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו. וַיֹּאמֶר ה' 'זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאֶתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד. אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה'"
ה' משתף את אברהם בשיקולים שלו, כדי שילמד וילמד את צאצאיו לשמור את דרך ה'. מה ניתן ללמוד על דרך ה' מפרשה זו?
- מהמילים "ארדה נא ואראה" (פסוק כא) " "למד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה" " (רש"י) : ה' כמובן לא צריך "לרדת" כדי לראות מה המצב בסדום; הסיבה שהוא בכל-זאת "יורד" היא, כדי ללמד את אברהם וצאצאיו איך צריך לעשות משפט; כאשר מדובר בדיני נפשות, אסור לסמוך על שמועות או על דעות קדומות; חייבים לרדת ולראות בעיניים מה המצב. זו אחת מדרכי ה'.
- בהמשך (פסוקים 23-33) יש דיון בין ה' לבין אברהם, שבו אברהם שואל את ה' שאלות לגבי הדרכים שלו, וה' עונה לו. מדיון זה ניתן ללמוד, שאסור להשמיד צדיק עם רשע: אם יש בעיר 10 צדיקים או יותר, עדיף אפילו להשאיר את העיר החוטאת על תלה, ובלבד שהצדיקים לא ייפגעו: (בראשית יח לב): "וַיֹּאמֶר 'אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה?' וַיֹּאמֶר 'לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה'". גם זו אחת מדרכי ה'.
- קהילת רשע שסובלת בתוכה עשרה צדיקים, אינה רעה מספיק כדי שתגיע לה השחתה [דוד אקסלרוד].
- בהמשך מסופר על המלאכים שה' שלח לסדום, כדי לבדוק אם יש שם צדיקים. ממעשיו של לוט ניתן ללמוד, מהי ההגדרה של "צדיק" שאותו צריך להציל: צדיק הוא אדם שמתנגד באופן פעיל ומעשי לרשעותם של אנשי עירו; כמו לוט, שהסכים להכניס אורחים לביתו, בניגוד לחוק המקובל בסדום.
- מבראשית יט ה ניתן ללמוד עד כמה מסוכנת היתה השליחות של המלאכים בסדום: "ויקראו אל לוט ויאמרו לו ' איה האנשׁים אשׁר באו אליך הלילה? הוציאם אלינו ונדעה אתם!'" מכאן ניתן אולי ללמוד, עד כמה צריך להשקיע ולהתאמץ כדי לבדוק אם יש צדיקים בעיר - עד כדי שליחת שליחים למצבים מסוכנים! גם זו אחת מדרכי ה'.
- בהמשך (פסוק טז) מסופר איך המלאכים הצילו את לוט: "ויתמהמה; ויחזיקו האנשׁים בידו וביד - אשׁתו וביד שׁתי בנתיו בחמלת ה' עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר": גם לאחר שה' החליט להשמיד את העיר (כי לא היו בה 10 צדיקים אלא רק 1) הוא דאג להציל את הצדיק היחיד שנשאר, והשקיע מאמצים גדולים בכך. מכאן ניתן ללמוד עד כמה צריך להשקיע כדי שלא לפגוע בצדיקים - גם אם יש צדיק אחד בעיר של חטאים, צריך להשקיע מאמצים אדירים כדי להציל אותו. גם זו אחת מדרכי ה'.
ניהול מלחמה בימינו
לכל הדברים שלמדנו כאן, יש השלכות מרחיקות-לכת לגבי ניהול המלחמה בימינו:
- אסור לפעול לפי דעות קדומות ("כולם אנטישמים") או לפי שמועות ("ידוע שכולם שם תומכים בארגוני טרור"). לפני שמפגיזים עיר, חייבים להיכנס לשם כדי לראות בעיניים אם אכן כולם רשעים. גם אם זה מסוכן להיכנס ולבדוק - צריך להסתכן!
- אסור להשמיד צדיקים עם רשעים. אם בעיר מסויימת יש 10 צדיקים או יותר, ואי-אפשר להציל את כולם, אסור להפגיז את העיר; אם יש פחות מ-10 צדיקים, מותר להשמיד את העיר אך חייבים לפני-כן להציל את כל הצדיקים. "צדיקים" בהקשר זה הם - אנשים שמתנגדים באופן פעיל לרשעתם של אנשי העיר; מוסרים מידע שעוזר למנוע פעולות טרור, מנסים לשכנע את בני משפחתם שלא יצטרפו לארגוני טרור, מונעים מטרוריסטים להיכנס לביתם וכו'. צדיקים כאלה חייבים להציל.
זו לא "סתם החמרה", לא "יפיות נפש" ולא "שמאלנות". זו מצוה מהתורה - והלכת בדרכיו .
שאיפה לעומת מציאות
המצוה ללכת בדרכי ה' מציבה בפנינו שאיפה גדולה - להתנהג כמו ה'. אך במציאות, לא תמיד אנחנו יכולים להתנהג כך, כי אין לנו אותה יכולת - אין לנו מלאכים שיכולים להכות בסנוורים את אויביהם וכד'. אם ננסה לשלוח שליחים שיחפשו צדיקים בכל עיר שאנחנו נלחמים בה, השליחים עלולים למות, והרי גם השליחים צדיקים וגם להם לא מגיע למות. לכן, התורה מקלה עלינו, ומאפשרת לנו לנהל את מלחמותינו בצורה יותר אנושית.
ע"פ התורה, אין צורך לשפוט כל אדם ואדם בפני-עצמו; מותר לנהל מלחמות נגד ערים שלמות בבת-אחת . לאחר שהצענו לעיר להשלים איתנו, העיר סירבה, ואנחנו כבשנו אותה - מותר לנו להרוג את כל האנשים שמסוגלים להילחם ("והכית את כל זכורה לפי חרב"), ואין צורך לחשוש שאולי יש ביניהם גם צדיקים; ועל כך נאמר "אוי לרשע ואוי לשכנו" (ראו מתי ה' מעניש את שכניו של הרשע, ומתי ה' מציל את שכניו של הצדיק? ). עם זאת, במצב שבו נאלצנו להרוג אנשים שאינם רשעים, אין סיבה לשמוח על כך (ראו בנפול אויבך אל תשמח ).
עם זאת, אם אנחנו יודעים בוודאות שיש צדיקים בתוך העיר, אנחנו חייבים להציל אותם. כך עשה יהושע בן נון, ששלח שני שליחים כדי להציל את רחב בזמן כיבוש יריחו (יהושע ו כב): "ולשׁנים האנשׁים המרגלים את הארץ אמר יהושׁע 'באו בית האשׁה הזונה והוציאו משׁם את האשׁה ואת כל אשׁר לה כאשׁר נשׁבעתם לה!'".
בנוסף לכך, צריך לזכור את השאיפה שלמדנו מדברי ה' לאברהם, ולהשתדל להתקרב אליה במידת האפשר, ככל שהיכולת הטכנולוגית שלנו משתכללת. למשל, אם אנחנו יכולים להשתמש ב"פצצות חכמות" כדי להרוג רק את הרשעים - זה בוודאי עדיף על-פני "פצצות טיפשות" שהורגות צדיק עם רשע.
כשאנחנו מחליטים להשתמש באמצעים מסוג זה, אנחנו מקיימים מצוה מהתורה - והלכת בדרכיו .
ראו גם
- רעיון דומה בספר משלי: (משלי י כט): "מָעוֹז לַתֹּם דֶּרֶךְ ה', וּמְחִתָּה לְפֹעֲלֵי אָוֶן"( פירוט ).
- אוי לרשע ואוי לשכנו - מתי ה' מעניש את שכניו של הרשע, ומתי ה' מציל את שכניו של הצדיק?
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-05-01.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית יח יט"
קטגוריה זו מכילה את 29 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 29 דפים.