משנה אבות ה א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק ה · משנה א | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

בעשרה מאמרות נברא העולם. ומה תלמוד לומרא, והלא במאמר אחד יכול להבראותב? אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

משנה מנוקדת

בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם.

וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר? וַהֲלֹא בְּמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת!
אֶלָּא לְהִפָּרַע מִן הָרְשָׁעִים,
שֶׁמְּאַבְּדִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת;
וְלִתֵּן שָׂכָר טוֹב לַצַּדִּיקִים,
שֶׁמְּקַיְּמִין אֶת הָעוֹלָם שֶׁנִּבְרָא בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת:

נוסח הרמב"ם

בעשרה מאמרות - נברא העולם.

ומה תלמוד לומר - והלוא במאמר אחד יכול להבראות?
אלא, להיפרע מן הרשעים,
שהן מאבדין את העולם - שנברא בעשרה מאמרות,
וליתן שכר טוב לצדיקים,
שהן מקיימין את העולם - שנברא בעשרה מאמרות.

פירוש הרמב"ם

בעשרה מאמרות - כשתסתכל בכל מה שבא במעשה בראשית "ויאמר" תמצאם תשעה, ובראשית עשירי, ואף על פי שלא התבאר בו מלת "ויאמר" העניין מורה עליו, וכאילו אמר "ויאמר אלהים יהיו השמים והארץ", כי לא נהיו מבלתי מאמר.

והיה יכול לספר בריאה כולה במאמר אחד, כשיאמר "ויאמר אלהים יהיו שמים וארץ, ויהי רקיע ויקוו המים" וגו'. ואמנם ייחד מאמר לכל עניין להודיע גודל זה המציאות וטוב סידרו, ומפסידו מפסיד דבר גדול ומתקנו יתקן דבר גדול, רוצה לומר המפסידו מי שיפסיד נפשו אשר בידו לתקנה ולהפסידה. וכאילו הוא התכלית האחרון מכלל המציאות אשר אמר בו עשרה מאמרות, כמו שבארנו בפתיחת חיבורנו זה:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

בעשרה מאמרות - תשעה ויאמר, ובראשית נמי מאמר הוא, דכתיב (תהלים לג) בדבר ה' שמים נעשו:

שמאבדים את העולם - שכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, והרשעים שבעונם מאבדים את נפשם כאילו מאבדים את העולם. כך מצאתי. ולי נראה, שמאבדין את העולם ממש, שמכריעים את כל העולם כולו לכף חובה, ונמצא העולם אבד בשבילם:

שנברא בעשרה מאמרות - ואינו דומה המאבד מלאכה שהיא נעשית ביום אחד למלאכה שהיא נעשית בהרבה ימים:

פירוש תוספות יום טוב

בעשרה מאמרות נברא העולם ומה ת"ל והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע וכו'. הכי פירושו ומה ת"ל מזה שהוא נברא בעשרה מאמרות כלומר איזה לימוד נמשך מזה ולא שהיא שאלה על הבריאה עצמה למה היתה בעשרה מאמרות. אלא שר"ל שיש לנו ללמוד מהבריאה שהיא בעשרה מאמרות לימוד מוסר נאה. לפי שהלא במאמר אחד היה יכול להבראות ויצא לנו ממה שנברא בעשרה להפרע וכו' אבל לא שלכך היתה כוונת הבריאה בעשרה מאמרות כדי להפרע וכו' שאין זה ממדת טובו יתברך לעשות פעולה יתירה כדי להפרע וכו' כך פי' בדרך חיים:

נברא העולם וכו'. יכול להבראות וכו' ולא תנן ברא העולם ויכול לברוא נראה בעיני שהפליא בזה הוראת הבריאה שהיתה יש מאין ואפס מוחלט. ולא כמחשבת החושב בחומר קדמון שכאשר נאמין באפס מוחלט צודק המאמר לומר שהיה יכול להבראות שהוא מצד הנברא שכיון שאפס ואין מוחלט היה. אין מונע מלהבראות במאמר אחד כמו בעשרה מאמרות. אבל אילו היה חומר קדום לא יצדק לומר בפשיטות שהיה יכול להבראות מצד החומר כי שמא טבע החומר לא היה מקבל הבריאה במאמר אחד.

ליתן שכר טוב. הא דקאמר לשון נתינה בשכר. מפורש בריש פ"ב.

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) ומה ת"ל כו'. הכי פירושו, מה תלמוד לומר מזה שהוא נברא בעשרה מאמרות, כלומר אתה לימוד נמשך מזה. ולא שהיא שאלה על הבריאה עצמה למה היתה בעשרה מאמרות, אלא שרצה לומר שיש לנו ללמוד מהבריאה שהיא בעשרה מאמרות לימוד מוסר נאה, שהלא במאמר אחד כו', ויצא לנו ממה שנברא בעשרה, להפרע כו'. אבל לא שלכך היתה כוונת הבריאה בעשרה מאמרות כדי להפרע וכו', שאין זה ממדת טובו יתברך לעשות פעולה יתירה כדי להפרע כו'. ד"ח:

(ב) (על המשנה) להבראות. ולא תנן ברא העולם ויכול לברוא. נראה בעיני שהפליא בזה הוראת הבריאה שהיתה יש מאין ואפס מוחלט, ולא כמחשבת החושב בחומר קדמון. שכאשר נאמין באפס מוחלט, צודק המאמר לומר שהיה יכול להבראות שהוא מצד הם:: רא, שכיון שאפס ואין מוחלט היה, אין מונע מלהבראות במאמר אחד כמו בעשרה מאמרות. אבל אילו היה חומר קדום, לא יצדק לומר בפשיטות שהיה יכול להבראות מצד החומר, כי שמא טבע החומר לא היה מקבל הבריאה במאמר אחד:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפ' רעז"ל. בעשרה מאמרות תשעה ויאמר ובראשית למי מאמר הוא וכו' הכי אמר רבי בפ' בתרא דראש השנה גבי עשרה מלכיות כנגד מי מצאתי כתוב בספר פלח הרמון פרק שני דשער שני וז"ל ופשטא דשמעתין מוכח אין פרו ורבו מן המנין לפי שהיא מצוה דרמיא עלן וברכה לשומריה ועוסקין בה שמה ואנן בבריאת העולם עסקינן והוא מבואר. אמנם בזוהר פ' ויקרא פי' ר"ש עשרה עשרה הכף עשרה למעשה בראשית עשרה למתן תורה ופי' אנכי כנגד יהי אור ולא יהיה כנגד יהיה רקיע ולא תשא כנגד יקוו זכור כנגד תדשא. כבד כנגד יהי מאורות. לא תרצח כנגד ישרצו. לא תנאף כנגד תוצא הארץ. לא תגנוב כנגד הנה נתתי. לא תענה כנגד נעשה אדם. לא תחמוד כנגד אעשה לו עזר כנגדו. ולפי זה אין בראשית מן המנין והמשלים הוא מאמר העזר עם היותו מופלג בפרשה להלן. ויש בתקונים דרך אחרת שהם מונים פרו ורבו בכלל האומניות של יום הששי עם שאר המאמרות והם עשרה מבלי שנצטרך למנות עמהם לא בראשית ולא העזר ע"כ. וכתב עוד שם בספ"ד ומה שהשמיטוהו הני תרי תנאי דמסכת ר"ה ובפרשת ויקרא בזוהר נראה שהטעם הוא לפי שקיום המאמר נתלה בזולתו לפיכך נאמר ויאמר להם אלהים לא כן הנה נתתי שהוא לבדו הנותן וכן בכל שאר המאמרות כי הוא צוה ונבראו אמנם לפי שיטת התיקונים שפיר חשבינן פרו ורבו בכלל העשרה ועם זה נתישבו עשר אומניות אצל עשרה מאמרות כי מאמר העזר איננו אומניות בעצמו שהרי כתיב אחריו אעשה לו עזר ועוד שבא מופלג בכתוב ולא נזכר בששת ימים אמנם התולדות הנמשכות ממנו הן האומניות המכוון באמת ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

בעשרה מאמרות נברא העולם:    ר"ל בעשרה צווים נברא העולם וברואים שבה. והם ט' פעמים ויאמר שנכתבו בפרשה בראשית ברא, ומלות בראשית ברא נמי מאמר הוא, דבלתי ספק נבראו שמים וארץ ע"פ רצונו ית'. רק להכי לא כתיב גביה ויאמר, מדנבראו יש מאין, א"כ לא יתכן שיצוה הקב"ה להאין שיברא. משא"כ שאר הברואים שכבר היה כאן שמים וארץ, שייך גבייהו ויאמר, שצוה להן שיוציאו מהן יש מיש:

ומה תלמור לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות:    ר"ל בשלמא אם היה מסתבר שלא היה יכול להברא במאמר א', רק היה צריך למעשה הגדול והנורא הזה מאמרים רבים, שפיר קמ"ל קרא, שנברא רק בי' מאמרות. אבל הרי ידענו כי גדול אדונינו ורב כח לברוא הכל במאמר א', ומה שבראו באמת ביו"ד מאמרות, הוא לטעם כמוס לה' ית'. וא"כ ק' שפיר לאיזה צורך הודיעתנו תורה שנברא בי' מאמרות, דהרי הטעם למה נברא כך אינו מושג לנו, והרי זה כממעט בכבודו ית' ח"ו. על כרחך שלטובתינו הודיעתנו תורה כך, שנלמד מזה שום דבר. ולפיכך עלינו להתבונן איזה דבר נלמד מזה:

וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:    דהודיעתנו התורה שנברא העולם וכל שבו בי' מאמרות, למען נדע כמה חביב לפניו ית' העולם וכל חלקיו, שנבראו בי' מאמרות דוגמת העולם העליון שנברא בי' ספירות, ודוגמת י' הדברות שבסיני. [וזה הטעם של כל י' י' שבפרק זה. וכן כל הנמצאים שבעולם כלולים בי' לשונות, (א) העצם. (ב) חכמה, (ג) האיכות, (ד) הצירוף, (ה) האנה, (ו) המתי. (ז) ההנחה. (ח) הקניין, (ט) הפועל, (י) הנפעל]. וכיון שכל כך חביב לפניו העולם א"כ כל המקלקל בו שום דבר שנענש בו ע"י חטאיו, עני בשיו, אלמנה בתרנגולתה, ויתום בביצתו [פסחים קי"ח א'], הרי קלקל דבר שחביב לפניו ית' מאד וחפץ בקיומו, ונענש גם על ענשו. וכ"כ הגורם ע"י צדקתו שיתקיים הכל, ושיתברך הכל בשפע ברכה, כמ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך, שתהא פרתו רועה באפר ואין חיה מזיקתה, תרנגולתו מנקר באשפה ואין חולדה מזיקתה [כפסחים ד"ת ב'], הוא עושה בזה רצון קונו, ומקבל שכר על שכרו [וזהו שאמרנו פ"ד מ"ב ששכר מצוה מצוה ושכר עבירה עבירה]:

בועז

פירושים נוספים

מגן אבות (רשב"ץ)


הפירוש דרך התנא הוא לשנות דרך גררא כל מה שדומה לאות' משנה שהיא מעין המסכתא כמו ששנה במסכת כלים כל השיעורין ברמון ובגרוגרות וכן בפ' בא סימן כל אותם דינין הדומין לבא סימן העליון בידוע שבא התחתון. ובאחרון משביעית כל רוח חכמים נוחה הימנו ובמסכת ערכין כל הדינין שיש בהן להקל ולהחמיר וכן אין פותחין ובא' מבכורות כל הדינין הדומין למצות פדיה קודמת למצות עריפה ובמשנת בכורי' הדברים השוים לדבר אחד בדרכים ולדבר אחר בדברים אחרים ובפרק השולח כל אותן דינין הדומין לתקנת רבן גמליאל הזקן בגיטין מפני שהוא תיקון העולם וצירף לזה בפרק הניזקין הדינין שהם מפני דרכי שלום וכן בראשון משבועות כל שתים שהן ארבע וכן במנחות פרק הקומץ רבה כל הדברי' המעכבין זה את זה וכן בראשון מחולין הדינין הדומין אל הכשר בצואר פסול בעורף ובראשון ממגילה הדינין הדומין לאין בין אדר ראשון לאדר שני וכן בפרק מקום שנהגו נזכרו חלוף מנהגי המקומות וכן במסכת תמיד ביריחו היו שומעים וכן באחרון ממסכת טבול יום בראשונה היו אומרים חזרו לומר וכן בפרק שני ממסכת זבים כל מעת לעת וכן במעילה כל המצטרפין זה עם זה. וכן בפרק הזה לפי שרצו להזכיר מדות החסיד שהוא מענין מסכתא זו שהיא משנת חסידים שנו כל הדברים התלויים במספר שיש בהם תלמוד לבני אדם להחזיק במוסר ולא הזכיר דברים התלויים בדינים כגון עשר טומאות הן ועשר קדושות השנויים בתחלת כלים וכן עשרה דברי' נאמרו בירושלם האמורים בפ' מרובה וכן אחרים יש בזה המספר ובמספרים אחרים גם יש טעם למה הזכיר אלו כמו שנפר' בעשרה נסיונות שנתנסה אברהם אבינו והתחיל מהמספר היותר גבוה עד שהגיע למספר היותר קטן ודקדק בכל זאת המשנה בין לשון זכר ללשון נקבה לשנות עשרה וארבעה לזכר ועשר וארבע לנקבות. וראיתי במשניות קדומות עשר נסיונו' ושמא מפני שהוא תרגום המסות הגדולות הניחוהו בלשון נקבה והם היו בקיאין בלשון ומאמרות אע"פי שהוא נקבות לשון זכרים הוא שהיחיד הוא מחמר דומה למקומות ושמות ואבות וכן דורות הנזכר אחר זה כמו שדקדק החכם רבי אברהם ז"ל בתחלת פרשת ואלה שמות. ובפרק אחרון מראש השנה אמרו הני עשר מלכיות כנגד מי כנגד עשרה מאמרות וכן במגילה אין פותחין מעשרה פסוקים כנגד עשרה מאמרות והקשו תשע הוו והשיבו בראשית מאמר הוא שנאמר בדבר ה' שמים נעשו כלומר שתחלת הבריאה לא היתה בלא מאמר והרי הוא כאלו הוא כתוב בו ויאמר שהרי העיד הכתוב כי במאמר נעשו שמים וארץ שנא' בדבר ה' שמים נעשו. ובפרקי ר' אליעזר נאמר בעשרה מאמרות נברא העולם ובג' כללם שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. הפירוש אע"פי שבפרטם הם עשרה בכללם הם שלשה הנקראים שלשה עולמות החכמה שהיא בארץ שהיא העולם התחתון כי ענין בריאת הארץ הוא גלוי לנו בחכמה שקבלנו מענייני מנהגו של עולם בגלוי עינים. והתבונה היא בשמים שהוא העולם התיכון בין שני עולמו' שהאדם מבין דבר מתוך דבר שעל ידי סבוב השמים ידענו חכמתם ועל ידי המלאכים שהם העולם העליון והם נעלמים ממנו והוא דעתו של הקב"ה. העולם התחתון מתקיים שהם שלוחיו לקיימו וזה בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל התחתונים והעליונים הם מתנהגים בדעתו וכבר פירשנו כל זה בחלק שני מזה הספר. והעשרה מאמרות הם בראשית. ויאמר אלהים יהי אור. ויאמר אלהים יהי רקיע. ויאמר אלהים יקוו המים. ויאמר אלהים תדשא הארץ. ויאמר אלהים יהי מאורות. ויאמר אלהים ישרצו המים. ויאמר אלהים תוצא הארץ. ויאמר אלהים נעשה אדם. אלו תשעה והעשירי אינו ויאמר להם אלהים פרו ורבו הנזכר ביום ששי כי אין זו בריאה אבל הוא ויאמר אלהים לא טוב היות האדם לבדו ובאותו מאמר נשלמה הבריאה שנבראת חוה. וכבר אמרו בראשון מכתובות ששתי יצירות היו ולזה תקנו בברכת הנישואין שתי ברכות לשתי יצירות וכן אמרו בפר' אין עושין פסין ובאחרון מברכות כך נראה לי. וכבר פירשתי זה בפתיחת ברוך שאמר שיסד הראי"ג ז"ל המתחלת ברוך אשר ?אשש ?דוקוחוג בעשרה מאמרות (אמר המגיה אהרן יעללינעק הפירוש אשר מזכירו הרב המחבר ז"ל כבר נדפס בס' חפש מטמונים בסופו). ואע"פי שזה המאמר לא נכתב אלא בפרשת אלה תולדות השמים והארץ אחר שנאמר ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו כבר אמרו בברייתא של שלשים ושתים מדות שאותו מעשה היה ביום ששי ואין מוקדם ומאוחר בתורה. ובאבות דרבי נתן לא מנה מאמר בראשית מאמר והשלי' העשרה בויאמר להם פרו ורבו אבל ויאמר אלהים לא טוב היות האדם נחלקו בו כי הברייתא הכניסה אותו במניין ורבי ירמיה היה מקיים ויברא אלהים את התנינים וגורע לא טוב ואין דבריו נראין וגם לגרוע בראשית אין לסמוך על הברייתא כי אם על תלמוד שלנו ונתקיים פירושינו וכן בפרקי ר' אליעזר מונה לא טוב היות האדם מאמר עשירי והוא הנכון אלא שלשון הגמרא במגילה ובראש השנה הוא אילימא ויאמר דבראשית תשעה הוו וכו' נראה שאין מכניסין בזה ויאמר לא טוב היות האדם אלא פרו ורבו שהוא גם כן בריאה לחוה שבה מתקיים פריה ורביה:

מה תלמוד. כלומר מה לימוד יש לנו בזה והלא במאמר אחד יכול להבראות שהקב"ה בלא יגיעה ברא העולם שאינו כבשר ודם שאינו יכול לגמור מלאכתו ביום אחד ומחלקו לימים מרובים כדי לנוח בין יום ליום. אם כן היה די שיאמר ויאמר אלהים יהיה שמים וארץ ויהי אור ויהי רקיע וכן כולם ולמה נכתב ויאמר על כל אחד ואחד ולמה ייחד יום לכל אחד ואחד:

אלא להפרע מן הרשעים. זה למדנו ממה שנברא בעשרה מאמרות שאינו דומה המאבד מלאכת יום אחד למאבד מלאכת הרבה ימים והרשעים יש עליהם דין מאבד דבר הנעשה ביגיעה כשהן מאבדין העולם לא שהעולם אובד אלא שהן מאבדין עצמם ממנו:

וליתן שכר טוב לצדיקים. וכן יש לצדיקים פתחון פה לפני הקב"ה לומר לו תן לנו שכר קיום דבר שיגעת בו ולא אבדנו ממנו וזהו שמקיימין את העולם שהם מקיימים עצמם בשני עולמות. וכן אמרו באבות דרבי נתן ללמדך שכל המאבד נפש אחת מישראל כאלו אבד עולם מלא שנברא בעשרה מאמרות וכל המקיים נפש אחת מישראל כאלו קיים עולם מלא שנברא בעשרה מאמרות ופירוש נפש אחת נפשו:

דרך חיים (מהר"ל)

מדרש שמואל (אוזידא)