עולם אחד/חלוקת ויקי/נושא ה
מתוך: עולם אחד/כא (עריכה)
פרק כא
עריכהבין תבין את אשר לפניך, ואז תשכיל מה שכתבו המקובלים שכל ארבעה אותיות הקדושים מן השם בן ד' הם רמוזים באות יו"ד, כי אות י' ואות ו' מפורשים[1], ושני ההי"ן הם בציור דו די כנודע, ואם תשים י' וכן ו' בתוך אות ד' תהיין שני ההי"ן -- הרי שכל הארבעה אותיות רמוזים באות יו"ד. והאריכו המקובלים בזה. ועיין של"ה דף ז' ע"ב שמביא קצת מדבריהם. והיינו מטעם האמור בפרקים שעברו לפנינו. שסדר אותיות השמות הקדושים הם ממש סוד השתלשלות הקדושה מלמעלה למטה, והעליוני כולל וחובק בעצמותו כל מה שלמטה ממנו. ולפיכך באות יו"ד רמוז כל האותיות.
גם מה שכתבו באות יו"ד עצמו שהמילוי ו"ד נכלל באות י' השרשי כי מספרם שוה - הוא גם כן מטעם הנ"ל, כי גם שלש אותיות אלו יוד הם סוד השתלשלות כידוע ליודעים. ולפיכך המילוי שהם אותיות וד מתאחדים בשורש שהוא אות י' השרשי.
ובאות י' עצמו שהוא השורש יש בו ג' קוצים המורים על ג' אותיות יו"ד במילוי מטעם האמור. ולפיכך בקוצו של י' העליוני נכללים השני קוצים האחרונים. וגם קוצו של י' העליוני הולך ומתאחד עד שמגיע במחשבה לנקודה אחת קטנה דקה מן הדקה - רצוני לומר ברוחניות, כמו שהזהרתיך בפרקים שעברו לפנינו.
ואל אלה הדברים רמזתי לך למעלה בפרק שבעה עשר, אפס קצהו תראה מכאן, כי לא הרחבתי לך הביאור בדברים אלו רק אמרתי לך אותם בדרך כלל. אך פרטות העניינים אם אמרתי לבארם באורך - יכלה הזמן והם לא יכלו, כי ארוכים מארץ מדה. ולכן ראיתי להבינך קצת מן פרטות העניינים האלו על כל פנים בתכלית הקיצור כמדלג על ההרים.
ואתחיל מלמעלה למטה. רצוני, שאבאר לך תחלה מן הנקודה קטנה, הדקה מן הדקה ברוחניותה הרמוזה למעלה.
ושים נא כבוד לה' אלהי ישראל והתבודד במחשבתך להפשיט הגשמיות מכל אשר אומר לך.
מתוך: עולם אחד/כב (עריכה)
פרק כב
עריכהבתלמוד ירושלמי (מגילה פ"ב ה"ד) איתא בזה הלשון:
- "עתיד הקב"ה להעשות ראש חולה לצדיקים לעתיד לבא. מה טעמא? שיתו לבכם לחילה (תהלים מח, יד) - לחולה כתיב. והצדיקים מראים אותו באצבע ואמרים כי זה אלהים אלהינו עולם ועד". עכ"ל. ועיין שם המאמר באורך.
- וכלשון הזה ממש הוא בויקרא רבה (סוף פרשה י"א) עיין שם.
- ובמדרש חזית על הפסוק "לריח שמניך" (דף ז' ע"ב) מובא גם כן המאמר זה ושם מוסיף בלשונו ואומר "צדיקים מכאן וצדיקים מכאן והקב"ה באמצע' והם חלים לפניו וכו'", עיין שם.
- ובפסוק "שובי שובי השולמית" (בדף ל"ד ע"א) מובא גם כן ושם גרס "לעשות ראש חולה".
- וכן בפסוק לריח הנ"ל גורס "לעשות וכו'".
- ובקהלת על הפסוק "אין זכרון לראשונים" (בדף פ"ו ע"א) מובא גם כן, ושם גורס "ראש מחולה" באות מ'. ומוסיף שם בלשונו "לחולה שהם חלין לפניו וכו'", עיין שם.
ואם שיש שינוי בגירסאות, אמנם הכוונה להם בכל המאמרים האלו והדומים להם הוא כמו שהאריכו המפרשים. כי "חולה" הוא מלשון 'מחול הכרם' והוא העגול סביב. והקב"ה באמצע כמרכז להעגולה. שהמרכז הוא נראה לכל המסובבים בשוה. וטעם המשל הזה שעתידין להנות מזיו השכינה, וכמו שהמחול עגול ואין לו סוף -- כך לא יהיה סוף לתענוג ההוא, ושלזה כיוונו חז"ל בסוף מסכת תענית (תענית לא, א) עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם וכו' וכמו שהאריך בפי"ת וי"מ עיין שם.
אך מה שכתב שם וזה לשונו: "ומה שאמר שהקב"ה יהיה ראש חולה הוא היותו באמצע כמו המרכז לעגולה שהוא הראש לעגולה, לפי שהוא יסוד לעגולה". עכ"ל. לדעתי אין זה נכון רק לפי הגירסא "להעשות ראש לחולה" - שקאי על הקב"ה, אבל למאי דגרסינן "לעשות ראש חולה" משמע ש'ראש חולה' קאי על הצדיקים.
לכן אומר אני להחזיק מה שכתב עוד שם יפ"ת ויפ"מ וזה לשונם:
- "עוד יתכן שרומז אל דבקות י"י בישראל עד שאילו יצוייר העדרם יקרה היזק בשמו יתברך, וכמו שאמרו ז"ל גבי "ומה תעשה לשמך הגדול" וכמ"ש שתשועתינו היא תשועתו. ולכן יכנה הצדיקים אצלו כעגולה אצל המרכז, אשר לא ימצא זה בלא זה כמ"ש החוקר". עכ"ל.
וכן כתב מהרש"א בחידושי אגדות (שם סוף תענית) וזה לשונו: "ונשמחה בישועתו - לא אמר ונשמחה בישועתינו כמ"ש ויושיענו, אבל כינוי 'ישועתו' עליו יתברך ב"ה על דרך "עמו אנכי בצרה", וכשהוא יושיענו גם הוא יוושע עמנו". עכ"ל. והיינו בסוד "עבודה צורך גבוה" הידוע במקומו.
וכבר ידוע למחקרים שהמרכז אל העגולה הוא הראש והוא הסוף והוא האמצעי. ולפי זה בא הכל על נכון. וכל הגירסות דברי אלהים חיים, כי המאמרים דגרסי "להעשות ראש חולה" קאי על הקב"ה בבחינה זו שהמרכז הוא הראש. והמאמרים דגרסי "לעשות ראש חולה" קאי על הצדיקים הסובבים ובבחינה זו המרכז הוא הסוף, כי ישועתו תלויה ועומדת בישועתינו וכדבר האמור. ושניהם אמת צדקו יחדיו בסוד הדבקות והאחדות. ודוק ותמצא. ויש להאריך במאמרים אלו ואין כאן מקומו.
ועיין מפרשים במקומות הנ"ל, ובעין יעקב בירושלמי דסוכה, וברבינו בחיי פרשת תרומה ופרשת בחקותי. ובספר ציוני סמוך לסוף פרשת אחרי. ובסוף ספר שערי דמעה, ובשל"ה דף ל"ז ע"ב. ושם בשערי דמעה מאריך בזה שהמרכז הוא התחלה והסוף והאמצעי. ושם ביאר שהשלמות בנמצאות כפי השאבה מאור אלהי ושלעתיד תהיה השאבה זו בשוה כדרך מרכז עם העגולה. עיין שם באורך. ואין העיקר אצלי פה בדברים המפורשים במקומם, אך מה שהכוונה אצלי פה הוא להאיר עינך בדבר אחד שצריך אתה לדעתו והוא זה -
המורם מדברי המפרשים שהמרכז מן העגולה רומז על הקב"ה, והקו הסובב רומז על כתות הצדיקים הנהנים מזיו השכינה. ופקח עיניך וראה טעם הדבר למה לקחו חז"ל דבר זה למשל על הקב"ה והצדיקים.
מלבד טעם השיווי בתענוג האמור. תדע עוד כי הנה גדר הנקודה הנדסיית הנה היא מבוארת בריש אקלידו"ס ([[יסודות/מאמר א/{{{3}}}|יסודות מאמר א,]]) שהיא דבר שאינו חלק, כלומר שאין הנקודה חלק מן הקו אבל היא רק סימן במחשבה ואין לה שום מדה ושיעור. כי אילו היה שייך בה מדה ושיעור היה שייך בה חלק, עיין שם. וכן הוא גם כן בריש ספר יסוד עולם וזה לשונו: "דע כי הנקודה היא דבר שאינו מתחלק כלל ואפילו במחשבה, לא מפני דקותה בלבד אלא מפני שאינה ראויה לכך, הואיל ואין לה שום מדה ושיעור ולא שום התפשטות ולא ממשות וכו' כי אלף אלפי נקודות אם תחשוב אותם מחוברות כאחד אינם אלא נקודה אחת בלבד, כי איך יתחבר ממה שאין לו מדה ולא שיעור דבר". עכ"ל. וכן הוא בריש ספר תכונת השמים.
ושם באוקלידו"ס סימן ט"ו וט"ז כתב וזה לשונו:
- "שֵם 'עגולה' נאמר על תמונה שטחיות שמגביל אותה קו אחד עגול הנקרא 'קו הסובב', והיא התמונה שנדע באמונה שיש בתוכה נקודה אחת מכוונת באמצעיתה, שכל הקוים הישרים הנמשכים ממנה מפה ומפה עד גבול התמונה - כולם המה שווים זה לזה. והנקודה הזאת שבאמצעית העגולה נקרא 'מרכז'." עכ"ל.
וכן כתב בספר הגדרים וזה לשונו: "מרכז - שם מלה ערבית והיא לנקודה האמצעית שבתוך העגולה אשר כל הקוים היוצאים ממנה אל איזה מקום שיהיה מקו הסובב שוים". עכ"ל. והדברים ידועים במקומות הרבה לתוכניים ולהנדסיים.
וממילא מובן מזה שהנקודה זו האמצעית הנקראת 'מרכז' היא אינה רק סימן במחשבה בלבד כמשפט הנקודה כאמור, ומה גם כי אם תחשוב במחשבתך שיש לנקודה זו האמצעית איזה ממשית -- הנה אם כן תצטרך נקודה זו אל מרכז אחר, ואותו מרכז אל מרכז אחר, וילך הדבר לבלי תכלית. ולפיכך צריך שתעלה במחשבתך עד המרכז האחרון שאין למעלה ממנו שום מרכז, והיא הנקודה האמצעית האמתית המחשביית אשר לא תקבל עוד שום חלוקה. והבן זה.
ומעתה ראה נא והבן עמקות חכמת חז"ל שהמציאו משל כזה, אשר הוא יותר צודק ודומה אל הנמשל מן כל המשלים הנאמרים בזה. כי כמו שתראה במשל הגשמי הזה התמונה שטחית המוגבלת מן הקו העגול הסובב אותם, ותאמר מפורש בפה מלא שיש בתוך התמונה זו נקודה אחת באמצעיתה ממש והיא מרכזה, וגם תוכל להראות באצבעך אל המקום האמצעי כפי אומד דעתך לומר שבמקום ההוא המשוער נמצאת הנקודה ההיא האמצעית, אך להראות הנקודה זו ממש - זה אי אפשר בשום אופן, שהרי איננה במציאות כלל בפועל כי אם במחשבה כאמור. וכל אשר אתה מראה באצבעך יש בו ממש, והנקודה זו אין בה ממשות כלל.
והנה כמו כן בנמשל. ידענו בבירור גמור כי מלא כל הארץ כבודו, וגם ידענו בבירור גמור כי נעלם מעין כל חי וגם המלאכים שואלים זה לזה "איה מקום כבודו". ונמצא בבירור גמור שהקב"ה הוא רחוק מכל רחוק וקרוב מכל קרוב. ורצוני לומר שאינו רחוק ואינו קרוב. וכמו שכתב רבינו תם בספר הישר בשער השלישי סמוך לסופו באורך. עיין שם.
וזה שאמרו "והצדיקים מראים אותו באצבע ואומרים כי זה אלהינו וכו'" - כי הנה הם מראים באצבע המורה על השגתם כמ"ש המפרשים, והנה הם משיגים כי מלא כל הארץ כבודו ומראים באצבע על המקום אשר תשיג יד השגתם, והיינו ממש מה שמשיגים שאינו מושג כלל. וכמו שאמר החכם בתפלתו "אלהי אנה אמצאך אך אנה לא אמצאך, נסתרת ולא תיראה והכל ממך מלא", המובא בחובות הלבבות שער היחוד פרק י'.
ובאמת אומר אני שבכל המשלים מן הדברים גשמיים אשר ראיתי בענין זה לא נתקררה דעתי, עד אשר האיר השם יתברך את עיני במאמרים הנאמרים וראיתי שיש בו די להבין, איך שהבורא ית' וית' הוא נמצא ונעלם, קרוב ורחוק, ראש ותוך וסוף, וכמו שאמר הכתוב (תהלים קי"ג, ה'-ו') "המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ". וברוך ה' שנחני בדרך אמת להבין דברי חכמים וחידותם על דרך הכתוב (משלי כה, יא) "תפוחי זהב וגומר", כמ"ש הרב המורה בפתיחתו. ודו"ק.
מתוך: עולם אחד/כג (עריכה)
פרק כג
עריכהראיתי להציג לפניך מה שמצאתי ראיתי בספר האמונות והדעות לרבינו סעדיה גאון בפתיחתו למאמר השני (האמונות והדעות מאמר ב, פתיחה) כתב וזה לשונו:
- "ואאמת כי היות עניין הבורא בתכלית הדקות, הוא בירורו, ומציאתנו אותו בשכלנו יותר דק מכל ידוע, הוא אמיתתו. וכו'... בהכרח יהיה עניין ידוע במעלה אשר לאחריה; רצוני לומר: הבורא יתברך יותר דק מכל דק, ועמוק מכל עמוק, וחזק מכל חזק, ונעלם מכל נעלם, וגבוה מעל גבוה - עד שלא יתכן לעמוד על קצתה כלל. ובזה אמר הכתוב (איוב יא, ז): "החקר אלוה תמצא וגומר"". עכ"ל בפתיחה.
וסוף פרק ששי מן המאמר הנ"ל (האמונות והדעות מאמר ב, פרק ו) כתב וזה לשונו:
- "ואסמוך לזה מאמר מה שאולי יאמר אומ' איך יהיה מה שהוא יותר דק מכל דק בענין[2] חזק מכל חזק -- אומר כי החכם שם לשער הזה סימנים בנמצא והוא שהנפש יותר דקה מהגוף והיא חזקה ממנו ובה מנהיג את עצמו וכו' וכן החכמה יותר דקה מן הנפש והיא חזקה ממנה ובה תתנהג. וכן בארבע יסודות אנו רואים שהמים יותר דקים מן העפר, והם יותר חזקים ממנה מפני שהם שוקעים בו ועוקרים אותה. והרוח יותר דק מן המים והוא חזק מהם, כי הוא מניע אותם ופעמים ישליכם. והאש יותר דקה וחזקה מן הכל, כי האש סובבת הכל וכו'. והתנועה העליונה המזרחית אשר מסבבת הגלגל הגדול - לא ידע להאד' סבה המניעה כי אם מצות יוצרה יתברך אשר הוא דק מן הכל וחזק מכל. וכבר התבאר כי כל דבר שהוא יותר דק בענין היא חזק מה גם(?) ממנו". עכ"ל.
והנה כבר הודעתיך במקומות אחרים עלת תהלות לשונות קדמונים ז"ל איך רוח ה' דבר בם ומלתן על לשוננו, וגם בכאן אני אומר שיש בדברים אלו סוד עמוק, והוא כי הנה נא ידעת בסוד עגולים ויושר; שבעגולים המעולה מחבירו סובב ומקיף את חבירו, והעגולים היותר פנימים ותוכניים מכולם הם היותר גרועים מכולם. וביושר הוא בהיפך -- שהיותר פנימי הוא עליון ומעולה מכולם, וחיצון שבכולם הוא יותר גרוע מכולם.
ומעתה תראה שהמשל אשר הביא מן הנפש ומן החכמה הוא מורה הן על העגולים והן על היושר. אך המשל אשר הביא מן ארבע יסודות ומן התנועה המסבבת הגלגל - הוא רק על העיגולים. ואמנם אשר אמרתי בפרק שלפני זה כוונתי בו לסוד היושר. ודוק היטב כי צריך כמה הקדמות נעלמות אשר בדברי הרב הגדול האר"י זלה"ה מפורסמות. קום קרא להשכיל זה.
מתוך: עולם אחד/כד (עריכה)
פרק כד
עריכהראה והבן שאין כוונתי בנקודה זו דקה מן הדקה על 'סיבה ראשונה', שהרי אין בה[3] שום תפיסה - לא במחשבה ולא בהרהור כלל ועיקר, והיא מופשטת ומובדלת מכל מחשבות, ולא רמיזא בשום נקודה גם במחשבה. אך דע שכוונתי בזה בסוד הרצון ולא בבעל הרצון. והיינו מה שמתחיל האר"י זלה"ה בדרושיו וז"ל וזה לשונו(?):
- [4]מכיון כשעלה ברצונו הפשוט יתברך שמו לברוא את העולם וכו' האציל נקודה אחת הכלולה מי' ולא היו נראים. דרך משל האדם מורכב מד' יסודות ואינן ניכרים בו כל אחד ואחד בפני עצמו. וכן הענין בכאן. נקודה זו היתא כלולה מי' בתחלת אצילותה וזו היא למעלה מן הכתר וכו'. וכמו שידעת בסוד המאמר "קודם שנברא העולם היה הוא ושמו אחד" - שמו גימטריא רצון, והנקודה זו היא נעשי' מן השעשוע שהיה מניה וביה כביכול ברצונו לברוא העולמות והיא סוד "טהירו עילאה" - אויר קדמון. ובס"ה ובספר הזהר(?) נקראת "רשימו עלאה". והיא שורש דק אל כ"ב אותיות התורה. והוא שורש דק אל עשר ספירות. והיינו כי מאחר שהורשה לנו לומר שנעשה סוד הנקודה - יש להודות שיש בה שורש אל ג' בחינות הנמצאים בנקוד' שהם "ראש תוך סוף". שהם סוד "היודע והידוע והדעת". ולכל אחד משלשתן כל השלשה. כי הראש כלול מן התוך והסוף. וכן התוך. וכן הסוף. הרי תשעה. והמקום הסובלם -- הרי עשר. או כמו שכתב הרב רבי עזריאל בענין ארך ורחב ועמק. ואין הענין שיהיה למעלה גדרי הגוף - אלא אחר שהגוף נברא מהם והם שורש אלו[5] נמצאו בשרשים ע"ד הכינוי מציאות גדרי הגוף.
וכמו שהאריך הרמ"ק בפרדס שער השני פרק ראשון בעניינים אלו עיין שם היטב. ובספר ויקהל משה פרק ג' ד'. ובריש ספר מעיין חכמה. ובריש ספר שבר יוסף מהר"י סרוק. ומה לי להאריך בדברים שהם ארוכים ושמורים במקומם. ובפרט שגם אנכי הארכתי בדברים אלו בעז"ה (בחבורי 'שואל וגם משיב'. הש"י יזכני להוציאו לאורה, שם קבלתי(?) דברי המקובלים בזה ומה שהוספתי קצת נופך עי"ש).
ואמנם מה שצריך לעניינינו הוא לומר שהנקודה זו היא פשוטה באחדותה והיא מסולקת מכל גדרי הגוף. וממנה נתפשט סוד אות י' מן השם בן ד'. והולך ומתפשט בסוד יו"ד במילוי. והולך ומתפשט בסוד כל הארבעה אותיות, כמו שכתבתי לעיל. והוא סוד כל העשר ספירות האצולים. ומשם בנבראים. ומשם בנוצרים. ומשם בנעשים. עד עולמות הגשמיים הנראים לעין שבהם -- רצוני לומר בגשמיים -- נמצאים בפועל כל ענייני הגשמית - ריבוי ופירוד ושינוי וכדומה. ועיין בספר העקרים מאמר שני פרק י"א ופרק י"ג, איך ימצא שהריבוי נמשך מן האחד הפשוט. עיין שם היטב. ואיני רוצה להאריך כאן.
ומעתה תראה שזהו אשר רמזתי לך למעלה בפרק י"ז שהמחשבה תקבץ כל ארבעה אותיות מן השם ב"ה אל נקודה אחת קטנה דקה מן הדקה ברוחניותה, והוא היחוד האמיתי לחזור הדברים למקורם, וכמו שרמזתי לך בפרקים שעברו. וכמו שתראה עוד מזה בעז"ה.
מתוך: עולם אחד/כה (עריכה)
פרק כה
עריכהבדברי רבינו הגדול האר"י זלה"ה מבואר ענין עליות הנוקבא. מה שהיא למטה נבנית לגמרי בקומה שלימה - כשהיא עולה למעלה נעשית נקודה קטנה, והוא כתוב בכוונות אמת ויציב ספר פרי עץ חיים פרק כ"ט דשער הבריאה (פרי עץ חיים שער הקריאת שמע, פרק כט) וזה לשונו:
- "דע כי כל דברי קדושה הם באופן זה כי בהיותם למטה. המשל בזה המלכות דאצילות כשהיא למטה בבי"ע בבריאה יצירה עשיה הוא שם בסוד 'פרצוף אחד'. אמנם בעלותה אחורי ז"א באצילות - כי שם מקומה האמיתי - אז היא שם נקודה קטנה וכו'. לכן צריך לעשות' פעם אחרת פרצוף בהיותה אחורי ז"א. ואח"כ יכולה לחזור עמו פנים בפנים נגד נה"י נצח הוד יסוד שלו. ואם תרצה לעלות יותר בחג"ת בחסד גבורה תפארת וכו', ולכן בכל פעם חוזרת היא להעשות נקודה קטנה באחור וכו', ולכן מכאן תחלת הארת המלכות לעשותה פרצוף שלם, כדי שעל ידי זה תוכל לעלות אל האצילות באחורי ז"א. ואז הלואי תהיה שם בבחינת נקודה קטנה. ואם לא היתה קודם עלותה שם עשיית פרצוף לא היתה יכולה לעלות בשום אופן אחרי ירידתה מחמת עונותינו הרבים." עכ"ל.
ומובא קצת במ"ח בתפלת הבריא' פרק ה' פיסקא א'. ובספר ערוגת הבושם על הפסוק "אקומה נא" וזה לשונו:
- "וצריך לעשותה קומה שלימה בעולם הבריאה, כי מה ששם קומה שלימה נעשה ממנו בעולם האצילות נקודה. ומבואר הוא בכוונת אמת ויציב". עכ"ל.
ודוק בדברי הרב שאמר כי כל דברי קדושה הם באופן זה - משמע מפורש שמשפט אחד לכל העליות הפרצופי' שנעשית למעלה נקודה א'. ויש להאריך וליישב הדברים אלו עם האמור בספר גלגולים שהבאתי למעלה בפרק י"ט הנראים כסותרים, אלא שאין כאן מקומו.
ואמנם הנה טעם הדבר הוא מובן היטב עם מה שהודעתיך בפרקים שעברו לפנינו, כי מה שהוא למטה בסוד ובחינת התפשטות, הוא למעלה מתאחד והולך ומתאחד. ולכן מה שהוא למטה עשר ספירות נכלל למעלה בנקודה אחת. והבן זה מאוד.
ומפי אהובי המקובל מוהר"ר אריה נ"י שמעתי בזה פרפרת נאה. והוא לומר שזהו סוד "סוף מעשה במחשבה תחלה". הכוונה, מה שהוא בעולם המעשה סוף - דהיינו שכבר נעשה ונגמר כל הפרצוף, כשהוא עולה אל עולם המחשבה נעשה ממנו תחלה, שצריך בנין מחדש. ורמז הפלא הוא. ודברי פי חכם חן. זכור ואל תשכח את הדברים האלה אשר ראו עיניך.
מתוך: עולם אחד/כו (עריכה)
פרק כו
עריכהבדברי האר"י זלה"ה האמורים בפרק העבר הבנתי בעז"ה מ"ש חז"ל (בכמה מקומות בש"ס) "אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט", וכמו כן אמרו "אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות". והכוונה לדעתי הוא מ"ש הרב זלה"ה, כי הנה תכלית המכוון מה שאנו מרבים ומגדלים בכח מעשינו את נוקבא דז"א ברבוי אחר רבוי עד שנעשית פרצוף שלם -- הוא בשביל למעט אותה, כלומר שתתעלה למקום יותר עליון ושם תתמעט במה שנעשית נקודה אחת קטנה. וגם שם אנו חוזרים ומגדילים אותה ברבוי אחר רבוי גם כן כדי שתתעלה עוד יותר כמבואר לעיל. אך אמנם מפני כי המיעוט הזה מה שהיא למעלה במקומות גבוהים, גבוה מעל גבוה, הוא באמת גדלות יותר ממה שהיא למטה בפרצוף שלם, וכאמור שם בספר פרי עץ חיים עי"ש. לפיכך אמרו חז"ל "אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות", כי מה שנעשית נקודה קטנה וחוזרת ונעשית נקודה קטנה בכל המקומות הגבוהים, גבוה מעל גבוה -- הכל היא בשביל לרבות בתכלית הגדלות עד המקום היותר גבוה, דקה מן הדקה. והיינו על פי תירוץ הראשון האמור בגלגולים פרק ט"ז הבאתיו למעלה בפרק י"ט עיין שם. ושם הודעתיך גם כן בשם הרב זלה"ה שאי אפשר לתחתון לעלות למעלה ממדרגתו אם לא שתחלה יעלה העליון למדרגה שעליו, עיין שם.
ואפרש לך מעט מזעיר, ואם בעל נפש אתה תבין עוד יותר ויותר מה שאין הפה יוכל לדבר, הסכת ושמע, שהגידול היותר עליון מנוקבא דז"א היא הבחינה ומדריגה השביעית המבואר בעץ חיים דרוש מיעוט הירח ([[עץ חיים/שער לו (הכל)/{{{3}}}|עץ חיים שער לו (הכל),]]), והיא שתהיה גם הוא משתמשת בכתר אחד כמוהו. וכמו שמת"ת אמא נעשה כתר ז"א - גם היא תעלה עד שם ויהיה כתרה בת"ת אימא. ויהיו ב' מלכים משתמשים בכתר אחד. ויהיו שניהם מקבלים הארתם מאימא, כל אחד על ידי עצמו. ויהיו שוין זו"ן במציאותן כדמיון אבא ואמא, כחדא נפקין וכחדא שריין. וזה תכלית הגידול שלה - עיין שם היטב.
ומבואר גם כן במה"ש ש"ה ח"א פרק ב' שתכלית תשלום זעיר הוא כשעולה במקום אריך אנפין בדיקנא דיליה וליקח משם בחינת מוחין דיליה ואז הזעיר עצמו נעשה אריך. ואריך עולה יותר למעלה -- עיין שם היטב. וממילא מובן מזה כי מ"ש בדרוש 'מיעוט הירח' שיהיה כתרה בת"ת דאמא היינו אחר עליית אימא - שהרי אמר שיהיו זו"ן שוין, ותשלום זעיר הנה הוא במקום אריך אנפין וכדבר האמור. ודוק היטב ואז תבין דברים הרבה אשר קצרה היריעה מהכיל אותם.
וגם כי לא באתי הנה בקונטרס הזה לפרש דברים אחרים כי אם מה שצריך לענין הזה ויש די והותר בעז"ה לאיש המשכיל להבין ממה שכתבתי כל שורש הדברים בענין הנקודה קטנה דקה מן הדקה ברוחניותה וכמו שהארכתי בפרקים שעברו לפנינו. ואתה דע לך. וכבר הודעתיך בפרק שלפני זה שמשפט אחד לכל הפרצופים בעלייתם. והמשכיל יבין.
מתוך: עולם אחד/כז (עריכה)
פרק כז
עריכהיו"ד מן השם בן ד' נשתלשלה ונאצלה מן נקודה זו הקטנה וכמו שרמזתי לך למעלה בפרק כ"ד עיין שם היטב ובמקומות שרשמתי לך שם מהם תראה שורש הדברים. ותבין שזה רמוז בזוהר פרשת תצוה בדף קע"ט סוף ע"ב (ח"ב קפ, א) וזה לשונו:
- "רזא קדמאה יוד נקודה קדמאה דקיימא על תשע סמכין דסמכין להו ואינון קיימין לארבע סטרי עלמא וכו' והאי קיימא בלא גופא וכו' אינון תשעה אינון תמניא ברזא דאת ם' ברבוע כגוונא דא
[6] תלת תלת לכל סטר, ודא איהו רזא דאת יו"ד נקודה חדא. ואע"ג דאיהו נקודה חדא, דיוקנא דילה - רישא לעילא וקוצא לתתא. ושיעורא דילה תלת נקודין כגוונא דא - 
, וע"ד אתפשטות' לארבע סיטרין - תלת תלת לכל סטר איהי תשע, ואיהי תמניא וכו'." - "ואינון צרופא דשמא קדישא ברזא דשבעין ותרין אתוון מחקקין דנפקי מרזא דתלת גוונין ימינא ושמאלא ואמצעיתא. וכלא מרזא דתלת נקודין, שיעורא דאת יו"ד, דאיהו לארבע סיטרין וכו'. ועל דא אתוון בצרופייהו תלת תלת בכל צרופא דיליה בגין לסלקא ברעותא דאת י' בתלת נקודין כמה דאתמר וכו'."
- "אשתכח דכל רזא דשמא קדישא קיימא באת י' וכלא רזא חדא וכו'. ומגו נהירו דאתנהר את י' - אתפשטו תלת נקודין די'; תרין לעילא דאינון רישא, וחד לתתא דאיהו קוצא די' כגוונא דא דקאמרן, כד אתפשטו תרין אתעבידו תלת, חד אתעביד תרין ואתפשטו ואתעביד חד". עכ"ל.
והמאמר הזה ארוך מאוד עיין שם. ונאמרו בו פירושים שונים. וכבר הודעתיך שאין רצוני כאן להאריך בסודות עמוקים רק מה שצריך לעניינינו.
ולכן גם במאמר הזה ארמוז לך בתכלית הקיצור את הדברים הצריכים פה. והוא אשר רמזתי לך למעלה בפרק כ"ד כי בצמצום הראשון היה סוד נקודה, ומן אותה נקודה נתפשט סוד אות י' מן השם בן ד' ב"ה. ואות י' זו כלולה מן תשעה בחינות שהם ראש תוך סוף, אשר כל אחד כלול משלשתן וכנזכר שם. והנה אמנם כאן במאמר האמור מצייר הנקודות באופן שהם שמונה, כי בציור הזה [ציור]
יש שלשה נקודות לכל צד מארבע צדדים, ועם נקודה השרשית - הרי תשעה. וז"ש "איהי תשע ואיהו תמניא". וכל זה מדבר מן אות י' השרשית, רצוני לומר בלא מילוי ו"ד, רק י' לבד.
וכבר רמזתי לך שהמילוי נתפשט מן השורש. וכן ו"ד מספרם כמו י' השרשית. וז"ש "והאי קיימא בלא גופא" - כלומר בלא מילוי, שהמילוי הוא כמו גוף ולבוש אל השרש.
הכלל שהנקודה זו י' מן השם בן ד', הוא בסוד ח' נקודות ובסוד ט' נקודות. וח' פעמים ט' בגימטריא ע"ב. כי הוא שורש כמוס אל ע"ב שמות הידועים.
וגם באופן אחר, כי הרי ג' לכל צד מארבע צדדים חשוב ג' פעמים ד' - הם י"ב. ומתפשט בששה קצוות - ששה פעמים י"ב - הרי ע"ב. ואופן הזה הוא מפורש שם בזוהר עיין שם.
ואמנם לפיכך יש בכל שם מן ע"ב שמות ג' אותיות - וה"ו יל"י סי"ט על"ם וכו' - כנודע, והוא מורה על השורש ג' נקודות - ראש תוך סוף שבנקודה שממנה נתפשטו. כי בכל דבר השרשי נרמז גם ההתפשטות כמו שרמזתי כמה פעמים. כל זה הבנתי מתוך דברי הרב זלה"ה המובאים במקומות שרשמתי בפרק כ"ד ובמקומות אחרים.
והנה מצאתי גם כן שהרב זלה"ה מפרש המאמר הזה בסוד שם ב"ן שבמלכות דאצילות כדאיתא בזוהר הרקיע באורך. ואל תתמה על החפץ - כי גבוה מעל גבוה וגו'. וכמו שמפורש בסוד שם ב"ן דנוקבא דאצילות המתפשט בעולמות בי"ע -- כמו כן הוא מפורש יפה פה בכל השמות העליונים בבחינת התשפטותם. וכמו כן בשרש השרשים כמו שכתבתי. והוא לדעתי מוכרח. כי אם לא היה הדבר כן למעלה במקומות הגבוהים - לא היה גם כן למטה, שהרי אין שום דבר נעשה למטה אם אין לו שורש דק וכמוס למעלה למעלה בכל חבל השתלשלות הקדושה.
הלא תראה שם בספר זוהר הרקיע מובא שני פירושים במאמר הנ"ל. האחד משם הרח"ו ז"ל שמפרש בסוד שמות ע"ב ס"ג שבחו"ב עיין שם. ופירוש השני משם האר"י זלה"ה המפרש על סוד שם ב"ן עיין שם היטב. והיינו כי אלו ואלו דברי אלהים חיים, ושניהם אמת וכמו שכתבתי. והבן.
וכתבתי זאת מפני שראיתי להרב מקדש מלך שלא רצה לנטות ימין ושמאל מן אשר ראה בספר אוצרות חיים, עיין שם היטב. ותראה שמפני זה בא בקצת דברים לדוחק גדול. ואפשר שנעלמו ממנו דברי הרב זלה"ה במקומות הנ"ל. ולדעתי מה שלשון המאמר הזה סתום וחתום מאוד - הוא בכוונה מכוונת כדי שיסבול כל הפירושים שנאמר בו, כי כן הוא באמת בכל חבל ההשתלשלות מראשית המחשבה עד סוף המעשה. וכמ"ש במקומות אחרים. ודי בזה כאן.
מתוך: עולם אחד/כח (עריכה)
פרק כח
עריכהיתר דברי המאמר הזוהר הנ"ל והוא מ"ש "כד אתפשטו תרין אתעבידו תלת, חד אתעביד תרין ואתפשטו ואתעבד חד". עכ"ל. בזה כתב מקדש מלך "לא ידענו טעם בדבר". עכ"ל.
ולדעתי טעמא רבא אית ביה, ראה והבן כי אם נאמר על איזה דבר יחידי שנתפשט עד שהגיע לשלשה -- על כרחינו לומר שטרם שהגיע לשלשה הגיע מתחלה לשנים, כי כן דרך התפשטות כסדר מדרגות המספר - א' ב' ג'. וכן בחזרת הדברים למקורם - ורצונינו לומר ששלשה נעשה אחד -- על כרחינו לומר שקודם שנעשה אחד נעשה שנים כסדר ג' ב' א'. וכבר רמזתי למעלה בפרק כ"ו סוד מאחז"ל "אין רבוי אחר רבוי אלא למעט", שעיקר תכלית כוונת ההתפשטות והרבוי הוא בשביל למעט. והוא באמת סוד יחודו ואחדותו יתברך שמו כמו שאני עתיד לבאר אי"ה.
ומעתה לפי מה שפרשתי המאמר בפרק העבר בסוד י' השרשית המתפשטת לשלש נקודות - מבואר היטב לשון המאמר. וז"ש "כד אתפשטו" - בסוד ההתפשטות וכאמור. אז מן ב' נעשה ג' שהוא תכלית התפשטות בבחינ' זו הצריך כאן. וז"ל "תרין אתעבידו תלת". ומפרש ואמר מהיכן נתהוו אותן תרין, ועל זה אמר "חד אתעביד תרין", והוא ממש כמו שאמרתי, כי מן א' נעשה ב' ומן ב' נעשה ג'. אך שבעל המאמר אחז בלשונו בתחלה איך שמן ב' נעשה ג', מפני שזה הוא תכלית כוונתו בענין התפשטות נקודה זו כפי מה שצריך לכאן איך שנעשה תלת נקודין. וז"ש "כד אתפשטו תרין אתעבידו תלת" שהוא תכלית התפשטות הזה. ומפרש ואמר אותן תרין שאתעבידו תלת הם נעשים מן אחד. וז"ש "חד אתעביד תרין".
ואחר שפירש כל סדר ההתפשטות, מפרש ואמר תכלית המכוון מן התפשטות הזה בסוד "אין רבוי אחר רבוי אלא למעט", שזהו עיקר התכלית כדי שיחזור לסוד האחדות בסוד חזרת הדבר למקורו. וז"ש "ואתפשטו ואתעבידו חד". והבן היטב.
וכדי שלא יהיו הדברים בעיניך כדברי הספר חתום - אפרש לך קצת בדוגמא וברמז. ואם בעל נפש אתה תבין יותר. הלא תראה כי הבינה כלולה בחכמה בסוד הב"ן בחכמה האמור בספר יצירה. והוא גם כן בסוד יו"ד שבחכמה; ששני אותיות ו"ד מילוי היו"ד (הרמוזים בחשבונם באות י' השרשי) - הנה הם מתהפכים כחומר חותם ונעשים אות ה' שבבינה - ו' בתוך ד'. הרי מן אחד נעשה שנים בהתפשטות'. והדעת הוא המחבר אותם שהוא שורש הו' קצוות ורמוז באות ו' שבמילוי יו"ד הנ"ל. הרי לפניך שלש' בחינות חב"ד.
ותשכיל ותראה כי שני אותיות י"ה הרמוזים בשלשה אותיות יו"ד הם נעשים אחד באות י' השרשי, ובו ג' קוצים העולים ומתייחדים בנקודה קטנה דקה מן הדקה ברוחניותה. והבן זה מאוד. ועיין למעלה בפרק כ"ד מה שרמזתי לך בענין "היודע והידוע והדעת". וכבר מפורש בדברי הרמב"ם ז"ל שאצל הבורא הם אחד בתכלית הפשיטות, והוא היודע והוא הידוע והוא הדעת באחדות פשוט.
ואתה אחי המעיין, לך נא ראה גם כן בתיקונים ריש תיקון כ"א (דף נ"א ע"ב) (תיקוני זהר מב, ב), וזה לשונו:
- "ואנן לא הוינא אלא תרין ודא ב' תרין ראשית. הא סבא עלאה קא נחית בינייהו. אמר הא אנן חד ותלת הוינן וכען אנן חד". עכ"ל.
ודוק היטב ואז תבין המאמר הנ"ל בפנים שונים, ובדרכים עמוקים ארוכים ורחבים. כי אין שטחין בדפין מחזיקים לפרש הכל והמשכיל יבין.
מתוך: עולם אחד/כט (עריכה)
פרק כט
עריכהידוע תדע כי כל האמור בשני פרקים הנ"ל - הכל רמוז במלת אחד. ראה והבן כי אות א' ממלת אחד מורה על אותה הנקודה כי אחת היא. ואות ח' ממלת 'אחד' מורה על ח' נקודות המצויירים למעלה ושם בזוהר. וצירוף שניהם - א' ח' - הם ט' נקודות האמורים שם ולעיל, ולכל הפירושים הנאמרים בהם. ואות ד' ממלת אחד מורה על ד' סטרין שמדקדק שם בזוהר שיהיו הנקודות בכל ד' סטרין, ולכל הפירושים שנאמרו בהם.
ושלשה אותיות שבו מורים על שלשה נקודות השרשים, וגם מורים על ג' אותיות שבכל שם מן ע"ב שמות המורים על שלשה קוין - ימיני ושמאלא ואמצעי כאמור בזוהר הנ"ל. והנה כי כן שלשה אותיות ממלת אחד - אות א מורה על קו א'מצעי המחבר שני קוין ח'סד ד'ין, ועושה אותם אח"ד. בסוד מאחז"ל (משנה, עירובין ה) "עושה האמצעי את שלשתן להיותם כאחד" כמו שפירשתי בספרי מדרש לפירושים (חלק שני דרוש השביעי עיי"ש). ובכלל מורה על הא דאמינא בפרק שלפני זה בסוד "ואתפשטו ואתעבידו חד" בסוד יחודו ואחדותו ית"ש. והכל רמוז באות א' של 'אחד' על פי הנודע בזוהר ומקובלים ציור אות א' שהוא סוד יו"ד. ואאריך עוד להלן אי"ה. והענין פלא למשכיל.
מתוך: עולם אחד/ל (עריכה)
פרק ל
עריכהיו"ד זו שבארתי סודה בפרק כ"ז וכ"ח ברמז - אם תרצה לעמוד על הדברים היטב - לך נא ראה בזוהר ויקרא דף יו"ד ע"ב (ח"ג י, ב) וזה לשונו:
- "יו"ד דשמא קדישא אתקשר בג' קשרין בגין דהאי י' קוצא חד לעילא וקוצא חד לתתא וחד באמצעיתא וכו' ודא הוא יוד בתלת קשרין. ועל דא שלשלת אקרי, כהאי שלשלת דאתקשר דא בדא וכלא חד וכו'. שאיל לון על מה קיימין. אמרו ליה על י' קיימי כלהו ומניה אתבניאו ואשתלשלו וכו'".
ועיין שם כל המאמרים באורך גדול עד דף י"א ע"ב מאמר המתחיל "ואם זבח שלמים". ועיין פירוש המאמרים במקדש מלך ובזוהר הרקיע ותמצא באורך כל אשר רמזתי לך בפרקים שעברו. אם בעל נפש אתה תוכל להבין הכל עד שאיני צריך להאריך בזה.
אך מה שכתוב שם בדף י' ע"ב וזה לשונו (ח"ג י, ב):
- "תנן י' שמות אשתכללו ונפקו מהאי י' דהיא עשיראה דאתוון וכלהו אעיל לון להאי נהר קדישא כד אתעברת, ועשרה שמהן כלהו סתימין בחד וכולהו סתימין ביה" עכ"ל.
והנה מ"ש "י' שמות וכו'" הם עשר ספירות דזעיר שהיו באבא ונתנם אח"כ לאימא כנודע. ומ"ש "דהיא עשיראה דאתוון" פי' שאות י' עשירי באותיות א"ב וכמ"ש מקדש מלך. אך מ"ש "ועשר' שמהן כלהו סתימין בחד וכלהו סתימין ביה" עכ"ל -- בזה לא פירש מקדש מלך כלום. ומקום הניח לי והוא עם מה שנודע בדברי המקובלים שעשרה שמות אלו הם רמוזים בשם בן ד' כמו שהאריך בשל"ה דף וא"ו ודף זיי"ן עיין שם באורך, שהשם בן ד' כולל כל העשרה שמות וכולם רמוזים בו, וכמו שהודעתיך למעלה בפרק השלישי.
ולכן תראה באמת שם בזוהר כשחושב השמות אמר אצל שם בן ד' וזה לשונו: "חמשאה ה', כללא דכל, שלימו דמהימנותא, ודא הוא רחמי בשלימו, ודא הוא ת"ת", עכ"ל. וכן במאמר ר' אלעזר בדף י"א ע"ב (ח"ג יא, ב) "שתיתאה ה' רחמי שלימו דכלא, עיקרא דכלא, קשרא דמהימנותא, אחיד לכל סטרין, ודא ת"ת ישראל", עכ"ל.
הרי שקוראים לשם בן ד' שבת"ת "עקרא דכולא", והיינו כמו שכתב בשערי אורה ריש שער חמישי שכל שמותיו יתברך כולם נשואים וכלולים בשם בן ד' - מהם כדמיון שרשים ומהם כדמיון ענפים, ושלכן נקרא "שם המיוחד" כי הוא המייחד כל השמות. ואין הפרש בין ר' אבא ור' אלעזר אלא שר' אבא מתחיל מחכמה ולכן קורא לשם בן ד' "חמשאה", ור' אלעזר מתחיל מכתר ולכן קוראו "שתיתאה". אבל בגוף הענין לא פליגי כלל כנראה לעין. והכל מודים שהשם בן ד' הוא המייחד כל השמות.
והנה כבר הודעתיך שהשם בן ד' בעצמו נכלל באות הראשון שהוא אות י', וכמו שמפורש גם כן במאמר הזה. ומעתה מבואר ממילא סוד יחוד כל העשרה שמות שהם מיוחדים באות י'. כי הנה הם חוזרים למקורם בסוד שם בן ד' שממנו נתפשטו. ומתייחדים עוד באות י' - שבו מתייחדים כל הד' אותיות הקדושים וכאמור.
וכבר ידוע כי מה שהוא בבחינת ההתפשטות הוא בגילוי, ומה שהוא בבחינת הייחוד הוא סתום, וכמו שאני עתיד לבאר בעז"ה במאמר זוהר אחרי דף ע"ג ע"א (ח"ג עג, א) "ג' דרגין אינון וכו' סתום וגליא וכו'". ונמצא לפי זה מבואר היטב המאמר הנ"ל שאמר: "ועשר שמהן כלהו סתימין בחד" - שהוא מה שהם מתייחדים בשם אחד מהם, והוא השם בן ד'. ואמר עוד "וכלהו סתימין ביה" - והוא מה שהם מתייחדים עוד יותר באות י' מן השם בן ד' וכדבר האמור. כי כן סדר חזרת הדברים למקורם בסדר המדרגות, וכדרך התפשטותם, וכמו שהודעתיך בפרקים שעברו לפנינו. והדברים נפלאים למשכיל ומבין. ואתה דע לך.
מתוך: עולם אחד/לא (עריכה)
פרק לא
עריכהצריך שתעיין עוד מאמר אחד מספר הזוהר מסכים לדברינו, והוא בפרשת אמור (ח"ג צב, א) וזה לשונו:
- "יו"ד - תלת אתוון - שלימותא דכלא ראשיתא דכלא. י' - עלאה דכלא. וא"ו - אמצעיתא, שלימותא דכל סטרין, מעבר לכל רוחין, ביה תליא מהימנותא. דל"ת - גנתא צררא דחיי."
- "את דא זעירא שלימא דכלא. את דא סתימא דכל סטרין. כד נפיק - נפיק כמלכא עם חילוי. תב לבתר י' בלחודוי - ביה אסתים מלה, ביה נפיק סגיר ופתח."
- "ה"א שלימותא דכלא לעילא ותתא. ה' הא ידיעא הוא יו"ד שלימו דתלת אתוון דאינון ברישא סתימין ביה והא אוקמוהו וכו'. תא חזי כל את ואת דשמא קדישא אתחזי ביה שלימו דכלא. יו"ד ה"א אתמר שלימו דכלא. ה"א שלימו דכלא. ואע"ג דלאו איהו באל"ף ה' בלחודוי הא אתמר בדיוקנא. א' הוא שלימותא דכלא. ו' בין בסטרא דא בין בסטרא אחרא שלימו הוא דכלא, וא"ו[7] ה"א שלימו יתיר לאעטרא לכלא. הא דכלא חד. והא אתערו ביה חברייא". עכ"ל.
וכבר מפורש המאמר הזה יפה בזוהר הרקיע ובמקדש מלך. ומה שפירש במקדש מלך ג' אותיות יו"ד על אבא זעיר נוקבא, ובזוהר הרקיע פירש על אבא כל ג' אותיות אלו (שאות ו' מורה על ו' קצוות דאבא ואות ד' על מלכות דאבא עטרה שלו. וכמו כן פירשו במאמר ויקרא המובא בפרק העבר עיין שם) -- לא קשיא מידי. וכמ"ש בזוהר הרקיע שאות ו' זו שהוא ו' קצוות דאבא כוללת כל הווי"ן - ו' קצוות דבינה ודזעיר ונוקבא ודבי"ע ודבריאה יצירה עשיה - כולם כלולים בו' קצוות דאבא, ושלפיכך אמר "שלימותא דכל סטרין מעבר לכל רוחין", ועיין שם. וכן באות ד' עטרה דאבא כלולים וגנוזים כל הדלתי"ן שלמטה. ולפי זה גם דברי מקדש מלך אתי שפיר.
ומכל מקום המדקדק היטב יראה שבעל מקדש מלך לא ראה דברי זוהר הרקיע ודו"ק ותמצא.
ומ"ש "ביה תליא מהימנותא" הוא בכל מקום שיש חסד וגבורה נקרא 'מהימנותא', לאפוקי מעלמא דשקרא הנאחזת למטה מן השתלשלות הגבורות.
ומ"ש "את דא זעירא שלימו דכלא" - כתב בזוהר הרקיע וזה לשונו: "פי' אעפ"י שהוא זעירא וקטנה - הכל כלול בה, ר"ל באות י' פשוטה לבדה כליל וסתים הכל". עכ"ל.
ומ"ש "את דא סתימא דכל סטרין" פירש בזוהר הרקיע שהג' קוצים שבאות י' רומזים על ג' אותיות יו"ד. והנה אותיות יו"ד מורים על כל אותיות השם כנודע. וז"ש בריש המאמר "יו"ד תלת אתוון שלימותא דכלא" וכמ"ש במקדש מלך. והנה כי כן אות ה"א (במילוי אל"ף) - ציור אות א היא יו"ד - מורה גם כן על הנ"ל. וגם בלי המילוי בציור אות ה יש עוקץ י ו[8] בתוך ד' - הרי אותיות יוד, וכמ"ש במאמר דויקרא המובא בפרק העבר, עי"ש. ובכוונת תפילין בענין כתיבת השם בסוד "הבן בחכמה וחכם בבינה" האמור בספר יצירה וכנודע למשכילים.
וכן באות וא"ו כשהוא במילוי או גם כשהוא בלא מילוי -- מכל מקום מורה על שלימות הכל, כי הוא הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה. אך כשהם במילוי וא"ו ה"א באות א' - הוא יותר משובח לפי שרומז בהדיא על ציור יו"ד. כן כתב בזוהר הרקיע. נראה מדבריו שפירש כן מה שמסיים במאמר הנ"ל "וא"ו ה"א שלימו יתיר וכו'".
עוד כתב בזוהר הרקיע אופן אחר בזה, וזה לשונו: "ולפי זה כיון שהוא כולל כל התחתונים - מלכות ה' למה היא באה מאחר שכבר רמוז הכל? לזה אמר ה"א שלימו יתיר וכו' - פירש מילוי הו' הוא להחיות הכל, אמנם מילוי ה"א מיותר שאינו חיות אלא שפע כמו המוחין שמשפיעין שפע יותר על חיות", עכ"ל.
ולפי זה מלת "וא"ו" הוא תשלום הענין דלעיל מיניה, ומלת "ה"א" קאי אדלמטה. וק"ל. ובאמת כן נמצא במקובלים שאות ה' אחרונה אינה רק כפל ה' הראשונה, ומורה על תוספת התפשטות השפע מן ה' ראשונה. אך עיקר השם הוא ג' אותיות יה"ו. ואין כאן מקום להאריך בזה.
והנה אמנם מקדש מלך פירש "וא"ו ה"א שלימו יתיר שהם זו"ן", עכ"ל, ואיני יודע מה 'שלימו יתיר' שאמר על זעיר ונוקבא.
ואמנם מה שאמר במאמר הנ"ל אצל אות י' - "כד נפיק נפיק כמלכא עם חילוי תב לבתר י' בלחודוי וכו'" - וכתב בזוהר הרקיע וזה לשונו: "כשיוצא מן הסתימא ומתגלה ו"ד הוא גורם שכל התחתונים יש להם חיות ונשמ' מאלו והוה כמו מלך וחיילותיו. וכשחוזר לסתום אורו הוא י' פשוטה לבד. ומ"ש "ביה אסתים מלה" - אפשר שדקדק במלת 'מלה' אל המלכות שנקראת כן בפרשת בראשית. וזה שאמר "ביה" - פי' בו בעצמו נקרא הסגירה והפתיחה כשסותם הכל בי' פשוטה או כשפותח הכל להתפשט ו"ד ונעשה יו"ד במילוי, והכל בפרצוף אבא והסגירו בא לו מצד אור הכתר שסותם כל אור, והפתיחה מצד החכמה עצמה", עכ"ל זוהר הרקיע.
ואני בעניי מדקדק בזה שאם כן למה אמר "כד נפיק וכו' תב לבתר" ולא אמר "כד תב לבתר" - משמע שמוכרח להיות כן, בפרט לפי מ"ש עוד שם בזוהר הרקיע וזה לשונו: "כשהעולם נשפע אז י' הקטנה במילוי כמלך בחיילותיו ומרמז כל האצילות בו, וכשהעולם אינו בשפע אז נעשה י' קטנה זעירא", עכ"ל. אם כן איך אמר "תב לבתר" בלשון וודאי אם קאי כשהעולם אינו בשפע, וחס ושלום לומר זה בלשון מוכרח.
והנה שם בזוהר הרקיע נרשם שלא נודע אם הוא מהאר"י זלה"ה ולכן לדעתי בוודאי אין זה מהאר"י זלה"ה וגם לא מתלמידיו הקדושים. ולדעתי הכוונה בזה על חזרת הדבר למקורו בסוד יחודו ואחדותו ית"ש, אשר הודעתיך שזהו תכלית כוונת ההתפשטות בסוד 'אין רבוי אחר רבוי אלא למעט'. וז"ש "נפיק כמלכא עם חילוי" - בסוד ההתפשטות. ואמר "תב לבתר י' בלחודוי" שזהו העיקר - סוד יחודו ואחדותו. וז"ש "ביה אסתים מלה" - שגם המלכות הנקראת 'מלה' - שהיא תכלית התפשטות האצילות - הנה גם היא נתייחדה באחדות פשוט בסוד נקודה הראשונה.
ואפשר להעמיס זה בדברי זוהר הרקיע בלשון ראשון שהבאתי, וז"ש שהסגירו מצד הכתר בסוד קוצו של י'. ואמנם לשון שני שהבאתי -- בוודאי איזה תלמיד טועה כתב כן.
הנה מפורש כל המאמר הזה. ובו נראה בעליל כל אשר הודעתיך בפרקים שעברו. וגם באות א' שהוא סוד יו"ד - הכל מפורש פה. ואתה דע לך.
מתוך: עולם אחד/לב (עריכה)
פרק לב
עריכהצריך אתה לדעת מה שידוע אצלי במקומות אחרים בענין דברי הקדמונים, והוא שבכמה מקומות רמוז בלשונות דברי הקדמונים איזה סוד עמוק - אם שידענו בוודאי שהקדמון ההוא לא היה לו שום ידיעה בסוד ההוא - מכל מקום רמוז בדבריו הסוד ההוא. כי הכלל בידינו שרוב דברי הראשונים המפורסמים ברוח הקודש נכתבו. ולפיכך תמצא בכמה מקובלים שמפרשים דברי רש"י ז"ל על פי סודות המבוארים בזוהר ומקובלים - אם שברור הדבר שרש"י ז"ל לא ראה ספר הזוהר, ואפשר שלא ידע כלל מן הסוד הזה -- מכל מקום מפרשים דבריו כן מטעם האמור, שנכתב ברוח הקודש באופן שדבר אחד מדבריו סובל כמה פירושים הנאמרים בו ויוכל להיות שכולם אמת. וכמו כן נמצא כמה פעמים בדברי הרמב"ן עזרא - והכל מטעם הנ"ל. ואין להאריך כאן בזה.
וכתבתי לך הקדמה זו כאן, כי כן אנכי מצאתי ראיתי סוד המבואר בזוהר המובא בפרק שלפני זה שאומר בסוד התפשטות אות יו"ד "כד נפיק נפיק כמלכא עם חילוי" שהוא רמוז בדברי אבן עזרא בפרשת בראשית על פסוק "ויאמר אלהים יהי אור" (קטע:אבן עזרא על בראשית א, ג), אחר שדחה פירוש הגאון שפירש "ויאמר" כמו 'וירצה' (ואמר שאם כן ראוי לכתוב "ויאמר אלהים להיות אור", רק הוא כמשמעו ולהורות שלא היה ביגיעה רק במאמר), כתב אח"כ וזה לשונו: "ועל דרך משל מלך ומשרתיו", עכ"ל. והיינו ממש סוד האמור בזוהר. ובפרט אחר שנודע בסוד "יהי אור" שהוא ממש בסוד אות י' - סוד אויר קדמון שהוא סוד אור י', והוא סוד התפשטות אור י' בסוד ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שבגימטריא יהי אור כמ"ש האר"י זלה"ה. ולפיכך אחז בלשונו 'מלך ומשרתיו' ממש כמ"ש בזוהר "כמלכא עם חילוי", וכאמור.
ואם שכוונתו כפשוטו כמו מלך שאומר למשרתיו יהי כן - מכל מקום הרשות נתונה לרמוז בדבריו סוד האמור. ובפרט שאנחנו רואים שלא אחז בלשונו 'אדון ועבדיו' וכדומה - לפיכך אמרינן כי רוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו שיוכתבו דבריו באופן שיסבלו גם הסוד האמור.
עוד מסיים שם וזה לשונו: "וזה האור היה למעלה מן הרוח", עכ"ל.
גם בזה אני אומר - אם שכוונתו מבואר' בארבע יסודות א"רמ"ע - כיוון בלשונו גם אל סוד עמוק המבואר בפרק שלפני זה, והוא כי בסוד אות ו' ממילוי יו"ד כתב בזוהר הנ"ל "מעבר לכל רוחין" וכתב בזוהר הרקיע: "פירושו לפי שכל בחינת ו' קצוות דבינה וזו"ן ובי"ע כלולים באות ו' זו. וכבר נודע שו' קצוות נקראים 'רוח'", עד כאן דבריו ועיין שם. ומעתה מאחר שסוד 'אור' האמור כאן בכתוב הוא סוד אות י' השרשית שהוא למעלה מן אות ו' בסוד יו"ד -- לכן אמר "וזה האור היה למעלה מן הרוח", כי אות י' למעלה מן אות ו' וכדבר האמור. והענין פלא גדול ולמשכילים יונעם.
מתוך: עולם אחד/לג (עריכה)
פרק לג
עריכהחזיתי ואספרה מה שכתב הרמב"ם ז"ל בספר המורה, בפרק ס"ב מן החלק הראשון, וזה לשונו (מורה נבוכים (אבן תיבון) חלק א, פרק סב):
- "ואני סובר שזה שאמרו "שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע" - אין זה איך יהיה הדבור בו לבד, אלא ללמד גם הענין אשר בעבורו ייוחד זה השם ויהיה בו סוד אלהי. עוד גם היה אצלם שם בן שתים עשרה אותיות, והוא בקדושה למטה מזה השם בן ארבע אותיות. והקרוב אצלי וכו' והיה אצלם גם כן בן שתים וארבעים אותיות וכו'", עיין שם באורך.
וכתב הרב ר' משה הנרבוני:
- הפלא מחכמת רמב"ם איך הבין הדבר מעצמו כמו שהוא, כי נראה מדבריו שלא הביט אל ספר הבהיר עם מה שנאמר שם משם בן י"ב,[9] ר' נחוניא בן הקנה אומר שם יברכך ה' יאר ה' ישא ה' ונקודו כן יפע' יפעל יפעול[10] - הנה נראה מזה ששם בן י"ב אותיות הוא שלשה שמות כמו שאמר הרב וכו', וכי שם בן ד' בנקודו המיוחד הידוע אצלם יכלול כל מה שיתבאר בשם בן י"ב אותיות וכו' כי כל אשר יהיה הענין יותר קצר יהיה ענינו יותר אלהי. כי שם המפורש הוא אצלנו כלוח קצר, יורה על אמתתו יתעלה, עכ"ד.
והנה מה שיש להאריך בעניינים אלו אין כאן מקומו. אמנם שורש דברי הרב הנרבוני בזה הם אמיתיים מכל צד והוא מה שהודעתיך בקונטרס הזה שכל השמות מסתעפים מן השם בן ארבע - ממנו יצאו ואליו ישובו - בסוד יחודו ואחדותו ית"ש. וצדקו דבריו במה שאמר כי כל אשר יהיה הענין יותר קצר יהיה עניינו יותר אלהי - והיינו ממש בסוד חזרת הדברים למקורם בסוד היחוד, שכל השמות הם עולים ומתייחדים בסוד שם בן ארבע, ועולים ומתייחדים בסוד נקודה קטנה דקה מן הדקה ברחניותה אשר אין ערך לנקודה זו כלל, כמו שרמזתי לך בפרקים שעברו לפנינו.
ואם בעל נפש אתה תבין את הכל מדעתך, כי אי אפשר לפרש הכל כמו שהודעתיך כמה פעמים, והתבונן בכל זה היטב כי לוית חן הם לראשך.
מתוך: עולם אחד/לד (עריכה)
פרק לד
עריכהחכמינו ז"ל הגידו (משנה, אבות ה, א) "בעשרה מאמרות נברא העולם וכו' והלא במאמר אחד וכו' אלא וכו'".
הרבה פירושים וסודות עמוקים רמוזים במשנה זו וידועים למשכילים. ואני לא באתי רק להודיעך הדברים בדרך כלל כפי המכוון אצלי פה. והוא, אחר שנודע שמספר עשרה מתייחד במספר אחד, רק שאחד הוא הכולל את העשרה. ומספר עשרה מורה על התפשטות הדברים - ולזה אמר "והלא במאמר אחד יכול לבראות" - ר"ל במאמר האחד המיוחד הכולל כל העשרה, ואז היתה הבריאה יותר משובחת בבחינה הכוללת.
ובאה התשובה שתכלית כוונת הבריאה הנה היא כדי שיהיה שכר ועונש, ואילו היה כן בבחינה הכוללת לא היה שכר ועונש. וז"ש "ליתן שכר טוב וכו'", והיינו כי הצדיקים מקבלים שכר טוב במה שמייחדים בכל מעשיהם את העשרה מאמרות לסוד מאמר אחד. והרשעים מקבלים עונש במה שפוגמים וגורמים הסתלקות האחד, ועושים פירוד בין הדבקים, רחמנא ליצלן.
הנה הצגתי לפניך פירוש המשנה בדרך כלל. ואם בעל נפש אתה תוכל להבין עומק מחשבתי בזה שכוונתי באמת לרוב הפירושים שנאמרו בזה בספרי המקובלים, ובפרט למה שכתב האר"י זלה"ה בזה בעץ חיים שער המלכים פרק ששי (עץ חיים שער יא, פרק ו) אחר שידעת בסוד הגדלת שלישים בסוד מאחז"ל (בבא קמא ט, ב) "הידור מצוה עד שליש במצוה" כנודע בעץ חיים שער הכללים פרק רביעי וחמישי, עיין שם. וזה שגורמים הצדיקים שמייחדים את העשרה מאמרות בסוד אור המוחין שהוא סוד 'מאמר אחד'. והבן זה כי סוד עמוק הוא.
ואין זה רצוני להאריך בקונטרס הזה בסודות עמוקים, אך לדוגמא בעלמא הראתיך לדעת במקומות אחרים אם שאיני מפרש עומק הענין כי תדרשנו ימצא לך. ודי בזה.
מתוך: עולם אחד/לה (עריכה)
פרק לה
עריכהקרוב לשמוע הענין הנ"ל בדרך רמז, כי הנה עשרה מאמרות רמוזים באות יו"ד שמספרו עשרה. ואמר "והלא במאמר אחד יוכל להבראות" - כלומר באות א שמספרו אחד, כי כן ציור אות א הוא יוד, וכמו שהודעתיך למעלה כמה פעמים. וכמו כן תראה בעשרה אותיות של שם מ"ה שהוא מילוי אלפי"ן - י' שהוא סוד רשות היחיד, רחבו ארבעה אותיות השרשים וגבהו עשרה אותיות המלוי, כנודע בתיקונים. ועיקר השם הזה הוא שלשה אלפין ויו"ד אחת, כנודע בהאר"י זלה"ה בסוד הכתוב (מלאכי ב, י) "הלא אל אחד בראנו" כדאיתא בלקוטי תורה פרשת תרומה (מובא בספרי 'מדרש לפירושים' ח"א דרוש השמיני, עי"ש), כי שלשה אלפין ויו"ד גימטריא אחד. והכל רמוז באות א שמספרו אח"ד.
והנה נא ידעת מה שנקרא אד"ם הוא מורה על טוב ורע, כי אם טוב הוא נעשה מרכבה אל אד"ם העליון - סוד - "מה אדם ותדעהו". ובהיפך - אזי הוא מלשון 'אדמה' - כי עפר הוא ואל עפר ישוב. וזה שמשיב התנא "כדי ליתן שכר טוב וכו'" וכאמור, שלכן נברא העולם בעשרה מאמרות סוד עשר אותיות של שם מ"ה שיהיה שכר ועונש. והבן.
וכמו כן תראה מה שכתבו הקדמונים שני ציורים באות א':
- ציור אחד: יוי - שבגימטריא כ"ו - כמנין השם בן ארבע.
- וציור שני: יו"ד כאמור למעלה.
הנה שניהם אחד הם, כי הנה ציור הראשון הוא בחשבון כ"ו כמספר השם המיוחד, וכבר הודעתיך שכל ארבעה אותיות מן השם המיוחד הם מיוחדים וכלולים באות הראשון שבו, שהוא יו"ד שרמוז בו כל האותיות כמש"ל. הרי ששני הצירוים האלו הולכים למקום אח"ד. ואתה דע לך.
מתוך: עולם אחד/לו (עריכה)
פרק לו
עריכהק"ך צרופי אלהים מתחילים להתפשט מזעיר ונוקביה דבריאה בסוד י' כלים החיצונים - י' לזעיר וי' למלכות. וחמשים צרופים ביצירה באחורי כלים של החמשה פרצופים. וכן בעשיה. הרי ק"ך צרופים כמבואר בדרוש השמות דבריאה[11]. והק"ך צרופים אלו הם 'אלהים קדושים', ומהם ולמטה מתחילים 'אלהים אחרים' כנודע. (וכמו שהארכתי ב'מדרש לפירושים' חלק שני דרוש הי"ד, עיי"ש).
והנה אמנם כדי לבטל אחיזת 'אלהים אחרים' צריך שתייחד במחשבתך ולהעלות כל הק"ך צרופים בצירוף הראשון שהוא צירוף אלהי"ם. ותייחד עוד אותו עם שמות אלהים שבאצילות. ותייחד עוד אותו עם שם בן ארבעה בסוד השילוב הנודע[12]. ותייחדהו בזה עד שנעשה הוי"ה ממש בסוד "גדולים צדיקים שמהפכים מדת הדין למדת הרחמים" ממש. והוא בסוד שם מ"ה - מ"ם ה"א - גימטריא אלהים כמ"ש הרב בפירוש הכתוב (איכה ה, א) "זכור ה' מה היה לנו" שבגימטריא אלהים. וכבר נודע שידיעת ההפכים אחת. וממילא מבואר מיתוק שם 'אלהים' לייחדו בסוד מ"ה. והבן.
ותעלה במחשבתך עוד את השם מ"ה לייחדו בסוד יו"ד ובסוד א המיוחד והכולל הכל. וכמו שהודעתיך בפרקים שעברו. והדברים מובנים. ומהם תוכל להקיש אל כל השמות והכנויים בסוד יחודם ואחדותם על דרך האמור.
מתוך: עולם אחד/לז (עריכה)
פרק לז
עריכהוהנה בענין אותיות השם המיוחד כתבו הקדמונים שעיקר שורש השם הוא רק ג' אותיות יהו, ואות ה' אחרונה היא רק כפל ה' הראשונה. ומצאתי לרבינו חייט שכתב בפרק ארבעה עשר וזה לשונו: "ועוד כתבתי במקומו בענין ה"ה כפולה של השם ענין אחד מתוקן וטוב ונעים, כי הוצרכה לתת גבול אל האצילות שלא יתפשט כדרך הבגד שנותנים בשפתו החוטים כפולים. וזהו "פי תחרא וגו'"", עכ"ל. ומה שיש לי לומר בזה אין כאן מקומו.
ובספר קרניים ריש מאמר הרביעי מוכיח כן מן סדר האותיות, כי כן אבג"ד מספרם י'. ואחר כך בא יבא אות ה', ואח"כ אות ו' -- הרי שאין העיקר אלא ג' אותיות אלו. עיי"ש. וכן כתב בשל"ה דף ז' ע"א שבזה האופן שם אהי"ה מתייחד ורמוז בשם הוי"ה, עיי"ש ובדף קנ"ב ע"א.
והנה אנכי חפשתי בדברי מרן האר"י זלה"ה אם גם הוא מסכים לזה, ומצאתי ראיתי מפורש בדבריו כמו כן והיא בלקוטי תורה פרשת בראשית שכתב וזה לשונו: "ומילוי ה' ראשונה של שם היא ה' שניה של שם, וממנה יוצאת וכו' וכן ד' יסודות עיקרם אינו אלא ג' שהם מים אש רוח, כי העפר אינו אלא משרפת אש יצא האפר שהוא יסוד העפר. וכן מן ה' ראשונה שהוא יסוד האש ממנה יצא העפר שהיא ה' אחרונה". עכ"ל. ועיין שם שהאריך. ויש מקום עיון בדבריו אלא שאין זה מקומו.
והנה נא ידעת כי יש לשם המיוחד י"ב צרופים - לכל אות ג' צרופים כידוע. וכמו שאזכיר מזה עוד אי"ה בקונטרס הזה. ומעתה, אחר שידעת את כל אשר הורתיך למעלה, תבין ותשכיל סוד יחודם ואחדותם של י"ב צרופים אלו באופן זה, שהם מתייחדים ונכללים בארבעה אותיות השרשי' כדרך התפשטות. לכל אות ג' צרופים כאמור, כן עולים ומתייחדים ונכללים בהם. ואותן ד' אותיות השרשים הם מתייחדים ונכללים בג' אותיות יה"ו - כי כן התפשטות ה' אחרונה היא מן ה' הראשונה כאמור. ואותן ג' אותיות נכללים ומתייחדים בב' אותיות י"ה, וכמו שידעת בסוד אות ו' שיוצא מחיבור י"ה. ואותן שני אותיות י"ה נכללים ומתייחדים באות אחד שהוא אות י' שממנו נתפשט אות ה כמו שהודעתיך בפרקים שעברו. וזהו דרך הייחוד בסוד חזרת הדבר למקורו על דרך התפשטותו וכמו שהורתיך והבינהו.
מתוך: עולם אחד/לח (עריכה)
פרק לח
עריכהומן הדברים האלו האמורים בפרק העבר הבנתי מה שפליגו חכמינו ז"ל בפסוק (בראשית כח, יא) "ויקח מאבני המקום", ואיתא בבראשית רבה (בר"ר, סח) ג' דיעות וזה לשונו שם: "ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן. ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל וכו'. ר' נחמיה אומר נטל שלשה אבנים וכו'. ורבנן אמרי מיעוט אבנים שנים וכו'". עוד מצאתי בתרגום יונתן בן עוזיאל (תרגום יב"ע בראשית כח) שלקח ארבעה אבנים. וכן הוא בילקוט איוב דף מ"ח ע"א ומובא ביר"ג.
ואמנם עם הקדמה זו הנזכר לעיל הבנתי שמר אמר חדא ולא פליגי כלל, וכל דברי חכמים קיימים. ומתחלה היו י"ב אבנים בסוד י"ב צרופים, וכאשר התחילו להתאחד נעשו מתחלה ד' אבנים - בסוד ד' אותיות השרשים, ואח"כ נתאחדו ביותר ונעשו ג' אבנים - סוד ג' אותיות, ואח"כ נתאחדו ביותר ונעשו שני אבנים - סוד שני אותיות. ואח"כ נתאחדו לאחד - סוד יו"ד, אות הראשון הכולל הכל, ובסוד אות א וכמבואר למעלה. הרי שכל דבריהם אמת ולא פליגי כלל. ולהלן אי"ה כאשר אבאר מן אחדות ישראל ארמוז לך עוד מזה מעט. ואמנם במקומו המיוחד הארכתי בזה הרבה מאוד ומשם תעמוד על שורש הדבר כי תדרשנו ימצא לך. ודי בזה כאן למבין ומשכיל.
והנה ידוע בחכמת הצירוף כי כל הצירוף הראשון אשר הוא בכל אחת מאותיות הראשיים שהם השרשיים - הוא העיקר, ושאר הצירופים הבאים אחריו ומתחילים גם כן באות ההוא - הם טפלים אל הצירוף הראשון שבאות ההוא. והדבר ידוע.
ומעתה תראה בענין י"ב צירופי השם המיוחד שארבעה מהם הם העקריים ושמונה הם טפלים אליהם. ולכל הצירוף העיקרי שני צירופים טפלים אליו. ולכן תבין מזה שגם זה רמוז במלת אח"ד. כי הנה שני אותיות ח"ד שב'אחד' מורים על הצירופים האלו. אות ד' מורה על ד' צירופים הראשיים, ואות ח' מורה על שמונה צירופים הטפלים אליהם. ואות א' הוא הכולל המייחד אותם. וכמו כן כתב הרב זלה"ה בשלשה עשרה מדות שהם שנים עשר ואחד הוא הכולל את כולם. וזכור זה.
מתוך: עולם אחד/לט (עריכה)
פרק טל
עריכהאשכילך ואורך סוד אחד עמוק מאוד הנלע"ד בענין השם המפורסם במקובלים והוא אין סוף. ואם שצריך הקדמות הרבה שיובן היטב הסוד הגדול הזה -- ולפרש כל ההקדמות אי אפשר בשום אופן כי הם ארוכים מארץ מדה -- מכל מקום לא יכולתי להתאפק מלכתוב אותו על כל פנים ברמז בעלמא שיובן על כל פנים אל המעמיק בחכמה ובקי בסוד האחדות אחר שישים עין עיונו בכל המקומות אשר ארשום לפניו.
הלא הוא מה שביארתי בחיבורי שואל וגם משיב שער השלישי שאלה א' בשם הרמ"ע ז"ל למה נקרא המאציל עליון בשם 'אין סוף' שכלומר נצחי. והלא יותר צודק לשון 'אין ראשית' שכלומר קדמון. שהכלל בידינו שכל קדמון הוא נצחי. אבל בנצחי אין בכללו קדמון.
והתשובה העיקרית בזה שאין הכוונה ל'בעל השם' - שאין לנו לתארו בשום תואר שבעולם, אך הכוונה לשמו שהוא רצונו, שאין לו 'סוף' ברצונו הטוב. אבל 'תחלה' יש - ש'בעל השם' קודם. ועיין שם שהבאתי לשון מהרמ"ע ז"ל באורך.
ומעתה ארמוז מה שנלע"ד - עיין מ"ש במערכת פרק שלישי וזה לשונו: "וקראם בעל ספר יצירה 'ספירות' מלשון מספר בעבור היות שורש כל נגדר נגדר בגדר מספר עשר, כי המאות והאלפים והרבבות כולם נגדרים בגדר עשר כאשר ידוע לבעלי החשבון". עכ"ל. ועיין שם פירושו בחייט ומסיים וזה לשונו: "ומאחר שהאצילות נכנס במספר ראוי שיאחז המספר היותר כולל שבמספרים", עכ"ל. ועיין מה שכתבתי כאן בפרק י"ח עי"ש.
וזה לשון המקובל ר' עזריאל[13] שהיה רבו של הרמב"ן ז"ל:
- "כבר הודעתיך כי האחד יסוד הדברים ואין כח מתחדש בהם אלא ממנו. והוא יותר מהם. וכל אחד יותר על חבירו שלמטה ממנו. וכח זה בזה. כח הראשון - כח כולם, וכח כולם - אינו אלא כח הראשון. אעפ"י שהאחד הוא יותר על כולם, שאין בפרט אלא מה שבכלל. והמשל בזה הזוק(?) והאש והשלהבת שהם עיקר אחד אע"פ שהם משתנים בהתחלק חלקיהם", עכ"ל ר' עזריאל ז"ל.
ועיין בספר יצירה (משנה ז' דפרק א'): "עשר ספירות בלימה נעוץ סופן בתחלתן כשלהבת קשורה בגחלת" - מה שפירש הרמב"ן ז"ל שם (פירוש הרמב"ן לספר יצירה,), עיין שם.
ועיין בספר דרך אמונה באל'(?) ה'(?) בענין סוד אות י' שעולה עשר וכן המילוי ו"ד בגימטריא עשר, להורות שכל העשר ספירות היו בי' כמוסים וגנוזים, וכשנגלו ונאצלו ממנה הנה לא נתחדש בהם כח זולתי כחה, כי היא יסודם ואין בהם אלא ממנה. והיא יותר מהם - כי היא קדמה להם, ובה היו כולם, כי היא כללם. ולפיכך כל שנאצלה ראשונה היא יותר על האחרת שלמטה ממנה, מטעם זה עצמו. ועיין שם באורך.
ובאמת אומר שלא תוכל לעמוד היטב על הדברים האלו עד שתעיין בחבורו שו"מ שער השלישי בכלל השער ההוא משם בארה. ועיין היטב בספר הפרדס בשער עצמות וכלים פרק חמישי (פרדס רמונים ד, ה) מה שפירש על משנה זו דספר יצירה הנ"ל שמסיימת "שאדון יחיד ואין לו שני ולפני אחד מה אתה סופר", ופירש גם כן שם לשון אליהו ז"ל "רבון עלמין אנת הוא חד ולא בחושבן", עיין שם היטב.
ומעתה אומר אני באימה וביראה שלפיכך נקרא שמו שהוא רצונו בשם אין סוף - מורה על כלל התפשטות הקדושה בבחינת המספר שמתרבה והולך עד שלמטה בעולמות התחתונים נתרבה לאלפים ולרבבות, ועכ"פ יש סוף למספר ההוא בבחינה זו. ואמנם כבר הודעתיך למעלה סוד "אין רבוי אחר רבוי אלא למעט" - שתכלית הריבוי הנה הוא לבא לבחינת המיעוט שהוא סוד חזרת הדבר למקורו בסוד יחודו ואחדותו ית"ש, ושם באחדות אי"ן סו"ף למספר ההוא, וכמ"ש בספר יצירה הנ"ל "ולפני אחד מה אתה סופר" - הרי שתכלית סו"ף המספר הוא בשביל אי"ן, שיגיע לבחינת אי"ן מספר. והבן זה מאוד.
וזה לשון הפרדס שם בפירושו למשנה דספר יצירה הנ"ל:
- "כי בערך בחינתם אל המאציל אין להם גבול אבל בערך פעולתם הנמשכות אלינו יש להם גבול, כי הם פועלות הגבול. ומפני שהמספר מורה על רבוי -- יחדם תכלית הייחוד ואמר "נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן"". עכ"ל ועיין שם היטב.
ואם כי כוונתו שם על אור חוזר - גם דרכי יתכן מאוד גם בזה. וז"ש "נעוץ סופן בתחלתן" בסוד יחודם ואחדותם, והסו"ף נתעלה ונתייחד בסוד אי"ן כדבר האמור.
גם מ"ש "ותחלתן בסופן" הוא בסוד "אין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות" שבארתי למעלה. והוא בסוד גלגל החוזר בסוד מיין נוקבין ומיין דכורין ובסוד 'מטי ולא מטי', וכמו שארמוז לך עוד בפרקים שיבואו. ולהלן אי"ה אצל אחדות ישראל אפרש הדברים האלו מעט יותר.
והנה אמנם זהו היתרון שיש לאחד על ההתפשטות האמור בלשון ר' עזריאל הנ"ל: "כי האחד יסוד הדברים וכו' והוא יותר מהם וכו'" - והיינו לדעתי רומז גם כן על האמור, כי למטה יש סוף למספר אבל למעלה בסוד אח"ד הכולל -- אי"ן סו"ף אל המספר, מאחר שהכל אח"ד. והבן מאוד.
ובזה אני אומר בסוד מה שכתבו המקובלים בסוד אין ואני שוים באותיותיהם והם אמרו זה בסוד אור החוזר וכדאיתא בתיקונים (דף ה' ע"א) ומובא בפרדס שער ממטה למעלה פרק א' (פרדס רמונים טו, א), עיין שם. ולדעתי מורה גם כן על סוד יחודה ועלייתה למעלה ראש.
והנה מלת אני מורה על התגלות, ואין מורה על העלם כנודע. וזהו סוד "סוף מעשה במחשבה תחלה" כנודע, כי היא סוף התפשטות האצילות הקדוש ונתייחדה בעלייתה לסוד אין. וגם זה רמוז בסוד אין סוף, שהסו"ף נתייחד בסוד אי"ן, וכמו שכתבתי לעיל. והכל הולך למקום אח"ד בסוד יחודו ואחדותו ית"ש לנצח.
מתוך: עולם אחד/מ (עריכה)
פרק מ
עריכהאתה אחי ידיד נפשי, פן יפול לבך על כלל הדברים הנאמרים בקונטרס הזה שהוא בסוד חזרת הדברים למקורם אשר על היסוד הזה נבנה כל העול"ם אח"ד הזה. ופן תרצה להרוס את היסוד הזה ובהריסת היסוד יפול כל העולם הבנוי עליו, כי תאמר בלבבך איך אפשר להיות כן להעלות הדברים אל מקורם, שאין זה כי אם לעתיד שיהיה העולם בשנת השמיטה שנאמר (ויקרא כה, ב) "ושבתה הארץ וגו'", או ביובל הגדול שנאמר (ויקרא כה, יג) "בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחזתו" וכידוע במקובלים.
לכן עתה הנה באתי בפרק הזה להוציא המבוכה הזאת מלבך ולהעמידך על האמת הגמור.
דע לך אחי שהרב הרמ"ק תירץ הקושיא זו שהיה קשה לו גם כן בענין כוונת קריאת שמע שאנו מעלים את הספירות. ולשלימות הענין אציגה נא דבריו עמך. הלא המה בסוף שער המציאות בספר הפרדס (פרדס רמונים יד, ד) שכתב וזה לשונו:
- "ועם ענין הקדמות המציאות הנזכר בשער הזה יתבאר ענין קשה מאד בענין הכוונה בקריאת שמע שאנו מעלים את הספירות אל הבינה ומשם למעלה בפ"א במלת 'אחד', כי זה ענין היובל שישובו הענפים אל שרשם ויחזור הכל אל הבינה והעולם חרב ואבד, ואם כן מה התיקון שאנו מתקנים בכוונה זו? ועם ההקדמה הזאת יובן הענין כי כשנעלה מדה או מדות למעלה - עם כל זה מציאותם נשאר במקומן. ואין זה ענין היובל - כי ביובל יחזרו המציאות והענפים אל מקורם. וכן ביאר הרשב"י וכו' ונבאר אותו וכו'".
- "ותירץ לזה דשמים ת"ת הנקרא וא"ו מסתלקים לעילא בעלות הוא"ו אל הכתר וכו' וחזר ואמר "לבתר נהיר האי נהירו עילאה על כורסיא דאינון שמים" - פירוש - מציאות ת"ת הנשאר במקומו שהוא כסא אל מציאות הדק סוד הרקיע כמבואר בשער י' ולא ט' פ"ב (פרדס רמונים א, ב) ומציאות המתגלה נקרא כסא אל מציאות ההעלם. וכמקרה הזה אל ת"ת מדבריו נלמד אל מציאות שאר הספירות שמציאותם נשאר במקומם. " עכ"ל. ועיין שם באורך קצת. הרי תשובה לשאלתך.
ודע עוד מה שנודע בדברי מרן האר"י זלה"ה בענין עליית העולמות שאין אנו יכולים להעלות עתה רק פנימיות העולמות ולא החיצוניות, כי אם היו החיצוניות עולים היינו רואים בעינינו עלייתם. ועיין בלקוטי תורה בראשית בדרוש מעלת אדם הראשון קודם שחטא, עיין שם. ובעץ חיים שער פנימיות וחיצוניות (עץ חיים, שער מ'). ואין כאן מקום להאריך.
ודע עוד מה שהכלל בידינו שאין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו, וכל אחד אינו מתקן רק לפי שורש נשמתו. הנה לפניך שלשה תשובות ידועות ומפורסמות עד שלא נשאר לך שום פקפוק בזה.
ועוד זאת תדע מה שכוונתי בה גם כן והוא בסוד מ"ן העולין לקראת מיין דכורין והוא נעשה מבירורו זמ"ל ז' מלכים(?) כנודע. ואל זה רמזתי בתחלת פרק י"ח, עיין שם.
עוד תדע סוד העליה כדי לקבל שם אור השפע ולחזור למקומו מלא כל טוב שפע העליון. והוא סוד (בראשית כח, יב) "והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו". ובסוד (קהלת א, ז) "אל מקום שהנחלים הולכים שם הם שבים ללכת" כפי שפירשו בזוהר ויחי (ח"א רלה, א), עיין שם. ובסוד קרבן עולה ויורד המבואר בתיקונים (דף ל"א ע"א) וכפי מה שפירש הרב הרמ"ז בפירושו לזוהר ריש פרשת בהר עיין שם היטב בסוד "היא העולה". ומ"ש הרמ"ז ריש פרשת צו, עיין שם. ובסוד "והחיות רצוא ושוב" (יחזקאל א, יד) שפירשו בתיקונים בסוף תיקון ה' ובתיקון י"ח ובתיקון ע' על האותיות שבמלכות. דוק בכל המקומות האלו.
ולזה כוונתי בפרק שלפני זה בסוד גלגל החוזר שכתבתי כי לדעתי הוא ענין נפלא להבין ממנו ענין רצוא ושוב בבת אחת, והיינו דווקא בסוד גלגל החוזר בעיגול. וזה כוונת רש"י בחומש בפסוק (בראשית ח, ז) "ויצא יצוא ושוב", ופירש"י "הולך ומקיף סביבות התיבה וכו'", והיינו כאמור, שבדבר סבוביי שייך "ויצא יצוא ושוב", כלומר בבת אחת. דוק בדברים אלו כי נפלאים המה, ואין כאן מקומם להאריך בהם. על כל פנים הוצאתיך מן המבוכה שהיית נבוך בו ומעתה תלך לבטח ולא תכשל.
ועתה בא העת דודים להראות לפניך אחדות התורה ואחדות ישראל כפי מה שביארו המקובלים, ובתוספת נופך משלי בעז"ה, תוספות מרובה על העיקר. ומפני שתורתנו הקדושה היא האמצעיית המחברת את ישראל לאביהם שבשמים - לכן אפרש מתחלה אחדות התורה ואח"כ אחדות ישראל. וכל זה בתכלית הקיצור כדרכי תמיד. ולחכם המשכיל יספיקו הקדמות אלו הקצרות, ויולידו בדעתו תולדות הרבה מאד, ואמנם הכסיל לא יחפוץ בתבונה, ובכן האריכות ללא צורך.
- ^ דהיינו שני האותיות מופיעות מפורשות בשם הוי"ה וגם במילוי יו"ד - ויקיעורך
- ^ אולי יש להגיה כאן את מילת 'בענין'.... אבל כנראה שהשאלה היא איך תיתכן משהו בתכלית הדקות ובכל זאת בתכלית החוזק - ויקיעורך
- ^ כוונתו על הסיבה ראשונה - ויקיעורך
- ^ לא ברור לי איפה הציטוט של האר"י ז"ל מסתיים, ולכן קחו בחשבון שייתכן שיש לפסק את פסקת הציטוט בצורה אחרת - ויקיעורך
- ^ אולי צריך להגיה כאן 'אליו'.. - ויקיעורך
- ^ ציור של ם' סופית המורכב מ-8 נקודות, 3 נקודות לכל צלע - ויקיעורך
- ^ ראו בהמשך הדברים, שייתכן שיש לשים את הפסיק -,- אחרי מלת וא"ו ולא לפניו - ויקיעורך
- ^ לא ברור לי בהקלדת הסריקה - ויקיעורך
- ^ מצאתי אצלנו בויקיטקסט בספר הבהיר אות קי"א(?) - ויקיעורך
- ^ בספר הבהיר בוויקיטקסט כתוב יפעל יפועל יפעול - ויקיעורך
- ^ נ"ל הכוונה אל (עץ חיים שער מד, פרק ז) - ויקיעורך
- ^ אולי צריך להגיה 'כנודע' - ויקיעורך
- ^ ראו בדף ויקיפדיה עזרא ועזריאל בני שלמה - ויקיעורך