עולם אחד/כח
פרק כח
עריכהיתר דברי המאמר הזוהר הנ"ל והוא מ"ש "כד אתפשטו תרין אתעבידו תלת, חד אתעביד תרין ואתפשטו ואתעבד חד". עכ"ל. בזה כתב מקדש מלך "לא ידענו טעם בדבר". עכ"ל.
ולדעתי טעמא רבא אית ביה, ראה והבן כי אם נאמר על איזה דבר יחידי שנתפשט עד שהגיע לשלשה -- על כרחינו לומר שטרם שהגיע לשלשה הגיע מתחלה לשנים, כי כן דרך התפשטות כסדר מדרגות המספר - א' ב' ג'. וכן בחזרת הדברים למקורם - ורצונינו לומר ששלשה נעשה אחד -- על כרחינו לומר שקודם שנעשה אחד נעשה שנים כסדר ג' ב' א'. וכבר רמזתי למעלה בפרק כ"ו סוד מאחז"ל "אין רבוי אחר רבוי אלא למעט", שעיקר תכלית כוונת ההתפשטות והרבוי הוא בשביל למעט. והוא באמת סוד יחודו ואחדותו יתברך שמו כמו שאני עתיד לבאר אי"ה.
ומעתה לפי מה שפרשתי המאמר בפרק העבר בסוד י' השרשית המתפשטת לשלש נקודות - מבואר היטב לשון המאמר. וז"ש "כד אתפשטו" - בסוד ההתפשטות וכאמור. אז מן ב' נעשה ג' שהוא תכלית התפשטות בבחינ' זו הצריך כאן. וז"ל "תרין אתעבידו תלת". ומפרש ואמר מהיכן נתהוו אותן תרין, ועל זה אמר "חד אתעביד תרין", והוא ממש כמו שאמרתי, כי מן א' נעשה ב' ומן ב' נעשה ג'. אך שבעל המאמר אחז בלשונו בתחלה איך שמן ב' נעשה ג', מפני שזה הוא תכלית כוונתו בענין התפשטות נקודה זו כפי מה שצריך לכאן איך שנעשה תלת נקודין. וז"ש "כד אתפשטו תרין אתעבידו תלת" שהוא תכלית התפשטות הזה. ומפרש ואמר אותן תרין שאתעבידו תלת הם נעשים מן אחד. וז"ש "חד אתעביד תרין".
ואחר שפירש כל סדר ההתפשטות, מפרש ואמר תכלית המכוון מן התפשטות הזה בסוד "אין רבוי אחר רבוי אלא למעט", שזהו עיקר התכלית כדי שיחזור לסוד האחדות בסוד חזרת הדבר למקורו. וז"ש "ואתפשטו ואתעבידו חד". והבן היטב.
וכדי שלא יהיו הדברים בעיניך כדברי הספר חתום - אפרש לך קצת בדוגמא וברמז. ואם בעל נפש אתה תבין יותר. הלא תראה כי הבינה כלולה בחכמה בסוד הב"ן בחכמה האמור בספר יצירה. והוא גם כן בסוד יו"ד שבחכמה; ששני אותיות ו"ד מילוי היו"ד (הרמוזים בחשבונם באות י' השרשי) - הנה הם מתהפכים כחומר חותם ונעשים אות ה' שבבינה - ו' בתוך ד'. הרי מן אחד נעשה שנים בהתפשטות'. והדעת הוא המחבר אותם שהוא שורש הו' קצוות ורמוז באות ו' שבמילוי יו"ד הנ"ל. הרי לפניך שלש' בחינות חב"ד.
ותשכיל ותראה כי שני אותיות י"ה הרמוזים בשלשה אותיות יו"ד הם נעשים אחד באות י' השרשי, ובו ג' קוצים העולים ומתייחדים בנקודה קטנה דקה מן הדקה ברוחניותה. והבן זה מאוד. ועיין למעלה בפרק כ"ד מה שרמזתי לך בענין "היודע והידוע והדעת". וכבר מפורש בדברי הרמב"ם ז"ל שאצל הבורא הם אחד בתכלית הפשיטות, והוא היודע והוא הידוע והוא הדעת באחדות פשוט.
ואתה אחי המעיין, לך נא ראה גם כן בתיקונים ריש תיקון כ"א (דף נ"א ע"ב) (תיקוני זהר מב, ב), וזה לשונו:
- "ואנן לא הוינא אלא תרין ודא ב' תרין ראשית. הא סבא עלאה קא נחית בינייהו. אמר הא אנן חד ותלת הוינן וכען אנן חד". עכ"ל.
ודוק היטב ואז תבין המאמר הנ"ל בפנים שונים, ובדרכים עמוקים ארוכים ורחבים. כי אין שטחין בדפין מחזיקים לפרש הכל והמשכיל יבין.