פתיחת התפריט הראשי

בשמחדש הדברים אחד:

אמר יהודה בן שאול, אמר המחבר: אקדים במאמר הזה לאמר, כי התחלות המדעים גדולות ‏ותכליותיהם דקות. ושהם מגיעות אל הידוע האחרון, ולא יהיה אחריו ידוע אחר. ושהאדם עולה ‏בידיעותיו מעניין אל עניין, וכל מעלה יעלה אליה, היא בהכרח תהיה יותר דקה מהמעלה אשר לפניה, ‏עד שתהיה המעלה האחרונה יותר דקה מן הידיעות כולם. וכאשר יפגשנה האדם בדקות ההיא, הוא ‏אשר בקשהו. ולא יכשר שיתעסק בה שתהיה גדולה, ואם הוא מתעסק בזה, הוא משתדל לשוב אל ‏הידוע הראשון אשר ממנו החל, או השני אשר בו שנה, והוא כבר עוות דרכי המדעים וחמסם. וכל ‏אשר הוא מתעסק להגדיל הידוע האחרון, הוא מתעסק לבטל עיונו ולבטל מדעו, ולשוב אל הסכלות ‏בו. וצריך שאבאר מאין אמרתי אלה הששה מאמרים, ואחר כן אומר הסבה אשר הביאתני למנות ‏אותם בתחילת המאמר הזה:‏

ואבאר תחילה שהתחלות המדעים גדולות. ואומר שהם מתחילות מן המוחש, וכל דבר שיפול עליו ‏החוש הוא הדבר הכולל, אשר אין בו יתרון לקצת בני אדם על קצתם, שיהיה אחד מהם יותר יודע ‏מן האחר בו; אבל אין להם בו יתרון על הבהמות. כי אנחנו מוצאים אותם שהם חשות בראותם ‏ושמעם, כאשר יחושו הם, וכל דבר שישתוו בו הבהמות עם בני אדם א"א להיות דבר יותר עבה ‏ממנו.

וכאשר יעמוד האדם על זה הדבר המוחש, וידע כי הוא גשם, יראה בדקות שכלו שיש בו ‏מקרים, והוא מפני שראה משחיר עת, ומלבין עת, ויחם עת, ויקר עת. ואחר כך יוסיף לדקק ויראה ‏שיש בו עניין, עולה ממנו עניין הכמות, והוא בעמדו על עניין אורך רוחב ועומק. ואחר כן יוסף לדקק ויראה ‏שעמו עניין הולך עם מצבו, עולה ממנו המקום, והוא פגישתו. ואחר כן ילך עם דקות עיונו ויגיע אל ‏שעמו עניין הולך עמו, עולה ממנו הזמן, והוא קיומו. ועל הדרך הזה איננו זז מגיע ומפליג, והוא הולך ‏עם מחשבתו והכרתו עד שיגיע אל סוף מה שישיגהו. ויהיה זה האחרון ההוא יותר דק מכל אשר ‏עלה לו, כאשר היה הראשון יותר עבה מכל מה שעלה לו.

ומזה דנתי כי סוף הידועים הוא הדק ‏שבהם. ואמרתי שהאדם עולה מידוע אל ידוע שאין אחריו ידוע, בעבור ג' דברים.

  • אחד מהם, כי ‏האדם כיון שגופו מוגבל, מתחייב שיהיה לכל כח שבו גבול, וכח המדע אחד מהם, וכאשר אמרתי ‏בשמים, כי כח עמידתם חייב שיהיה לו תכלית.
  • והשני, כי המדע איננו נתפש לאדם אלא מפני שיש לו ‏תכלית, ואם יחשב שאין לו תכלית אז יבטל להתפש לו, וכאשר יבטל זה, יבטל שידעהו אדם.
  • ‏והשלישי, כי השורש אשר ממנו יתיילדו כל המדעים – רצוני לומר החוש, יש לו תכלית בלי ספק, ולא ‏יתכן שיהיה מה שיתיילד ממנו באין תכלית, ויהיה זה סעיף בחילוף השורש.

ואמרתי שהאדם עולה ‏מהם מעניין אל עניין, מפני שכל מדע יש לו שורש שיתיילד ממנו. ואין לסכלות שורש שיתיילד ממנו, ‏אבל הסכלות העדר המדע בלבד, כאשר ביארנו בעניין החושך שהוא העדר האור ואיננו הפכו. וכמו ‏שהבאנו שם ראיה, כי החושך אילו היה היפך האור, לא היה נהפך האויר המחשיך לאור.

וכן נאמר כי ‏הסכלות אילו היתה שורש כמדע, לא היה אפשר שיהפך הסכל יודע, אבל היה המדע והסכלות ‏המקובצים בחלק א', והיו נמנעים.

ומזה אמרתי שהאדם יעלה במדע מעניין אל עניין אחר, מפני שהוא ‏נולד משורש ומסתעף, ולא יתכן שיעלה בסכלות מעניין אל עניין, כי אין הסכלות מעלות ידרוך בם, אך ‏הוא עזיבת מדע דבר אחר דבר והעדרו.

ואמרתי שהאחרון יותר דק מן הכל, בעבור מה שאנחנו ‏רואים שהשלג יורד ממקום האויר, ואנחנו רואים אותו כאבן, ונדקדק העיון ונדע שהוא ממים, ואחר ‏כן נדקדק המחשבה עוד, ונדע שהמים ההם לא יעלו כי אם על דרך האד והעליה, והאמננו כי ‏תחילתו אד. ואחר כן העמקנו עוד, ואמרנו: אי אפשר שלא יהיה לאד ההוא סבה שתעלהו. וכבר ‏התבאר כי הסבה העולה בידינו באחרונה, היא דקה מן האד, אשר הוא יותר דק מן המים, אשר ‏הוא יותר דק מן השלג, וזאת הסבה הדקה עליה כיון האדם והגיע.

ואמרתי שמי שהתעסק שיהיה ‏סוף ידיעותיו כמו תכליתם – חומס אותם, כאשר גליתי מחוקיהם וסדרם. ואמרתי: אך הוא משחית ‏מדעו, שב במבוקשו כמי שחייב את עצמו שתהיה הסבה המעלה האד מן הארץ שלג, כמו השלג ‏אשר התעסק תחילה. וכבר השחית, מפני שהשלג הוא אשר ביקש, והשלג דבר עלה לו מבלי דרישה. ‏ואם לא יפרש הדרישה שיהיה שלג או מים, אבל אמר רוצה אני שאראנו, ואם לא, לא אאמין בו, הוא ‏אומר: כבר ביקשתי שלג או מים או אד, אבל ביקש אותו בזולת הדיבור הראשון, מפני שלא יתכן ‏לראות בשער הזה כי אם הדברים האלה. ואם ישוב על דרך סבת האד, וביטלו בעבור שלא עלה לו ‏נראה, ואמר שאין סבה, כבר ביטל עניין שכבר התברר אצלו, לתוחלת נכזבה או עצה נבערה. -

  • וכיון ‏שהשלמתי אלה הביאורים, צריך לבאר הסבה אשר הביאתני להקדימם הנה.‏

ואומר: כאשר הגעתי אל שער ידיעת העושה, ראיתי אנשים דוחים את זה בעבור עילת שלא ראוהו, ‏ואחרים מפני עומק עניינו ודקותו, ואחרים חושבים שתהיה ידיעתו ידיעה אחרת, ואחרים חושבים ‏לציירו במחשבתם גשם. ואחרים אינם בושים בהגשמתו בפירוש, אך הם מבקשים לו כמות או ‏איכות, או מקום או זמן והדומה לזה. ובקשתם זאת היא בקשת עצם בעצמה, מפני שאלה הסיפורים ‏לא יהיו כי אם לגשם.

והקדמתי הדברים האלה להסיר מחשבותם התועות, ואניח לנפשות מטרתם, ‏ואאמת כי היות עניין הבורא בתכלית הדקות, הוא בירורו, ומציאתנו אותו בשכלנו יותר דק מכל ‏ידוע, הוא אמיתתו. ואשר אמרו: לא נאמין כי אם במה שיראו עינינו, וביטלו המדעים, כבר השיבותי ‏עליהם בזכרי דעת בעלי הקדמות ובעלי העקשות והעמידה, במה שאם יצטרך המעיין להסתכל בו, ‏ישוב לעיין אותו שמה במה שאמרתי.

ואשר אינם מודים בעניינו בעבור דקותו ועומקו, כבר הניחו ‏מבוקשם השני אחר הראשון. והוא, שאתה יודע כי כבר ביארתי בשער המדע, כי כוננו בו אל דבר דק ‏ועמוק ונעלם שלא נראה כמוהו. ואמרתי שבו אמר הכתוב (קהלת ז כד): רחוק מה שהיה ועמוק ‏עמוק מי ימצאנו. וכבר ראיתי זולתנו איך חשבו עניין ההוא דק כאבק ושער, וכחלק שלא יתחלק. ‏ואנחנו איך יצא לנו דבר לא מדבר? וכאשר יהיה זה העניין הידוע במעלה ההיא, בהכרח יהיה עניין ‏הידוע במעלה אשר לאחריה; רוצה לומר: הבורא יתברך יותר דק מכל דק, ועמוק מכל עמוק, וחזק ‏מכל חזק, ונעלם מכל נעלם, וגבוה מכל גבוה, עד שלא יתכן לעמוד על קצתה כלל. ובזה אמר ‏הכתוב (איוב יא ז): החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא, גבהי שמים מה תפעל, עמוקה ‏משאול מה תדע, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.

ואשר ישתדלו שיחשבוהו גשם, יעזרו מאיוולתם! ‏הלא הגשם היה תחילת ידוענו? ובמה שיש בו מן הסימנים, חקרנו ודרשנו, עד שהגענו אל ידיעת ‏עושהו, איך ישובו אל א' ב' ג' ד' על הדמיון, ומתעסקים בו שהוא גשם. ונהיה הגשם אשר בקשנו לו ‏העושה, איש ידוע בעצמו, עד שיתכן שיהיה עושהו איש אחר זולתו. אבל ביקשנו עושה לכל גשם ‏שראינוהו והשכלנוהו, וכל גשם שיעלה במחשבתנו, זה העושה עשהו, והוא יוצא חוץ לו.

ואשר ביקשו ‏מה שיש אחריו? כבר דחינו מה שביקשו, מצד האדם החכם וחיוב תכלית חכמתו בתכלית כחו, ומצד ‏הידוע, שמי שלא הגיע אל תכלית ויפסק, איננו נתפש לנפשות, ומצד השורש אשר עליו נבנו המדעים ‏כולם. ואוסיף הנה ביאור ואומר: ואולי חושב יחשוב שיתכן להיות אחר הידוע הזה ידוע אחר, ‏ומחשבת אחר מבני אדם לא הגיעתהו, או מחשבותם כולם לא הגיעו לו? ואומר: כי זאת מחשבה ‏נפסדת, מפני שכל הידיעות אינם נודעות כי אם במיצוע הגשם, כאשר הקדמנו בתחילת הספר. ‏וכאשר יצא הידוע מהיותו גשם או בתוך גשם, כבר נמנע שיהיה אחריו ידוע אחר כלל.

ואשר לא ‏ביקשו לקיים אותו גשם, אך ביקשו שתהיה לו תנועה או מנוחה, או כעס או רצון או מה שדומה לזה, ‏כבר ביקשו היותו גשם באמת בדרך [העיון] (העניין), לא בדרך הדיבור. ודומה למי שאומר: אינני תובע ‏ראובן במאה זוז, אך אני תובע אותו בגדר רבבה, כי הוא סילק מעל ראובן לשון המאה; אבל קיים ‏עניינה. וכאשר תמנע [תמצא] הבקשה שהוא [איננו] גשם, תסתלק ממנו הבקשה במאומה ממקרי ‏הגשם הכלליים.

והשיבותי הדברים בהקדמה, עם שמנהגי לקצר, להשביעה ביאור, מפני שהיא ‏מכוונת כל הספר הזה וקטבו. ואתעכב בה מעט, כי היא מספיק מיגיעה רבה אחריה.

ואם יאמר: ‏איך היה העניין הזה צריך אל היגיעה הזאת הרבה ואל אלה המאמרים הרחבים? ואומר: כי זה ‏לשתי סבות. אחת מהם, כי כל דבר יקר ההשגחה במה שיעלה ממנו, יתרה ורחבה מהשגחה בדבר ‏הנקל, כאשר הוא ידוע, כי מציאת הזכוכית יותר קלה ממציאת הפנינים. והשנית, כי המתעסקים ‏במדע הזה רבו מאמריהם, והיתה סבת זה, אם מיעוט הבנה או מיעוט שכל, או זדון לדחות, או עזיבה ‏ועצלה, או נטות אל תאוה, כאשר הקדמנו בפתיחת הספר. ובעבור זה נצטרכנו לגלות תעותם, במה ‏שנצטרך לגלות האמת. וכאשר כליתי מאלה המחשבות הטעות בעצם המאמר:‏