זהר חלק ג י ב

דפים אחרים ברחבי ויקיטקסט שמקשרים לעמוד זה

הדף באתרים אחרים: באתר "ספריא"


דף י ב


האי רקיע עביד שלמא בינייהו, ועלמא לא מתקיימא אלא על שלום. תא חזי, קב"ה אקרי שלום, הוא שלום, ושמיה שלום, ואתקשר כלא בשלום. רבי אבא אמר, חמינא דהאי שמא קדישא עלאה כלא הוא שלום, וכלא חד, וארחן מתפרשן להאי סטרא ולהאי סטרא. (ס"א כאן חסר התחלת המאמר) יו"ד דשמא קדישא אתקשר בתלת קשרין, בגין דא, האי י' קוצא חד לעילא, וקוצא חד לתתא, וחד באמצעיתא, בגין דתלת קשרין אשתלשלו (נ"א אתקשרו) בה, חד קוצא לעילא כתרא עלאה, דהוא עלאה מכל עלאין, רישא דכל רישין, והוא קאים על כלא. חד קוצא באמצעיתא, דהוא רישא אחרא, בגין דתלת רישין הוו, וכל חד וחד רישא בלחודוי, ועל דא קוצא דאמצעיתא דא הוא רישא אחרא, דנפיק מקוצא דלעילא, והוא רישא לכל שאר רישין, לאתבנאה שמא קדישא, והאי רישא סתימא דכלא. רישא אחרא תתאה, הוא רישא לאשקאה לגנתא, והוא מבוע דמיין, דכל נטיען אשתקיין מניה, ודא הוא י' בתלת קשרין, ועל דא שלשלת איקרי, כהאי שלשלת דאתקשר דא בדא, וכלא חד. תאנא בספרא דחנוך, בשעתא דאחזיאו ליה חכמתא דרזין עלאין, וחמא אילנא דגנתא דעדן, אחזיו ליה חכמתא ברזא עלאה, וחמא דכלהו עלמין הוו מתקשראן דא בדא, שאיל לון על מה קיימין, אמרו ליה על י' קיימי כלהו, ומניה אתבניאו ואשתלשלו (נ"א אתבריאו ואשתכללו), דכתיב (תהלים קד כד) כלם בחכמה עשית, וחמא דכלהו מזדעזעו מדחילו דמאריהון, ועל שמיה אתקרון כלהו. ובספרא דשלמה מלכא אמר, מטון די בקטפורא דתלתא, דכלילן בקוטפא דגופיה, חד דחילו (ס"א שלימו) דכלא, וחד סתים שבילין, חד נהר עמיקא. לבתר פריט באתוון, (דאלפא) ביתא בשכלוליה יו"ד ה"א, בניינא דכולא, (חד סתים שבילין, וחד נהר עמיקא לכל), שלימו דשמא קדישא, י' רישא דכלא, אב לכלא, ו' בן דאוליד ונפק מניה, ומניה אשתכח ד', בת, מטרוניתא, דכל דינין (ס"א דיינין) בידהא אשתכחו, טמירא בכלהו עלמין, (ס"א עלאין נפקין, ועלאין ותתאין), דעלאין נפקין, ותתאין מנה אתזני, הא יו"ד שלימו דכלא, ושמא קדישא אשתכלל ביה, ואשתכח סתים בגויה. לבתר, יו"ד אפיק כלא ושלשל כלא, בקשורא חדא דא בדא, והא אוקמיה בוצינא קדישא, י' אפיק ההוא נהר, דכתיב ביה (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, (ד"א ל"ג כגוונא) דא ה' רזא דבינה, והיא אימא עלאה. וההוא נהר אפיק תרין בנין כמה דאתמר, ומנה אתזנו, לבתר נפקין תרין בנין, וברתא אתזנת מבן דא ו', הא בן האי מלכא דשלמא כלא דיליה, רזא דתפארת, ולבתר אשתכח ה' דאתזנת מן ו', והא אוקמוה, (ס"א לבתר נפקין תרין, ברא וברתא ו"ה, האי ברא מלכא דשלמא כלא דיליה, והאי ה' ברתא אתזנת מן ו', והא אוקמוה). אשתכח די' עיקרא ושרשא ושלימו דכלא, הדא הוא דכתיב (משלי כד ג) בחכמה יבנה בית. תנן, עשרה שמות אשתכללו ונפקו מהאי יו"ד, י' דהיא עשיראה דאתוון, וכלהו אעיל לון לההוא נהר קדישא כד אתעברא, ועשרה שמהן כלהו סתימין בחד, וכלהו סתימין בי', י' כליל לון, י' אפיק לון, הוא אב לכלא, אב לאבהן. מניה נפקו (ביה עשר תבין) ו"ד, רמז לעשרה בחשבון, אתוון יו"ד כליל לון ו"ד, (ס"א יו"ד) שלימו דכלא, ו"ד דכר ונוקבא, דו קרינן לון תרין, ועל דא אדם דו פרצופין אתברי, ואינון פרצופין דכר ונוקבא, הוו כגוונא דלעילא. ו"ד מעילא לתתא, ד"ו מתתא לעילא, וכלא חד מלה, י"ג מכילין תליין ביה, ועל דא יו"ד כליל ו"ד כמה דאתמר, והא אוקמוה. ותא חזי עשרה שמהן אינון לקבל עשר אתוון, ובספרא דרב המנונא סבא, תמניא אינון, ותרין דרגין לקבל תרין רקיעין, ומשתניין שמהן, עשרה ותשעה ותמניא ושביעאה. קדמאה י"ה, בגין די' כליל ה', וה' נפקא מן י', בגין כך חכמה י"ה אקרי. תנינא יהו"ה דאקרי אלהי"ם, בגין דההוא נהר רחמי, ובגין דדינין מתערי מניה, (נפקו אלהי"ם) אתוון דרחמי כתיב, ונקוד אלהי"ם, ולא אלהי"ם דינא.