האמונות והדעות/מאמר ב/פתיחה
אמר יהודה בן שאול, אמר המחבר: אקדים במאמר הזה לאמר, כי התחלות המדעים גדולות ותכליותיהם דקות. ושהם מגיעות אל הידוע האחרון, ולא יהיה אחריו ידוע אחר. ושהאדם עולה בידיעותיו מעניין אל עניין, וכל מעלה יעלה אליה, היא בהכרח תהיה יותר דקה מהמעלה אשר לפניה, עד שתהיה המעלה האחרונה יותר דקה מן הידיעות כולם. וכאשר יפגשנה האדם בדקות ההיא, הוא אשר בקשהו. ולא יכשר שיתעסק בה שתהיה גדולה, ואם הוא מתעסק בזה, הוא משתדל לשוב אל הידוע הראשון אשר ממנו החל, או השני אשר בו שנה, והוא כבר עוות דרכי המדעים וחמסם. וכל אשר הוא מתעסק להגדיל הידוע האחרון, הוא מתעסק לבטל עיונו ולבטל מדעו, ולשוב אל הסכלות בו. וצריך שאבאר מאין אמרתי אלה הששה מאמרים, ואחר כן אומר הסבה אשר הביאתני למנות אותם בתחילת המאמר הזה:
ואבאר תחילה שהתחלות המדעים גדולות. ואומר שהם מתחילות מן המוחש, וכל דבר שיפול עליו החוש הוא הדבר הכולל, אשר אין בו יתרון לקצת בני אדם על קצתם, שיהיה אחד מהם יותר יודע מן האחר בו; אבל אין להם בו יתרון על הבהמות. כי אנחנו מוצאים אותם שהם חשות בראותם ושמעם, כאשר יחושו הם, וכל דבר שישתוו בו הבהמות עם בני אדם א"א להיות דבר יותר עבה ממנו.
וכאשר יעמוד האדם על זה הדבר המוחש, וידע כי הוא גשם, יראה בדקות שכלו שיש בו מקרים, והוא מפני שראה משחיר עת, ומלבין עת, ויחם עת, ויקר עת. ואחר כך יוסיף לדקק ויראה שיש בו עניין, עולה ממנו עניין הכמות, והוא בעמדו על עניין אורך רוחב ועומק. ואחר כן יוסף לדקק ויראה שעמו עניין הולך עם מצבו, עולה ממנו המקום, והוא פגישתו. ואחר כן ילך עם דקות עיונו ויגיע אל שעמו עניין הולך עמו, עולה ממנו הזמן, והוא קיומו. ועל הדרך הזה איננו זז מגיע ומפליג, והוא הולך עם מחשבתו והכרתו עד שיגיע אל סוף מה שישיגהו. ויהיה זה האחרון ההוא יותר דק מכל אשר עלה לו, כאשר היה הראשון יותר עבה מכל מה שעלה לו.
ומזה דנתי כי סוף הידועים הוא הדק שבהם. ואמרתי שהאדם עולה מידוע אל ידוע שאין אחריו ידוע, בעבור ג' דברים.
- אחד מהם, כי האדם כיון שגופו מוגבל, מתחייב שיהיה לכל כח שבו גבול, וכח המדע אחד מהם, וכאשר אמרתי בשמים, כי כח עמידתם חייב שיהיה לו תכלית.
- והשני, כי המדע איננו נתפש לאדם אלא מפני שיש לו תכלית, ואם יחשב שאין לו תכלית אז יבטל להתפש לו, וכאשר יבטל זה, יבטל שידעהו אדם.
- והשלישי, כי השורש אשר ממנו יתיילדו כל המדעים – רצוני לומר החוש, יש לו תכלית בלי ספק, ולא יתכן שיהיה מה שיתיילד ממנו באין תכלית, ויהיה זה סעיף בחילוף השורש.
ואמרתי שהאדם עולה מהם מעניין אל עניין, מפני שכל מדע יש לו שורש שיתיילד ממנו. ואין לסכלות שורש שיתיילד ממנו, אבל הסכלות העדר המדע בלבד, כאשר ביארנו בעניין החושך שהוא העדר האור ואיננו הפכו. וכמו שהבאנו שם ראיה, כי החושך אילו היה היפך האור, לא היה נהפך האויר המחשיך לאור.
וכן נאמר כי הסכלות אילו היתה שורש כמדע, לא היה אפשר שיהפך הסכל יודע, אבל היה המדע והסכלות המקובצים בחלק א', והיו נמנעים.
ומזה אמרתי שהאדם יעלה במדע מעניין אל עניין אחר, מפני שהוא נולד משורש ומסתעף, ולא יתכן שיעלה בסכלות מעניין אל עניין, כי אין הסכלות מעלות ידרוך בם, אך הוא עזיבת מדע דבר אחר דבר והעדרו.
ואמרתי שהאחרון יותר דק מן הכל, בעבור מה שאנחנו רואים שהשלג יורד ממקום האויר, ואנחנו רואים אותו כאבן, ונדקדק העיון ונדע שהוא ממים, ואחר כן נדקדק המחשבה עוד, ונדע שהמים ההם לא יעלו כי אם על דרך האד והעליה, והאמננו כי תחילתו אד. ואחר כן העמקנו עוד, ואמרנו: אי אפשר שלא יהיה לאד ההוא סבה שתעלהו. וכבר התבאר כי הסבה העולה בידינו באחרונה, היא דקה מן האד, אשר הוא יותר דק מן המים, אשר הוא יותר דק מן השלג, וזאת הסבה הדקה עליה כיון האדם והגיע.
ואמרתי שמי שהתעסק שיהיה סוף ידיעותיו כמו תכליתם – חומס אותם, כאשר גליתי מחוקיהם וסדרם. ואמרתי: אך הוא משחית מדעו, שב במבוקשו כמי שחייב את עצמו שתהיה הסבה המעלה האד מן הארץ שלג, כמו השלג אשר התעסק תחילה. וכבר השחית, מפני שהשלג הוא אשר ביקש, והשלג דבר עלה לו מבלי דרישה. ואם לא יפרש הדרישה שיהיה שלג או מים, אבל אמר רוצה אני שאראנו, ואם לא, לא אאמין בו, הוא אומר: כבר ביקשתי שלג או מים או אד, אבל ביקש אותו בזולת הדיבור הראשון, מפני שלא יתכן לראות בשער הזה כי אם הדברים האלה. ואם ישוב על דרך סבת האד, וביטלו בעבור שלא עלה לו נראה, ואמר שאין סבה, כבר ביטל עניין שכבר התברר אצלו, לתוחלת נכזבה או עצה נבערה. -
- וכיון שהשלמתי אלה הביאורים, צריך לבאר הסבה אשר הביאתני להקדימם הנה.
ואומר: כאשר הגעתי אל שער ידיעת העושה, ראיתי אנשים דוחים את זה בעבור עילת שלא ראוהו, ואחרים מפני עומק עניינו ודקותו, ואחרים חושבים שתהיה ידיעתו ידיעה אחרת, ואחרים חושבים לציירו במחשבתם גשם. ואחרים אינם בוטים בהגשמתו בפירוש, אך הם מבקשים לו כמות או איכות, או מקום או זמן והדומה לזה. ובקשתם זאת היא בקשת עצם בעצמה, מפני שאלה הסיפורים לא יהיו כי אם לגשם.
והקדמתי הדברים האלה להסיר מחשבותם התועות, ואניח לנפשות מטרתם, ואאמת כי היות עניין הבורא בתכלית הדקות, הוא בירורו, ומציאתנו אותו בשכלנו יותר דק מכל ידוע, הוא אמיתתו. ואשר אמרו: לא נאמין כי אם במה שיראו עינינו, וביטלו המדעים, כבר השיבותי עליהם בזכרי דעת בעלי הקדמות ובעלי העקשות והעמידה, במה שאם יצטרך המעיין להסתכל בו, ישוב לעיין אותו שמה במה שאמרתי.
ואשר אינם מודים בעניינו בעבור דקותו ועומקו, כבר הניחו מבוקשם השני אחר הראשון. והוא, שאתה יודע כי כבר ביארתי בשער המדע, כי כיווננו בו אל דבר דק ועמוק ונעלם שלא נראה כמוהו. ואמרתי שבו אמר הכתוב (קהלת ז כד): רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו. וכבר ראיתי זולתנו איך חשבו עניין ההוא דק כאבק ושער, וכחלק שלא יתחלק. ואנחנו איך יצא לנו דבר לא מדבר? וכאשר יהיה זה העניין הידוע במעלה ההיא, בהכרח יהיה עניין הידוע במעלה אשר לאחריה; רוצה לומר: הבורא יתברך יותר דק מכל דק, ועמוק מכל עמוק, וחזק מכל חזק, ונעלם מכל נעלם, וגבוה מכל גבוה, עד שלא יתכן לעמוד על קצתה כלל. ובזה אמר הכתוב (איוב יא ז): החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא, גבהי שמים מה תפעל, עמוקה משאול מה תדע, ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים.
ואשר ישתדלו שיחשבוהו גשם, יעזרו מאיוולתם! הלא הגשם היה תחילת ידוענו? ובמה שיש בו מן הסימנים, חקרנו ודרשנו, עד שהגענו אל ידיעת עושהו, איך ישובו אל א' ב' ג' ד' על הדמיון, ומתעסקים בו שהוא גשם. ונהיה הגשם אשר בקשנו לו העושה, איש ידוע בעצמו, עד שיתכן שיהיה עושהו איש אחר זולתו. אבל ביקשנו עושה לכל גשם שראינוהו והשכלנוהו, וכל גשם שיעלה במחשבתנו, זה העושה עשהו, והוא יוצא חוץ לו.
ואשר ביקשו מה שיש אחריו? כבר דחינו מה שביקשו, מצד האדם החכם וחיוב תכלית חכמתו בתכלית כחו, ומצד הידוע, שמי שלא הגיע אל תכלית ויפסק, איננו נתפש לנפשות, ומצד השורש אשר עליו נבנו המדעים כולם. ואוסיף הנה ביאור ואומר: ואולי חושב יחשוב שיתכן להיות אחר הידוע הזה ידוע אחר, ומחשבת אחר מבני אדם לא הגיעתהו, או מחשבותם כולם לא הגיעו לו? ואומר: כי זאת מחשבה נפסדת, מפני שכל הידיעות אינם נודעות כי אם במיצוע הגשם, כאשר הקדמנו בתחילת הספר. וכאשר יצא הידוע מהיותו גשם או בתוך גשם, כבר נמנע שיהיה אחריו ידוע אחר כלל.
ואשר לא ביקשו לקיים אותו גשם, אך ביקשו שתהיה לו תנועה או מנוחה, או כעס או רצון או מה שדומה לזה, כבר ביקשו היותו גשם באמת, בדרך העניין, לא בדרך הדיבור. ודומה למי שאומר: אינני תובע ראובן במאה זוז, אך אני תובע אותו בגדר רבבה, כי הוא סילק מעל ראובן לשון המאה; אבל קיים עניינה.
וכאשר תמנע הבקשה שהוא גשם, תסתלק ממנו הבקשה במאומה, ממקרי הגשם הכלליים.
והשיבותי הדברים בהקדמה, עם שמנהגי לקצר, להשביעה ביאור, מפני שהיא מכוונת כל הספר הזה וקטבו. ואתעכב בה מעט, כי הוא מספיק מיגיעה רבה אחריה.
ואם יאמר: איך היה העניין הזה צריך אל היגיעה הזאת הרבה ואל אלה המאמרים הרחבים? ואומר: כי זה לשתי סבות. אחת מהם, כי כל דבר יקר ההשגחה במה שיעלה ממנו, יתרה ורחבה מהשגחה בדבר הנקל, כאשר הוא ידוע, כי מציאת הזכוכית יותר קלה ממציאת הפנינים. והשנית, כי המתעסקים במדע הזה רבו מאמריהם, והיתה סבת זה, אם מיעוט הבנה או מיעוט שכל, או זדון לדחות, או עזיבה ועצלה, או נטות אל תאוה, כאשר הקדמנו בפתיחת הספר. ובעבור זה הצטרכנו לגלות טעותם, במה שנצטרך לגלות האמת. וכאשר כליתי מאלה המחשבות המטעות, אתחיל בעצם המאמר: