האמונות והדעות/מאמר ב/פרק ו
ומצאתי קצתם חושב ענין "י"י קנני ראשית דרכו" (משלי ח, כב) שלבורא מלה קדמונה לא סרה ברואה. והשער הזה כבר השיבותי קודם הפעם הזאת על אשר השיבותי אל הרוחניים, ובארתי שמלת 'קנני' עניינה בריאה, וגליתי שהתאר ההוא תאר החכמה ואין רוצים בו שברא הדברים בכלי הוא החכמה, אבל רוצים בו שברא הדברים מתוקנים, יעיד מי שיראה אותם כי חכם עשה אותם.
וראיתי אחרים נתלים ב"נעשה אדם בצלמנו" (בראשית א, כו) ואומרים שזה הדיבור רומז לרבים. ואלה יותר סכלים מהאנשים ההם; כי לא ידעו כי לשון העברים מתרת לגדול לאמר 'נפעל' ו'נעשה' והוא אחד, כאשר אמר בלק (במדבר כב, ו): "אולי אוכל נכה בו"; ואמר דניאל (דניאל ב, לו): "דנא חלמא ופשרא נאמר קדם מלכא"; ואמר מנוח (שופטים יג, טו): "נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים", והדומה להם.
ואחרים חושבים בעניין (בראשית יח, א) "וירא אליו י"י באלוני ממרא", ואומרים שזה העניין אשר נראה לאברהם – הנקרא בשם הזה – הוא שלשה, כי הוא פירש אחריו: "שלשה אנשים נצבים". ואבאר כי אלה הם סכלים מהכל, והוא, שלא המתינו עד שיגיעו לסוף העניין. ואילו היו ממתינים עד שישמעו (בראשית יח, כב) "ויפנו משם האנשים וילכו סדומה ואברהם עודנו עומד לפני י"י", היו יודעים כי האנשים כבר הלכו, וכבוד י"י עומד ואברהם לפניו, ובטל שיהיה הוא הם. אבל נראה הכבוד תחילה לאברהם, שילמד ממנו שאלה אנשי חסידים ויראי השם; על כן אמר להם (בראשית יח, ג): "אדני אם נא מצאתי חן בעיניך", רוצה לומר: מלאכי י"י, על דרך ההסתר הנמצא בלשון העברים ובלשונות אחרות, כאשר אמרו (שופטים ז, כ): "לי"י ולגדעון", רוצים 'חרב לי"י ולגדעון'; ואומרים (שופטים טז, ב): "לעזתים לאמר", וכבר הסתירו 'ויוגד'; ואמרו (שמואל ב טו, יב): "וישלח אבשלום", והסתירו 'ויקח את אחיתופל', והדומה לזה: