ספר קרניים/ד
ספר קרניים - מאמר ד
עריכהוסוד הוי"ו ששה מורה בשילושו.(א)
והוא ברבים חמשים
בשמו ובמלא(ב)
בשם ד' והוא שלשה
משום שהדדי קאים ומספר זה למעלה מזה
דהא עשר יותר מחמשה והקודם ראוי להקדים
וכאשר תבין זה תבין זה שלש אותיות ולא ארבעה(ג)
והוא מכוון בארבע שהוא בסוד הכתר ראש והוא המקור באמצע.
וממנו מתפשט גם כן שלש במספר כתר מקורו בקרא "כי בי חש"ק" (תהלים צא, יד).(ד)
המבטל קליפת עשו וישמעאל(ה)
והמקרא המוקדם לו יורה(ו)
הבן זה מאד ואל תהיה כמתנמנם קום קרא.
פירוש דן ידין
עריכה(א) וסוד הו' ששה וכו': כוונתו ממה שפירש לעיל, וי"ו מורה חיים, והיינו הוא בסוד שש מעלות לכסא שהוא סוד ו' מורה חיים ממש, סוד פנחס - פן חס, סוד פתח ו', סוד חכמה - "והחכמה מאין תמצא", בסוד "והחכמה תחיה וכו'" ו' רזא דחיים. ודע ו' ב"פ[1] סוד שם של מ"ב. ושם הוי"ה ברוך הוא מספרו ס"ח כמנין חיים בסוד ו"ו בכוללם והשם הוי"ה - הרי מ"ב כ"ו - גימטריא ס"ח, מנין חיים, בסוד התפשטות בצדיק ח"י עלמין בסוד ו' במבטא כזה וא"ו - האלף ציורו בציור ארמנייא כזה: [ציור][2] שכ' בספר התמורה דף ע"ח, עי"ש. והנה ציור זה האלף ח"י בכללו כזה - ח' ח"י - מספרו כ"ו כמספר של של הוי"ה. ובכל מלואים קדושים שבשם הוי"ה ב"ה כדפי' סוד ו' חיים.
(גם מבואר בה"א כי האלף מספרו כ"ו -- י' למעלה י' למטה ו' באמצע איהו כ"ו).
ויש בזה רזין דרזין סתרין דסתרין, ואין כאן מקומו כלל.
והנה "ששה מורה בשליש" - פי' ששה הוא ו', וג' פעמים ו' -- הרי ח"י. וזה שכת' "מורה בשלושו", דהיינו מורה ח"י.
(ב) והוא ברבים: פי' לשון רבים - חיים, והן חמשים כי קח ח"י - נשאר י"ם, גימטריא חמשים. וידוע סוד יסוד נקרא 'כל' בסוד "אני ה' עושה כ"ל" - גימטריא ן'. הרי חיים אותיות ח"י י"מ.
זהו שכתב "בשמו" - ר"ל שמו נקרא 'כל', גימטריא חמשים. "ובמילואו" - פי' ו' במלואו בשם הוי"ה כזה: וא"ו והוא סוד חיים כדפי' לעיל. והכל מסוד ו' והוא מבואר וק"ל.
(ג) בשם ארבע והוא שלשה וכו': כוונתו לומר כאן כדעת קצת המקובלים שבשם הוי"ה שהמקור מהשם הוא רק ג' אותיות - יה"ו, ה"א אחרונה כפולה. וכן גם כן דעת רבינו בחיי ז"ל בכ"מ בכמה מקומות/בכל מקום(?) (עיין בבחיי פרשת שמות דף ע' ע"ד, עי"ש). וכן גם כן כוונת המחבר. וז"ש "ארבע והוא שלשה".
"משום שהדדי קאים ומספרם זה למעלה מזה וכו'" פי' הוקשה לו למה באמת ה' כפולה ואינה נחשבת רק ג' אותיות יה"ו? ומתרץ משום שבג' אותיות יה"ו כסדרן אזלי גבי הדדי וסמוכים זה אצל זה. ופירושו, כי ד' מספרה עשרה כזה: א' - אחד, ב' שנים - הרי ג'. ג' - שלש -- הרי בין הכל ששה. ד' - ארבע, הרי בין הכל עשרה. וזהו י'. ואחריו מיד ה'. ואחריו ו'. הרי אותיות יה"ו של השם סמוכים זה אצל זה, דהא יש להקשות על סדר אותיות של שם הקדוש זה הוי"ה - הרי ה' קודם ליו"ד בא"ב ובשם של הוי"ה י' קודם לה'? ויש רזין סוד נפלא. ועיין בספר מחנה דן פרשת בשלח. והשתא ניחא, דהיו"ד זאת היא ד' כנ"ל. הרי אותיות יה"ו סמוכין זה אצל זה. וכל אחד יותר מחבירו.
וז"ש הקדוש: "משום שהדדי קאים ומספרם זה למעלה מזה, דהא עשר יותר מחמשה והקודם ראוי להקדימו", פי' גם כן מקשה קושיא הנ"ל שהרי עשר יותר מחמש, ור"ל בחשבון ראוי להקדים ה' קודם לי', והוה ליה להקדים בשם הוי"ה ה' קודם היו"ד. אבל לפי מה שפי' למעלה ניחא.
ז"ש "כאשר תבין זה תבין זה ג' אותיות ולא ארבע", פי' כאשר תבין למה י' מוקדם בשם, דהטעם הוא שהד' קודם לה' -- תבין גם כן למה רק ג' - יה"ו - שאותיות צריכות להיות סמוכין זה אצל זה, כי אותיות דה"ו שבאלף בית הוא יה"ו שבשם, ולמה נחשוב לה' אחרונה - הלא אחר ו' הוא ז'. וגם הא יש ה' ראשונה. וק"ל.
"ראש והוא המקור באמצע" - כוונתו לבאר חילוק הדברים ופשרן מה שמקשים המקובלים והביאם בעל הפרדס בשער השמות פ"ג ד', הלא שם הוי"ה המקור אשר כל השמות מתפשטים ומסתעפים ממנו, אפילו שם אהי"ה, וק' למה שם אהיה בכתר שאין בו השגה כלל ונעלמה מעיני כל חי, ושם הוי"ה בת"ת. ונפלה מבוכה בין המקובלים ורבינו משה קורדואירו פירש בשם שערי אורה שבאמת שם אהיה בכתר בראש, אבל שם הוי"ה שבת"ת עיקר האילן כמו שרשים היוצאין מגוף האילן, ועי"ש.
ובאמת אינו קשיא מידי, שסוד שם הוי"ה שבת"ת הוא סוד הדעת בסוד משה יעקב, הם מרכבה לת"ת. והקשו המקובלים, והלא אי אפשר לב' מלכים שישתמשו בכתר אחד? ומתרצים - משה מלגאו, יעקב מלבר, בסוד משה מרכבה לנשמת הת"ת הנקרא תוך ואמצע, סוד הדעת הנעלם העולה למעלה מן הכתר, ויעקב גוף התפארת וסוד הוי"ה בניקוד חש"ק - ראשי תיבות חולם שבא קמץ - הוא במרכבת יעקב אבינו שהוא מבחוץ מלבר. אבל הוי"ה שבנשמת ת"ת דעת הנעלם הקדוש שהוא סוד חולם כולו הוי"ה ב"ה שהוא בתוך עץ החיים ובאמצע שהוא מלגאו. ויש בזה רזין נפלאים עילאין, ומפני סכנת נפשות יראתי וזחלתי לנגוע בקצהו, ואיני רשאי להרחיב הביאור.
והנה זה כוונת הקדוש "ראש הוא המקור באמצע" - פי' אהיה בכתר שהוא ראש לכל הספירות, ואם תקשה הלא הוי"ה הוא המקור ועיקר, ולמה הוא בת"ת? ומתרץ "והוא המקור באמצע", ר"ל והוא סוד הת"ת נשמת ת"ת מרכבת משה שבו סוד אמצע כדפי' תוך עץ החיים שבו שם הוי"ה בחולם בסוד דעת הנעלם. והבן זה מאד.
גם מרומז בו תי' של בעל אורה באומרו זה המקור, וק"ל.
(ד) וממנו מתפשט גם כן שלש במספר: פי' כמ"ש המקובלים שהשם הוי"ה בניקוד חולם מתפשט שם אחד הממונה על החן וממונה על ביטול הקליפות הוא הנקרא בי"ט, ויש כת מלאכים למעלה ונכתב על מצחם בי"ט והוא שמ"ן בא"ת ב"ש. והוא בסוד שרביט הזהב. והשם הזה גימטריא שלו - כ"א, מנין אהי"ה. וכתבו הקדמוני' מקור זה השם מפסוק "כי בי חשק ואפלטהו" - ב"י מתיבת "בי", ט' מתיבת "ואפלטהו" -- הרי בי"ט. ראשי תיבות של כי בי חשק -- כתר בינה חכמה, מסוד הוי"ה בניקוד חלם. והרמוז במלת חש"ק - חלם שבא קמץ.
וז"ש גם כן "שלש במספר אשר בכתר" - ר"ל השם בי"ט יש בו ג' אותיות ומספרו כ"א - גימטריא אהיה שבכתר. ויש בזה רזין דרזין. וז"ש בקרא כי בי חשק, ר"ל מקור זה השם מאין מוצאו ומפ' מפסוק זה כדפי'.
(ה) המבטל קליפת עשו וישמעאל: פי' זה שם בי"ט ממונה להכניע ב' קליפות, ר"ל שרו של עשו שהוא סמא"ל, ושרו של ישמעאל הנקרא רה"ב. והנה סמא"ל גימטריא קל"א, רהב גימטריא ר"ז, ומספר שניהם של"ח בסוד שח"ל. וזהו סוד קרא "על שחל ופתן תדרוך תרמוס" - שח"ל גימטריא סמא"ל רה"ב. ראשי תיבות ע' ש'חל ו'פתן - עשו, וכתיב מיד אחריו "כי בי חשק וכו'" שהוא סוד שם בי"ט כנ"ל. ומרמז בו סוד השם המבטל ב' קלפות הנ"ל.
(ו) וז"ש הקדוש המחבר והמקרא המוקדם לו יורה סוד זה: ר"ל הפסוק הקודם לו של "כי בי חשק" איהו "על שחל ופתן וכו'". ויש בזה רזין גדולים נוראים ותקטין הידיעה מהכיל. ועיין קצתו במחנה דן מזה השם הבין כל זה. וסוד זה השם - חרבו ערים תקיפים - ביתר ירושלים טור מלכא - ראשי תיבות שלהם בי"ט, כי הם פגמו בזה השם הקדוש בסוד פגימת המילה, ואז פגמו בתרין ההי"ן - ה' עילאה ה' תתאה, בינה ומלכות. בסוד "זכור יהו"ה מה היה לנו" (איכה ה, א)[3] - ראשי תיבות מילה, "הביטה" בתרין ההי"ן - רומז לתרין ההי"ן שפגמו ונשאר בי"ט. וזהו החרפה - "כי חרפה היא לנו" - קרי ביה היא לנו תרין ההין, ואסור להעמיק בסוד ענין זה, והבן.
פירוש קרן הצבי
עריכה(א*) וסוד הו' ששה מורה בשילושו: נ"ל פירושו כי הנה אמור בספר יצירה בת ג' בונה שש, ונמצא איהו שש צרופים בההוא דבת ג' - הא סלקי למנין ח"י דאיהו יסוד, צדיק, ח"י עלמין. דהא גופא דצדיק איהו חד ועם שהוא אחיד בתבין עלמין הא הוו תלת והא להאי אמר "ששה מורה בשילושו", דהיינו הכוונה לשלש הששה עד דהוו ג' פעמים ו' - איהו ח"י, והיינו עצמו הך בת ג' בונה שש.
ותשכיל במ"ש בתיקונים על אומרם הלכה כרבים, דבכל מלה סתם דאשתמע לרבים הא תפוס בה המועט ע"ד אומרם ז"ל תפסת מועט תפסת, ולומר בה ההוא מיעוט הרבים דאיהו שנים, אבל במקום דאדכר רבים הא הוי ודאי תלת דאין רבים פחות מתלת, והא אינהו אבהן - חג"ת, דאסמיכו לה לשכינתא דאיהי הכלה - אותיות הלכה, בסוד הפסוק "באר חפרוה שרים וכו'". ולזה לעולם הלכה כרבים בכל ששה סדרי משנה ותלמודא.
(ב*) והא להאי אמר "והוא ברבים" - כלומר אחר שה-וא"ו דאיהו ששה מורה בשילושו למהוי ח"י -- הא כל דבר שהוא שלש איהו אתרמיז ברבים. ומזה נמשך מן החי למהוי חיים בלשון רבים, כי לפי שהחי מורה עליו גופו דאיהו קיים והיינו חי בהפסק, אבל חיים איהו החיות דאתמשך ממנו, ולפיכך בהסמך המורה על חיות נקוד בציר"י כמו שאמר הכתוב "וישבע בחי העולם" (דניאל יב, ז) כאילו כתוב 'וישבע בחיים של העולם'.
ואמר על החיות דאתמשך ממנו איהו "חמשים בשמו" - דאיהו נקרא כל שעולה חמשים. וגם איהו נרמז "במלא" דהיינו בשם חיים - הא נרמז בו חי דידיה קמא דקאים כנפשית, והנשאר איתו י"ם דחושבניה ן' - איהו החיות דאתמשך מניה, והיינו נהירו דן' שערי בינה דאיהי הנקרא 'אלהים חיים' אתמשיך זה לכלה דהיא המלכות על ידי היסוד. ונמצא איהו נקרא 'כל' על שם התמשכות החיות של נ' שערי בינה לכלה. אבל שמא דחיים איהו שם מלא לפי שאתרמיז בו שמא דידיה הנקרא חי וגם התמשכות מיניה דאתרמיז בי"ם שבחיים.
(ג*) בשם ארבע והוא שלשה וכו': טעמא בזה לומר כי עוד הוא"ו המורה בשילושו כאמור הנה הוא נרמז ונרשם בשם ארבע שלישי לאתוון דהוי"ה והוא השם דארבע עצמו איהו לא הוי אלא ג' דה"א שנית נחה בלי ניקוד דאתרמיזא למלכות הנקראת אדני לפי שהיא אין לה מגרמא כלום אלא ממה דיהיב לה בעלה, ואיהו השם דיה"ו לדכורא הא מורה על ו"ו דאיהו ששי דשרי בשלישי.
ואמר מופת וראיה לזה משום שהדדי קאים, כלומר דהא נראין תרין ההי"ן שוין בציורם ובמאי נבדלו זה מזה? אלא דוקא במספרם דאתחזו למהוי מספרם זה למעלה מזה, דהאי ה' דסמיכא לי' הנה תכה בה ה' פעמים י' - איהו חמשים, דבה אתמשך למהוי נ' שערי בינה. ותדע זה באמיתות, דהא עשר יותר מחמשה בחושבן והקודם באלפא ביתא - איהו ראוי להקדים כיון דתרי מנייהו הכי הוו ה"ו. ואמנם בזה ניחא, דהאי י' שווא לה' למהוי חמשים, והוא"ו איהו דמשיך מנ' שערי בינה לה' אחרונה דאיהו כפולה אקרי בסוד מערת המכפלה, דנכפלה ונתקפלה תחת הדכורא.
ואמר "וכאשר תבין זה" - בכח הדיוק העצום, "תבין זה" - באמיתות, שאין לדכורא בשם דהוי"ה אלא ג' אותיות והוא מכוון השם דג' בארבע, כי הוא הדכורא הנותן כח חיל בנוקבא אנתתיה, כי היא נקראת 'קרית ארבע' לפי שהיא דל"ת הות, עיין שם, דליתא ועניותא, דלית לה מגרמא כלום. ובהאי דיהיב לה בעלה כח לעשות חיל נקראת ה"א במובן[4] כל דבר שיבא, על שם הכתוב "הא לכם זרע".
ואמר שהוא בסוד הכתר, פי' אחר שנתבאר שאין בשם לדכורא אלא ג' אותיות שהם יה"ו דחושבנם כמנין אהי"ה -- הרי נתבאר דשם אהי"ה רמוז בכתר, ואם כן הוא הדוגמא בזה לסוד הכתר דאיהו הראש - ראש הגויה, דעליו נאמר "וברכות לראש צדיק".
ואמר שהוא "המקור באמצע" - לפי שברית המעור מכוון באמצע גופו כנגד ברית הלשון ששם היה התפשטות הדעת שגם הוא מכוון כנגדו באמצע המוחין, ואף הוא בכוון נגד הכתר. והנה הוא המקור שמשם מושך הטיפה בסוד הפסוק "וידע אדם", ולכן נקרא היסוד "משכיל" לפי שהוא "משכיל אורח למעלה" בדרך מישור, עד הדעת. ובדעת שם אחזי כתר נהוריה -- הרי הכל אחד. ובזה מתוקן שאמרו המקובלים דכל השם דהוי"ה בכללותו איהו אתרמיז בת"ת. וזה לפי שהוא האילן דאיהו כליל החו"ג ממעל דאנהו אתרמיזו בי"ה שהם קוי החכמה ובינה, והוא"ו איהו גופו של הת"ת, והה"א היא המלכות שהיא דבוקה בת"ת מאחוריו והיא יונקת ממנו מחדוי. ואמטו להכי כל השם דהוי"ה בכללותו איהו אתרמיז בת"ת דהכל מסתבך בו - בין ממעל לו, בין מתחת לזרו.
אמנם בפרטות השם עצמו הא איהו מחולק - היה"ו מן הה"א, שזה בבחינת ראש משפיע וזה בבחינת נוקבא מקבל ור"ל[5].
(ד*) וממנו מתפשט גם כן שלש וכו': נ"ל פירושו כי הוא השם דהוי"ה דנקוד שבא חולם קמץ - בראשי תיבות חש"ק - הא חושבן אלין חולם שבא קמץ עם תלת תיבין - איהו כמנין כתר. וזהו הניקוד של מלת צְבָאוֹת, וסידורו הכי: שבא, קמץ, חולם. ולא כמו שראיתי אומרים שסידורו בסדר ניקוד לְעוֹלָם. ועם שהוא הניקוד בעצמו - לא אתחזי סדרא בהכי, דהא בתיקונים אמר על נקודין אלו דשבא מזנב אחר הקמץ כעבד דמזנב אחר מאריה. ואם הוא בנקוד לְעוֹלָם - לא אתחזי הכי, דהא ניקוד חולם מפסיק. ועוד זה בסדרא דמלת צְבָאוֹת הא הוי "בי חשק ה'", יען כי חפץ ה' בצבאות ישראל.
והנה מתוקה מלה זו עם מ"ש הרמ"ז ז"ל והזכרתי אותה במ"א במקום אחר(?) בחבירו מלה דדרשא והיא כי ישראל דאנון אתוון ל"י רא"ש אתרמיזו בראשי תיבות כל עשר ספירן, והם כח"ב גג"ת נהי"ם - חושבנא דדין כחושבן ישראל. והא להאי היותם נרמזו בראשי תיבות כל עשר ספירן הא אינהו חשיבי למהוי כתר בכל ספירן. ובדא אמר "כי בי חשק ה'" - בהאי דנקיד שבא חולם קמץ, דאינון סלקי למהוי כתר כאמור, איהו "בי חשק ה'" ודאי, דהא ציין ישראל נמי למהוי כתרים בראש כל אתוון דספירן.
ואמר כי הוא השם "המבטל קליפת עשו וישמעאל" -
- כי חי"ת של חשק איהו על שם הכתוב "חשף ה' את זרוע קדשו וכו'",
- והשי"ן של חשק איהו על שם הכתוב "לשטף מים רבים אליו לא יגיעו", כי לעת הלזה ששוטף מים רבים אינון מים הזדונים דרבים הם לפי שהם בע' שרים אליו לישראל לא יגיעו, כי אתה ה' סתר, ומסתורא הוא לי מכל אותו נזק וצער לא יבא בי.
- והקו"ף של מלת חשק איהו על שם הכתוב "וקטפת מלילות בידיך וחרמש לא תניף" שהוא הפי' דהאי שישראל מכלים האויבים וכורתים אותם, לא בחיל ולא בכח, אלא מלה הוא דבעי פרישו דצלו, דידיו פרושות השמים והם כלים מאליהם. וזהו "וקטפת מלילות בידיך וחרמש לא תניף".
(ו*) ואמר והמקרא המוקדם לו יורה זה: זהו כמ"ש מהרש"מ דרמוז במקרא הקודם שרי הקליפות דעשו וישמעאל דאינון סמא"ל ורה"ב, דחושבן שניהם שח"ל - זהו הכתוב "על שחל ופתן תדרוך, תרמוס כפיר ותנין", ומיד אחריו כתיב "כי בי חשק" - שהוא השם שבו הכח לבטל קליפות אלו כמו שביארתי.
ובדברי מהרש"מ כתוב לאמר כי הוא השם המבטל קליפת ישמעאל ועשו הוא בי"ט הנרמז בכתוב "כי בי חשק ואפלטהו" - בי להדיא כתוב, וטי"ת מתיבת "ואפלטהו".
והנה הוא כתב בסמוך "וסוד זה השם חרבו ערין תקיפין - 'ביתר 'ירושלים 'טור מלכא - דראשי תיבות אלו בי"ט, כי הם פגמו בזה השם הקדוש". ואם כן במה יש לו הכח לבטל הקליפות הנזכר, אחר שהיא נפגם ואסור בחבלי העבותות. אבל כדכתי' ניחא דהאי השם שיש בחשק איהו המבטל לקליפות הנז' ועמו גאולה באה לשמא ההוא, בסוד הפסוק "חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל" (איוב כ, טו). וזהו הכתוב בסיפיה דהאי קרא "אשגבהו כי ידע שמי".
ומשה רבינו ע"ה בתחילה פחד מקליפות אלו בראותו רישא דשמות אלו -- סמא"ל רה"ב -- איהו סר, וזהו "וירא ה' כי סר לראות", מצד יניקתם שהיו יונקים מן הדעת שהיו בו עשרה הויות דחו"ג. ואמר לו ה' "של נעלך מעל רגלך וכו'" - כי בא העת שתדרוך תרמוס ברגליך כפיר ותנין, והוא הסוד בעוקבא דמשיחא חוצפא יסגי, ואז "ומחת לצלמהון על רגלוהי". והאי איהו הסוד "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב". הוא ישופך בכח ראש - אתוון דיליה - ס"ר. ואתה תשופנו עקב - בהנשאר מאתוון דיליה איהו מא"ל ה"ב - חושבן שניהם איהו ע"ח כמנין ג' הויות העולים מזלא, דבימי הגלות אין מזל לישראל מבחינת שרי מעלה, אבל בלעתיד הא אתמר להו במזלא עילאה דאריך, שבו מעלה להם ארוכה ומרפא, והאי איהו התפשטות ג' במספר כתר דאתרמיז ב"כי בי חשק".
ומלה דא שמענא מאיש נבון, דחיל חטאין - עמרם וזאן[6] יצ"ו ישמרהו צורו ויחייהו(?) ברמז הכתוב כפיר ותנין, כי הלא נתבאר שרי עשו וישמעאל דאינון סמא"ל ורה"ב במלת שחל, כי זה כוון על שח"ל דאינון סמא"ל רה"ב העולין במנין שחל. ופתן איהו סיעתוהי, דהא כתיב "וראש פתנים אכזר", דאשתמע דפתנים לאו ראש הוי אלא סיעתוהי. ואמר כי זה לעתיד תדרוך בהו והיו כלא היו, והנך עשו וישמעאל דנת' שהם בממשלתייהו דהני שרים היכא רמיזא, ואמר איהו דאתרמיז במלות כפיר ותנין עם הכולל - הם כחושבן עשו ישמעאל. ואתרמיז בהם וא"ו החיבור ב"כפיר ונין", וגם כללותם, לומר הם וסיעתם. ותחילה משפיל שרים שלהם ואחר זה הם עצם. והוא כמו שאמר הכתוב "יפקוד ה' על צבא המרום במקום" תחלה, ואחרי זה "על מלכי האדמה על האדמה".
פירוש פרשת אליעזר
עריכהדרך כלל
עריכה- פירוש המאמר בדרך כלל
ידוע תדע מה שמבואר במאמר העבר לפנינו שאות ו' הוא בחינת עץ ה"חיים, ולכן נחסר מן עורב. עיין לעיל ריש המאמר. ולכן בא עתה במאמר זה לתת רמז נכון וסוד עצום לזה איך אות ו' סודו חיים, והוא כי באמת יש שלשה ווי"ן של "ויסע ויבא ויט", שהם סוד ג' אבות, סוד חג"ת, אש' אשר(?) ו' האמצעי כולל שלשתן כנודע. והוא שם הראשון מן ע"ב שמות ביושר, ושלשתן גימטריא חי - חסר עוד ים להשלים מלת חיים. ונשלם בזה האופן:
כי הרי ג' ווי"ן אלו הם נמשכים מג' שמות ע"ב ס"ג מ"ה - סוד ג' אבות. והשלשה ווי"ן של ג' שמות אלו הם במלויים כזה: וי"ו מן ע"ב, וא"ו מן ס"ג, וא"ו מן מ"ה - בגימטריא מ"ח. ועם שני כוללים של ע"ב ס"ג -- הרי בגימטריא חמשים. סוד י"ם להשלים סוד חיים.
וטעם הדבר שאיני חושב רק שני כוללים של שני ווי"ן דע"ב ודס"ג ולא הכולל מן וא"ו דמ"ה - הדבר פשוט מאחר שכל סוד שם מ"ה הוא יוצא מן יחוד ע"ב ס"ג כנודע, לכן נחשבים רק ב' כוללים. ודומה לזה ממש כתבתי במדרש לפירושים ח"א דרוש הרביעי בסוד שם יעקב שבגימטריא ע"ב ס"ג מ"ה עם ב' כוללים של ע"ב ס"ג, עיין שם. והיינו הך. ושלשה ווי"ן אלו הם סוד 'רבים' כנודע בסוד הכתוב "ומצדיקי הרבים" (דניאל יב, ג), וכדאיתא מפורש בריש ספר התיקונים (דף א' ע"א) וזה לשונו: "מאי הרבים? אלין דאתמר עלייהו הלכה כרבים דאינון מסטרא דאבהן דלית רבים פחות מתלת", עכ"ל. וכן הוא במקומות הרבה. ודו"ק.
וידוע כי ע"ב ס"ג מ"ה הם סוד ג' אותיות יה"ו, מן השם בן ד'. ואות ו' כלול מהם כדבר האמור. והטעם כי אות ו' הוא באמת אות האחרון מן השם המקבל כללות אורות האותיות הקודמים לו כנודע. ואם שלכאורה נראה שאין אות ו' האחרון מן האותיות השם, שהרי אות ה' אחרונה אחריו -- תדע נאמנה שאין הענין כן, רק עיקר שורש השם הוא ג' אותיות יה"ו. ואות ה' האחרונה היא רק כפל ה' ראשונה כמבואר בספרי המקובלים קדמונים ואחרונים שהקשו למה אות י' קודם לאות ה' באותיות השם המיוחד שלא כסדר המסודר באלפא ביתא, ותשובתם כי אותיות השם המיוחד הם באמת כסדר אלפא ביתא בזה האופן, כי א'ב'ג'ד' - בגימטריא י' מן השם המיוחד. ולכן כמו שבאלפא ביתא אחר ד' אותיות האלו אבגד נסמך אות ה' ואות ו' -- כן באותיות השם כסדר הזה: י' שהוא מספר אב"גד וסמוכים לו אותיות ה' ו'. ומזה ממילא מוכח שאות ה' אחרונה היא רק כפל ה' ראשונה, דאי לאו כן הקושיא במקומה עומדת על שני אותיות ו"ה האחרונים בשם המיוחד בהם שלא כסדר אלפא ביתא, אלא וודאי כאמור, שאין עיקר השם רק ג' אותיות.
ועל פי הקדמה זו מובן האיך שם אהי"ה מסתעף מן השם המיוחד, כי כל השמות מסתעפים ממנו כנודע, והסתעפות השם אהי"ה הוא כאמור, כי כן עיקר שורש השם המיוחד הוא ג' אותיות יה"ו שהם בגימרטיא אהיה, וכדאיתא מפורש בשל"ה דף ז' סוף ע"א. וזה לשונו:
"ולהורות על שם המיוחד שבו מיוחדים כל השמות תמצא בסוד המספר כל עשרה שמות רמוזים בו, שם הכתר אהי"ה וכו' עולה כמנין יה"ו שהם אותיות שם הוי"ה, כי הה' כפולה. וזהו סוד הפסוק (משלי ח, ל) "ואהיה אצלו אמון" - אמר ואהיה בתוספת ו', ולא אמר "אהיה", כי הנה שם הוי"ה שבו קדום י' לה' ולפום ריהטא באותיות א'ב' קודם ה' לי' -- אמנם במספר הקדמי א' ב' ג' ד' ה' ו' - תמצא אותיות שם הוי"ה, כי אבג"ד עולה י', ואח"כ ה"ו -- הרי יה"ו. וכן עולה אהי"ה. וזהו "ואהיה" - ר"ל חשוב עד ו' שהם אותיות שם הוי"ה ועולה גם כן ככה(?) אהי"ה", עכ"ל השל"ה.
ועיין שם גם כן בדף קנ"ב סוף ע"א. ועיין בחייט בפרשת השמיני בד"ה לכן נקרא שד"י וכו', וכמו שבבגד מטילים בשפתו החוטים כפולים שלא יקרע -- כך בסוף השם נכפלה הה' לסבה שלא יתפשט עוד האצילות, עכ"ל. ועיין שם.
ושם בפרק ארבעה עשר מאריך מאוד בענין זה. וכותב גם כן ענין אבג"ד האמור ומסיים שם בזה הלשון: "ועוד כתבתי במקומו בענין הה' כפולה של השם ענין אח' מתוקן ומקובל וטוב ונעים כי הוצרכ' לתת גבו אל האצילות שלא יתפשט כדרך הבגד שנותנים בשפתו החוטים כפולים. וזהו "פי תחרא סביב לשפתו לא יקרע"". עכ"ל. והיינו מה שכתב בפרשת שמיני וכאמור.
והנה זה זמן רב שנתחדש לי ביום שבת קודם פרשת שמיני סוד נמרץ על פי דברי רבינו החייט, האמורים במאחז"ל (תענית יא, ב) וז"ל: "במה שימש משה כל ז' ימי המלואים וכו' בחלק לבן שאין לו אימרא", עכ"ל. והיינו כי משה בעצמו הוא בחינת אות ו', ונקרא בזוהר 'בעלה דמטרוניתא' כנודע. נמצא שהחלק לבן שלו אין לו אימרא זו שעושין לבגד, סוד ה' אחרונה. והבינהו כי סוד נפלא הוא. ובמקומו ב'עולם חדש'[7] הארכתי קצת יותר.
נחזור לדברינו ונאמר שגם רבינו הגדול זלה"ה מסכים לזה וכבר הבאתי דבריו בעולם אחד פרק ל"ז ומשם תראנו, וכאן אמרתי לקצר.
והנה כמו ששם אהי"ה מסתעף מן שם המיוחד כדבר האמור - כמו כן מסתעף מן השם המיוחד שם הקדוש בי"ט שהוא בגימטריא אהי"ה, ויוצא מן הכתוב (תהלים צא, יד) "כי בי חשק ואפלטהו" - מלת בי ואות ט' של "ואפלטהו". והשם זה ממונה להוציא בכחו ניצוצות הקדושות מן החיצונים כידוע בתפלה שנתקן לומר בשעה שאומר הש"ץ "מי שעשה נסים" - ראשי תיבות שמן, ובא"ת ב"ש ביט.
ודע סודו כי הוא ראשי' הג' קוין - כח"ב כתר חכמה בינה, ומרומז בראשי תיבות "כ בי חשק". וגם במלת "חשק" עצמו רמוזים ג' קוין בסוד (דברים י, טו) "רק באבותיך חשק ה' וגו'" - סוד האבות הרמוזים במלת חשק, כי כן ראשי תיבות ג' נקודות שסודם ג' אבות -- ח"ולם ש"בא ק"מץ, שהם נקודות חג"ת. הגם שנקודת קמץ הוא בכתר - הנה הוא גם כן בחסד שהוא ראש הקצוות וכדאיתא בזוהר ותקונים במקומות הרבה. ועיין בהקדמת התיקונים דף ז' ע"ב ובכסא מלך שם סימן ג' מבואר מה שכתבתי.
ויש לי בזה דברים נפלאים, וכאן לקצר אני צריך.
ואמנם ר"ת של "כי בי חשק" הרומז על ראשית ג' קוין שהם כ"תר ח"כמה ב"ינה שעולים במספרם תש"ס הם המבטלים שור חמור, שבגימטריא הכי הוי. וידוע שהם עשו - שור, וישמעאל - חמור. ושני שרים שלהם הם סמא"ל רה"ב - חשבונם שחל. ועשו הוא הכולל כל הקליפות, לפיכך כתוב (תהלים צא, יג) "על שחל ופתן תדרוך" - ראשי תיבות עשו. ומפורש סוד שחל.
ובמלת ופתן רמוז חמור סוד לילי"ת שבגימטריא ת"פ וכמו שכתב רבינו הגדול זלה"ה בטעמי מצות פרשת כי תצא בפסוק (דברים כב, י) "לא תחרש בשור ובחמור יחדיו", ששור הוא ס"מ וחמור לילי"ת, עיין שם.
וידוע כי מזיווג שור וחמור יוצא הכלב הרע. וסימן שלשתן חשך, מנגדים לשלשה קוין דקדושה, והם בטלין ומבוטלין בכח שם הקדושה האמור המוציא מאתם הניצוצות קדושות, ואז ממילא נעשו פגרים מתים. ואם תרצה לעמוד על הדברים אלו היטב - לא נא אחי ידידי ושים עיניך בספר מדרש לפירושים בכמה דרושים ובפרט בדרוש החמשה עשר והששה עשר מן החלק השני - שם תראה כל הענין. וגם פירוש הכתובים אלו "על שחל וגו'" באורך ובעומק, פלאי פלאות בעז"ה. והכל שייך לכאן אלא שאיני רוצה לכפול הדברים.
ואתה אחי המעיין התבונן בכל זה ותראה התקשרות המאמרים כולם, וקשר כל דברי המאמר הזה מראשו לסופו בקשר אמיץ וחזק.
עוד אודיעך אחי מה שמצאתי ראיתי בספר ליקוטי אמרים להרב הגאון מוה' דוב ממעזריטש בדף כ"ח ע"ב כי השם הקדוש ביט הוא ממש סוד טוב, אלא שאות י' נעשה ו' בסוד המשכה, עיין שם היטב. ומשם בארה שהכל סובב הולך על סוד הטוב אשר הורתיך במאמרים שעברו לפנינו. הנה הראתיך עתה קשר אלו המאמרים שעברו לפנינו מראשיתם לאחריתם.
שמע נא עתה הקיצור מופלג התקשרות אלו הארבעה מאמרים מאחריתם לראשיתם.
מפני שהכלב יוצא מזיווג שור וחמור, ועלה בכוונת בעל המאמרים להראות ביטול הכלב על ידי יונה בן אמתי שביאר למעלה, וכבר ידוע מאחז"ל (עבודה זרה מה, ב) העוקר ע"א צריך לשרש אחריה, לכן צריך לבטל שור וחמור שהם סוד עשו וישמעאל. וביטולם הוא על ידי שם הקדוש בי"ט. ולכן הוכרח לבאר מאין מוצאו של השם הזה שהוא מובן על ידי ידיעת סוד שם אהי"ה - כי אחד המה. ושרשם הוא ג' אותיות מן השם המיוחד אשר אות האחרון שבו הוא אות ו'. נמצא שהעיקר לכל זה אות ו' שהוא עץ חיים. ולכן חסר מן ערב. ואז הוא סוד אותיות רעב כשמחובר עם קליפת קין יוצא שר הכלבים שהוא סוד הרע הנאחז מן השמאל, ובטולו על ידי הימין הוא יונה בן אמתי - סוד נצח, בחינת הטוב, היפך הרע. ולכן אמר דוד "ערב עבדך לטוב". עמוד והתבונן בכל זה.
דרך פרט
עריכה- ועתה אפשר בדרך פרט
א - וסוד הוי"ו ששה מורה בשלושו: פי' כי אות ו' שבגימטריא ששה - אם תשלש אותו ג' פעמים ששה -- הרי ח"י מן חיים.
ב - והוא ברבים חמשים: פי' כשתמלא אות ו' בשלשה מלואים דע"ב ודס"ג ודמ"ה, שהם סוד ג' אבות הנקראים 'רבים' כמפורש ברי'(?) התיקונים ובכמה מקומות - אז עולים בגימטריא חמשים - י"ם מן חיים.
ג - בשמו ובמלואו: פי' שנמצא לפי זה נחשב אות ו' שני פעמים; פעם אחת בשמו בלבד - ו' שבגימטריא ששה - ג' פעמים הוא ח"י, ופעם שנית במלואו - ג' מלואים שלו עם ב' כוללים שבגימטריא ים כדי להשלים סוד חיים שבאות ו' האמור במאמר העבר. וכמו שהארכתי לעיל דו"ק.
והרב מהר"ש הי"ד פי' "ברבים" בלשון רבים - 'חיים'. אמנם הנחה מוחלטת אל כל המדקדקים שמלת 'חיים' וכן 'שמים' ו'צהרים' ודומיהם - לא יתפרדו לעולם, ואין שייך כלל לומר אצליהם לשון יחיד.
ד - בשם ארבע והוא שלשה וכו': פי' אם כי יש בשם ארבע אותיות - אין שורש השם רק שלשה אותיות - יה"ו, משום "שהדדי קאים" - פירוש שעומדים סמוכים. אבג"ד - גימטריא י', ואחריו ה' ואחריו ו'. "ומספרם זה למעלה מזה", פי' שכל אחד מרובה מספרו מן האות הקודם אליו באותיות אלפא ביתא.
ה - דהא עשר יותר מחמשה והקודם ראוי להקדים: פי' י' מן השם הוא יותר במספרו מן אות ה', ואם כן ראוי להקדים אות ה' אל י' כסדר א"ב שמספרם זה למעלה, אלא ודאי שאות י' הוא המספר מן 'אבגד'.
ו - וכאשר תבין זה וכו': פי' כאשר תבין באמת שאותיות השם הם כסדר אבגדהו - "תבין זה שלש אותיות ולא ארבעה" פי' דאי לאו כן אלא שגם ה' אחרונה משרשי אותיות השם - למה היא אחר אות ו' וכמש"ל. וכן פירש הרב הגדול מהר"ש הי"ד. ולא הוספתי רק מה שהבאתי שורש הדברים מאין מוצאם וטעמם.
ז - והוא מכוון בארבע שהוא סוד הכתר: פי' שלפי זה אתי שפיר מה שהשם אהי"ה הוא מסתעף מן שם המיוחד, כי כן חשבונם שוה ומכוון, מאחר שהשם המיוחד עיקרו הוא ג' אותיות יה"ו גימטריא כ"א כמנין ארבעה אותיות אהי"ה שהוא בכתר, כנודע ששם אהי"ה הוא ב"כתר.
ח - וראש הוא המקור באמצע: פי' דבר זה אני מוכרח להאריך קצת, כי לא פרשתיו למעלה ב'דרך כלל', כי אמרתי כאן במקומו אאריך בו קצת ואודיעך שורש הדברים בזה מפני שראיתי בקצת ספרי מקובלים שבאו לכלל טעות בענין העמוק הזה, אם לא נאמר שטעות סופר נמצא בדבריהם - אין לך טעות גדול מזה כאשר אומר.
והוא, כי איתא בריש ספר שערי אורה בהקדמתו וזה לשונו:
דע כי כל שמותיות הקדושים וכו' כולם תלוים בשם בן ד' אותיות שהוא יהו"ה. ואם תאמר והלא שם אהי"ה הוא העיקר והמקור - דע כי שם בן ד' אותיות הוא כדמיון נוף האילן ושם אהיה הוא עיקר האילן הזה וממנו ישתרשו שרשים ויתפשטו ענפים לכל צד וצד, ושאר כל שמות הקודש כולם כדמיון ענפים וסנסנים נמשכים מנוף האילן, עכ"ל.
ומביאו הרב מהרמ"ק בספר הפרדס בשער השמות סוף פ"א (פרדס רמונים כ, א) ומפרש דבריו כך, שקושייתו הוא למה לא יהיו תלוים כל השמות בשם אהיה שהוא בכתר שהוא העיקר והשרש. ותשובתו שהענפים מתפשטים מן הנוף ולא מן העיקר, כי הכתר הוא העיקר ומרוב העלמו אין הענפים מתפשטים ממנו, והת"ת הוא הנוף אשר משם מתפשטים הענפים. וכן ת"ת מלשון "פארות" פי' ענפים.
והן אמת דבריו, דברי אלהים חיים. ואמנם קשה באופן אחר והוא זה שאפילו לפי דבריו לא יבצר היות שם אהי"ה גדול ומשובח משם בן ד' אלא שאין הענפים מסתעפים ממנו, ואם כן למה שם בן ד' שהוא בת"ת אינו נהגה באותיותיו. ורחמנא ליצלן מדעת האומרים שכתב ענף ות"ת - כי אין זה כי אם מן הכפירה הנוגעת בעצם אלהו שהם מהפכין קערה על פיה וקוצצין נטיעות.
אבל הדבר מיושב על פי המבואר שם בריש פרק ד' מן השער שם בן ד' הקודם והוא כי גם בכתר שם בן ד' נעלם תכלית ההעלם (בנקודת קמץ) והשמות האלה (עשרה שמות שאינם נמחקים אשר שם אהי"ה הראשון שבהם) עם היות קדושתן גדולה ואינם נמחקים -- עם כל זאת הם היכלות להויות ושם אהיה בהגיונו(?) מורה העלם, אבל אם היה שם בן ד' נהגה באותיות היה מראה כי האצילות מושג. עד כאן דברי מהרמ"ק בפרדס בקיצור. ומובאים גם כן בשל"ה דף ז' ע"א, עיין שם.
הבט נא וראה שאין כאן שום קושיא למה אהי"ה בכתר והוי"ה בת"ת, כמו שהוא בדברי מהר"ש הי"ד שלא הקשו כלל קושיא זו, כי קושיית בעל האורה היה למה אין מסתעפים השמות מן אהי"ה, וקושית הפרדס היא למה שם אהי"ה נהגה באותיותיו. וכמו כן ראיתי בק"ס(?) שטעו בפשט לשון האורה בדבר שהרב מהרמ"ק ז"ל קוראה בשם כפירה ח"ו רחמנא ליצלן. אם לא נאמר שטעות סופר בדבריהם. ואין כאן מקום להאריך בדברים כאלו.
אמנם אומר אני שגם קושיא זו אשר אינה נזכרת פה ועכ"פ ראויה להקשות אותה למה שם אהי"ה בכתר ושם הוי"ה בת"ת. וביותר יש לתמוה איך שם אהי"ה שבכתר מסתעף מן שם הוי"ה. על זה אומר אני שעל פי דברי מהרמ"ק ז"ל הנ"ל ממילא לא קשיא מידי. כי גם בכתר יש שם הוי"ה נעלם בתכלית ההעלם בנקודת קמץ וכנודע. והשם אהי"ה שבכתר הוא היכל לשם הזה. ואם כן לא קשיא מידי, כי בבחינה זו מסתעף שם אהי"ה מן הוי"ה זו שנעלמה מאוד בסוד הפנימיות הנקרא אמצעי נגד ההיכל כנודע.
ואמנם אנכי מצאתי קושיא זו הראשונה בספר כסא מלך על הא דאמרינן בסוף תיקון נ"ז והוא בדף צ"ה ע"א וזה לשונו: "וכל שמהן שוי(?) כנויין לשמא דא לית שמא עד אין סוף וכו'", עי"ש. וכתב בכסא מלך וזה לשונו: "קשה אם כן למה אהיה בכתר והוי"ה בת"ת. וקבלתי שזה נאמר על הויה העליונה שבאדם קדמון שבו ד' מלויים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן בראשו, וכמ"ש בעץ חיים באורך, וממנו נשתלשלו כל השמות עד ז"א שבו מ"ה ובמלכות ב"ן", עכ"ל.
והדבר הזה מבואר באורך גדול בסוף ספר הדרת מלך דף קי"ב ע"ב עיין שם. ואם בעל נפש יפה אתה תבין שהוא אשר כתבתי על פי דרך מהרמ"ק ז"ל אלא שכבר נודע שהרמ"ק ז"ל לא ידע מן התלבשות הפרצופים כמו שנתגלה עי ידי רבינו הגדול זלה"ה. ומפני שאני מוכן להאריך במק"א אי"ה - אקצר כאן. ואמנם לדעתי זהו כוונת בעל המאמר להא דכתבינא כי הוא אומר מתחלה איך ששם אהי"ה מסתעף מן הוי"ה וכמו שפרשתי דבריו, וקשה איך אפשר שהשם אהיה שבכתר יתפשט ויסתעף מן שם הוי"ה שבת"ת? על זה מתרץ כלאחר יד שלא כיוון על הוי"ה שבת"ת כי אם על סוד הויה הפנימית שברא' שהוא המקור באמצע ההיכל. וז"ש "ורא' הוא המקור באמצע".
וראיתי בקצת ספרים הגירסא "ראש והוא המקור" ואתי שפיר טפי שמלת 'ראש' קאי אדלעיל, "והוא המקור באמצע" קאי על הוי"ה הפנימית שבאמצע וכדבר האמור. הארכתי בזה להציל הרבה אנשים מן הטעות הגדול האמור ודוק.
ט - וממנו מתפשט גם כן שלש במספר אשר בכתר: פי' שם הקדוש ביט שבו שלש אותיות ומספרו כמו שם אהי"ה שבכתר.
י - מקורו בקרא כי בי חשק וגו': פי' מלת בי עם ט' של ואפלטהו.
יא - המבטל קליפת עשו וישמעאל: פי' שור וחמור שהם סמא"ל רה"ב שבגימטריא של"ח.
יב - והמקרא המוקדם לו יורה: פי' הכתוב המוקדם לפסוק "כי בי חשק" והוא "על שחל ופתן". וכן פירש מהר"ש הי"ד. אך המעיין היטב בדרך כלל יראה בעיניו ולבבו יבין מה שהוספתי נופך וקשרתי כל המאמרים עד הנה, וראיתי[8] לדעת שהכל הולך אל מקום אחד בסוד "ערב עבדך לטוב" ובסוד דוד המלך ע"ה ויונה בן אמיתי המבטלים הקליפות כי הם תרין משיחין. יה"ר שיתגלו ב"ב אמן.
הערות
עריכה- ^ לא הבנתי, ואולי נפל טעות וצריך להגיה ודע ו' ז' פעמים, וצע"ע - ויקיעורך
- ^ יש איזה אות כאן שנראה כמו ח' או א', אינו ברור - ויקיעורך
- ^ הפסוק במלואו זְכֹר יְהוָה מֶה הָיָה לָנוּ הביט [הַבִּיטָה] וּרְאֵה אֶת חֶרְפָּתֵנוּ - ויקיעורך
- ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב 'במוכן' - ויקיעורך
- ^ לא הבנתי. ואולי צריך להגיה וק"ל - ויקיעורך
- ^ לא מצאתי זהותו מלבד זה מצאתי עיר בשם וזאן במדינת מרוקו, עי"ש - ויקיעורך
- ^ אחד מספרי המחבר אליעזר פישל מסטריזוב - ויקיעורך
- ^ אולי צריך להגיה 'והראתי' - ויקיעורך