עץ חיים/שער מ (הכל)
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש א (עריכה)
דרוש א עריכה
ענין הקדמה א' נכונה ואמיתית שיש לנו בענין הי' ספירות כי יש בהם ב' בחינות:
- א' הוא בחינת העולמות עצמן ובחינה זו נקרא "חיצוניות הספירות".
- הב' הוא בחינת נשמות עצמן ובחינה זו נקרא "פנימיות הספירות".
וצריך שתדע כי ג' פירושין יש בביאור הקדמה זו.
- פירוש א' הוא זה, כי כל בחינת י' ספירות דקטנות נחלקות לג' והם: עיבור יניקה ומוחין, שהם ג' תחתונים דאלקים וג' אמצעים וג' ראשונות, וכל זה נקראו חיצוניות. ואח"כ כל בחינת הגדלות יש בהם עיבור ויניקה ומוחין שהם ג' תחתונים דהויות וג' אמצעיות וג' ראשונות, וכל זה נקרא פנימיות.
- פירוש ב' הוא כי הי' ספירות דקטנות דאלקים -- כולו נחלק לב' בחינות שהם עיבור ויניקה, והוא כי ג' תחתונות דאלהים הם עיבור וו' קצוות עליונים יחד נקרא יניקה. ואח"כ כל הי' ספירות דגדלות דהויות נקרא עיבור ב'. וכל ג' בחינות אלו נקראים חיצוניות. ואחר כל ג' בחינות אלו הנ"ל (שהוא בחינת אחור באחור והם נקרא חצוניות) יש ג' בחינות דוגמתן שהוא בחינת פנים בפנים ונקראים פנימיות. ואמנם כל אלו ב' בחינות (שהם חיצוניות הנקרא אב"א והפנימיות הנקרא פב"פ) -- כולם הם מנה"י דתבונה וישראל סבא, ויש כנגדן ב' בחינות אחרות והוא אחור ופנים מאבא ואמא עלאין, והם נקראו חיצוניות ופנימיות.
- פירוש הג' כי י' ספירות דקטנות דאלקים כולו נחלק לב' בחינות שהם עיבור ויניקה, והוא כי ג' תחתונים הם עיבור וו' עליונות יחד נקרא יניקה. ואח"כ כל י' ספירות דגדלות דהויות נקרא עיבור ב'. והרי ג' בחינות הנ"ל -- שהם עיבור ויניקה דקטנות ועיבור דגדלות -- כל זה נקרא חיצוניות, יען כי הם מנה"י דתבונה וישראל סבא. ואח"כ ג' בחינות הנזכר עצמן (ב' דקטנות ואחד דגדלות) -- יען כי הם מנה"י אבא ואמא עלאין הם נקראים פנימיות.
ואמנם ג' פירושים אלו הם היותר האמיתיים ואין זולתן כלל. [הגהה - צמח פי' שאין כמותן אמתיים ומאלו ג' פירושים הפירוש ראשון הוא יותר נכון].
האמנם הפירוש היותר אמיתי ונכון אצלי בלי ספק הוא הפירוש הראשון מכולם, כי ב' פירושים האחרים יש קושיות רבות. ונאמר עתה מקצתן:
- והוא כי לפירוש הב' קשה שהרי בפירוש הק"ש אמרינן בפירוש כי אלו המוחין הבאים על ידי ק"ש שאינם רק מוחין דו' קצוות והם נקראו פנימיות גמור, והרי כל זה אינו רק בחינת אב"א כי בחינת פב"פ נעשה בברכת אבות עצמה כנזכר שם ובמקומות אחרים.
- גם לפירוש הג' קשה מכל המקומות כי בחול כל המוחין אינן אלא בנה"י דישראל סבא ותבונה ואפילו בי"ט הוא בתבונה בחג"ת שלה אך באו"א אינם רק בשבת ובליל פסח כנז' שם במקומו ומשם מובן בפירוש שכל אלו המוחין דפנימיות הם מיש"ס ותבונה עצמם כנזכר במ"א.
העולה מכל זה שהפירוש ראשון הוא אמיתי לכן נרחיב בביאורו היטב על דרך קצרה בע"ה.
הנה אין לך פרצוף מכל הה' פרצופים שבכל ד' עולמות אבי"ע שכל אחד מהם יש לו ג' כלים לכל ספירה וספירה שלו, והם ג' כלים לג' בחינות נר"ן (כי עד הנשמה שהיא מבינה -- שממנה בחינת אותיות -- יש כלים, אך משם ולמעלה שהוא כנגד חיה ויחידה בכל ספירה וספירה אין עוד כלים כי שם הם הטעמים ונקודות ולא אותיות. ונודע כי כל הכלים מהאותיות נעשו). והנה בג' כלים אלו יש בתוכם נר"ן דחיצוניות כנזכר, גם יש בהם בנר"ן בחינות אור פנימי ואור מקיף (בסוד הצלם כנודע), גם יש בהם אורות כפולים שהם צלם דאבא ואמא -- וכל זה נקרא חיצוניות העולמות. וכנגדן יש גם כן שלשה כלים פנימיות דנשמות, ובתוכם נר"ן דפנימיות הנשמות, ויש בהם אור פנימי ומקיף וכפולים (בבחינת צלם דאבא ואמא) על דרך הנ"ל ממש, וכולם פנימיים.
אמנם יש עיון במ"ש בק"ש שכתבנו שהכלי הג' הוא נקרא פנימיות ז"א, וכן שם בענין ק"ש נראה כי העיבור הג' דמוחין הוא נקרא פנימיות. והנה אנחנו פירשנו כי העיבור הב' הוא בחיצוניות זולת הפנימיות?
והענין הוא:
- כי תחלה נכנס העיבור ראשון דקטנות (והם נה"י כלולין בחג"ת), ואח"כ נכנסה היניקה דקטנות, והוא התפשטות נה"י מחג"ת כל אחד לעצמה. ובחינות אלו לא יחסרו ממנו לעולם. אמנם בהיותו בעיבור ראשון אשר נכנסו נה"י דתבונה בחב"ד דז"א -- אז אין בו דעת (כנזכר במ"א כי אין כלי חיצון ליסוד דלתבונה). ואחר כך ביניקה נכנסו חג"ת בחב"ד דז"א וירדו נה"י בחג"ת דז"א אז יש לו ג' מוחין דיניקה, וזהו תמיד בז"א.
- ואחר כך בעת הק"ש בשמע ישראל יש עיבור ב' דקטנות בתבונה, ואז נכנסין מוחין גמורים[1] דקטנות בחב"ד דז"א, ויורדין חג"ת בחג"ת ונה"י בנה"י. ואז נשלם ז"א בחיצונותיו לגמרי -- בג' בחינות דכלים, ובכל מוחין דקטנות עיבור ויניקה ועיבור, ואורות פנימיים ומקיפים דצלם דאבא ואמא.
- ואח"כ עולה בסוד מ"ן במלת "אחד", ואז באים לו פנימיות ז"א -- הן דעיבור ראשון (בחינת ג' כליל בג'), והן בחינת ו' קצוות דיניקה, והן המוחין דו' קצוות דגדלות המפורשים אצלינו בכוונת ק"ש ע"ש.
- אח"כ בברכת אבות ב"אלקינו ואלקי אבותינו" -- אז בא עיבור ג' דגדלות, ונשלמים מוחין דז"א דפנימיות; חב"ד בחב"ד דיליה, וחג"ת בחג"ת דיליה, ונה"י בנה"י דיליה.
והנה כיון שעיקר ק"ש הוא ליניקה דפנימיות -- ע"כ נכלל בו עיבור הג' דמוחין דקטנות ועיבור ראשון דג' כלילין בג' דפנימיות, ולא נזכרו רק היניקה דפנימיות שהוא מוחין של ו"ק הנרמזין במלת "אחד" כנודע, אבל אין ה"נ שג' זמנים[2] הם כנ"ל וכולן נקראו בחינת עיבור ב' דחיצוניות, יען כי הוא הקודם בכוונת ק"ש כנזכר, או נקרא בחינת גדלות עיבור (ראשון) דפנימיות. אבל האמת הוא כי (הוא) ג' זווגים הם בק"ש שהם:
- עיבור שני דחיצוניות והם שמות דאלקים והם מוחין ממש דאלקים דקטנות, והם גדלות דקטנות.
- ויש עיבור ראשון דקטנות דפנימיות.
- ויש יניקה דפנימיות.
ואפשר שעיבור של ג' כליל בג' של חיצוניות ושל פנימיות לעולם לא יחסר מז"א, וע"כ לא יש בשמע רק ב' זווגים: א' עיבור שני דמוחין דחיצוניות, והב' יניקה דמוחין דפנימיות. ובעמידה -- אז נכנסין ג' ראשונות דגדלות דפנימיות, ואח"כ נכנסין אורות המקיפין כנודע בתפלת ר"ה. ואמנם גם המקיפין דחיצוניות שהם בחי' אלהים -- גם הם נכנסין במלת "שמע ישראל" כנזכר במקומו, וע"ש היטב, אלא שמורי זלה"ה לא חש לפרש כל זה, אכן זהו אמיתות הענין בלי שום ספק. כנלע"ד.
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש ב (עריכה)
דרוש ב עריכה
והנה נמצא כי כל ג' בחינות כלים דחיצוניות הם שמות אלקים דניצוצין כנזכר במ"א, אך נר"ן שבהם הם הויות ואורות, אך בהכנס הפנימיות -- אז הכלים הראשונים נעשים כלים, והכלי הפנימי נקרא "נשמות" בערך הכלים דחיצוניות, [הגהה - צמח ר"ל בערך כלים הראשונים] ולא בערך הנר"ן שבתוך החיצוניות. ואז כלים הראשונים הם הקרומים והכלים הפנימים הם מוחין ממש.
והנה ג' בחינות כלים הנזכר אצלינו בכל ספירה וספירה שהם הויות -- כולם הם כלים דפנימיות, ולא חיצוניות. וזכור גם כלל זה מאד.
גם דע כי ג' כלים דחיצוניות הם כנגד בי"ע שבז"א, ולכן כנגדן ג' כלים. ובתוכם נר"ן שהם מלכות ות"ת ובינה שהם בי"ע שהם כנגד רוחניות ג' עולמות בי"ע, וג' כלים של פנימיות הם כנגד אצילות דז"א שגם הוא יש בו ג' בחינות בינה ת"ת ומלכות שבו ובתוכו נר"ן דבחינת האצילות עצמו, והם י' הויות המנוקדות בקמץ ופתח כו' כנזכר בתיקונים. ונמצא כי גם בז"א דאצילות עצמו יש בו בי"ע כנגד בי"ע התחתונים, ויש בו פנימיות בי"ע כנגד בי"ע דאצילות עצמו, עם היות שו' כלים אלו הם אצילות אלא שהם ג' חיצוניות בסוד בי"ע-חיצוניות-דאצילות והג'[3] פנימיות בסוד בי"ע-דפנימיות-דאצילות.
וע"כ תראה מ"ש בשער השמות עיי"ש כי ג' כלים של בריאה גמורה תחתונה ושל יצירה ושל עשיה הם שמות אלקים כולם והוא ע"ד שיש בבי"ע דחיצוניות דז"א דאצילות כנזכר ובתוכן מתלבשין הג' כלים פנימיים דז"א דאצילות של הויות ונעשים נשמה ממש להם כנודע ע"ד מה שהוא פה באצילות עצמו אכן בהיות ג' כלים פנימיים האלו באצילות יש בתוכן נר"ן האמיתיים כנזכר.
גם אל יקשה בעיניך אם תראה לפעמים שיש זווג בחיצוניות אבא ואמא או אריך אנפין וע"י נכנסים מוחין (דפנים) דז"א, כי דע כי כל מה שהוא למעלה כלים חיצוניים כשיורדין למטה ממקומם נעשים שם כלים פנימיים גמורים. וכן להיפך, כשעולין כלים פנימים דלמטה למעלה -- אז נתהווה שם לבחינת הכלים דחיצוניות, כנזכר במ"א ובכמה מקומות דעליית התפלות ועליית שבת.
גם תמצא זה בענין שית סטרין דחיצוניות הבינה ונקרא "גופא דבינה", שבהכנסן בז"א נעשין הם עצמן נשמות ופנימיות לז"א, ולא עוד אלא שחיצוניות נה"י דבינה נעשה פנימיות לחב"ד דז"א. וכן על דרך זה מז"א לנוקבא -- כי חיצוניות כלים דנה"י דז"א הם כלים פנימיות שבחב"ד דנוקבא. והבן זה היטב ויתורצו לך מאמרים רבים וקושיות רבות בענין זה.
וכללות הענין דע כי כל בחינת מצות מעשיות וברכותיהם, כמו ציצית ותפלין ואכילת מצה וסוכה ולולב וכיוצא בזה, כולן הם בחיצוניות העולמות -- אע"פ שיש בהם בחינת מוחין -- הם בחיצוניות. וכל מצוה שהוא בדיבור לבד כמו תפלה -- הכל הוא בפנימיות. וזה תמצא בפירוש ברוך שאמר במקומו ובפירוש כוונת התפלין ובכוונת נט"י.
ונמצא כי ארבע עולמות אבי"ע, וכן בכל ה' פרצופים שבכל עולם מהד', יש בכל א' מהם חיצוניות ופנימיות. וכל המעשה -- הוא וברכותיה -- הכל הוא בחיצוניות אור פנימי כנגד המעשה ואור מקיף כנגד הברכה, כמו ג' סעודות דשבת ואכילת מצה דפסח וקידוש שבת שעל היין וציצית וסוכה ולולב ותפילין. אכן כל דבר התלוי בפה לבדו -- כגון התפלה ועסק התורה -- הכל תלוי בפנימיות. ואמנם הכונה במחשבה הוא הנשמה. בין בחיצוניות -- כמו כוונת עשיית המצות שהוא בחיצוניות, וכן הוא נשמה לפנימית כגון כוונת התפלות כו', כי החיצוניות והפנימית הכל הוא בבחינת הכלים.
וכיוצא בזה בנשמות יש חיצוניות ופנימיות, שהוא נשמת חיצוניות לכלי חיצוניות, ונשמת פנימיות לכלי פנימיות. וכל זה בבחינת אור פנימי. וכנגדן יש בבחינת אור מקיף כנזכר במ"א. וכן כל בחינה שיש בחיצוניות -- שהוא אחור באחור, ואחור בפנים, ופנים בפנים, ופנים באחור, ופנימי ומקיף, ומוחין, וצלם דאבא, וצלם דאמא, וכלים ועצמות, וכיוצא בזה -- בכל הפרטים כולם ישנם בחיצוניות לבדו, וכן בפנימיות לבד. כי החצוניות של כל עולם ועולם הוא בחינת חלק העשיה שיש בכל עולם כנודע, כי כל א' מד' עולמות אבי"ע כלול מכל חלקי אבי"ע. ולא זו לבד אלא אין לך כל ספירה וספירה שאין בה ד' חלקי אבי"ע ובפרטות בחי' חיצוניות הספירה ההיא הוא בחינת עשיה אשר בה:
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש ג (עריכה)
דרוש ג עריכה
ענין פנימיות וחיצוניות.
אפשר כי הג' בחינות כלים ואורות וניצוצין שיש בכל כלי מהם -- הכל נעשים ביחד. כיצד? כי יש למעלה זווג דחיצוניות להוציא חיצוניות עיבור א', וכן יש זווג עליון ממנו בפנימיות להוציא פנימיות דעיבור א'. וכעד"ז ב' בחינות ביניקה, וב' אחרות בעיבור מוחין דגדלות.
האמנם ענין חיצוניות ופנימיות אפשר שיש ב' פירושים.
- א' הוא שנאמר כי נודע שיש מוחין בעיבור ויניקה וגדלות. ואמנם נדבר בעיבור ראשון, כי אז מהכלים נעשה ג' חללי דגלגלתא עצמן שהם עצמות הראש, ומהניצוצות נעשה קרומין הנקרא אלהים דקטנות. והבן זה מאד. ומהאורות נעשו המוחין עצמן שבתוך הקרומות והם בשר זך מאד. ואלו הן הויות ממש ולא אלהים. והנה מוחין אלו מתלבשין תוך נה"י דחיצוניות אמא ובתוכם מתלבש הנפש דבחי' אור ממש של י"ס דכלים ראשונים דחיצוניות שלו. ואח"כ ביניקה נגדלים כל ג' בחינות שהם עצמות של ג' חללי גלגלתא עצמה שהם הכלים. וגם נגדלים הקרומים שהם אלהים דיניקה [הגהה - צמח ר"ל חוץ מאותן דעיבור]. וגם נגדלים המוחין עצמן שהם מבשר הזך שהם הויות ואורות[4] . ושם בתוכם מתלבשים נה"י אמצעית דאמא ובתוכם מתלבש הרוח בבחינת אור גמור אל י' ספירות כלים אמצעיים של ז"א.
והנה עד עתה בחינת הנפש והרוח הם בחינת ז"א עצמו, אמנם בעיבור ג' דגדלות אז נגדלים ג"כ כל הג' בחינות עצמן שהם העצם בג'[5] חללי דגולגלתא שהם הכלים, וגם נגדלים הקרומות דבחינת אלקים, וגם נגדלים המוחין עצמן של בשר זך שהם הויות מהאורות, והם מתלבשים תוך נה"י פנימיות דאמא ובתוכם מתלבש נשמת ז"א של אור נשמה[6] אל י"ס כלים פנימיים דז"א. ויען כי הנשמה היא אמא ע"כ אלו המוחין דגדלות הנקרא נשמה הם נמשכים מאורות או"א עצמן הנקראים נשמה אבל בנפש ורוח הן דז"א עצמו.
ונמצא כי ג' בחינות דהויות המוחין עצמן של בשר זך דעיבור ויניקה ומוחין אשר בתוכם מתלבשין אורות דנר"ן דז"א -- אלו ג' בחינות המוחין הם פנימיות דז"א שהם הויות, אך שאר ב' בחינות -- שהם גולגלתא וקרומות -- הם אלהים חיצוניות. או אפשר כי ג' בחינות אלו הכלים דז"א הם חיצוניותו וג' מיני לבושי נה"י דאמא הם פנימית דז"א, כי נעשה גוף דז"א ממש אלא שהוא פנימיות ובתוך אלו הפנימיות יש נר"ן. ועיין במ"א שכתבנו איך התבונה כל אחוריים הם אלקים מחצי ולמטה המתלבש בז"א, וא"כ אפשר כי אלהים עצמן דקרומות דז"א הם נה"י דאמא.
ענין פנימיות וחיצניות נתבאר במ"א כי כל בחינה מהם כוללת או"פ ואו"מ מלבד הכלים. ובמקומות אחרים עיין היטב ותראה איך הז' הויות מנוקדות בסגול ושבא וחולם כו' שהם נר"ן של ז"ת דז"א כנזכר שם, והנה גם הם בז"ת דיצירה, תוך הכלים שלהם, ז' שמות דמ"ב דאנא בכח, וממשיכין אותו עד ז"ת דעשיה להאיר להם שיוכלו לעלות למעלה ממקומם בתוספת קבלת שבת של בחינת חיצוניות העולמות. והלואי שהחיצוניות עליון יאיר להפנימי תחתון, ומכ"ש שנאמר שיהיו שוין, ומכ"ש ק"ו בן בנו של ק"ו אם נאמר שהפנימיות עליון יאיר לחיצוניות תחתון א"כ בהכרח הוא כי כל אלו הויות בסגו"ל ושב"א כו' הם גם כן נר"ן בחיצוניות העולמות בלי ספק.
גם נתבאר שם כי נכנסין בז"א ג' פרקין תתאין דל' דצלם דמוחין שהם בחינת המקיפים. נמצא כי בחי' חיצוניות העולמות דכל אבי"ע יש בהם עיבור יניקה ומוחין ומקיפים דצלם וכלים ונשמות דנר"ן דהויות סגו"ל שבא חולם וקמץ כו' ט' הויות הנודעות. וכן על דרך זה הוא בפנימיות העולמות. נמצא כל הדרושים שיש בחיצוניות ישנם גם כן שוה בשוה בפנימיות, וגם בחי' אחור ופנים, ובחי' אלהים והוי"ה -- הכל הם בין בחיצוניות בין בפנימיות בכל הדברים כולם. ואין הפרש רק זה לבדו כדי להבין היכן אנו מדברים, אם בפנימיות אם בחיצוניות, והוא שכל בחינת מעשה הוא בחיצוניות וכל בחינת דבור ותפלה הוא בפנימיות. ואין הפרש אחר עוד ולכן אל תטריח עצמך יותר כלל.
ודע כי אע"פ שתראה כתוב בספרינו בחי' חיצוניות ופנימיות -- אל תטעה בהם, כי לפעמים רובן של מקומות אינם מדברים רק בחיצוניות לבד או בפנימיות לבד כי הכל שוה כנ"ל אלא שלפעמים קורא פנימיות אל כלי ג' הפנימי מכולם ולפעמים קורא פנימיות זה אל נר"ן שבתוך הכלים שהם בחינת אור פנימי כנודע. אמנם כל זה החיצוניות ופנימיות מדבר בחיצוניות העולמות בלבד או בפנימיות בלבד. זולת המקומות שנתבאר בפירוש חיצוניות העולמות ופנימיות נשמות העולמות. וזכור כלל זה.
והנה תבין מכמה דרושים כי חיצוניות העליון גדול מאד מפנימיות התחתון, וכשעולה התחתון בעליון הנה הפנימיות של התחתון נעשה חיצוניות אל חיצון העליון, וחצוניות העליון נשאר בחינת פנימי אל החיצוניות (שהוא בחינת "פנימי התחתון"), וא"כ זה הדרוש נוכל לבאר.
דע כי עליות העולמות בתפלת החול ובשבת מתערבין חיצוניות עם הפנימיות על דרך הנ"ל ונעשה הכל חיבור א'. אך אין נראה כך בשאר מקומות בספרינו כמו בקבלת שבת ובתפלת ר"ה וכיוצא אלא שכל חיצוניות בפני עצמן והפנימיות בפני עצמן.
גם אמר במ"א כי כל בחינת המעשה הם לתיקון החיצוניות והפנימיות הכל במקומן עצמם, אך הדבור הוא להעלותן מעולם אל עולם, וחיצוניות עליון יחזיר פנימיות אל פנימיות תחתון שעולה להלבישו בסוד חיצוניות אליו.
וכל זה בסוד התפלה בחול. אמנם בקבלת שבת אע"פ שאמרו כי אינו רק בחיצוניות העולמות בלבד הנה במ"א כתוב בהיפך כי הוא כולל בב' הבחינות של פנימיות וחיצוניות על דרך עליית העולמות בתפלת החול כנ"ל, אלא שבתפלת שבת הוא יותר עליון להמשיך אור בעולמות עצמן. עיין לקמן פי' הדברים אלו היטב כי הם צריכין עיון מה ענין קדושה יתירה בתפלת שבת. ואפשר לתרץ בהיפך הנ"ל -- כי אמת הוא שהוא כדרך תפלת החול אמנם כיון שכל התיקון אינו רק אל החיצוניות שיחזור פנימיות, אך הפנימיות לא הרויח להיות פנימיות אחר גדול ממנו אלא שחזר להיות חיצוניות אל הפנימיות אחר גדול ממנו -- עם היות שהיה לו מעלה יותר מבראשונה -- עם כל זה לא הרויח פנימיות גם כן כמו החיצוניות שחזר להיות פנימיות ממש וע"כ כל התיקון יכונה לחיצוניות בלבד ולא לפנימיות.
ויש תירוץ אחר כפי הנראה ממ"א, והוא: כי כל זה לא קאי רק למלכות לבדה, כי היא הנקרא "שדה תפוחין" וע"ש בהיותו בסוד קבלת שבת[7] שהוא בשדה אז היא מקבלת מוחין ממש מנה"י דז"א בבחינת חיצוניות, ואח"כ בעמידה דויכולו אז המלכות מקבלת מוחין מנה"י דז"א דבחי' פנימיות.
ואפשר שיובן כי סדר עליות התפלות בחול הוא כי פנימיות המלכות עלתה תחלה והלבישה לחיצוניות נה"י דז"א -- כי כן הוא הסדר בחול, אבל בקבלת שבת עולה החיצוניות דמלכות ומלביש לחיצוניות נה"י דז"א, ובעמידה דויכולו פנימיות המלכות הלבישה אל הפנימיות עצמו נה"י דז"א ונעשה נה"י דז"א מוחין אליה. ונמצא אם כן כי חיצונותיה קבלה מוחין מחיצוניות נה"י דז"א ומלבישם. ועל דרך זה יש ריוח יתירה. כי תחלה היו התכללות העולמות פנימיות תחתון בחיצוניות עליון, ועתה בשבת נכללו שוה בשוה, חיצוניות תחתון לחיצוניות עליון, ופנימיות תחתון לפנימיות עליון.
וזהו פירוש מ"ש לעיל שצ"ע מה ענין קדושה יתירה שנעשית בליל שבת ממה שהיה בקבלת שבת. והענין כשקבלה מוחין הפנימים נה"י דז"א והפנים[8] של הפנימיות הנ"ל אז עומדת עם יעקב פנים בפנים בנה"י דפנימיות דז"א ומזדווג בליל שבת דוגמת תפלת שחרית דחול כנודע.
וצ"ע גדול כי במ"א כתב היפך מכל הנ"ל, שאומר שכל עליית התפלה אפילו בשבתות אין עלייה, והתכללותם רק בפנימית העולמות ולא בחיצונית, עד ימות המשיח דוקא. ואפשר כי הנה כל סוד תפלת החול אינו רק עליית הפנימיות התחתון להלביש החיצוניות העליון, אך החיצוניות נשאר לעולם במקומו ממש, אלא שבתחלה היה יונק מן העצמות ע"י אמצעית שהוא הפנימי הראשון ועתה כל החיצוניות הראשון חזר להיות פנימיות ויונק מן העצמות ע"י עצמו, ואמנם אינו עולה כלל למעלה ממקומו. וכן בקבלת שבת אין עלייה רק אל הפנימיות לבד אך החיצוניות כולה נשאר במקומו ואינו מרויח בחי' עלייה כלל רק שמלביש את העצמות (כנזכר במ"א כי הכלים לבדם הם העולין אך העצמות נשאר במקומו).
ובזה תבין שאין הספק כנ"ל, כי אמת הוא שכל הריוח בקבלת שבת הוא אל חיצונית העולמות והוא הנזכר שם שהוא בדרך תפלת חול כי אז אנו מתקנים את החיצוניות ומסירין את הקליפות מעליו בסוד "יפנה ויטול ידיו" כיוצא ודוגמתו הוא רחיצת פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת, ואח"כ ע"י קרבנות מתקנים חיצוניות עצמן לשיוכלו לקבל אור העצמות שלא ע"י האמצעי אלא הוא עצמו יהיה פנימיות. וכן הענין דוגמתו קבלת שבת ע"י המזמורים. ולעולם כל הריוח הוא לחיצוניות שיתוקן ויזדכך ויהיה פנימי ויקבל הוא עצמו אור העצמות. אמנם הריוח דתפלת ערבית דשבת ממש הוא ריוח יתירה כנזכר שם. והענין כי תחלה בקבלת שבת מקבל החיצוניות אור העצמות ההוא לבדו שבמקומם בחול אלא שאינו ע"י אמצעי אמנם בליל שבת יורד אור גדול מעולמות עליונים אל תחתונים ומתגדל אור העצמות מאד יותר מבראשונה.
אבל עדיין צ"ע כי בבוקר בשבת שעולין יותר העולמות עד דיקנא דא"א כנודע ואז בהכרח כי גם החיצוניות העולמות יעלו ממקומם וע"ש. וגם במעלת אדם הראשון קודם שחטא איך היו העולמות כי כן הוא עתה בשבת כנזכר במקומו ע"ש:
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש ד (עריכה)
דרוש ד עריכה
ונחזור לענין הג' כלים הנ"ל.
תחלה הוא הגוף, והם הכלים ממשים, והם ג' בחינות, בשר גידין ועצמות, והם ג' כלים. והחצון שבהם הוא הבשר, והוא בחינת נה"י לבד, ובתוכם נעלמים חג"ת. וזה ענין "תלת כלילן בתלת" (ונקרא עיבור). וזה לפי שכל הו"ק נקרא בחינת ו' ואינה נפרדת. אך ג' ראשונות חב"ד, שהם אותיות י"ה ואינם מכלל אות ו' -- אינם מוכרחים להיות שם. והטעם -- שלא באו למטה כדי שיסתלקו בעת החורבן והגלות[9]. אך עכ"ז רושם שלהם שם בחג"ת שבתוך נה"י, וזה הרושם נקרא "מוחין דעיבור".
ואח"כ בלידה ויניקה מתפשטין ויוצאין וניכרין גם החג"ת למעלה מן הנה"י ונעשה ו' שלימה בלי ראש, והרושם של ג' ראשונות עדיין הם נעלמים תוך חג"ת, וזה הרושם נקרא "מוחין דיניקה". ואלו המוחין דעיבור ויניקה הם שמות אלקים כולם.
ואמנם אלו המוחין שהם רושם ג' ראשונות אינם ממש תוך חג"ת -- דא"כ כבר הם מחוברים יחד, אמנם באים מלובשים תוך נה"י אמא. ובעיבור הם תוך חיצונית הכלי החיצון דנה"י דאמא, ודיניקה תוך אמצעית נה"י דאמא. ונמצא אותו המלבוש דנה"י אמא הוא המפסיק בין רושם ג' ראשונות דז"א אל חג"ת דז"א, ועי"ז אינם מחוברים לגמרי, ויכולין להתפרד ולהסתלק למעלה או לירד למטה כמ"ש בע"ה.
אח"כ בגדלות -- אז באין ג' ראשונות דז"א; והם בחינת הויות, לא בחינת אלקים. וגם אלו מתלבשים תוך הכלים הפנימים בנה"י אמא, וגם זה כדי שיסתלקו כשירצו. ונמצא כי הו"ק לעולם אינם מתלבשים אלו באלו, כי כולם בחינה אחת באות ו', וזה גדול כחבירו ואין לזה יתרון על זה. אך הג' ראשונות -- שהם אותיות אחרות, י"ה -- מעולות מהו' קצוות. ואינם מתלבשים כולם, רק הז' תחתונות הם מתלבשים תוך הו' קצוות וג' ראשונות שלהם הם מגולים למעלה על הו' קצוות. כי כבר ידעת כי כל אחד מהג' ראשונות כלולה מי' בפ"ע ואות בפ"ע, והג' ראשונות שבכל אחד מג' ראשונות נשארין מגולים והז' תחתונות שבכל אחד היא המתלבשת תוך הו"ק. והרי עתה הז"א גדול ונשלם בכל י' ספירות ובהוי"ה גמורה, כוללת כל הפרצוף שלו הנחלק לה' בחינות שהם כתר חכמה בינה ו' קצוות ומלכות.
ונמצא כי הם כמה בחינות. והם בעיבור הם ו' קצוות מלובשים תלת בתלת, ותוכה חיצוניות החיצון דנה"י אמא ובתוכם מוחין דעיבור.
ואח"כ ביניקה נתפשטו ו' קצוות ובתוכן חיצוניות אמצעי דנה"י אמא ובתוכם מוחין דיניקה. האמנם חיצוניות החיצון דנה"י אמא עם המוחין דעיבור יורדין למטה בסדר המדרגות מעט מעט עד שיורדין בבריאה.
ואח"כ בגדלות הוא על דרך זה: כי מוחין דיניקה עם חיצוניותיו אמצעית נה"י דאמא יורדין בסדרי המדרגות עד למטה בבריאה והמוחין דגדלות עם פנימיות דנה"י אמא נכנסים תוך ז"א ואלו לבד הם הויות.
ודע כי אינם נכנסין ביחד; כי תחלה נכנסין הו' קצוות של י' ספירות דגדלות ואח"כ הג' ראשונות שלהם. ועל דרך זה הוא ירידת מוחין דאלקים ביניקה כי כפי שיעור הנכנסים כך שיעור היוצאין והיורדין למטה. והבן זה.
ועד"ז יש גוף ב' יותר דק וזך והוא סוד הנקרא באדם "חלוקא דרבנן" שהוא לבוש וגוף של העצמות שהם האורות, וגם כן יש בו ג' בחינות עד"ז ממש והם עיבור ויניקה ומוחין. וגוף זה הוא זך מאד והוא קרוב אל מדרגת הנפש, וזה נעשה ע"י המצות, ובתוך זה הגוף מתלבשים נר"ן שהם האורות; נפש בעיבור, רוח ביניקה, נשמה בגדלות.
נלע"ד, כי הפנימית שהוא[10] זה הגוף הב' כולו הויות ג"כ, אלא שהויות גדלות החיצוניות הם בסוד רבוע ואחוריים, והויות הפנימיות הם היושר בלי רבוע. גם אפשר, שאלו בניקוד ואלו בלא ניקוד, וצ"ע. והראשון נאות, כי הפרש של הניקוד הוא בחב"ד וו"ק, כי מלכות בלי נקוד כנזכר במ"א. אך היושר והרבוע הוא בפנימית וחיצונית כנזכר בסדר מדרגות השמות.
והנה אלו הב' גופים, הם הראשון נקרא "חיצוניות הספירות", כי ממנו נשמות המלאכים. השני הוא שממנו נשמות הצדיקים, ונקרא "פנימית הספירות".
אמנם נסתפקתי אימתי נכנסין, וכפי הנ"ל בענין ב' ימים דר"ה, נראה כי אחר גמר כל החיצונית נעשה הפנימיות, ואפשר כי נעשה יום א' ויום ב' ביחד. וצ"ע.
וענין היות הנפש מצד הבינה, כי שם האותיות וגם שם הוא ב"ן (כי ס"ג נעשה ב"ן כנודע) ובינה אין בה נקודות, לכן כל החיצוניות הוא בלי נקודה, כי מבינה נמשכו. אך הפנימיות הנמשך משם מ"ה שהוא מחכמה, לכן הוא אותות הויות בנקודות, ובזה נתיישב הצ"ע דלעיל.
והנה נראה כי החיצוניות שם ב"ן והפנימיות שם מ"ה. וכבר ידעת כי בערך אחד החיצוניות גדול מהפנימיות, לכן שם ב"ן לעתיד יהיה גדול משם מ"ה, נמצא כי כללות כל החיצוניות שהוא ב"ן נקרא נפש, עם שיש לו גם כן כל פרטי נר"ן. וכל הפנימיות נקרא שם מ"ה, עם שיש לו גם כן כל הפרטים.
נמצא כי יש אחוריים וכלים ועצמות דב"ן, וכלים ועצמות דפנימית דמ"ה. ולהיות כי הוא רוח, וכולם הויות מנקודות כנ"ל, לכן אמרו בתקונים אותיות - נפש (כי הוא שם ב"ן), ונקודות - רוח (שהוא שם מ"ה).
גם דע, כי החיצוניות נקרא אחור באחור, ולהיות כולו שם ב"ן שהיא נקבה, לכן מדובקים אז יחד זו"ן אחור באחור.
ונמצא כי הב' פרושים הם אמת; כי הם אחור באחור דבוקים יחד, וגם החיצוניות נקרא אחור באחור, זה גורם לזה, שלהיות חיצוניות ודין גורם להיותם אחור באחור דבוקים שלא יתאחזו בהם הקליפות כנודע. וכשנכנסו בהם כלי פנימיות דמ"ה אז חוזרים פב"פ. ונמצא שלפעמים בהיות שאין להם רק אחוריים לבד שהוא החיצוניות יש זווג אחור באחור.
וא"ת איך אפשר, הלא הם דבוקים אחור באחור מפחד הקליפות? אך הענין הוא, כי אז עולין עד אבא ואמא ומלבישין אותן ונעשים להם אבא ואמא בבחינת פנימית שלהם ואז נשלמים וחוזרים פב"פ ומזדווגים, אך בערך שאין הפנימיות שלהם, נקראים "זווג אחור באחור", והבן זה מאד :
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש ה (עריכה)
דרוש ה עריכה
ודע כי כל הפרצופים והספירות כולם -- כל אחד יש להם ב' גופים כנ"ל, שהם פנימיות וחיצוניות, אך לפעמים העליון שבכולם החיצוניות בו נעשה פנימיות לתחתון ממנו אשר עלה למעלה ומלבישו. ואז אי אפשר לו להיות פנימיות לבד, וגם הוא עולה למעלה ממקומו ומלביש לעליון שעליו - החיצוניות שלו, ואז החיצוניות עליון נעשה פנימיות בו, ומפנימיות שלו נעשה חיצוניות, כי בערך היות עתה במקום גבוה הפנימיות נראה כעין חיצוניות. ונמצא כי בהתחיל התחתון שבכל פרצופים לעלות מוכרח שכולם אשר עליו ישתנו ממדרגתן. ולפעמים התחתון עולה ג"כ ב' בחינות, כי לוקח גם פנימיות של העליון ואז הוא ממש כמוהו שלוקח חיצונותו ופנימיות והתחתון שתחתיו עולה ולוקח מקומו וחיצוניותו ופנימיותו, וכן עד"ז כל המדרגות. ועד"ז עולין מדרגות אחר מדרגות עד שנמצא שאפשר שעולם עשייה תעלה עד מקום מלכות דאצילות ושם תקח עולם עשייה חיצוניות ופנימיות המלכות דאצילות. והמלכות דאצילות תקח חיצונית ופנימיות דחכמה דאצילות. והמשכיל יבין ויקיש מלתא למלתא.
ולפעמים עולה העצמות ונשארים הכלים, וזהו בעת הפגם. ואז הוא ירידה לכל פרצופים. נמצא כי חיצוניות ופנימיות עצמות הכתר יהיה עתה חיצוניות ופנימיות עצמות הז"א. אך בשבת הוא להיפך בתוספת קדושה -- כי העצמות נשארין למטה והכלים עולין למעלה ע"ד הנ"ל. והבן זה היטב.
נמצא כי כשעולה ז"א בבינה -- כפי סדר לקיחתו בה כך היא לוקחת ממה שלמעלה ממנה, כי כשלקח הוא חיצוניות שלה, אז היא אינה יכולה לעמוד בלי חיצוניות, ואז פנימיות של נה"י שלה נעשים חיצוניות חג"ת, וחיצוניות חג"ת שלה נעשה פנימיות לנה"י. וכעד"ז עד שנמצא שחיצוניותיו של נה"י דא"א נעשה פנימית חב"ד לז"א:
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש ו (עריכה)
דרוש ו עריכה
והנה בעת צאת המלכים
- יצאו הג' ראשונות (שהם אריך אנפין ואבא ואמא) שלימים בי' ספירות, אך היה מבחינת שם ב"ן לבד (שהוא בחינת נפש, עם הג' כלים שלו לכל אחד). אך לא היו מתוקנים בבחינת פרצוף כיון שלא בא עדיין שם מ"ה שהוא הרוח.
- והז"א יצא בבחינת ו"ק לבד דב"ן, עצמות וכלים, בלי תיקון פרצוף.
- והנוקבא יצאה בחינת ספירה אחת לבד; עצמות וכלים משם ב"ן.
ובעת התיקון
- עתיק ואריך אנפין ואבא ואמא נתוסף בהם שם מ"ה -- עצמות וכלים (ועי"כ נתוסף תיקון בשם ב"ן שלהם שנעשה פרצוף)
- וז"א נתוסף בו בשם ב"ן ג' ראשונות - עצמות וכלים, ומשם מ"ה כל הי' ספירות - עצמות וכלים.
- ונוקבא נתוסף בה ט' ספירות משם ב"ן - עצמות וכלים, ומשם מ"ה - י' ספירות - עצמות וכלים.
ובזה תבין איך בכל פרצוף מה' פרצופים יש בחינת מ"ה וב"ן, בין בזכרים בין בנקבות, והם בחינת נפש ורוח של אותו פרצוף.
גם נמצא כי בעת הפגם
- מסתלקין מז"א ג' ראשונות דב"ן הנקרא "גדלות", וגם כל הי' ספירות דמ"ה שלו,
- ומנוקבא מסתלקין ט' ראשונות דב"ן, וי' ספירות דמ"ה.
ונמצא הוא הגוף של הנפש.
ואחר שהשלים הגוף והנפש דב"ן -- אח"כ חוזר לקנות גוף ב' שיש אל הרוח משם מ"ה עם הרוח שלו, והם סוד אותיות ונקודות. ונמצא כי האותיות הם גוף והם נפש. ובזה לא יחלקו מאמרי הזוהר ותיקונים דאותיות והנקודות הם גוף ורוח, והאותיות הם באים מבינה, והנקודות מחכמה.
אח"כ נעשה גוף ג' אל הנשמה שהם טעמים. ואפשר לומר כי הטעמים אחר שהם למעלה מאד אינם צריכין גוף להם.
נמצא שבכל פרצוף יש חצוניות - והוא כלי הנפש עם הנפש, ופנימיות - והוא כלי הרוח עם הרוח.
ובזה אפשר להבין כי הג' כלים שבכל ספירה הם כנגד ג' גופים של נפש רוח נשמה, אך ממקומות אחרים נראה כי כל ג' כלים הם בחיצוניות וכנגדן בפנימיות, ועיין שם. ואפשר שיש כנזכר בתקונים שהם י' ספירות דאחוריים, וי' ספירות פנים. וי' ספירות לפני ולפנים. ונמצא כי הם ג' גופים, כל אחד כלול מג' כלים דמ"ה וב"ן, והם ג' כלים כנגד נר"ן.
והנה שם ב"ן כללות כל י' ספירות דנפש וגופות, ושם מ"ה כללות כל י' ספירות דרוח וגופות. והנה י' ספירות דרוח הם מ"ש בהקדמה שנית בתיקונים שהוא שם מ"ה מלגאו והוא הכולל ויש בו י' אותיות י' הויות בט' נקודות הנז' בתקונים בתקון ע' שהם מתחלקין לנר"ן והכל בחינת רוח. וכנגדו ס"ג - הנשמה, וע"ב - נשמה לנשמה. וזהו סוד דעת ות"ת מלבר ומלגאו, יעקב ומשה, זה מחיצונית וזה מפנימיות.
ודע כי הגוף החיצון דז"א נקרא ת"ת, "כלול משית סטרין", ויעקב. והגוף הפנימי של ז"א נקרא דעת - ת"ת מלגאו, "דאתי בשית סטרין", והוא סוד משה וישראל. ולכן אין הדעת בכלל י' ספירות כי הוא הת"ת אלא שהוא הפנימיות. ושמור כלל זה בידך היטב.
וכנסת ישראל הוא גוף הפנימי, ומלכות גוף חיצון. וזווג ב' הגופות[11] הפנימית נקרא נשיקין רוחא ברוחא והבן זה, וכן הוא באבא ואמא בזווג הפנימיות נקרא נשיקין, והפנימי דאבא נקרא מזלא שם ע"ב, והפנימי דז"א הוא שם מ"ה שקיא דאילנא, ובערך החיצון יקרא הפנימי נשיקין רוחא ברוחא, כי שם מ"ה הוא רוח כנ"ל.
והנה כבר ידעת כי גופא דמ"ה פנימי וגופא דב"ן חצון. וכן על דרך זה באורות; כי אורות דמ"ה פנימיות ואורות דב"ן מקיפים. נמצא כי נר"ן פנימיות דמ"ה הם אורות לג' כלים הפנימיות, והמקיפים הם אורות לג' כלים חצוניות משם ב"ן. והנה ידעת ענין ג' כלים וענין האורות ממ"ה ומב"ן. והנה זו"ן כל אחד מי' ספירות גמורות, וכשננסרים נכנס בהם גוף הפנימי דשם מ"ה וחוזרים פב"פ. ונמצא כי ב' בחינות לבד שהם מ"ה וב"ן הם מוחין. והבן זה מאד. והנה העיבור והיניקה ומוחין שנעשה אחר הנסירה בחזרת פנים בפנים בברכת אבות בברכת מגן אברהם הוא החסד שם מ"ה שנכנס עתה לז"א. והבן זה. כי הם מוחין חדשים דבחינת פנים בפנים.
אך ממ"א נראה כי חצוניות יש בה אורות פנימיים ומקיפים, וכן הפנימיות או"פ ואור מקיף, ושם מ"ה הוא החסדים, וזהו סוד "אתי חסד ופריש לון גדפין". והנה נודע כי שם ב"ן הוא הגבורה ואחוריים. ובזה תבין כי החצוניות הנחלק לג' כלים הוא עיקר הנקרא גוף ובכל בחינה מהם יש מוחין כנ"ל והם מלובשין תוך ג' בחינות נה"י דאמא של חצוניות שלה ג"כ דהיינו בתבונה. וכן על דרך זה ג' בחינות לפנימיות. והמוחין שלהם נכנסים אח"כ מלובשים תוך ג' בחינות דפנימיות נה"י דאמא ג"כ ג' בחינות פנימיות הם תוך ג' בחינות החיצוניות. והחצוניות נקרא 'גוף' והפנימיות נקרא 'קול'. וכבר ידעת כי המלכים נבראו מקולות היוצאין מפה ז"א והם מזווג נשיקין רוחא ברוחא שהוא פנימיות ז"א הנקרא קולות. ופנימיות נוקבא הוא הנקרא "דברו". והבן זה. וכשאין בה רק חצוניות שהיא עומדת אחור באחור נקרא "יונת אלם". והנה ידעת מהיכן קול ודבור לאדם שהוא הגוף הפנימי שבו מתלבש נר"ן. ובמות האדם מסתלק הגוף הפנימי עם נר"ן ונשאר גוף החיצון אלם.
ודע כי בעליית ז"א בסוד מ"ן -- עולים פנימיותו עם המוחין של החצוניות, כי כל זה הוא תוספת. והסבה כי צריך לבחינת מ"ן שיעלו ג"כ ג' ראשונות ממש ולא ו' קצוות כמ"ש במ"א. וג"כ ג' ראשונות של החצוניות נקרא מוחין והכל עולה בסוד מ"ן -- ג' ראשונות דחצוניות וכל הפנימיות. וכשחוזר לירד נכנסים תחלה הג' ראשונות דחיצוניות מלובשים בבחינת פנימיות דחיצוניות נה"י דאמא, ואח"כ יורד כל ג' בחינות פנימיות דז"א מלובשים תוך הג' בחינות פנימית נה"י דאמא.
ודע כי כשאנו אומרים שעלה ז"א בחיצוניות נה"י דאמא -- אינו בפעם אחד, רק תחלה בסוד עיבור בבחינת חיצוניות, ואח"כ ביניקה בבחינת אמצעיות, ואח"כ בגדלות בבחינת פנימיות. ונמצא כי ג' בחינות פנימיות ג' ראשונות דז"א הלבישו ג' בחינות דחיצוניות לג' תחתונות דנה"י דאמא, ואח"כ חזר לעלות ומלביש ג' בחינות פנימיות ג' ראשונות דז"א לג' בחינות פנימיות נה"י דאמא ע"י ג' בחינות עיבור יניקה ומוחין. והג' בחינות חיצוניות נה"י דאמא ירדו להיותן מתלבשים לג' בחינות חיצוניות דג' אמצעיות דז"א. וכעד"ז בכל עלייה. נמצא כי אין עלייה דג' ראשונות דז"א בג' תחתונות דאמא נעשה בפעם אחד כי צריך עיבור יניקה ומוחין לחיצוניות ועיבור יניקה ומוחין לפנימיות. וכן בכל עליות שיש בכל הפרצופים הם על דרך זה. ומעתה אל תתמה אם נתקנו התפלות באורך גדול כי כמה בחינות צריך עד שיעלו ג' ראשונות בג' אחרונות של העליון ממנו. וכן בכל בחינה.
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש ז (עריכה)
דרוש ז עריכה
דרושי פרטי עולמות כולם ונקראים שער חיצוניות ופנימיות בתראה
ענין אחור באחור ופנים בפנים הוא זה.
דע כי תחלה בעיבור לא היה ז"א רק בחינת נפש לבד שבו, והוא המלכות שבו וששה קצוותיו. וכשנולד בא לו הרוח, ונשלם לו' קצוות בימי היניקה. ואמנם הנוקבא קודם זמן העיבור לא היה בה רק נקודת נפש שבנפש, מלכות שבמלכות שבה, ושיעורה עטרה שביסוד ז"א שהוא מנפש שבו. ואח"כ בעיבור נתוסף בה ו' קצוות הנפש ונקרא "רוח שבנפש", ואז גדלה כמדת היסוד עצמו דז"א שהוא רוח שבו, אך אינן ו' קצוות שלמים כמוהו. אח"כ ביניקה גדלה היא הנשמה שבנפש וניכר ג' כלים שבה -- שהם כלי נפש כלי רוח כלי נשמה -- כנודע שאין עוד כלים רק ג' כלים אלו, אך הם בחי' נפש בלבד באופן שנשלם בה בחינת י' מלכיות שבה הנקרא "נפש גמורה" וכולם אינם רק מדה אחת כמדת ת"ת דז"א. ואז היה הז"א ו' קצוות גמורים והיא קצה א' גמורה.
אח"כ גדל ז"א י' ספירות גמורים ובא לו נשמה. ואז היא נגדלת בבחינת רוח בפעם א', כי אותו המדה של י' מלכיות הנ"ל נעשו י' ספירות (כנודע מא"ב דאטב"ח). והרי עתה הם אחור באחור אך עדיין אין בה רק נפש ורוח, כי הרי היא עדיין מן החזה ולמטה ששם הוא בחינת הרוח. כי עד החזה עומדת היסוד דבינה הנקרא נשמה כנודע. גם כי הרי אינה לוקחת מהבינה עצמה אלא מן הז"א עצמו הנקרא רוח וגם שהיא למטה מהחזה כנ"ל שאין שם בז"א עצמו רק רוח, ולכן לא הגיע אליה רק רוח שלה, כי הנשמה שלה ניתנה למלכות של ז"א (צד הב"ן שבו) עצמו כנ"ל.
ואח"כ יצאו המוחין וניתנו אליה עצמה ואז נגדלה היא כל האחור כי כבר יש בה נשמה כמוהו. ודע והבן מאד כי אז כל בחינת מלכות דז"א עצמו שהוא ב"ן שלו כנזכר במ"א הוא דוגמת בינה עליונה והיא דוגמת תבונה. וכל אחוריים שלו ננסרין וניתנין אליה ועי"ז נשלמה; כי היא דוגמת התבונה הנעשית פרצוף גמור בהתחברה עם הבינה.
והנה הכלים הם ננסרין ונדבקין בה כיון שהנשמה נכנסת בה שהיא נשמת הכלים הננסרים שהוא ב"ן דז"א אורות וכלים והבן זה מאד. והנה עד עתה יש בז"א ובנוקבא מוחין דנשמה ואז נקרא כבר "גדול" (כי בעוד שיש בו רוח נקרא "זעיר", ובלוקחו נשמה שבו נקרא גדול שהוא בן י"ג שנים ולמעלה), אך עדיין אינו אדם ראוי לחופה עד י"ח שנה, ואז נכנסת בו נשמה לנשמה שהם מוחין דאבא, כי אין זווג ראוי להוליד אלא מן המוח שהוא חכמה הנקרא חיה כנ"ל.
ודע כי בהיותן אחור באחור נזדווגו ועלו למעלה בחיק אבא ואמא וחזרו שם פנים בפנים ואז נתן בה רוחא דשביק בה בביאה קדמאה והוא בחינת טפת זווג גמור בחסדים של נר"ן מב"ן ומ"ה וס"ג -- ע"ב ע"ב ע"ב -- הרי גימטריא גבורה. כי כל א' מאלו אינם ע"ב ממש כנודע אלא בהתחברם -- ס"ג עם י' אותיות, ומ"ה וכ"ו, ורבוע הוי"ה דב"ן שהוא ע"ב דב"ן. וכשנכנסים המוחין דחיה שהוא בינה דאבא שהוא ראוים להוליד יכולין אפי' בהזדווגם למטה במקומם לחזור פנים בפנים כנודע ואז נותן בה בזווג גמור טפת חסדים דע"ב דיודי"ן שהוא ע"ב אמיתי, כי היא לקחה כבר הגבורות דע"ב ע"י ז"א ואמא פנים בפנים אך לא בזווג גמור. אך עתה נותן לה בזווג גמור החסדים דע"ב ואלו הן נשמה אמיתית וזה נקרא זווג גמור. אך רי"ו אב"א נקרא זווג שאינו גמור, כי אינה רק לעשותה כלי.
ונמצא כי אותו הרי"ו הוא אותו רוחא דשדי בגווה שהם החסדים זכרים מבחינת נר"ן, אך טפת החיה אינה נשארת בה -- כי הוא כח זכר גמור, לכן הרי"ו הוא בנימין - בן ימין, כח זכר. ונקרא בן אוני - כח נוקבא, כי היא מן הנשמה בינה נקבה.
אח"כ חוזר לקחת נר"ן וחיה יותר עליונים מאבא ואמא עלאין עצמן ולא מישראל סבא ותבונה. וצריכין לחזור אל קטנות וגדלות ב' יותר עליונים, והבן זה. ואחר כך לוקח מאריך עצמו, ואז נשלם לו בחינת יחידה. והבן זה מאד.
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש ח (עריכה)
דרוש ח עריכה
כבר כתבנו כי ג' כלים הם נקראים חצונים ולהם ג' מקיפים, וכל זה נקרא "חצוניות". וג' נשמות פנימיות הם נר"ן, וכנגדן ג' מקיפים. וממ"א תבין כי גם המוחין שהם נקראים "פנימיות הכלים" יש בהם על דרך הנ"ל, פנימים ומקיפים, וכנגדם יפנה וברכת אשר יצר. והרי הם ח"י בחינות: ט' פנימיות (ג' כלים, ג' מוחין, ג' נשמות), וט' מקיפים להם על דרך זה.
גם תבין ממ"א שכתבנו כי המוחין התחתונים נעשין כלים אל העליונים, וכן מראש אצילות עד סוף העשיה כלים העליונים הם מוחין לתחתונים, יען היות הכל בחינת כלי, ואין הפרש רק שזה פנימיות וזה חיצוניות. וכן על דרך זה באורות -- מה שהוא רוח לזה הוא נשמה לתחתון, ומה שהוא נפש לעליון נעשה רוח לתחתון, וכיוצא בזה.
אמנם מאורות לא נעשה כלים וכן מכלים לא נעשה אורות, אך אמנם זה שאמרנו אינו רק באצילות לבד -- כי משם ולמטה כלים דאצילות נעשה נשמה לבי"ע, והבן זה הסוד הגדול שלכך אין בי"ע נקרא אלהות גמור יען אפי' נשמתם הם כלים לבד דאצילות ולא אורות, אך להיותן מן אצילות נקראו "אלהות" אשר שם. וזה ג"כ טעם גדול כמה נבדלות בי"ע מן האצילות, והוא כי אור העצמות הנמשך מלמעלה נשלם ומסתיים באצילות לבד, ואפשר שעל דרך זה יהיה מבריאה אל יצירה ומיצירה אל עשייה.
גם תבין ממ"א כי הי"א סמני קטורת הנקרא "קליפת נוגה" הנטהרת בעלייתה כי הם חיצוניות לחיצוניות מלכות דעשיה. גם תבין משם כי עיקר אחיזת הקליפות הוא בג' תחתונות שבכל עולם, אמנם בשאר הז' ראשונים יש גם כן קליפה, וכמו שיש עליית הקדושה פנימיות התחתון נעשה חיצוניות בעליון ועי"ז מקבל הארה ונמתק -- כן בקליפות הם עולין גם כן על דרך זה; פנימיות התחתון נעשה חצוניות העליון ועי"ז נמתקין ואינם נאחזין.
גם תבין טעם היות י' ספירות דקליפה בעשייה נגד אריך אנפין ואבא כו' ע"ש. גם תבין ענין הקליפות של ד' עולמות אבי"ע. ובזה תבין היות ז' מלכים תחת כל בחינה בבינה ובז"א ובמלכות ובסיום כל אחד ממנו בג' תחתונות שבהם באחוריים, כי זהו נקרא תחת כנזכר במ"א, ובמלכות דעשייה נפשות וביצירה רוחין כו'.
וממ"א תבין מש"ל כי הקליפה העליונה דאצילות היא נקראת "טהרה דבריאה", כי טהרה דבריאה היא נקרא "טומאה דאצילות".
גם תבין היטב כי הרי אמרנו שבחול אין עליה רק לפנימית, שהם הנשמה והמוחין. והרי אנו רואים כי גם בחול עולין חיצוניות ופנימיות. והענין הוא כמ"ש במ"א, והוא כי לעולם אין עולה היצירה אל הבריאה רק פנימיות ג' ראשונות דיצירה, ולא חיצוניות. ואע"פ שעולים החיצוניות הוא מניה וביה בעולם היצירה עצמו -- אך אינו משתנה חיצוניות-יצירה להעשות בריאה. אך פנימיות יצירה חוזר להעשות בריאה, וזה נקרא "עלייה", משא"כ בחיצוניות. וכעד"ז מבריאה לאצילות, ומעשיה ליצירה. אמנם יש שינוי בעשיה (כי גם) שחיצונית דג' ראשונות דעשיה מלבישין לפנימיות מלכות דיצירה, ואעפ"כ אין זה עלייה כי כבר ירדה מלכות דיצירה בעשייה כנזכר שם, לכן עדיין חיצוניות ג' ראשונות דעשיה הם בעשיה עצמה. והבן זה היטב. ואמנם בשבת שעולין מעלות רבות, אז נמצאו כי כל עשיה -- אף חיצוניות -- חוזרין להיות יצירה או בריאה כנזכר. ושמור זה היטב.
וגם תבין כי כיון שכל חיצוניות עליונות ירדו להיות מוחין בתחתונים שהם פנימית וא"כ כשחוזרין לעלות בימי החול חוזרין לקדמותן כשהיו, ונמצא כי אין עלייה כלל בחיצוניות העולם כי לא עלה חלקם כבר[12] רק מהעליונים, משא"כ בימי השבת. אמנם צריך שתדע מ"ש בסוד הקדיש עולה כל העשיה ביצירה וכן כל היצירה בבריאה, אך מלשון נ"ל כי אינם עולין רק פנימיות הנשמה לבדם כנ"ל[13], אך החיצוניות לא עלה, רק מה שהיה קודם הקדיש לבד.
וראייה לזה שהרי העמוד שבין עולם לעולם היא כנקודה בעולם, ואיך כל העולם יעלה דרך אותו עמוד? ויתורץ במ"ש שאינן עולין רק הנשמות דרך העמוד כנזכר פרשה ויקהל ופר' ויחי.
וצ"ל לתרץ מ"ש במ"א כי אין חיצוניות העולמות עולין דא"כ היינו רואין בעינינו עלייתן אך כיון שאין עולין רק הפנימיות של קליפת נוגה להיותה חיצונית לחיצוניות מלכות דעשיה, אך כל שאר הקליפות והחומר נשאר במקומם. וראיה לזה שהרי נשאר חלל ביום השבת בין הקדושה לקליפה ולעוה"ז י"ד מדרגות כנודע, ונמצא כי הנשמות עולין - עשיה ביצירה, ויצירה בבריאה, ובריאה באצילות, והכל נכלל באצילות.
גם ענין אחור באחור הנזכר במ"א שעולין למעלה להזדווג, וכן נזכר במ"א ענין עליית מ"ן -- כי הנה למטה הם בזמן היניקה ואינם ראויין לזווג כי חסר כלי הפנימי שלו ושלה, ואז נקרא "אחור באחור". והנה הכלי הפנימי שלהם עדיין הוא לעילא באבא ואמא, וכשנסתלקו המוחין גם עלה הכלי הפנימי. ולכן עולין שם, והנה"י דאמא כלים הפנימים מועילין להם ומזדווגים בסוד "אמא אוזיפת מנהא לברתא", ועדיין אינם ראויים שירדו המוחין למטה, ולכן עולין. ונמצא כי בעת עלייתן להזדווג אין להם רק אחוריים לבד והבן זה.
וממ"א תראה שאין נקרא אחור רק החיצון מכולן, ולעולם אין בהם רק ב' בחינות לבד -- או חיצון ואמצעי, או אמצעי ופנימי. ותמצא כי בזה תבין סוד הנסירה שנותן בה הדינין שהם האחוריים. כי תחלה היה בו החצוניות הנקרא אחור הוא קטנות, והבן זה, כי האמצעי אינו נקרא אחוריים, והיה בו אחור ואמצעי. ובבא הפנים שהוא גדלות -- אז מה שהיתה המלכות בסוד עיבור לבד כלי א' באחור כי בזמן שיש לו עיבור אין לה מדה כלל רק עטרת היסוד שהוא חצי מדה שבו, ועתה נגדלה כיסוד שלו.
- וזה כלל גדול שתבין בו הכל, כי לעולם הפרצוף הב' הוא חצי העליון כנזכר במ"א, וכיון שז"א בסוד העיבור היה חצי מדה וגם היא היתה חצי מדה כי הוא ו"ק (ובכללות ג') ונשארו ג' והיא (חצי) קצה ז' (ובצאת חציו שהוא חג"ת כשהז"א בסוד יניקה ונתגלה כולו גם היא נתגלה כולה שהוא מדה א' (ת"ת) בקצה א' שלם) שהוא כשיעור יסוד שלו שהוא הקטן שבכולם שאין בו רק ב' פרקין. והבן זה היטב כי בזמן היניקה חזרו להתתקן כל מה שהיה טרם מיתת המלכים שהרי הוא ו"ק מחוברות והיא קצה הז' מתוקן ובהכרח כי בנקדות של המלכים היה בהם ב' בחינות שהם פנים ואחור עכ"פ, ולכן אלו הב' בחינות אינם נחסרים משום פרצוף שבעולם ועתה צריכין להתתקן ג"ר דז"א וט' אחרונות דמלכות שמעולם לא באו אפילו בזמן המלכים, ואלו באים בסוד תוספת. ועתה באים מעורבים ומתוקנים עם מ"ה וב"ן בגדלות, כי בקטנות כולם דב"ן כנודע כי ז' מלכים כולם מב"ן היו גם אחר התיקון לקחו כל א' מהם מ"ה וב"ן כנודע ואז נשלמו. והבן זה היטב, כי אין מ"ה בקטנות כלל רק בגדלות, והוא מ"ה כל י' דיליה ודילה וב"ן ג' דיליה וט' דילה.
- והנה א"א ועתיק הזכר לקח כל המ"ה והנוקבא לקחה כל הב"ן להיותה נמתקת ואינה צריכה אליו. אך מאבא ואמא ואילך הוצרכו הזכרים ליקח תחלה הב"ן של נקבה אפי' הקטנות שבה כדי למתקו, ואח"כ ניתנו אליה לגמרי ונשאר בהם שרשו מן הקטנות. ובגדלות לוקח ג"כ שלו ושלה. ואח"כ נותן לה הב"ן לבדו לפרצופה והמ"ה הארתו לבד שהם הארת החסדים לבד ולא עיקרם כי עיקרם נשאר בו. וההיפך בב"ן -- כי עיקרו בה ובו הארה בלבד. אך עכ"ז כיון שתחלה לקחו הרי יש לו שורש גדול ממנו לכן דעתו שלם. אך הנקבה אינה לוקחת מ"ה רק הארתו לבד ועיקרה מב"ן ולכן דעתה קלה אפי' בגדלות. וכל זה המ"ה וב"ן דגדלות נקראים "תוספת" המסתלק, ולא נשאר כי אם ב"ן דקטנות בשניהם. וזה בזו"נ, כי באו"א לעולם נשאר בהם, כי כבר שם ב"ן שלם היה להם תחלה בעת המלכים כל י"ס, אמנם גם הם הוצרכו למ"ה וב"ן עד"ז הנ"ל בזו"נ, ועיקר מ"ה בזכר והארתו בנוקבא, ולהיפך בב"ן. ויען היות חו"ב מבינה דמ"ה לבד -- לכן שרשם דיני' ולא ראוים עם שהם מ"ה. ואפשר כי מ"ה בחכמת אבא ובחכמת אמא וב"ן בבינת אבא ובבינת אמא. וכן יהיה בז"א.
ונחזור לענין, כי ביניקה נשלמו כבראשונה, ואז לא היה לכל אחד מהם רק ב' כלים שהם אחור ואמצעי, ובבא הגדלות לקח ז"א כלי הפנימי הג' ואז הגדיל את הנוקבא מאחוריו פרצוף גמור עד כנגד החזה שהוא חצי שיעורו כנ"ל. והרי נשלמה כמוהו, עם היות חצי שיעורו, ועדיין חסר ממנה נקודת יסוד ומלכות שבה כנודע, וכ"ז בארנו במ"א וע"ש היטב. וזה לפי שעדיין אינה שלימה כמוהו רק חציו, דוגמת זמן יניקתו, וחסר ממנה כלי הג' הפנימי של אותן ב' בחינות, וגם מן הדעת שלה לא היה תוספת גדלות רק כבזמן הקטנות כשננסרה, שהוא שלקחה היא המוחין חציים לבד, שהם בינה וגבורה כנזכר במ"א בענין שופר -- אז נמשך לה שם ב"ן שלה, כנודע כי בינה וגבורה של ז"א הם ב"ן כנ"ל ואז נשלם יסוד ומלכות שבה, ועדיין חסרה הארת שם מ"ה ואז ניתנו בה האחוריים של החיצונים דעיבור ונעשה פנימיות בה והרי נשלמו בה ג' חלוקות -- יסוד ומלכות ודעת שבה, שהם איברי ההולדה שאינם נעשים אלא ממ"ה. ובחזרתן פב"פ נתן בה בזווג א' שם ב"ן בבחינת הגדלות ונשלמה, ואח"כ בזווג הב' נתן לה המ"ה שהם החסדים לצורך נשמות.
אך דע כי הדעת אינו כשאר ספירה, כי בעיבור לא יש דעת -- לא בו ולא בה. לכן אין בו רק ב' דיעות אף בגדלות -- א' דיניקה וא' דגדלות. וכן בה ב' דיעות לבד. וכיון שהוא נקרא 'פנים' והיא נקראת 'אחור' בערכו -- א"כ נמצא כי דעת דיניקה שלו יהיה כמו דעת דגדלות שבה. ואח"כ בשבת חוזר הוא לעלות יותר מבחול, ולכן לוקח הוא דעת פנימי וחיצון ממש כמו של אבא, ונותן הפנימי שלו דחול לנוקבא בשבת. ואז החיצון של הנוקבא דחול נתן בבריאה, והפנים דחול נשאר בה חיצון, והפנימי דחול דז"א לקחה בה לפנים, באופן כי לעולם לא היה בה רק ב' בחינות -- דעת דיניקה וגדלות, כי העובר אינו מזדווג והקטן מזדווג אלא שאינו מוליד.
ואע"פ שאמרנו שאף בה יש ג' כלים -- אינם בזמן א', רק הדעת דחול ושבת ביחד הם ג' כלים. ונמצא כי בזמן הנסירה היא לוקחת הגברות מז"א והוא נשאר רק מהחסדים ולוקח הוא הפנימית. ונראה לי כי נר"ן נקרא פנימית העולמות.
וגם במ"א ע"ש כי ציצית קטן - קטנות שהוא עשייה שביצירה, וציצית גדול - גדלות שביצירה, ובמ"א נתבאר כי שניהם נקראו חיצוניות שביצירה.
ובמ"א ע"ש כי כל מה שנותן הזכר לנוקבא בעת הנסירה גם מה שניתן לה מאמא אינם רק הגבורות והם נקראים אחוריים. ויש גבורות באחוריים דזכר ויש גבורות במוחין ג"כ, ושניהם ננסרין וניתנין אליה. נראה מזה כי הפנימית הם המוחין ובהם ג"כ בחי' גבורות ב"ן הניתנין אליה. וכעד"ז בכלים מבחוץ והוא נשאר במ"ה.
ועיין במ"א היטב ענין הגבורות והחיבוק בימין ובשמאל והזווג וכמה מיני חסדים וכמה מיני גבורות הם. והענין כי בחינת החצונית והאמצעית שבנ"ה הם תרי פלגי גופא שהם גוף א' לבד כי שם ראש הנוקבא א' לבד וזו"ן משתמשין בהם וכותל א' לשניהן. אך בבואם החסדים -- אז הנ"ה נפרדין זה מזה, כי נעשה בזכר בחי' השלישי הפנימי, כי אז הכותל ההוא לו לבדו מן החסדים ולכן נחלקים נ"ה, ולה כותל א' לבדו מן הגבורה, ואינם מחוברים נ"ה לבחי' ראשה. והנוקבא לעולם הוא סוד אחוריים של הזכר והזכר הוא בחינת הפנים אף בהיותם אב"א והבן זה.
גם ענין יסוד אבא שבתוך רישא דז"א הוא דעת פנימי דז"א ובמ"א כתבתי כי העליון מחבירו נעשה מקיף אליו כי המוחין דו"ק דגדלות הם מקיפים למוחין הפנימית דקטנות ויניקה.
ועיין במ"א בעיבור ויניקה נתקנו ו' ראשונות דז"א מז' מלכים דמיתו, ובמוחין דגדלות נתקנו ג"ר בסוד תוספת, ולכן המוחין מסתלקין ובאין בכל פעם בסוד תוספת, כי הג"ר הם המוחין דגדלות והבן זה היטב. אך נוקבא לא בא לה תחלה רק נקודת הכתר שבה, וכל התיקונים הם באים בה, ואח"כ שאר הט' כולם באים בתוספת בפעם א' בלי צורך עיבור ויניקה ומוחין כז"א אלא נעשה הכל בפעם א'.
וגם תבין כי שם ב"ן -- שמשם שורש קין -- בהיותו שם בדעת ז"א נותן טפה בסוד זווג ממש והם גבורות זכרים, והיוצאין לתיקון פרצוף נוקבא הם נקבות כנ"ל.
ונ"ל כי מ"ש הנזכר לעיל שג"ר דב"ן באו בסוד תוס' והם המוחין דגדלות וממ"א נראה כי האורות חדשים הם נקרא מתנה כי באין בסוד תוספת ונראה משם כי על שם מ"ה איירי וא"כ נמצא כי משם ב"ן הו"ק שלו נתקנו תחלה בסוד עיבור ויניקה ע"י ו"ק דמ"ה החדש ואח"כ בבא הג"ר דב"ן גם הם נתקנו על ידי ג"ר דמ"ה, וב' בחינטצ אלו באים בסוד תוספת ונקרא "מוחין דגדלות", אך ו"ק דמ"ה אע"פ שבאו בעת התיקון אינם נקראים תוספת אחר שבאו דוגמתם ו"ק דב"ן.
בב"ן יש חו"ג וכן במ"ה. ואפשר כי חו"ג דמ"ה הם המוחין מצד אבא וחו"ג דב"ן הם מוחין דמצד אמא. או אפשר כי הגבורות דמ"ה וב"ן נעשין חו"ג דב"ן והם המוחין מצד אמא (כנזכר בסוד ציצית), וחסדים דמ"ה עם חסדים דב"ן נעשו חו"ג במוחין מצד אבא. וזה יהיה יותר נכון. או אפשר שכל הקטנות דב"ן לבדו והגדלות מי"ס דמ"ה ומג"ר דב"ן.
ועד"ז יהיה ג' ספיקות אלו בנוקבא. כי תחלה היה בה כתר שבמלכות דב"ן ואח"כ נתוספו בה ט' אחרונות דמלכות דב"ן וכל י"ס דמלכות דמ"ה, ומשניהן נעשית. ובזה ג' ספיקות ע"ד הנ"ל בז"א.
והנה שם ב"ן שהם ה' גבורות -- מהארתם נבנית נוקבא דז"א, ומכח עצמן נעשה האי רוחא דשדי בגווה נפש שבה ביסוד שבה כלי המ"ן. נראה שהמלכים שמתו שהם המ"ן שעולין ונתנו בשרשם דב"ן ביסוד דנוקבא וגם שורש מ"ה דחסדים ביסוד ז"א של הזכר והוא רוחא דביה והוא הכלי אל טפת של הזכר הבא מחסדים חדשים שבכל זווג ומהחסדים דיסוד דיליה נעשה לבוש אל החסדים חדשים מסוד אלוה כלי אמצעי דחסד דז"א כנודע כי הטפה מתחיל מחסד ראש הו"ק ואינה נמשכת מדעת העליון שבמוח זולת ליחידים כנודע. ומגבורות דיסוד דילה נעשה לבוש אל הגברות חדשים. וזהו סוד שנקראו "כלים", כי הם לבושים עם שהם יותר גדולים ושרשים אל החדשים בסוד "כנשר יעיר קנו", בסוד "אמא על בניה", וזה כלי דילה משם נמשך ב"ן הפנימי דעת דילה, כנודע כי כ"כ, שקול פנימי דילה כמו אמצעי דיליה. וב' מלבושים אלו נעשו מלבוש א' שלם אל הנשמה הכוללת חו"ג.
וצ"ע כי כל הנשמות מחו"ג שבדעת באים והם בחי' דמוחין, והרי בחיצונית עיבור ויניקה ומוחין וכנגדם בפנימית שמשם באים הנשמות. ואפשר כמ"ש בדרוש חברים שלנו כי החו"ג דטפת קרי הם לבושים אל הנשמות.
גם תבין כי הפנימי הוא בחי' האורות והעצמות -- שהם הויות מנוקדות בזכר כנודע, וחצוניות הם הכלים -- שהם הויות בלי ניקוד כנ"ל. ומהפנימית הנ"ל נמשך זווג נשמות, ומהחצונית הנ"ל נמשך זווג חיות העולמות.
והנלע"ד לתרץ מ"ש במ"א עמ"ש פה כי הכלים הם ב' בחינות, חיצוניות ופנימיות, שהם הגוף והמוח. והגוף יש לו עיבור יניקה ומוחין, שהם תחלה נה"י, ואח"כ ו' קצוות, ואח"כ הראש ג' ראשונות. ואותו הראש נקרא "מוחין דחיצונית". והם ג' בחינות הכלים. ובנה"י דעיבור שהם כלים יש מוחין דקטנות דעיבור והם פנימית הכלים, ובו"ק דיניקה יש מוחין של יניקה, והם פנימיות הכלים, ובמוחין דגדלות דחיצוניות שהם ג' ראשונות, ג' חללי דגולגלתא, יש בהם מוחין דגדלות, והם פנימיות. והרי יש חיצוניות ופנימיות בכלים. והעצמות ג"כ יש בו פנימיות וחיצוניות שהוא אחור ופנים, כנזכר במ"א שהם הויות בניקוד ובלתי ניקוד. והנה הנשמות באים מהעצמות פנימיות, ומפנימיות הכלי זה הנשמה, וזה לבוש שלה. ונמצא כי המוחין שהם פנימית הכלים הם לבושי הנשמות כנזכר במ"א. ובזה יצדקו ב' החלוקים, כי המוחין הם פנימיות והם כלים, וגם כי הנשמות באים מן העצמות וגם מפנימית הכלים.
גם תבין איך יש נשמות מקטנות ומיניקה ומגדלות שהם תנאים ואמוראים, וכולם מהתפשטות המוחין עצמן שהם החו"ג בגלוי ובמכוסה ובירידה ובעלייה כנודע אצלינו.
גם תבין כי נשמת בני אדם עולה בסוד עיבור ב' מבן י"ג שנה, ואז מתקנים לו המוחין שהוא הנשמה שלו היושבת במוח. הרי כי המוחין הם הנשמות שבתוך המוח ולא המוח עצמו, אף שהוא גדול מבן י"ג שנה, ומה שעולה הוא הנפש או הרוח כדי להמשיך הנשמה.
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש ט (עריכה)
דרוש ט עריכה
נלע"ד מ"ש במ"א כי ג' מיני מוחין הם -- דע כי עיקרם הם ב' לבד, והם מוחין דעיבור ומוחין דיניקה, וב' בחינות אלו נקראים בחינה אחת לפי שכולן שמות אלקים, וגם לפי שבעיבור לא היה דעת אל העובר כי אם ביניקה, אך עיקר מוחין שלמים דאלהים הם מיניקה, ויש בהם י"ס שלימות דמוחין דאלהים, אך הכלי שלהם אינו רק מבחי' ו"ק לבדם. הרי הם כלים ועצמות ומוחין דאלקים ע"ס וכל זה נקרא חיצוניות עם שהם כלים ומוחין.
ועוד יש מוחין שלימים די' ספירות דהויות, וכשאלו נכנסין גם כלים שלהם נגדלין ונעשים י' ספירות שלימות. והמוחין והחו"ג הם המגדילין את הגוף. נמצא כי אלו הג' ראשונות דזעיר אנפין הנקרא מוחין דיליה בבואם נגדלים גם הכלים עצמם ונעשין י' כלים עצמם (המגדילים את הגוף יחד וע"כ) ואלו הג' מוחין הם ג' קוין ונכללים מי' ספירות ומתפשטין בכל הגוף שלו ונגדל, ואלו הם מוחין הבאים בסוד תוספת שהם הכלים והמוחין דגדלות שארכם י"ס ומתפשטין בפנימיות ז"א, והם בחי' פנימיות שלו.
נמצא כי בעיבור ויניקה יש כלים דג' כלילן בג' או בו"ק לבד, ובתוכם מוחין דאלקים פנימיות. ובגדלות -- כלים ומוחין דהויות פנימיות מכולם, והם ג' כלים וג' מוחין. וכ"ז נקרא "כלים" - חיצון ופנימי, כי הכלים ומוחין דעיבור ויניקה נקרא "חיצון", וכלים ומוחין דגדלות נקרא "פנימי", ובתוכם העצמות מתלבש (אח"כ); נפש ורוח בכלים, ומוחין דעיבור ויניקה, ונשמה בכלים, ומוחין דגדלות.
ועיין היטב במ"א איך כל בחי' דאלקים מוחין דיניקה הם חיצונית כללות העולמות, וכל המוחין דגדלות הם הויות והם הפנימית.
גם נתבאר כי הזווג החיצון הוא מבחינת אלקים, וזווג הפנימי הוא לצורך מוחין דגדלות שהוא פנימי.
העולה מכל זה כי בכל י' ספירות יש בו ב' בחינות:
- אם ג' ראשונות, שהם סוד אבא ואמא שבאותו פרצוף, ובהכרח יש בהם י' ספירות גמורות,
- ואם בחינת ז' תחתונות, שהוא ז"א של אותו פרצוף.
וכמו שאבא ואמא של האצילות מתלבשין בז"א דאצילות -- כן בכל פרצוף בעצמו מיניה וביה; ג' ראשונות שבו יש בו י' ספירות גמורות ומתלבשין תוך ז' תחתונות שלו. ולפעמים ז' תחתונות של ג' ראשונות (הכוללים י' ספירות כנזכר) הם מתלבשים תוך ז' תחתונות עצמן ממש של הפרצוף ההוא (וזהו סוד קריאת שמע. מוחין דו"ק דקטנות, ר"ל ז' תחתונות דחכמה ובינה של הפרצוף ההוא). ופעמים נכנסים אף הג' ראשונות של המוחין בעצמן, ואז נשלם הפרצוף להתגדל ויש לו מוחין שלימים, כי לעולם בחינת ז' תחתונות נקרא קטנות.
ונמצא כי עד שיכנסו ג' ראשונות -- שהם המוחין חכמה ובינה עצמם של הפרצוף ההוא עצמו -- נקרא קטנות, ואז נקרא גדול. דוגמת אבא ואמא של כללות האצילות שהם גדולים תמיד, ואינו נקרא קטן אלא ז"א דכללות דאצילות. וכן בפרצוף עצמו דז"א -- כל זמן שאין בז"א דכללות דאצילות רק ז' תחתונות שבו (שהם ז"א שבז"א) - נקרא 'קטן', וכאשר יש בו ג' ראשונות שבו (שהם בחינת אבא ואמא דז"א עצמו) - אז נקרא 'גדול'. כי לעולם יהיה כלל זה בידך שהג' ראשונות אין בהם חסרון להיות נקראים קטנים. ולעולם הם שלימים בי' ספירות שבהם מצד חכמה דז"א תוך י' ספירות שלימות מצד בינה דז"א. וכאשר אלו נכנסין תוך ז"א שבז"א עצמו (שהם ז' תחתונות שבו) -- אז נשלם כללות הפרצוף ונקרא 'גדול'. וכבר ידעת כי בתי גוואי הם אבא ואמא -- נמצא כי כל בחינת חכמה ובינה נקרא 'פנימי'.
העולה מכל זה כי "זעיר אנפין שבזעיר אנפין", שהוא ז' תחתונות שבו, הם כלולים מי' ספירות. והכלים הז' האלו עם המוחין שלהם נקרא 'קטנות' ונקרא 'חצוניות'. וחכמה ובינה שבז"א, שהם ג' ראשונות שבו הנקרא "מוחין דגדלות", ומתלבשין ז' תחתונות שלהם בז' תחתונות הראשונים הנקרא ז"א שבז"א, וג' ראשונות שבהם נשארין מגולים דוגמת עתיק תוך אריך אנפין, וזה נקרא 'פנימיות'.
ומחכמה ובינה דז"א -- מכל י' ספירות שלהם -- נמשכין הנשמות. ומז' תחתונות דז"א עצמו (הנקרא 'קטנות') נמשכין חיצוניות העולמות. ויש עצמות אורות בפנים של כל זה.
ונמצא כי הנפש ורוח דז"א הוא בז' תחתונות, ונשמה ונשמה-לנשמה הם בג' ראשונות שבו (המתפשטים תוך ז' תחתונות שבו בבחינת כלים ומוחין כנ"ל). וכן עצמות הנשמה והחיה כו' מתפשטין תוך ר"ן דעצמות. ונמצא כי יש עיבור-יניקה-מוחין בז' תחתונות דז"א הנקרא 'חיצוניות', וכנגדן עיבור-יניקה-מוחין בג' ראשונות שבו הנקרא 'פנימיות'.
ובאולי נוכל לומר כי חכמה ובינה דז"א הם עיבור ויניקה דילהון, ומכתר דז"א נמשך להם מוחין אחרים המתפשטים בהם, כנודע כי כפי שהוא בכללות העולמות כן הוא בפרטות בכל פרצוף ופרצוף מיניה וביה.
נמצא כי הי' ספירות דכתר וי' ספירות מחכמה וי' ספירות מבינה -- שהם ג' ראשונות דז"א -- מעולם לא היה בהם פגם מיתת המלכים ולכן באים עתה בסוד תוספת תמיד ומסתלקים וחוזרים. והי' ספירות דחכמה והי' ספירות דבינה דז"א הם לעולם מתלבשים בז' תחתונות דז"א בסוד צ' דצלם, מוחין פנימים, והג' ראשונות שבהם נשארין מקיפים בסוד מוחין בסוד ל' דצלם. וי' ספירות דכתר שבו מקיף למקיף והם ם' דצלם. וכ"ז נקרא מוחין דגדלות, ר"ל ג' ראשונות שבז"א. ולפי שהם מתלבשין תוך ז' תחתונות נקראים פנימית דז"א, אך הז' תחתונות עצמם נפרדין וכולם שוין במעלתן, ואין זו נעשית מוח לאחרת, וכולם סוד יניקה.
והמלכות שבז"א היא ג"כ י' ספירות אחרות, והם האחוריים של ו' קצוות דז"א הנקרא יניקה וקטנות. והבן היטב כי להיות בחינת מלכות שבז"א נקרא' אחוריים וניתנין אל הנוקבא בבחינת פנימית, כי המלכות דז"א עטרה שבו היא פנימית דנוקבא והרי הם ג' בחינות:
- י' ספירות חיצוניות כלים דמלכות שבו דז"א אלו נקרא אחוריים ממש הניתנין אל הנוקבא בעת הנסירה ובכחן נגדלת כי נעשה לה המוחין שהם בחינת הג' ראשונות שבה שהם בחינת אחוריים אל ז"א
- ועוד בחינה אמצעי דז"א עצמו, י' ספירות דו"ק דיניקה,
- ועוד בחינת פנימית הכלים של י' ספירות דחכמה ובינה שבו המתפשטין בתוכו כנ"ל.
והרי ג' בחינות -- חיצון, אמצעי, ופנימי דכלי שהם:
- מלכות דזעיר אנפין
- וזעיר אנפין דזעיר אנפין
- ואבא ואמא דזעיר אנפין.
וכל זה בחינת הכלים.
וכנגדן בעצמות:
- נר"ן ומלכות דז"א נעשית חיצונית אחוריים לו
- וז"א דז"א הוא העיקרי שבו הנקרא אלקים שהוא הז"א עצמו והוא אמצעי
- ואו"א שבו הם הפנימית בתוכו כדי להחיותו.
ולכן הנשמות אינם נמשכין אלא בהיות ז"א כלול בי' ספירות שלו לגמרי, שיש לו ג' מוחין מעיבור-יניקה-ומוחין כנ"ל.
ובזה תבין כי
- אלהים דעיבור הוא נפש מלכות דז"א,
- ואלקים דיניקה הוא רוח דו' קצוות דז"א עצמו, (ועל שם זה נקרא הז"א "אלהים" כנודע, כי אלקים דעיבור הוא מלכות שבו, ולכן עיקר הז"א הוא אלקים בחינת ו"ק שבו),
- והמוחין ג' ראשונות נקרא הוי"ה.
ואלו הם בחינת צלם שיש בז"א -- אחד צלם אלהים, ואחד צלם הוי"ה. כי אלהים דעיבור הוא מלכות שבו והוא בחינת כתר דנוקבא כנודע. כי הם בחינה אחת -- עטרה וכתר; עטרה לו, וכתר לה. וסוף סוף נמשך לה כל הבחינות. והבן זה היטב כי אחר הנסירה די' ספירות דכתר שלה ניתנים בו כל גבורות הזכר כנודע, וכנזכר בכוונת ב' ימים דר"ה:
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש י (עריכה)
דרוש י עריכה
דע כי בכל עולם מאבי"ע יש בו עצמות וכלים.
והעצמות נחלק לה' בחינות -- נרנח"י[14] פנימיים, וב' מקיפים - חיה ויחידה. וזה נקרא "עצמות האורות".
וזה העצמות מתלבש תוך הכלים.
וכמו שהעצמות נחלק לפנימי, ומקיף עליו, ומקיף גדול מהפנימי -- כן הכלים נחלקים לב', חיצון ופנימי. והחיצון גדול מהפנימי אלא שאח"כ ע"י דביקות אור הפנימי בכלי הפנימי מזדכך יותר מהכלי החיצון.
והנה מכלי החיצון של העולם ההוא (מסוד זווג כלים החיצונים הזכרים עם כלים החיצונים הנקבות) יוצאין טפין וניצוצין ונעשין מהם נשמות המלאכים שבאותו עולם, כי מה שהוא בחינת כלים חיצונים די' ספירות שבאותו עולם יספיק לעשות בחינת נשמה של אור ועצמות אל המלאכים שבאותו עולם. ונשמה זו של המלאכים מתלבשת תוך רוח ונפש וכלים של המלאכים עצמן. והבן זה.
ומבחינת הכלים הפנימים של העולם ההוא (בסוד זווג כלים הפנימים הזכרים עם זווג כלים הפנימים הנקבות) יוצאין טפין וניצוצין ונעשים מהם נשמת בני אדם הצדיקים עצמן. אמנם המלאכים אינם כמו בני אדם. כי ענין המלאכים ישנם בכל עולם ועולם וע"כ אותן הניצוצין הם בחינת נשמה לעולם לאותן המלאכים שבעולם ההוא ורוחם ונפשם וגופם הם בחי' אחרות. אמנם נשמות הצדיקים כוללים כל הד' עולמות ועל כן אותן הניצוצין אינם שוין; כי הניצוצין הבאים מעולם הבריאה נקראים "נשמות הצדיקים", וניצוצין שביצירה נקראו "רוחין", וניצוצין של העשיה נקראו "נפשות".
ואל תטעה שהכלים הפנימים מזדווגים לבדם -- כי זה לא יתכן. אך הכוונה כי לזווג המלאכים אין הטפה נמשכת אלא מחצוניות הכלי ולא מפנימים, אך לזווג נשמות הצדיקים נמשכה הטפה מן הכלים הפנימי עצמן, אבל לעולם אי אפשר שיזדווגו הכלים הפנימים בלתי החצונים וימשיכו טפין, כי זה אי אפשר. אבל להיפך אפשר -- כי יזדוגו כלים החצונים וימשיכו טפה מזה לזה, והפנימי כאשר לא ימשיך טפין לא יקרא זווג שלם, ע"ש במ"א, כי המלאכים נעשים מהנשיקין ובני אדם מזווג גמור, כי הנשיקין הוא התדבקות כלים החצונים אע"פ שיוצא אור פנימי שהוא ההבל אך עם כל זה אין שם טפת מוחין דכלים פנימים נמשכין. אך לבני אדם נמשכים טפת כלים פנימים ממש.
והנה דוגמא שאמרנו כי מן הניצוצין שיוצאין מהכלים החצונים של עולם ההוא נעשין ממנו נשמות המלאכים עצמן -- כן על דרך זה הכלים החצונים בעצמן של האצילות כאשר יורדין אל ג' עולמות תחתונים דבי"ע נעשים ממש בחינת נשמה של עצמות אורות ההם של העולמות עצמן, ורוחם ונפשם של עולמות ההם הם לבושים אל הנשמה הנ"ל. אלא שצ"ע, אם יורדין ב' בחינות הכלים - החצונים והפנימים, נמצא כי החיצונים נעשה נשמה אל הכלי החיצון של ג' עולמות והפנימי נעשה נשמה לכלי הפנימי של הג' עולמות. או אם נאמר שאינם יורדין רק הכלים החיצונים לבדם. ולזה הפירוש הב' הדעת נוטה, כי העצמות אינו אלא אחד אבל אם גם כלים הפנימים יורדין א"כ יהיה למטה ב' מיני עצמות. והדבר צ"ע.
נמצא אם כן כי המלאכים עצמן אינם חיצוניות העולמות, וכן הנשמות אינם הם עצמן פנימית העולמות, רק הכוונה לומר כי מהחיצוניות י' ספירות שבכל עולם נמשכים ונעשים נשמות המלאכים, ומפנימיות נעשה נשמות בני אדם. והבן זה מאד.
נמצא אם כן כי העצמות -- אע"פ שנחלק לב' -- עם כל זה אינו בפנימית אלא חלק א' פנימית תוך ב' בחינות הכלים, וחלק הב' מקיף על גבי ב' בחינות הכלים מבחוץ לכלם, אכן תוך הכלים לא יש רק אור אחד לבד והוא תוך כלי הפנימי. ולא תוך החיצון א' ותוך הפנימי א' -- אלא אור אחד אור פנימי לבד תוך כלים פנימים, והכלים הפנימים תוך כלים החיצונים.
גם דע כי כמו שהעצמות נחלק לב' וכל חלק מהם נחלק לחלקים רבים -- כן הוא בכלים. והענין כי אור פנימי נחלק לה' בחינות נרנח"י, ואור החיצון נחלק לב' שהם יחידה חיה -- כן היה בכלים.
והענין, כי הנה הכלים פנימים יש בהם ג' חלקים:
- חלק א' שבו מתלבש נפש האור פנימי
- וחלק ב' שבו מתלבש רוח אור פנימי
- וחלק ג' שבו מתלבש נשמה אור פנימי.
אמנם נגד חיה יחידה פנימים אין עוד כלים. והטעם כי ג' כלים יש נגד ג' עולמות בי"ע שהם עצמן נר"ן שבהם, אך נגד חיה ויחידה שהם כנגד אצילות אין עוד כלים כי אין שם קליפה, ונודע כי אין הקליפות אלא ע"ג הכלים.
גם חלק חיצונית הכלים נחלק לג' חלקים אחרים והם בחינת עיבור יניקה ומוחין כמ"ש בע"ה. והאמת הוא שמן הראוי היה שחיצונית יהיה ב' חלקים לבד כנגד ב' אורות מקיפים אלא במ"א כתב בפי' שג' בחינות עיבור יניקה ומוחין יש בחיצונית לבדו כמו שיש בפנימית.
ואמנם מה שנשאר לנו בספק הוא מ"ש מכאן ואילך והוא כי יש ב' פירושים:
- א' שנאמר כי ו' בחינות הכלים (שהם ג' כלים פנימים וג' כלים החצונים) אפשר שהם א' לא', ר"ל כי מבחוץ יש כלי א' חצון וכלי א' פנימי בתוכה, ושניהן בחי' עיבור, ותוך זה יש כלי א' ויש בו חיצוניות ופנימיות והם בחי' יניקה, ובתוך זה יש כלי ג' ויש בו חצוניות ופנימית. והנה תוך פנימיות הכלי החיצון יש נפש דאור עצמות, ותוך בחינת פנימיות הכלי הב' יש רוח דעצמות, ותוך בחי' פנימיות הכלי ג' הפנימי מכולם יש נשמה דעצמות.
- והפירוש הב' הוא שנאמר כי יש ג' כלים חיצוניות, זה לפנים מזה, ותוך כלי הפנימי של ג' חיצוניות מתלבשים הג' כלים אחרים דפנימית. ושם באותן ג' כלים פנימים מתלבשים נר"ן דעצמות.
אלו הם הב' פירושים.
ונחזור לענין ראשון, כי הנה בחיצונית שהם ג' כלים הם עיבור יניקה ומוחין, והם קטנות וקטנות וגדלות, והם אלם ואלהים והויות. וכעד"ז ממש בג' כלים פנימים הם עיבור יניקה ומוחין, והם קטנות אלהים וקטנות דאלם וגדלות דהוי"ה. והראיה לזה כי הרי נשמות הצדיקים הבאים מפנימית הכלים יש קטנות וגדלות כנ"ל, וכן בק"ש שהוא פנימית (שהוא דבור ולא מעשה) ויש שם מוחין דקטנות ופנים.
ונחזור לספק הב' כי פירוש היותר נכון הוא הפירוש הב' הנ"ל. והענין כמ"ש בזוהר פרשה יתרו דף ע"ו (ח"ב עו, א) ותרומה דף קמ"ב (ח"ב קמב, א) ושלח לך דף ק"ע (ח"ג קע, א).
והענין כי החיצוניות הם ג' חלקים -- בשר, ובתוכה גידין, ובתוכה עצמות. והנפש שורה בבשר, והרוח בגידין, והנשמה בעצמות בסוד "כל עצמותי תאמרנה", כי הוא הכלי הפנימי מכולם. והעור הוא "יריעות עזים" שהם הקליפה, והם הרקיעים דנגה, ונקראים רע, ובתוכו האור הנקרא ו' ונעשה עור (שהוא י"א סמני הקטורת כמ"ש במ"א). ויש רקיעים דקדושה, שהוא העור החופף על האדם העליון, י' ספירות אשר באותו עולם.
ויש פנימית של הכלים והם תוך ג' חלקי החצונית, וכנזכר זוהר ויקהל דף ר"א (ח"ב רא, א) ע"ש היטב ענין המעשה והדבור, זה בחיצונית וזה בפנימית, שהם י"ב איברים פנימים הכוללים י' ספירות דכלים פנימים. וקצת נזכרים בתיקון ק"ל ובתקון ג' מן י"א תקונים אחרונים דקל"ח וגם זוהר פנחס רכ"ב (ח"ג רכב, א), ושם נתבאר אותן י"ב איברים הפנימים הנזכר פרשה ויקהל, והם לב ומוח כבד אצטומכא וכליות כו' אשר שרשם הם המוח לב כבד -- חו"ב תפארת ומלכות. וכן בתקונים כ"א ס"א. ויש בכל כלי מהם חיצונית ופנימית ולפני ולפנים -- כי עובי הכלי ההוא נחלק לג'. ובפנימיותו נכנס הנפש או הרוח או הנשמה. וזה נראה מהכתוב במ"א ענין מוח לב כבד שהם האיברים הפנימים דפנימיות הכלי. גם במ"א בברוך שאמר כי הזקן והשערות הם בכלים החיצונים שהוא הגוף עצמו וכנ"ל. וגם במ"א כי יטול ידיו בחיצונית שהוא גוף אדם, ופינה הוא הפנימית שהוא המעיים ואצטומכא שהם מכלל האיברים הפנימים כנ"ל.
וגם נזכרי' בפי' גמור[15] כי גוף האדם והבשר הוא החיצוניות והמוחין הוא הפנימים. ובמ"א כי המוחין הם הפנימים שיוצאין מהם ה' קולות, וכן מן הלב. אך האכילה ושתיה הוא לאיברים החיצונים.
גם בפר' בהר דף ק"ט (ח"ג קט, א) אמרו כי המלאכים הם מן הגוף דגרמין וגידין ועור ובשר דתליין מן גופא, אך הנשמות דישראל הם איברים השכלים שהם מוח לב כבד שבהם השכל, ובהם רוחין נפשין ונשמתין, ע"ש.
אבל מה שצריך לפרש הוא עתה ענין עיבור יניקה ומוחין של החיצון ושל הפנימי מה ענינו. והוא צ"ע גדול, כי לעולם יש לנו כלל כי בעיבור יניקה וגדלות יש מוחין, וכל ג' מוחין אלו באים מלובשים בג' לבושים שהם ג' כלים - החצון ואמצעי ופנימי - דאמא, ומוחין דקטנות או דגדלות הם זולת הלבושים הנ"ל. אכן במ"א כתב בפי' כי המוחין דקטנות דעיבור ויניקה אינם רק הלבושים דנה"י אמא בלבד, והרי הם עצמן המוחין, אך בגדלות יש לבושים דנה"י דאמא והם אהי"ה הפנימים ועוד מוחין ממש בתוכם והם הויות.
והנלע"ד באמת כפי הנ"ל במ"א העיקרי כי גם בקטנות יש מוחין דהויות ומוחין דאלקים. והענין כי בחצוניות הכלים שהם גופא דז"א יש בו עיבור יניקה ומוחין וכל אלו יש בהם מוחין ג"כ והם הלבושים הג' עצמן הנה"י דאמא שהם אלם עיבור ואלקים הם ביניקה ופנימיות שהם גדלות אהי"ה כנזכר במ"א והפנימי שהם המוחין עצמם הם ג' בחי' והם כולם הויות שהם בעיבור מוחין דהויות תוך מוחין דקטנות דאלם שהם עצמן הם לבושי נה"י החצוניות דאמא וביניקה יש מוחין דהויות תוך מוחין דקטנות אלקים שהם לבושי נה"י אמצעים דאמא ובגדלות יש מוחין דהויות תוך מוחין דאהי"ה שהם עצמן הם לבושים נה"י הפנימים דאמא.
נמצא כי המוחין דהויות עיבור ויניקה וגדלות הם ג' כלים הפנימים ואלו אינם בחי' נה"י דאמא רק פנימותן והם טפת זווג דאו"א והם מוחין עצמן דז"א. אך המוחין דחיצונית (הם אלם אלהים אהי"ה) הם ג' בחינות נה"י דאמא - חיצונית ואמצעית ופנימיות, ובערך אמא הם לבושים ובערך ז"א הם המוחין דחיצוניות. וגוף ז"א עצמו הוא ג' חלקי החיצון, באופן כי חלקי החיצונית דז"א (שהם גוף בשר גידים ועצמות) וכן ג' חלקי הפנימית (שהם ג' מוחין דהויות דעיבור ויניקה וגדלות) -- ב' בחינות אלו הם בחינת ז"א עצמו. אמנם ג' המוחין דחיצוניות דעיבור יניקה ומוחין הם כולם ג' מיני לבושי דנה"י דאמא ואינם בחי' ז"א.
אך דע כי כמו שיש (ג') כלים דחיצונית דז"א עצמו ועוד ג' מיני מוחין בתוכה שהם ג' לבושי נה"י דאמא -- כן הוא בפנימית שהם לב וכבד וריאה וכליות כו', ובכל האיברים הפנימים שבהם -- טחול קורקבן בני מעיים, כי כל אלו יש בכל אחד מהם ג' כלים (שהוא חיצוניות אבר ההוא ואמצעיתו ופנימיותו) וכולם נקרא איברים פנימים, ובתוכם יש המוחין עצמן של הראש שמתפשטין ע"י הוורידין וצינורות בכל אלו האיברים באופן כי הם בשר גידין ועצמות והם חיצונית הגוף עצמו דז"א ובתוכם ג' מיני מוחין שהם ג' מיני לבושי נה"י דאמא. ויש לב ריאה כבד כו' הם פנימית ז"א ובתוכם ג' מיני מוחין דז"א עצמו.
נמצא כי הפנימית הכל הוא בחי' ז"א, בין הכלים ובין המוחין, אבל חיצונית הכלים הם דז"א והמוחין של לבוש דאמא. וא"כ כך הוא הסדר:
- ג' חלקי חיצונית דבשר וגידין ועצמות דז"א עצמן
- ובתוכם ג' חלקי פנימית שהם לב ריאה כבד כו' דז"א עצמו
- ובתוכם ג' לבושי נצח הוד יסוד דאמא עצמן שהם המוחין דז"א
- ובתוכם ג' מוחין פנימים דז"א עצמו
- ובתוך הכל הם האורות נר"ן כו'
ונמצא כי כמו שהחצונית שלהם חיצונית ממש -- כן המוחין שלהם החיצונים ולבושים דאמא. וכמו שהפנימי היא פנימית גמור -- כן המוחין שלהם הן מוחין גמורים ממש ואינן לבושים.
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש יא (עריכה)
דרוש יא עריכה
בכל העולמות יש פנימיות וחיצוניות.
בעשייה החיצוניות שלהם הם האופנים והפנימיות הם נפשות, ואמנם נפשות אלו בערך הכולל, אמנם נפש זו מתחלק לה' בחינות -- נפש רוח נשמה חיה יחידה, וה' בחינות אלו הם בה' פרצופים דעשייה, וכולם נפש דכללות העולמות. וכן בכל פרצוף מאלו יש לו ה' בחינות הנ"ל, נרנח"י, אלא שה' בחינות אלו בהיותן באריך אנפין נקראו כולם יחידה-שבעשייה, וה' בחינות אלו שבאבא נקרא חיה-דעשיה, וה' בחינות אלו דאמא נקרא נשמה, וה' בחינות אלו דז"א נקרא רוח, וה' בחינות אלו שבנוקבא נקרא נפש. ונמצא כי הם כ"ה בחינות בפרטן אך בכללן כולם הם ה' בחינות לבד שהם ה' פרצופים. ואמנם כשנעריכם בערך ד' עולמות אבי"ע לא יהיו כולם רק בחינת נפש בערך כללות.
ונחזור אל ענין דרך כלל בקיצור. כי אלו הה' בחינות שהם נפש רוח נשמה חיה יחידה הם בחינת אריך אנפין ואבא ואמא וזו"ן ממש כנ"ל.
והנה היחידה שיש בנוקבא דז"א דעשיה הוא בחינת אריך אנפין שבה
ובחינת אבא שבה נקרא חיה
ובחינת אמא שבה נקרא נשמה
ובחינת ז"א שבה נקרא רוח
ובחינת נוקבא שבה נקרא נפש.
וכולם נקרא "נפש כללות דעשייה".
וכן בז"א דעשיה ה' בחינות: אריך אנפין, ואבא ואמא, וזו"ן שבו הם בחינת נרנח"י שבו, וכולן נקרא "רוח דכללות עשיה".
וכן באמא דעשיה ה' בחינות: אריך אנפין כו' שבה הם נרנח"י, וכולם נקרא "נשמה דכללות עשייה".
וכן באבא דעשייה ה' בחינות: אריך אנפין כו' שבו הם בחינת נרנח"י, וכולם נקרא "חיה דכללות עשיה".
וכן באריך אנפין דעשיה ה' בחינות: אריך אנפין כו' שבו ה' בחינות נרנח"י, וכולם נקרא "יחידה דכללות עשייה".
וכן כל אלו הבחינות הנ"ל שיש בעולם עשיה נקרא כולם "נפש" ונקרא "מלכות" בערך כללות העולמות.
והנה כל זה נקרא "פנימית עולם העשייה". וכל בחינות אלו יש ג"כ בחיצונית העשייה שהם נקראים "אופנים" בערך כללות כל העולמות. אמנם הם בעצמן נחלקים לה' פרצופים על דרך הנזכר בפנימיות, וכל בחינת פרצוף שבו כולל כל ה' על דרך הנ"ל בפנימית.
ונמצא כי על דרך זה יש ב' בחינות בעולם יצירה, והם: פנימיות וחיצוניות. והפנימיות הם הרוחין, והחיצוניות הם המלאכים. וכל בחינה מאלו ב' בחינות יש בכל אחד מהם ה' פרצופים -- אריך אנפין, אבא ואמא, זו"ן. וכל פרצוף נחלק לה' על דרך הנ"ל והם ה' בחינות נרנח"י שיש ביצירה. ונחלקים לכ"ה בחינות פרטות כנ"ל, ולה' בחינת בכללות כנ"ל. וכולם אינם רק בחינת רוח ובחינת ז"א שבערך כללות כל העולמות.
וכן על דרך זה בבריאה יש בו ג"כ ב' בחינות -- פנימיות וחיצוניות. והפנימיות הם הנשמות, והחיצוניות הם הכסא אשר בו הרוחין קדישין (כנזכר בהיכלות פרשה פקודי). וכל אחד נחלק לכ"ה בחינות בפרטות כנ"ל, ולה' בחינות בכללות כולם. וכולם נקראים נשמה ובינה בערך כללות כל העולמות.
וכן על דרך זה באצילות יש בו ב' בחינות על דרך זה -- פנימיות וחיצוניות. והפנימיות הוא האורות ועצמות שבתוכו, והחיצוניות הם הכלים. וכל בחינה נחלק לכ"ה בחינות פרטיות כנ"ל. וכולם יחד הם בחינת חיה וחכמה בערך כללות כל העולמות.
וכעד"ז באדם קדמון יש ב' בחינות -- פנימיות וחיצוניות. הפנימיות הוא העצמות שבתוכו, והחיצוניות הם הכלים -- אע"פ שעדיין בערך שאר העולמות אינם נקראים 'כלים', רק בערך פנימוית עצמו נכנה אותם בשם 'כלים'. ויש בכל אחד מהם כל הבחינות הנ"ל. והם בכללות נקרא יחידה וכתר בערך כללות כל העולמות. וז"ש ריש תיקון ע' אדם קדמון הוא כתר עלאי כו' (תיקוני זהר קכ, א).
ודע כי כל הפנימיים שיש בכל עולם ועולם מאלו הה' עולמות הם בחינת יחידה חיה נשמה רוח נפש שבאותו עולם עצמו, וחיצוניות שלו הם הכלים והגוף שבתוכם מתלבשים היחידה וחיה כו'. נמצא עתה כי כל העולמות הם בחינת פרצוף אחד מי' ספירות בלבד. ואדם קדמון בכל בחינותיו הוא הכתר שבהם. והאצילות אבא שבהם. והבריאה אמא שבהם. והיצירה ז"א שבהם. ועשיה נוקבא שבהם. וכולם פרצוף אחד לבד. ויש עצמות שהוא הפנימיות, והכלים שהוא החיצוניות, ובתוך כולם אור אין סוף אשר כולם נקראו בערכו 'כלים' וחיצוניות לבד, והוא לבדו בתוכם עצמות ופנימיות.
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש יב (עריכה)
דרוש יב עריכה
ואחר שנתבאר לך כל זה דרך כללות צריך להאיר עיניך שלא תטעה במ"ש לעיל ותחשוב כי כמו שיש בכל פרצוף ופרצוף שבכל עולם ועולם ה' בחינות נרנח"י הנקרא 'פנימיות', שכן יש גם ה' בחינות כלים כנגדן -- כי אין הדבר כן.
והענין כי הנה הכלים הם חיצוניות ועביות ולא יכלו להתלבש כל ה' מיני נשמה, רק הג' תחתונים לבד שהם נר"ן. ולאלה בלבד היו כנגדם כלים וגופים, אך חיה ויחידה שבכל פרצוף אין כנגדן כלים בפרצוף ההוא עצמו שיתלבשו בהם, אך נשארין בחוץ בלתי כלים בסוד מקיף כמ"ש. וא"כ נמצא כי בחצוניות לא יש רק ג' בחינות לבד שהם ג' כלים -- חיצון אמצעי ופנימי -- כדי שיתלבשו בתוכם נר"ן שיש כנגדן כלים. אך היחידה וחיה אין כנגדן כלים לשיתלבשו בתוכם ונשארין בסוד אור מקיף כמ"ש.
ונבאר ענין הפנימיות תחלה. הנה הנפש נכנסה תחלה בתוך כלי החיצון ועיקר הארתו הוא בכבד.
ואח"כ נכנס הרוח בכלי התיכון ועיקר גילוי הארתו הוא בלב. ומשם מתפשט למטה עד הכבד, מתלבש תוך הנפש שבכבד, אך מן הלב עד הכבד היא מתגלית ומשם ולמטה מתלבשת תוך הנפש.
ואח"כ נכנסה הנשמה בכלי הפנימי, ועיקר הארתו במוח. ומשם מתפשט למטה עד הלב ומתלבשת תוך הרוח אשר שם. וגם היא מתפשט עד הכבד בהיותו מלובשת תוך הרוח המתלבש תוך הנפש שבכבד כנ"ל. והבן זה מאד.
וטעם הדבר הוא כי אנו רואין שוורידי הכבד משתלחין ומסתעפין בכל האיברים שהם ג' בחינות הכלים הנ"ל. וורידי הכבד נכנסים בהם להחיותן והם עומדים בחיצוניות האיברים ומכניסין בהם דם הכבד שבו מתלבשת הנפש כמו שכתוב "כי הדם הוא הנפש". ואח"כ מסתעפים וורידי הלב שהם העורקים הדופקים כנודע ואין בתוכם דם רק חיות ורוחניות הנמשך מן הרוח שבלב ומסתעפים בכל האיברים בתוכניות שלהם כנודע כי תחת וורידי הדם הם העורקים הדופקים. ואח"כ מסתעפים הגידים מהמוח ובתוכם מתפשט רוחניות דק מאד של הנשמה של המוח, כנודע כי הגידין אין רוח ממש דופק בתוכם נרגש כמו בעורקי הלב הדופקים, אמנם הוא דק מאד ואינו נרגש כלל, יען הוא מבחי' נשמה. ולכן כל התנועות שבאברים אינם אלא ע"י הגידין המנענעים האיברים כנודע, ובתוכם הוא הליחה לבנה, היא הנמשכת מן המוח, כי היא המנענעת הפרקים כנודע. וכבר כתבו חכמי הטבעים כי בהיות האדם חי הגידין הם חלולים והחיות עובר בתוכן. ובמותו שנסתלקה הנשמה -- תכף יכווצו הגידין ויסתמו פיהם, וזהו להיות הרוחניות שבהם זך בתכלית הזכות.
והנה אנו רואין כי הדם מתפשט בחיצוניות, והרוח בתוכניות, והגידים הלבנים בפנימיות. והם בחינות אלו ג' הכלים הנ"ל. ואלו הג' נקראים בשר גידין ועצמות, שהם ג' בחינות הכלים שיש בכל אבר ואבר (כנודע שאין נקרא אבר אא"כ יש בו בשר גידין ועצמות). ואמנם אותן הגידין שזכרו רז"ל אינן אותן הלבנים הנ"ל רק הגידין אחרים שבהם מתפשט הדם או חיות הלב הדופקים, כי הגידין הנמשכין מן המוח אין בהם דם כלל, והם מתפשטים ונאחזין בעצמות עצמן, כנודע כי כל עצם ועצם נאחז זה בזה ע"י גיד אחד שביניהם. והענין כי כל אלו הגידין הלבנים והעצמות כולם הם כלי הפנימי שבאדם הנמשך מהמוח. והענין כי תחלה נכנס בעצם ונעשה שם עצם ומוח בתוכו, וממנו נמשך הצינור אל העצם הב'. וא"כ הגידין הלבנים הם הצינורות של העצמות.
ואמנם כולם הם נמשכים מהמוח וכולם הם בחי' כלי הפנימי. ונמצא כי כל רמ"ח איברים שבאדם יש בהם ג' כלים -- בשר גידין ועצמות.
והבשר הוא החיצוניות שבכלם, שבו מתפשט דם הכבד (כנודע כי הבשר מן הדם המתעבה ומתגשם בסופי הוורידי הדם, הוא נעשה הבשר). והעורקים הדופקים בתוכם הוא הכלי התיכון. והגידין הלבנים והעצמות הם כלים הפנימיים.
ומקור ג' בחינות אלו הם מוח לב כבד כנ"ל, ששם עיקר גילוי נר"ן, כי שם עיקר מושבם והארתן ומשם משתלחין סעיפיהם אל שאר האיברים. ולכן אין אלו הג' -- מוח לב כבד -- בכלל רמ"ח איברים, כי הם מקורותיהן. ונמצא כי הכבד מקור תחתוניות הגוף, והלב מקור אמצעות, והמוח מקור הראש. והם אמ"ש. א' - מוח, ש' - כבד, מ' - לב. שורש לכל האותיות.
ויש איברים אחרים פנימים שאינם מכלל הרמ"ח איברים, והטעם כי הם ענפים אל ג' איברים הנ"ל, כגון המעיים לכבד, והריאה ללב, והלשון למוח, וכיוצא בו. כי אין כאן מקום ביאורם. כנודע כי המוח יש לו י' ספירות והכבד י' ספירות והלב י' ספירות והם בחינת איברים הנ"ל:
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש יג (עריכה)
דרוש יג עריכה
והנה אלו הב' בחינות של הכלים שהם פנימיות וחיצוניות -- בזה תבין מה שתמצא בכל זוהר ובתקונים בענין ד' פנים ושש כנפים, והוא בסוד "לא יכנף עוד מוריך" (ישעיהו ל, כ).
והענין בקיצור כי הנה ז' שרפים יש בכסא, והם ז' היכלין דבריאה, והם כנגד ז' ימי בראשית[16], וכל הוי"ה מהם כוללת כל י' ספירות של היכל ההוא (כנודע שאין הוי"ה שאינה כוללת י' ספירות, כי קוץ של י' כתר של אותו היכל, י"ה - אבא ואמא, ו' - ו' קצוות, ה' - מלכות).
|
(דפוס ירושלים) |
(דפוס קארעץ)
|
והבן זה כי כל י' ספירות של ההיכל ההוא נחלק לד' אותיות הוי"ה על דרך זה, ואלו נקראו "וד' פנים לאחד", ד' בחינות דגוף הפנימי של כל א'. ויש גוף חיצון עליהם -- הלא הם ז' שמות של מ"ב בכל היכל. ושם מ"ב הוא נעשה גוף חיצון דוגמת הכנפים של העוף שהוא לבוש החיצון הסובב על גוף העוף. ונמצא כי שם אבגית"ץ הוא גוף חיצון, ובתוכו הוא גוף פנימי הנקרא הוי"ה. וזה נקרא פנים וזה כנפים. ואע"פ שתמצא שיש בו ו' אותיות -- הוא כולל י' ספירות שבאותו היכל.
וזהו סוד הנזכר בריש תיקון ע' דף ק"ך (תיקוני זהר קכ, א) שמבואר שם איך אבגית"ץ כולל י' ספירות של אותו היכל:
- א' - כתר שבו
- ב"ג - אבא ואמא שבו
- י' - חכמת שלמה, מלכות שבו
- ת' - ת"ת
- ץ' - יסוד צדיק
נמצא כי בסוד גוף הפנימי לא הוזכרו רק ד' בחינות שרשית, וגוף החיצון הנקרא כנפים הוזכרו בו גם כן הכתר והיסוד שבהם. ועד"ז יתבאר לך כל פרטי השמות והכנויים שהם כנפים ומלבושים. ואל תפלא אם הם שמות מורכבים מאותיות רבים או מועטים -- כי הכל א', רק שכפי הבחי' המתגלה יותר אז מי' ספירות של הבחינות ההוא האותיות יתגלו שם בכנוי ההוא. ושמור כלל זה בידך שבו תבין כל השמות והכינוים.
והנה בי' ספירות דאצילות יש פנימי -- נפש רוח נשמה חיה יחידה, וכנגד ה' בחינות אלו ב' אורות מקיפים. ואח"כ יש ג' בחינות כלים, וכולם גוף אחד פנימי. וג' כלים אחרים, והם גוף חיצון. וכנגדן ו' כלים מקיפים -- הרי כמה בחינות שיש בכל ספירה וספירה. וכל זה הוא בבחינה א' שלפעמים מתעלים הספירות ממקומם ומתחלפים בסוד העליות, והפנימי של זה נעשה חיצון לזה כנודע. אמנם לא יחסר מאלו הבחינות הנ"ל.
והנה כל זה בי' ספירות דאצילות. ואמנם בהתלבשותם בי' ספירות דבריאה -- אז יתוספו להם מלבושים. כי הנה חיצון, ספירת מלכות דאצילות, כשמתלבש במלכות דבריאה יהיה שם בסוד נשמה, ונתוסף שם עליה כמה מלבושים (והם נפש ורוח של אורות ועצמות), ועוד ו' בחינות כלים פנימיים וחיצוניים זולת בחינת המקיפים -- הרי תראה כמה בחינות מתלבשות זו בזו. ואח"כ בהתלבש י' ספירות דבריאה תוך י' ספירות יצירה והוא על דרך זה לבושים נוספים. וכן בהתלבש יצירה בעשיה. והרי כמה בחינות לאין קץ.
וכל זה בבחינת י' ספירות, כי אח"כ הם המלאכים הנאחזים בי' ספירות והם מיני לבושים אחרים על הי' ספירות ואינם ספירות רק מלאכים, כי הם לבושים חיצוניים מאד. ועל דרך זה הנ"ל בי' ספירות יהיה גם במלאכים בבחינת עצמות אורות וכלים פנימים ומקיפים. ובהתלבשם מלאכים תוך מלאכים הגרועים מהם מבריאה ליצירה כו' -- הרי תראה כי עצמו מספר כל הבחינות. עד שנמצא שיהיה בתוכם ספי' הכתר והוא בחינת הכתר שיש בזו הארץ התחתון, והכל לבוש זה לזה, וזה לבוש לזה.
ואל תתמה אם תראה שמות והויות וכינוים אלף אלפי רבבות -- שבכל ספירה וספירה יש בהם נקודות מחולפים, ויש מיעוט אותיות ויש מרובה האותיות, וכל אחד מהם מורה על י' ספירות שבאותו הבחינה -- לא יגרע מי' ספירות -- רק לפעמים לפרקים נכללין ביחד. ואי אפשר להיות שם[17] פחות מב' אותיות י"ה או א"ל וכיוצא, ולרמז בו עיקר הבחי' המתגלות באותו ספירה והם נכללין בו אפילו לק' אלפים, כי אין כח בקולמוס לפרטן יותר.
ונחזור לענין, כי הנה השרפים בבריאה וכנגדן החיות ביצירה. והנה גופם הפנימי הוא שם הוי"ה הכולל י' ספירות של אותו חיה, ונקרא "ד' פנים" של אותו חיה. וגוף החיצון שלהם הוא שם אדנ" הכולל גם כן י' ספירות של אותו חיה הנקרא "ד' כנפים" של אותו חיה. וכן על דרך זה תבין בכל מקום.
ומעתה אל תתמה אם תמצא שם תחתון מאד הרומז על הכתר כמו שם אראריתא וכמו שם כוז"ו דחילוף הוי"ה וכיוצא -- כי כל אלו הם כינוים חיצוניים מאד, והם בבריאה או ביצירה או בעשייה, כי הוא בחינת הכתר אשר שם. ובזה תראה כי שם כוז"ו (והוא הוי"ה בחילוף אותיות) כי גם בו כלולים י' ספירות של ספירת החכמה אלא שפנימיותה הוא הוי"ה בחילוף אותיות כוז"ו הסמוכות לאותיות הוי"ה בא"ב והם לבושים אליה.
וכן על דרך זה בכל השמות והכינוים -- בין בי' ספירות, בין במלאכים, וכל הנבראים. והבן זה היטב.
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש יד (עריכה)
דרוש יד עריכה
ענין פנימיות וחיצוניות.
דע כי יש ב' מיני חיצונית ופנימית --
- אחד הוא כי החיצונית הם העולמות והפנימית הם נשמות.
- והב' הוא בחיצונית עצמו יש ג' כלים, והב' כלים ראשונים עם המוחין שלהם נקראו "חיצוניות" שהם אלהים, בחינת קטנות. והפנימית הוא מוחין דגדלות[18]. וכן בפנימיות שהוא הנשמות הוא כן -- כי החיצונים הם עיבור ויניקה, והפנימיות הם מוחין דגדלות.
וזה הבחינה השנית נזכר במ"א אך הבחינה ראשונה נדבר בכאן. והענין כי בכל עולם ועולם מאבי"ע יש בו חיצוניות ופנימיות. והחיצוניות הוא בחינת העולם בעצמו הנקרא בשם "היכלות ומדורות", שהם הרקיעים והארצות והימים ונהרות ודשאים ואילנות וכיוצא בזה. והפנימית הם בני אדם השוכנים תוך העולם. וכן שם למעלה -- היכלות ורקיעים ואפילו המלאכים בעצמן -- כולם נקרא בשם "חיצוניות" שהוא העולם בעצמו, ובתוכו יש פנימיות והוא י' ספירות שבהם נפש רוח נשמה של העולם ההוא; אם הוא עשיה נקרא 'נפשין', ואם ביצירה 'רוחין' כו'.
אבל העצמות הוא מתלבש בין בי' ספירות הנקרא עולם ובין בי' ספירות הנקרא נפשין ורוחין כו', אלא שהעצמות של הנפשין ורוחין יהיה יותר גדול מהעצמות המתלבש בעולם עצמו. או אפשר שבחינת עצמות אינו רק מה שבתוך הנפשין ורוחין כו' והם בחינת חלקי הכלים דאצילות המתלבשים שם כנ"ל, אך מה שבי' ספירות החיצוניות הנקרא עולם -- אף העצמות שבהם אינו בבחינת עצמות הכלים דאצילות אלא רוחניות אחד מבחינות העולם ההוא. וצ"ע.
ונמצא שיש עיבור יניקה ומוחין לחיצונית שהם י' ספירות הנקרא עולם ועיבור יניקה ומוחין לי' ספירות הנקרא אדם:
מתוך: עץ חיים/שער מ/דרוש טו (עריכה)
דרוש טו עריכה
אפשר לפרש כל עליות תוספת שבת ועליית תפלה דחול (שעולין פנימיות של ג' ראשונות דעשיה ונעשים חיצוניות לחיצוניות ג' תחתונות דיצירה) -- כל זה הוא בבחינת נשמות, כי גם בהם יש חיצוניות (שהם הב' כלים) ופנימיות (שהוא הכלי הג'). וכן הענין בכללות העולמות שעולין פנימיות ג' ראשונות שלהם דעשיה ומלבישין חיצוניות ג' תחתונות דיצירה שלהם, והכל נקרא 'חיצוניות' כי הם עולמות שלהם.
וכן נראה מכוונת ראש השנה, כי הרי תפילות דיום א' דר"ה הוא לנשמות ושם יש עליית התפלות דחיצוניות ופנימיות, והכל הוא בנשמות, וביום ב' דר"ה ג"כ עלייה חיצוניות ופנימיות, והכל בעולמות. ובזה יובן מ"ש בכונת שבת כי בשבת עולין העולמות ובחול נשמות לבד -- והרי במ"א נאמר שעולים פנימיות וחיצוניות?! אך הענין הוא כי בתפלות החול עולין פנימיות וחיצוניות והכל בבחינת נשמות, ובשבת בתוס' שבת בשדה עולין פנימיות וחיצוניות העולמות לבדם, ובעמידה ותפלות שבת עולין פנימיות וחיצוניות הנשמות.
והנה אמרנו במקומו כי גם בתפלות החול עולין העולמות -- ואפשר לתרץ כי בשבת עלו העולמות תחלה בשדה ואח"כ פנימית הנשמה בתפלה, אך בחול לא עלו העולמות תחלה אלא נתקנו במקומן ואח"כ בעליית הנשמה בתפלה נכללין העולמות טפילה עם הנשמות ועולין עמהם. לזה צ"ע עם הכתוב במ"א.
והנה פנימיות העולמות הוא העצמות שיש בעולם ההוא. כגון העצמות העשייה יש בהם נרנח"י וכולם נקרא "נפשין דעשייה". ומזווג זה דעצמות נעשה נפש לה' בחינות הנ"ל לבני אדם. ועצמות היצירה שיש בה נרנח"י וכולם נקראים "רוחין דיצירה", ומזווג זה העצמות נעשין רוחין של ה' בחינות לבני אדם. וכן בעצמות הבריאה כו' וכולם נקרא "נשמות דבריאה". ומזווג זה כו'. וכן בעצמות אצילות יש ה' בחינות נרנח"י, ואפילו הנפש אשר כאן נקרא "נשמה לנשמה" בערך הבריאה. ומזווג זה העצמות נעשה נשמה-לנשמה לבני אדם.
וחיצוניות העולמות הם הגופים והכלים. כי כלים דעשיה כו', ומזווגם נעשים "כלים דנפשין", והם האופנים, ונקרא "כלים דנפשין". ומכלים דיצירה שיש בה ה' בחינות הנ"ל בבחינת כלים, והם כלי המלכות וכלי ז"א וכלי בינה כו'. ומזווגם נעשים "מלאכים דיצירה", וכולם נקרא "כלים דרוחין" כמ"ש "עושה מלאכיו רוחות". ומכלים ה' דבריאה מזווגם נעשה שרפים וכסא כבוד ונקרא "כלים דנשמתין"[19]. ומכלים האצילות הה', מזווגם נעשה המלאכים שאין שמם משתנה לעולם, עליונים מאד, והם נקראים "כלים דנשמה לנשמה".
וכל בחינה מאלו יש בה עיבור יניקה ומוחין, בין באורות בין בכלים. כי יש כלים קטנים דעיבור ובחינת אורות הוא נפש דעיבור, ויש כלים דיניקה אמצעים ואורם הוא רוח דיניקה, ויש כלים דמוחין פנימי ואורותיו נשמות דמוחין.
ויש קושיא לכל הנ"ל, שהרי במ"א כתוב כי גם האורות היו בעיבור א' עם הכלים -- אם כן אין עיבור א' לכלים בפני עצמם ולאורות בפני עצמם? ונלע"ד, כי שם הוא טעות, שבקונטרס הישן כתוב להפך, כי החיצונית והפנימית הוא בכלי וכל זה נקרא עולמות אלא שתחלה בקבלת שבת עולה פנימית העולמות לבד ובליל שבת עולה גם העצמות שנשאר למטה ועמו עולה חיצונית דעולמות ג"כ. ובמקום אחר כתוב בפירוש כי יש ג' כלים ובתוכם יש אור עצמות ונחלק גם הוא לנר"ן, שהם מוחין דז"א, ובפירוש אמר כי הג' כלים אחרים דאמא דבהם מתלבשין ג' מיני מוחין אלו בסוד או"פ דעצמות. ובזה הספר מבואר בפירוש כי הצלם דעיבור הוא נפש, וביניקה הוא רוח, ודגדלות נשמה כו'.
והנה ממ"א תראה היטב כי בחינת החיצונית היא סעודת שבת שהוא מזון הגוף והם הכלים, והתפלות הם מזון הנפש דעצמות והאורות, כמ"ש לרוח חיה ממללא, וכל אחד מאלו יש בו פנימיות וחיצוניות. כי בתוספת קבלת שבת היה בבחינת הכלים הנקרא חיצוניות, והוא כלול מפנימיות וחיצוניות, כנזכר במ"א שעולין פנימיות ג' ראשונות דעשיה ונעשה חיצונית לחיצוניות דג' תחתונות דיצירה, ופי' הוא כי בחינת הפנים נקרא פנימיות ובחינת האחוריים נקרא חיצוניות, וכל זה בכלים הנקרא "חיצונית". וכן בחינת הנשמות, שהוא אור העצמות הנקרא פנימיות, יש בו פנימיות וחצוניות שהם בחינת פנים ואחור.
נמצא כי גם האורות והכלים נקרא "פנימיות" ו"חצוניות", כי הפנימיות שהם האורות הם בבחינת פנים, והכלים שהם חיצוניות נקרא אחוריים בערך האורות. וכן על דרך זה כל בחינה משתיהן כלולה משתים; כי האורות יש בהם פנים ואחור והם בחינת "פנימיות וחצוניות" דאורות הפנימיות. והכלים יש להם פנים ואחור והם "פנימיות וחיצוניות" דכלים החצוניות אל האורות.
כלל העולה כי מלת "פנימיות" -- ר"ל פנים, מלת חיצוניות -- ר"ל אחור. ובזה יובן איך בתפלת החול וכן בתוספת שבת כנזכר במקומו שעולה פנימית דעשייה ונעשה חצוניות אל החיצוניות דיצירה, וכן בשאר העולמות. אלא שכיון שהפנימיות וחיצוניות שניהן שוין, אלא שזה פנים וזה אחור בערך פנים המאירין ההם -- א"כ פנים התחתונים יהיה אחוריים בערך האחוריים העליונים (כמ"ש במ"א בענין התבונה שהפנים שלה הם אחור דבינה).
וכן זהו ממש מ"ש במ"א כי החצוניות דיצירה הוא שם מ"ה דאלפי"ן ופנימיות העשיה הוא אחוריים של זה השם עצמו -- הרי כי כל אחוריים עליונים גדולים מהפנים התחתונים.
וזה הנזכר כאן צריך שתדע שמדבר בבחינת האורות והעצמות -- כי לכך הוא בסדר התפלות, ואינו בסעודת שבת שהם הכלים. והבן זה מאד.
וכן במ"א נזכר שם ב"ן הוא נשמת העשיה העולה ביצירה והוא מ"ש ג"כ במ"א כי הוא עצמות נשמת העשיה אלא שהוא סוד האחוריים. וצריך שתבין ענין זה כי כיון שזה שהוא בליל שבת ובתוס' שבת א"כ הרי כי גם החיצוניות עולה. משא"כ בבקר (בתפלת שחרית דחול) שאינו עולה רק הפנימיות כנזכר במקומו. והבן זה מאד דלא יקשה עליך הנזכר שם.
אלא שיש הפרש. כי בתוספת שבת הפנימיות דעשייה העולה ביצירה הוא בחינת העולמות, אך בתפלת שחרית דחול אינו עולה רק הפנימיות הנשמות ולא העולמות. והבן זה. וצ"ע ממ"א שאמר שגם בחול עולין העולמות.
וצ"ע ממ"א מ"ש בענין האצילות שפנימותיו אהי"ה ביודי"ן. אך הכוונה כי סוד הנועם הוא בבינה -- א"כ אינו מדבר עתה בכללות האצילות (שאם כן שם ע"ב דיודי"ן הוא (האמת) פנימי שהוא בחכמה, ונודע כי האצילות הוא בחכמה), אלא שמבינה שבו בסוד "והבן בחכמה" שהוא אהי"ה נמשך הנועם, והוא אחוריים שבו תקמ"ד. ובריאה נגד תבונה וישראל סבא (ז"ת) בסוד "וחכם בבינה", שהם הפנים של התבונה שהם תקמ"ד, והאחוריים שלה הוא ס"ג. והבן כלל זה מאד כי יש בכללות האצילות ב' בחינות והם חכמה ובינה, כי כל הי"ס דאצילות הם כללות חכמה[הגהה - צמח צ"ל הוא בינה], שהם ע"ב קס"א דפנים ותקמ"ד וקפ"ד באחור. וגם בינה נעלמת בחכמה בסוד "והבן בחכמה".
אך עולם הבריאה הוא כנגד בחינה ב' הנקרא בינה אשר בחינתה הוא "וחכם בבינה" שהוא ישראל סבא ותבונה אשר פנימותם הם בחינת אחוריים דאצילות שהם קפ"ד ותקמ"ד, ואחוריים שלהם הם ס"ג וקס"א הב'. ועיין בכוונת ויהי נועם.
- שם אכתריאל כולו בקמץ בבריאה, והוא יוצא מפסוק ומאותיות "אשר לא יכרת" (ישעיהו נו, ה) שהם אכתריאל.
- ושם חופניאל בפתח ביצירה.
- ושם יוהך כולו בצירי בעשייה:
- ^ בדפוס קארעץ ליתא למילה גמורים
- ^ (נ"א זווגים)
- ^ אולי צריך למחוק את הה' ולגרוס וג' פנימיות - ויקיעורך
- ^ בדפוס קארעץ שונה קצת גריס וגם נגדלים המוחין עצמן של ז"א הבשר זך שהם הויות ואורות - ויקיעורך
- ^ דפוס קארעץ גורס רק ג' חללי ולא "בג' חללי" - ויקיעורך
- '^ בדפוס קארעץ גריס של אורות ממש וכו ולא "של אור נשמה" - ויקיעורך
- ^ ה"ג בדפוס קארעץ. ובדפוס ירושלים גריס וע"כ בסוד קבלת שבת - ויקיעורך
- ^ דפוס קערעץ גריס ומפנים
- ^ ה"ג בדפוס קארעץ. ובדפוס ירושלים והטעם שלא באו, למה שבארנו, כדי שיסתלקו בעת וכו' - ויקיעורך
- ^ אולי צ"ל של זה.. - ויקיעורך
- ^ בדפוס קארעץ גריס וזה ב' גופים - ויקיעורך
- ^ גירסת דפוס ירושלים דבר
- ^ גירסת קארעץ רק פנימיות של נשמה לנשמה לבדו כנ"ל
- ^ בדפוס קארעץ גריס נפש רוח נשמה, וכן היה נראה לענ"ד לגרוס, אלא שגם בדפוס קארעץ עצמו בהמשך המאמר גריס נרנח"י, עיין בהמשך, ובכן צע"ע - ויקיעורך
- ^ אולי צריך להגיה נזכרים בפרשת אמור, אבל לא ניסיתי לחפש אם יש משהו מתאים - ויקיעורך
- ^ ס"א (ויש הוי"ה בכל א')
- ^ ס"א (לשום א' שיהיה)
- ^ ס"א (ונקרא פנים)
- ^ [הגהה צמח - מכאן שצ"ל "שרפים וחיות ואופני הקדש"]