עולם אחד/חלוקת ויקי/נושא ו
מתוך: עולם אחד/מא (עריכה)
פרק מא
עריכהמעלת התורה ואחדותה היא ממש על דרך שהודעתיך באצילות הקדוש, ודרך אחד להם ממש. כי הנה נודע בדברי האר"י זלה"ה שורש דק מן אותיות התורה הוא סוד השעשועים הראשונים מן אין סוף ב"ה, כי מתחלה היה 'סוד השיעור' - שהיה משער בעצמו כביכול בכל מדרגה ומדרגה שבעצמותו, עד שהגיע למדרגות ספירת המלכות הגנוזה בעצמותו ית"ש, ושיער שבמקום הזה ראוי לבנות העולמות. וזהו סוד האמור בזוהר "בריש הרמנותא דמלכא", וכנודע שזהו סוד (תהלים קמה, יג) "מלכותך מלכות כל עולמים". ובאותו השיעור היה נברא שורש התורה בכח אבל לא בפועל. וזהו סוד (משלי ח, ל) "ואהיה אצלו אמון".
אך אח"כ כשהיה משער המקום הראוי לבנות העולמות בו בסוד נקודות המלכות, ואז היה סוד השעשועים כביכול, ומהם נולדו אותיות התורה בפועל קצת, והאותיות ההם היו כולם בסוד יודי"ן. וזהו סוד (משלי שם) "ואהיה שעשועים יום יום", והוא סוד המלבוש הנעלם שנתהוה, כי מאלה הניצוצות מכל ניצוץ וניצוץ יוצא כמו חוט של אור, ובהצטרפותם יחד נעשה כמו מלבוש. ואח"כ כשנגלם המלבוש נשאר רשימו של אותן החוטין בסוד שרטוטים. והוא סוד נעלם שרטוט לס"ת, כי המלבוש הזה נעשה ממש כמו ס"ת. וסוד מה שאמרו חז"ל על פסוק זה "ואהיה שעשועים יום יום - שהתורה קדמה לעולם אלפים שנה" - רמוז גם כן במקום הנעלם הזה כי כן סוד הנקודה הכלולה מן סוד "ראש תוך סוף", שהודעתיך למעלה בפרק כ"ד יש לה שני קוין כזה (כי כל נקודה מושכת הארה לחברתה, וכל משיכה היא בסוד אלף, סוד פלא, כי הוא סתום וחתום מאד וכדאיתא בויקה"מ בויקהל משה(?) פרק ג', עיין שם. והדברים אלו ארוכים מארץ מדה וידועים בספרים הרבה, ולכן קצרתי מאד וסמכתי על המעיין במקום כבודם.
העולה מזה שסוד השתלשלות התורה והאצילות הקדוש - דרך אחד להם - בסוד הנקודה המבוארת למעלה. לכן גם בסוד אחדותה בסוד מקורה היא ממש כמו שבארתי למעלה אצל אצילות הקדוש. ולפיכך לא אצטרך שוב להאריך כאן. ולא אציג לפניך רק שורש הדברים בתכלית הקיצור. והמשכיל יבין.
מתוך: עולם אחד/מב (עריכה)
פרק מב
עריכהמפני שהנקודה זו היא בסוד שלשה בחינות "ראש תוך סוף" - לפיכך אמרו חז"ל (שבת פח, א) "בריך רחמנא דיהיב אוריאן תליתאה לעם תליתאה על ידי תליתאה ביום תליתאה בירחא תליתאה", עכ"ל. וכמו כן אותיות התורה נחלקים לשלשה בחינות - אחדים עשירות מאות. ומפני שהראש כלול מן התוך והסוף, וכן התוך, וכן הסוף -- הרי סוד תשעה נקודות, וכמו שמבואר למעלה. לכן כל חלק מן האותיות יש בו תשעה אותיות. כי באחדים יש תשעה, וכן בעשירות, וכן במאות. והוא שורש סוד אלפא ביתא דאי"ק בכ"ר וכו'. וכמו שמצייר אותם בפרדס שער המציאות פרק שני (פרדס רמונים יד, ב) כזה:
- א ב ג ד ה ו ז ח ט - אחדים
- י כ ל מ נ ס ע פ צ - עשירות
- ק ר ש ת ך ם ן ף ץ - מאות.
והנה הוא ז"ל הביא שם הציור הזה לפרש בו מ"ש בזוהר פקודי (ח"ב רכז, ב) "ונפקי מרזא דאלף דאיהו חושבן שלים", עיין שם. ואני לפי דרכי אומר שיש בזה סוד עמוק והוא הנרצה בקונטרס הזה והוא בסוד חזרת הדבר למקורו, כי המאות נכללים בעשרות, ועשרות באחדים. וכמו שהודעתיך למעלה בפרק י"ח עיין שם היטב.
והבט נא וראה בכל שורה מן ט' שורות שהם ג' אותיות שבכל שורה מלמעלה למטה, ותראה שאות האחרון הוא ההתפשטות ונכלל באות שלמעלה ממנו בסוד המעשר, ואותו המעשר נכלל באות שלמעלה ממנו שהוא מעשר מן המעשר, כי הם שלש עליות זה גבי זה. הרי שהכל נכלל בסוד אחדים. והתשעה אותיות שבאחדים הם נכללים באמת בסוד אות הראשון שבהם שהוא אות א, כי כן התפשטות נקודה הראשונה בסוד 'ראש תוך סוף' עד מספר תשעה כדבר האמור, ולכן חוזר ונתייחד מן ט' עד א'. ולכן תמצא באות א' - ג' בחינות בסוד 'ראש תוך סוף' כנודע.
ולכן תראה כי ראשית המאות שהוא ק' נכלל ומתייחד בראשית העשרות שהוא י', וראשית העשרות שהוא י' נכלל ומתייחד בראשית האחדים שהוא א', שהוא הכולל הכל. ולפיכך אות א' במילוי כזה - אל"ף - עולה בחשבונו כמנין שלשה ראשיים אלו שהוא אי"ק. והיינו מטעם האמור, כי כן המילוי מורה תמיד על ההתפשטות כנודע, והנה הוא התפשטות שלשה מדרגות אלו מן א' עד י' ומן י' עד ק'. והוא שורש סוד "אחדים עשרות מאות" כי הנה הנם הראשיים מהם. וכבר בארתי במקומו שבכל השתלשלות הקדושה הראש הוא הכולל את כל ההתפשטות (ובקונטרס עולם הפוך אאריך אי"ה).
והנה אמנם אתה תראה ראשי אתוון של אחדים עשרות מאות הם אע"מ - חושבן אי"ק שהוא אלף במילוי וכאמור. וממילא מבואר שכל החשבונות הם יוצאים מסוד אלף - פלא. וזהו שאמר בזוהר הנ"ל (והוא בדף רכ"ז ע"ב) "ונפקי מרזא דאל"ף דאיהו חושבן שלים", והבינהו.
ועיין בפרדס שער הצירוף פרק שמיני (פרדס רמונים ל, ח) בסוד הגימטריאות שכתב וזה לשונו:
- "אמנם הענין הוא כי כל אות ואות לפי מספרו יהיו כחותיו, כי המספר לא על חנם הוא, כי התי"ו יהיו לה ד' מאות ענפים מסתעפים ממנה וכו' ועם היות שנמצא שה"א הוא בכתר חשבונו א' מורה על ענף א' ות' במלכות או באיזה מקום שיהיה מורה על ד' מאות. ובוודאי כי אל"ף הוא במעלה גדולה יותר מן התי"ו - זו אינה שאלה - כי יש ענף כי אם היותו מיוחד כולל ענפים רבים מסתתמים ומתעלמים בו, כמו האל"ף הכוללת כל הענפים, ר"ל כל האותיות כמו שפי' בשער האותיות וכלן מתייחדות בא'", עכ"ל.
והמשכיל יראה שאין מקום לתשובתו אם לא על דרך זה שבארתי. וז"ש "מסתתמים ומתעלמים בו", והיינו בסוד הייחוד, וכמו שמסיים "וכולן מתייחדות בא'". והבן כל זה היטב.
והוי יודע כי יש לי בזה רזין עילאין ולבאר סוד שורש המספר קטן שמשמשים בו הקדמונים בספריהם, וכן בספר התיקונים. אך עולה בדעתי לחבר עליו קונטרס בפני עצמו. ואם יהיה אלהים עמדי אראה לקיים מחשבתי. ותראה בעז"ה נפלאות מתורתינו הקדושה. יראו עיניך וישמח לבך ותברכני נפשך.
מתוך: עולם אחד/מג (עריכה)
פרק מג
עריכהיו"ד נשתלשלה מן אותה הנקודה ולכן במילוי יש בה ג' אותיות מורים על ג' קוצים שבאות י' שנשתלשלו מן אותה הנקודה ראשונה שבה ג' בחינות - ראש תוך סוף, וכמו שביארתי הכל למעלה אצל סוד אצילות הקדוש.
והנה לכן כמו כן הם עשרת הדברים בסוד יו"ד. ויש בהם תר"ך אותיות בסוד כתר שהוא סוד אל"ף פלא. וכבר הודעתיך למעלה שציור אות א הוא ממש סוד יוד, ולכן פתיחת עשרת הדברים באות א - "אנכי וגו'". וידוע רבינו בחיי ובשאר מקומות שסוד אחד במספר המרובע - שהוא כפל כל אות על עצמו - הוא בגימטריא כסא כמנין אנכי. וכזה: א' פעמים א', ח' פעמים ח', ד' פעמים ד' -- הרי שהכל בסוד א שסודו אחד. וסיום עשרת הדברים הוא באות ך - חושבן יוד - שהוא סוד התפשטות. מן התחלה - סוד א', עד הסיום - סוד יו"ד במילוי המורה על התפשטות. ונעוץ סופן בתחלתן בסוד א"ך שבגימטריא אהיה שבכתר עליון. שהוא סוד אות א' בציור יוד - הרי א"ך.
ואיתא בספר מאורי אור (ריש ערך אות היוד) וזה לשונו:
- "יו"ד גימטריא עשרים, ועם הכולל גימטריא אהיה - שם הכת"ר קוץ(?) סי' ועם הכולל גימטריא ך"ב - הרי כ"ב אתוון כלולה בי' ראשונה ד-א - כי משם נמשך הכל. ודי למבין." עכ"ל.
והוי יודע כי אות א' זו ד"אנכי" הוא סוד אות א' מן בראשית, וכדאיתא בתיקונים (תיקון ס"ט דף ק"י ע"א) וזה לשונו:
- "כד קריב לטורא דסיני נחית א' מן בראשית דאיהי אנכי ונחית עלה כתר דאינון אתוון דעשר אמירן ואשתלים אילנא בכל תיקונין דיליה. אמרו ליה רבי הא אילנא שלים ביהו"ה אמאי נחית א' מן בראשית, אלא בגין דאיהו נביעו לאשקאה אילנא מתמן", עכ"ל.
ועש"ב(?) ועיין שם באורך/ביאורו(?) בכסא מלך שאות א רומז על שקיו של האצילות אשר אין סוף ב"ה משקה אותם, עיין שם היטב. ולדעתי אפשר לפרשו על פי האמור בזוהר בראשית (ח"א כא, א) "אי"ן סו"ף לית ביה רשימא כלל וכו'" - עיין שם היטב, ואין כאן מקומו להאריך בזה.
מתוך: עולם אחד/מד (עריכה)
פרק מד
עריכהידוע תדע שורש כל הדברים בדרך כלל, הוא כמו שרמזתי לך למעלה באחדות האצילות שכל השמות והכנויים הם כולם מסתעפים מן שם בן ארבע כמו שהאריכו בזה המקובלים, ולכן הם מתייחדים בו עד שלפיכך נקרא "שם המיוחד" מפני שכל השמות מיוחדים בו. והשם המיוחד הוא מתייחד בסוד אות יו"ד ובסוד אות א - הכל כמבואר למעלה.
כמו כן תדע בתורתינו הקדושה. כי כבר נודע שהתורה כולה נארגת מן שמות קדושים וטהורים אלא שנצטרפה כפי הצורך כמו שידוע במקומות אחרים ואין כאן מקומו. וכל השמות נכללים ומיוחדים בשם המיוחד. וזהו סוד "תורת ה' תמימה" כידוע.
והנה מספר השם המיוחד הוא עשרים וששה - שחשבונם כתר תורה, והוא חשבון עשרת הדברים, וכמבואר בספר גנת אגוז. והדבר ידוע שכל המצות רמוזים בעשרת הדברים כמו שפירש רבינו סעדיה גאון ומביאו רש"י בחומש על הפסוק (שמות כד, יב) "ויאמר ה' וגו'". ובספרי המקובלים מפורש שגם שבעה מצות דרבנן רמוזים גם כן בעשרת הדברים, ולכן יש תר"ך אותיות בהם - נגד תרי"ג מצות וז' מצות דרבנן. והיינו כמו שהשם המיוחד נכלל באות י' -- כן כל התורה נכללת בי' דברות.
וכל הי' דברות עולים ומתייחדים בשני מצות הראשונים שהם "אנכי" ו"ולא יהיה לך" - שהם כלל כל התורה - "אנכי" כלל כל הרמ"ח מצות עשה, ו"לא יהיה לך" כלל השס"ה מצות לא תעשה.והוא סוד שני לוחות. והנה הם עולים ומתייחדים ממש בסוד מאחז"ל מובא בתוס' פסחים (פסחים ו, ב) ד"ה אבל, שכל יוד דברות בדבור אח"ד נאמרו. וכן כתב רש"י בחומש על הפסוק (שמות כ, א) "וידבר אלהים וגו'" - עיין שם.
הרי שהכל אח"ד בסוד אהבת כלולת"ם. והוא סוד אות א של "אנכי", והוא סוד אח"ד כאמור בפרק שלפני זה. וכבר נודע בזוהר ותיקונים שסוד תרי"ג מצות הם בסוד שם המיוחד. כי כן שמ"י עם י"ה - שס"ה. זכר"י עם ו"ה - רמ"ח.
הנה לפניך שורש הדברים בדרך כלל, איך שהכל הולך למקום אח"ד, ואתה דע לך.
מתוך: עולם אחד/מה (עריכה)
פרק מה
עריכהמצאתי מפורש תורף דברים אלו בספר של"ה (דף קנ"ד ע"א) - לשלמות הענין אעתיק מעט מדבריו, זה לשונו:
- "והנה נודע תרי"ג מצות דאורייתא וז' מצות דרבנן כולם חוזרים אל מקורם בי' דברות בתר"ך אותיות. ועשרת הדברות בדבור אחד נאמרו. כן ענין אחדות שם יהו"ה, והשם חוזר ליו"ד. כיצד? יו"ד - בו מרומז ו' מהשם ושני ההי"ן אשר הסימן עליהם דוד"י. והנה יוד במילואה. קח ו' ותשים בד' - תהיה ה' בסוד דו. וכשתקח י' מן יוד ותשים בד' נעשית ה' בסוד די. ונשאר באמצע ו' מן השם - הרי השם נרמז בסוד יוד. "
- "והשם במילואו עשר אותיות. וכן עשר דברות בדבור אחד נאמרו. והוא סוד האחדות הנרמז באל"ף, כי א הוא י' למעלה וי' למטה, ו' באמצע -- עולה כ"ו כמנין השם. עוד י' גדולה במקצת יותר מן י' שלמעלה, שבערכה היא כמו ד ובענין זה צורת א אותיות יוד - י' למעלה, ו' באמצע, ד' למטה. והוא סוד א שפתח עשרת הדברות "אנכי". והוא דביקות האחרון מבני עליה וכו'."
- "ואח"ד בחשבון מרובע עולה אנכי וכו', ובמתן תורה אמר הקב"ה למשה אחוז בכסא כדאיתא בפרק ר' עקיבא - כסא בגימטריא אנכי", עכ"ל. ועיין שם באורך.
ומה שכתב "והוא דביקות האחרון מבני עליה" והאריך עוד שם בזה -- כוונתו למה שכתב בדף קנ"ב ע"ב שיש בחינת 'עבד' שהוא למעלה מבחינת 'בן', והוא סוד יראה פנימית הבאה אחר אהבה, עיין שם היטב. ולזה רמזתי לך למעלה בפרק השלישי -- עיין שם שרמזתיו קצת כי אין כאן מקום ביאור הדברים אלו.
ואמנם הנה לפניך שורש הדברים. והבט נא וראה שכתב מפורש "כולם חוזרים אל מקורם". וכן מה שכתב "והשם חוזר ליוד". הרי לפניך עיקר המכוון שלי בקונטרס הזה בסוד חזרת הדברים למקורם. וברוך השם שהנחני בדרך ישר ושכוונתי לדעת גדולים זכרונם לברכה.
מתוך: עולם אחד/מו (עריכה)
פרק מו
עריכהמתוך מה שמבואר למעלה ששורש סוד האותיות הוא מסוד הנקודה הכלולה מן ג' בחינות - ראש תוך סוף - מובן מה שאמרו חז"ל (יומא פרק ז' דף ס"ט ע"ב ובכמה מקומות בש"ס) "חותמו של הקב"ה אמ"ת".
והדבר טעמא בעי - למה דווקא אותיות אלו אמת הם חותמו. אך הוא כי הם מורים על שורש אותיות בבחינת רא"ש תו"ך סו"ף, כי כן אותיות אמת הם רת"ס ראש תוך סוף של האותיות.
ומצאתי טעם זה מפורש בכמה מקומות.
- בבראשית רבה (בר"ר, פא) וזה לשונו: "ומה היא חותמו של הקב"ה? רבינו בשם רבי ראובן אמר אמת. מהו אמת? אמר ריש לקיש - אל"ף בראשון של אותיות, מ"ם באמצע, תי"ו בסוף. על שם "אני ראשון ואני אחרון וכו'" ", עכ"ל. ואומרו "מהו אמת" - ר"ל מאי טעמא אמת חותמו וכמ"ש יפ"ת וכמו שפירש יפה תואר. הרי שגם רז"ל בקשו לדעת טעמא דמלתא **.
- וכן הוא גם כן בדברים רבה (דברים רבה, א) "א"ר ראובן ומהו חותמו של הקב"ה וכו' לומר אני ראשון ואני אחרון וגו'", עיין שם.
- וכן בשיר השירים רבה על הפסוק "לסוסתי" (בדף י' ע"ג), עיין שם.
- וכן במדרש שוחר טוב (סוף סימן קי"ז) וזה לשונו: "דבר אחר, אמת ג' אותיות מעידות עליו שהוא אמת, א' ראשונה, מ' תיכונה, ת' אחרונה. הדא הוא דכתיב אני ראשון ואני אחרון". עכ"ל.
- ובתיקון ס"ג (דף צ"ז סוף ע"ב וצ"ח ע"א) וזה לשונו: "אמ"ת - א' ברישא דאלפא ביתא, מ' באמצעיתא, ת' בסופא - עשורא דיליה יו"ד ה"א וא"ו ה"א - אמת, דאיהו עישור דארבע מאה וארבעין וחד, הא רזא דחמשא וארבעין - מ"ה", עכ"ל. והנה מ"ש "עשורא דיליה וכו'" - יתבאר להלן אי"ה.
הנה לפניך מפורש טעם אותיות אלו אמת - לומר אני ראשון ואני אחרון וגו'. ולכאורה דבר זה גופא טעמא בעי - וכי מפני שאותיות אמת הם רת"ס ראש תוך סוף מן האותיות יהיו מורים על "אני ראשון וגומר"? אך הוא מובן בסוד יחודו ואחדותו ית"ש. וכדי שתבין היטב אייחד לזה פרק מיוחד.
מתוך: עולם אחד/מז (עריכה)
פרק מז
עריכהראה נא אחי בסוד הפסוק הזה (ישעיה מד, ו) "אני ראשון ואני אחרון וגו'" ובתיקון ס"ט (דף ק"ח ע"ב) עיין שם היטב שמפרש סודו בסוד ציור אות א ובסוד ג' יודין דשם ס"ג, עיין שם. וכתב בכסא מלך שם וזה לשונו: "ואלו ג' יודין רמוזים באות י' - קוץ עליון ותחתון ואמצעי. קוץ עליון - "אני ראשון". קוץ תחתון - "ואני אחרון". קוץ אמצעי - "ומבלעדי אין אלהים"". עכ"ל עיין שם.
וכן בתיקון ע' (דף קי"ט ע"א) בסוד ג' יודין דס"ג עיין שם. ובתיקון י"ט (דף מ"א ע"ב) מפרשו גם כן בסוד ציור אות א, עיין שם.
ומעתה בין תבין את אשר לפניך, כי כל האותיות נכללים ומיוחדים בראש-תוך-סוף שבהם, שהם אותיות אמת, והם חותמו של הקב"ה כי הם מורים על הייחוד בסוד אות א' ובסוד אות י' - שלשה קוצים שבו, כאמור. והנה כל השלשה קוצים נכללים ומיוחדים בקוץ העליון שהוא הכולל הכל ומייחד בעצמותו גם באמצעי והתחתוני.
ומזה תבין לשון רעיא מהימנא בפרשת וארא (ח"ב כה, א) וזה לשונו: "בגין כך פקודא קדמאה למנדע ליה לקב"ה בכלל ופרט ברישא ובסופא. ורזא דא אני ראשון ואני אחרון. אני ראשון - בכלל, ואני אחרון - בפרט, והלא בכללא חדא וברזא חדא". עכ"ל.
והיינו כאמור, כי "אני ראשון" שסודו קוץ העליוני היא בחינת כלל, "ואני אחרון" היא בחינת פרט - סוד התפשטות קצת. ואנחנו חייבים לייחד הפרט בתוך הכלל בסוד חזרת הדברים למקורם. וז"ש "וכלא בכללא חדא". ואמר עוד "וברזא חדא" - כבר נודע סוד אור בחושבן רז. וז"ש "וברזא חדא" - סוד או"ר אחד הכולל ומייחד הכל. והבן זה היטב.
מתוך: עולם אחד/מח (עריכה)
פרק מח
עריכהראה תראה שג' אותיות אמת הן המה מן שלשה חלקי המספר שבאותיות אלפא בית"א - אחדים עשרות מאות. אות א' מן האחדים, אות מ' מן העשרות, אות ת' מן המאות. וכבר הודעתיך למעלה בפרק מ"ב שכולם נכללים ומיוחדים באות א', כי כן אלף בחושבן אי"ק, שהוא חושבן ראשי אתוון מן א"חדים ע"שרות מ"אות. מבואר מזה סוד אמת שנכלל ומיוחד באות א' הראשון *** הכולל כל האותיות הוא אות א', וכמו שנודע גם כן במקומות אחרים.
- (והוי יודע שיש לי להאריך בענינים אלו, והוא מה שכתבתי בספרי מדרש לפירושים דרוש האמת (שהוא דרוש הראשון מן חלק השני) שציור האותיות והתחלקותן באופן שיהיו אותיות אמ"ת ראשיתן ואמצען ותכליתן - מוכרח להיות בדרך האלפי"ן ביתין הכתובים לפני המתחילים, דהיינו שאותיות הכפולים סמוכים זה לזה, כ"ך מ"ם וכדומה. ולא כמו שציירתן למעלה בפרק מ"ב. וגם לא בכ"ב אותיות לבד בלתי הכפולים. ובאמת כי כן מוכח גם כן מן כל אותן המאמרים שהבאתי לעיל בפרק מ"ו, דוק ותמצא.
- ובאמת יש הרבה פנים גם לציור הזה כ"ך מ"ם וכן כולם, וכנודע במקומות הרבה. ושבעים פנים לתורה. ולפי זה צריך עיון גדול ליישב דברי מרן האר"י זלה"ה שנמצא בדברי קדשו התחלקות האותיות בפנים אחרים.
- ויש אתי בעז"ה להאריך בזה ולפרש דברי רבינו זלה"ה שמצאתי ראיתי כסותרים זה את זה ואחר העיון יש ליישב הכל - אך שלא לצאת מן המכוון לא הארכתי כאן. ואם ירצה השם יבואר במק"א באורך וברוחב ובעומק די צרכו).
עוד תשוב תראה איך שאותיות אמ"ת נכללים ונעשים א"חד. כי הנה סוד אמת נכלל בסוד שם מ"ה בבחינת עלייה אחת. כי אות ת' עולה מן המאות לעשרות ונעשית מ', ואות מ' של אמת עולה גם כן מעלה אחת מן עשרות אל אחדים ונעשית ד'. ואות א' של אמת נשאר עומד במקומו כי אין לו מעלה גבוה ממנו. הרי איך מן אמת נעשה אדם - סוד מ"ה כידוע. וכבר ידוע שורש שם מ"ה שהיא א"חד - שלשה אלפין ויו"ד, וכמש"ל בפרק ל"ה מעט מזה עיין שם. הרי שאמת נעשה אחד ממש. וגם עם הנודע כי כל עשרה אותיות של שם מ"ה נכללים ומיוחדים באות י' הראשון. הרי שהכל הולך למקום אח"ד.
ולדעתי רומז לזה בתיקון ס"ג שהבאתי בפרק מ"ו שכתב "עשירא דיליה וכו'" - כי כן עליית האותיות מעלה אחת הוא ממש בחינת המעשר וכמש"ל בפרק מ"ב. ורומז בתיקונים על סוד אחדות האמת על דרך האמור.
והנה יסד הפייט במוסף ראש השנה וזה לשונו: "אמת חותמו להודיע כי הוא אחד", עכ"ל. וכבר כתבתי בזה שני פירושים נפלאים בספרי מדרש לפירושים בחלק שני. פירוש אחד בדרוש הראשון (מד"ל ח"ב, א) ופירוש הב' בדרוש השנים עשר (מד"ל ח"ב, י"ב) שם. עיין שם נפלאות מתורתנו הקדושה. ואמנם עם האמור כאן הדבר פשוט - כי הוא מורה על יחודו ואחדותו ית"ש בכל האופנים האמורים. והבן כל זה.
מתוך: עולם אחד/מט (עריכה)
פרק מט
עריכהתן עיניך ולבך משאחז"ל (פסחים קיח, א) וזה לשונם: "אמר רב שיזבי משמיה דר"א בן עזריה, קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דכתיב נותן לחם לכל בשר וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים", עכ"ל.
והוא תמוה מאוד. והוא מה שהניח מהרש"א ז"ל בתימא שכתב וזה לשונו: "לא ידענו מאי סמיך ליה דהא כמה קראי אפסיקו בינייהו, ואי קרא ליה 'סמיך' משום דבחד מזמורא נינהו - אם כן הל"ל נמי דקשין מזונותיו כבריאת שמים וארץ וכמכת בכורות וככל הני נסים דכתיב נמי בהאי מזמורא", עכ"ל מהרש"א ז"ל.
עוד קשיא לי מה שלא הרגישו בו הקדמונים, ולדעתי קושיא או דקדוק עצום הוא, והוא שהרי פסוק "לגוזר ים סוף לגזרים" מוקדם בסימן ההוא מן הפסוק "נותן לחם", ואיך שייך לומר "וסמיך ליה" על הפסוק הקודם אליו? ואיפכא הוה ליה למימר. וראיתי בבראשית רבה (בר"ר, כ) (בר"ר, צז) דדרש ריב"ל גם כן הדרש הזה וגרסינן שם "לגוזר ים סוף" ואחר כך "נותן לחם", עיין שם. ואם כן קשיא על תלמוד שלנו הנ"ל.
וראיתי בפרק הזה ליישב לך קושית מהרש"א, ויישוב על קושיא שלי יובא בפרק שיבא אחר זה בעז"ה. הסכת ושמע.
נודע ומפורסם שיש מלאכים ממונים הנאחזים מן אותיות אלפ"א בית"א והם האומרים את הלל הגדול הזה - מלאך אחד אומר פסוק אחד. לך נא ראה בסידור האר"י זלה"ה ששם הם מסודרים כסדרן. ושם נאמר כי המלאך האומר "לגוזר ים סוף לגזרים" הוא הנאחז מן אות מ' שהוא אות הראשון משמו מהגבי"אל. והמלאך האומר "נותן לחם לכל בשר" הוא הנאחז מן אות ת' שהוא אות הראשון משמו תו"מכי"אל(?)[1].
ונמצא לפי מה שהודעתיך בפרקים שעברו לפנינו בסוד אותיות אמת שהם מיוחדים וקרובים זה לזה בסוד חותמו של הקב"ה -- ממילא מיושבת קושיית הרב המהרש"א ז"ל. ושפיר אמרו חז"ל "וסמיך ליה" - כי כן אות מ ואות ת קרובים וסמוכים הם מאוד באותיות אמת, שהם כלל האותיות כולם. ולכן גם שני המלאכים אלו סמוכים לעד לעולם במאמר פסוקים אלו. ולזה כוונו חז"ל. והענין פלא גדול, ודוק.
מתוך: עולם אחד/נ (עריכה)
פרק נ
עריכהתשובה על הקושיא שהקשיתי אנכי, והוא איך שייך לומר מתחלה הפסוק המאוחר ולומר אח"כ על הפסוק המוקדם "וסמיך ליה".
הנה במה שהודעתיך בפרק העבר תמצא יישוב לקושיא זו גם כן. אך צריך אתה לדעת עוד הקדמה אחת המבוארת אצלי באורך בספרי 'מדרש לפירושים' חלק שני דרוש הראשון ודרוש הרביעי, עיין שם היטב טעם שנקראים אותיות אמת 'חותמו של הקב"ה' על דרך הכתוב (איוב לח, יד) "תתהפך כחומר חותם". ובאמת למעלה בהתפשטות האותיות באה אות ת' בראשונה, אך בבואם למטה והפכו האותיות, ונעשים אמ"ת, כדבר הנחתם מן החותם, וכדאיתא מפורש בספר זוהר הרקיע. ועיין שם היטב ותראה נפלאות מתורתנו בעז"ה על פי הקדמה זו. שים עיניך על הדברים ההם ותברכני נפשך.
ואחר שתעיין שם היטב תבין ממילא כי צדקו דברי חז"ל במה שאמרו מתחלה "נותן לחם לכל בשר", וגלו לנו בזה שורש האמת למעלה בעולם העליון שאות ת' בראשונה, וכמ"ש בהקדמת הזוהר (ח"א ב, ב) "שריאת את ת' למיעל ברישא וכו'". וכבר הוכחתי במישור שם במדרש לפירושים שהגמרא שלנו גם כן מסכמת לזה ושלפיכך אמרו (שבת קד, א) "ת' אמת" עיין שם, שעל כרחינו כוונתם לומר שאות ת' הוא אות הראשון מן אמת מדסמכו זה אל אמרם "ש' שקר" שהוא אות הראשון. ואין להאריך כאן כי כבר הארכתי שם.
ולכן שפיר אמרו "וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים", שהוא בסוד אות מ' הסמוך אחר אות ת'. וכדבר האמור.
ובמדרש רבה אחז ריב"ל בלשונו בחינת אמת כסדר כפי מה שהוא לפנינו. ובכן כל דברי חכמים קיימים. הם אמת ודבריהם דברי אלהים חיים.
מתוך: עולם אחד/נא (עריכה)
פרק נא
עריכהבמאמר דפסחים הנזכר לעיל בפרק מ"ט - יש לי עוד דרך אחר אשר נגלה לי בעז"ה באחרון של פסח וראיתי להציגו הנה.
והוא עם הנודע ומפורסם שהני כ"ו "כי לעולם חסדו" הם נגד אותיות השם המיוחד שמספרו כ"ו. וכבר כתבו המקובלים לכוין אחר סיום העשרה ראשונים באות יו"ד, והוא אצל "למכה מצרים" שהוא העשירי. ואצל "ונער פרעה" אות ה' ראשונה. ואצל "ונתן ארצם לנחלה" - אות ו'. ואצל "הודו לאל השמים" - ה' האחרונה. וכמ"ש גם כן רבינו האר"י זלה"ה.
והנה ידוע שעיקר השם הוא שלש אותיות יה"ו, ואות ה' האחרונה היא רק כפל ה' הראשונה, וכמו שהודעתיך גם כן בקונטרס הזה למעלה בפרק הל"ז, עיין שם. ומעתה פתח עיני שכלך והבט ימין וראה כי הפסוק "לגוזר ים סוף לגזרים" הוא הפסוק השני מן אותן חמשה פסוקים אשר הם בסוד ה' הראשונה. והפסוק "נותן לחם לכל בשר" הוא הפסוק השלישי מן אותן חמשה פסוקים אשר הם בסוד ה' האחרונה. ונמצא מאחר שאות ה' האחרונה היא רק כפל ה' הראשונה וממנה יוצאת - לכן שים נא במחשבתך חמשה הראשונים על חמשה האחרונים ממש בסוד הייחוד שרמזתי לך בפרק הל"ז שהשם המיוחד נכלל ומתייחד בשלשה אותיות יהו, עיין שם.
הרי תראה שהפסוק "לגוזר" הוא סמוך ממש אל הפסוק "נותן לחם" - כי "לגוזר" הוא השני ו"נותן לחם" הוא השלישי. ושפיר אמרו רז"ל "וסמיך ליה". ומיושב קושית הרב המהרש"א ז"ל אשר הניח בתימא. וגם מה שהקשיתי על אשר אחזו חז"ל בלשונם הפסוקים מהופכים, שהזכירו מתחלה 'נותן לחם' המאוחר בפסוקים - מיושב גם כן עם האמור אחר שתדע כי כן השגת הדברים בעולמות העליונים הם ממטה למעלה כמש"ה (תהלים קיח, כ) "זה השער לה' צדיקים יבאו בו", שקאי על ה' האחרונה כנודע בזוהר ומקובלים, כי תרגום שער הוא תרע"א - חושבן אדני במילוי, שהוא סוד ה' אחרונה - דינ"א דמלכות"א.
ואז מובן ממילא כי מה מאוד עמקו מחשבות חז"ל שאחזו בלשונם הצח מלמטה למעלה ואמרו מתחלה הכתוב בסוד ה' אחרונה שהיא השער לה' וכדבר האמור. ובמדרש רבה לא דקדקו בזה ואחזו בלשונם כסדר שהם כתובים לפנינו. ואמנם כולם לדבר אחד נתכוונו וכדאמרן. והענין פלא גדול למבין ומשכיל.
מתוך: עולם אחד/נב (עריכה)
פרק נב
עריכהבאתי להאיר עיניך בכמה עניינים בתכלית הקיצור. ומהם תראה שורש סוד שני האופנים שפרשתי בהם מאחז"ל דפסחים המובא למעלה בפרק מ"ט הם אחד ממש.
דע לך אחי בסוד ג' אותיות אמ"ת שהם בסוד שלשה קוין. א' - בסוד קו ימיני, מ' בסוד קו האמצעי, ת' בסוד קו שמאלי. וכמו שהארכתי במדרש לפירושים. ושם העליתי שכן הוא גם כן דעת רבינו האר"י זלה"ה, עיין שם בדרוש האמ"ת ובדרוש ג' קוין, ודו"ק שם.
והנה כי כן סוד ג' אתוון השרשים מן השם המיוחד יה"ו - י' בסוד קו ימיני, ה' בסוד קו שמאלי, ו' בסוד קו אמצעי. הרי שהכל אחד. והנה כי כן יה"ו פעמים יה"ו יה"ו פעמים יה"ו שווה 441 בגימטריא אמת כנודע בכוונות.
והנה כי כן אות ו' שהוא בסוד קו אמצעי הוא כולל ומייחד שני הקוין ימיני ושמאלי. וא"ו במילוי גימטריא אח"ד. והוא ממילוי אלפין שהוא סוד שם מ"ה - מעשר של אמ"ת כנזכר למעלה. גם כי ג' אתוון אלו במילוי אלפי"ן גימטריא ט"ל בסוד (שיר ה, ב) "שראשי נמלא טל" כדאיתא בהקדמת התיקונים (דף י"ג ע"ב) עיין שם. והוא סוד שלשה פעמים אח"ד בבחינת שלשה קוין האמורים.
והנה כלל התורה הוא סוד אמ"ת כמו שאמר הכתוב (מלאכי ב, ו) "תורת אמת היתה בפיהו", והיא נכללת בעשרת הדברות והם נכללים בסוד מלת "אנכי" הנכלל באות א' של אנכי שמספרו אח"ד שעולה במספר המרובע אנכ"י וכמו שנתבאר לעיל. ועיקר מה שנשלם שם מ"ה הוא סוד אות א' האמצעי דמילוי ואו כנודע בסוד "דם האדם". וזהו סוד הכתוב (קהלת ז, כח) "אדם אחד מאלף מצאתי" כמו שבארתי במדרש לפירושים (חלק שני דרוש הי"ב שהוא דרוש אדם) , עיין שם היטב ותשביע בצחצחות נפשך. והוא סוד עשרה מאמרות - סוד יוד אותיות של שם מ"ה והם נשלמים על ידי סוד וא"ו כאמור.
וזהו סוד מאחז"ל (ראש השנה לב, א) "בראשית נמי מאמר הוא", כי כן בראשי"ת במספר קטן בגימטריא אח"ד שהוא סוד אהב"ה וכדאיתא מפורש בהקדמת התיקונים (דף ט' סוף ע"ב) וזה לשונו:
- "דאיהי אהבה דאיהו בחושבן זעיר בראשית במתקלא חדא סלקין ודא אהבת חס"ד וכו' דביה וא"ו כחושבן אח"ד דהיינו מאמר חד דאיהו בראשית דאוקמוה עליה הלא במאמר אחד יכול להבראות והאי איהו רחימוי דמאריה", עכ"ל.
ועיין שם פירוש בכסא מלך כי מצות אהבה כל תרי"ג מצות כלולים בה. ומזה תבין סוד מלת בראשי"ת שכוללת כל התורה בסוד אחד כמו שמלת אנכי כוללת העשרת הדברות. ועיין גם כן בריש תיקון כ"ו בראשית לחשבון זעיר דחנוך תלת עשר, ועיין שם היטב.
ולאלו הדברים כוונתי שם במדרש לפירושים דרוש הי"ב - עיין שם שקצרתי ותבין מן האמור כאן.
ועיין בפרדס שער טעם האצילות פרק רביעי (פרדס רמונים ב, ד) איך שהפסוק "בראשית ברא" כולל כל האצילות, עיין שם שמבאר גם כן פירוש מאמר "בראשית נמי מאמר הוא", עיין שם היטב.
ודע עוד כי השתלשלות הקדושה בסדר אלפ"א בית"א הכתוב לפנינו, ואות ת' הוא סוף השתלשלות הקדושה, וזהו סוד רגל עקום של ת בסוד (משלי ה, ה) "רגליה יורדות מות" הנודע. וזהו סוד מאחז"ל (שבת נה, א) "ומאי שנא תי"ו? אמר רב - תיו תחיה, תיו תמות וכו'", כי היא קרובה לקליפות כדאיתא באורך בדברי הרב זלה"ה בספר זוהר הרקיע בפי' זוהר בראשית (והוא בדפוס קארוץ בדף ** ע"ב ודף למד ע"א וע"ב), עיין שם שהאריך מאוד בזה.
ולדעתי זהו סוד ת' רבתי בפסוק (דברים יח, יג) "תמים תהיה עם ה' אלהיך". כי העיקר לתקן אות ת שתהיה בסוד תי"ו תחיה ולא תי"ו תמות חלילה. וזהו סוד ת' רבתי בפסוק (אסתר ט, כט) "ותכתב אסתר המלכה וגו'", כי נהפך ממות לחיים. והתיקון לאות ת' הוא שצריך להעלות אותה בעלייה בתר עלייה, עד אות א'. וזהו סוד מלת "את" האמור בכל מקום. וזהו סוד מאחז"ל בכמה מקומות (ובשבת דף נ"ה ע"א הנ"ל) "אלו בני אדם שקיימו כל התורה מאל"ף עד תי"ו". והבן זה.
ובדרך כלל רמוזים עליית אות ת' באותיות אמת, כי מתחלה תעלה עד אות מ' ועדיין יש לירא מן סוד מ"ת, עד שיעלו לסוד אות א מן אמת שעולה בציורו כ"ו כמנין השם המיוחד.
ודבר זה אפשר שרומז גם כן בספר הקנה מ"ש במצות מזוזה בסוד (מיכה ז, כ) "תתן אמת ליעקב" אשר הבאתי לשונו בכמה מקומות ב'מדרש לפירושים' - כי תדרשנו ימצא לך. שים עיניך על הדברים האלו והמשכיל יבין.
מתוך: עולם אחד/נג (עריכה)
פרק נג
עריכהידוע תדע מה שאמרו חז"ל (בר"ר, פא) וזה לשונם:
- "עשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר וכו' א"ל הקב"ה העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה וכו' ואיני פותח תחלה אלא בך שנאמר אנכי ה' אלהיך (שמות כ, ב)". עכ"ל.
ולהבין הפיוס הזה שפייס הקב"ה את האל"ף, הוא כי נודע לחכמי המספר שאחד וכן שנים - שניהם הם ראשיים. כי האחד הוא ראש להנפרדים, ושנים ראש לזוגים. ומכל מקום יש קדימת מעלה לאחד על השנים כי אי אפשר למנות שנים בלתי אחד הקודם אליו. הרי שיש לאחד קדימת מעלה וגם קדימת זמן.
והנה אמנם כאן בבריאת העולם שמפורסם בהקדמת הזוהר (ח"א ב, ב) שבאו כל האותיות לפני הקב"ה בסדר תשר"ק וכו' וטעם הדבר מפורש בדברי האר"י זלה"ה כי הגבורות מתפשטות תחלה בז"א, וכמו שהארכתי במדרש לפירושים (חלק שני דרוש הראשון והרביעי), עיין שם. ורמזתי למעלה בפרק החמשים. ונמצא כאשר באה אות ב' מן הסדר תשר"ק וברא בה את העולם - הרי בבחינה זו יש לאות ב' קדימה זמנית אל אות א'.
והבן זה מה שאני מדקדק ואומר "בבחינה זו", דהיינו בבחינת יציאתם מן הבינה - עיין זוהר הרקיע שם בבראשית ותבין הכל. כי כבר ידעת שאין רצוני בקונטרס הזה להאריך בסודות עמוקים, רק להביא בדרך כלל באופן שיהיה מובן ממנו על כל פנים עיקר המכוון לכאן. וגם בכאן יש להאריך מאוד כדי ליישב מאמרי הזוהר דכאן ודרוש פרשת ויגש (ח"א רה, ב) עיין שם עם מה שאיתא בתיקונים תיקון כ"ח (דף ע"ה ריש ע"א בדפוס אמשטרדם ובד"ח(?) בהקדמה) אלא שאין כאן מקומו.
ונמצא לפי זה ובבחינה זו,[2] מה שאמרו חז"ל (שם במדרש בר' פ"א) שאמרה האל"ף אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי, עיין שם. והנה אומרו "אני ראשון של אותיות" הכוונה ראשון במעלה ולא ראשון בזמן, שהרי בבחינת זו יש לאות ב' קדימה זמניות כאמור. (עוד י"ל באופן אחר עמוק, אך מפני שאין המכוון אצלי פה עמו, מנעתי מלכתבו כאן. ואי"ה יובא במק"א). ועל כל פנים אות א' הוא הראשון במעלה כידוע. ולפיכך אתי שפיר הפיוס שפייסה הקב"ה עם קדימה מעליית והוא מ"ש "העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה" - ודוק בדבריו שאמר "למחר אני בא ליתן תורה בסיני ואיני פותח תחלה אלא בך" - למחר דייקא, שיש לעולם קדימה זמניית אל נתינת התורה בסיני כמדוקדק במלת "למחר". אך מכל מקום הרי יש לתורה קדימת מעלה שהעולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה. ולכן איני פותח אלא בך. להיות בך קדימת מעלה באמת וכדבר האמור.
ודוק גם כן באומרו "ליתן תורה בסיני" כי באמת התורה קדמה אלפיים שנה כנודע, אך בנתינת התורה בסיני יש לבריאת עולם קדימה זמנייית כמדובר. ודוק היטב.
מתוך: עולם אחד/נד (עריכה)
פרק נד
עריכהידוע ומפורסם גם כן שעיקר בריאת העולם נשלם בתיקונו על ידי יציאת מצרים כי אז נתפרסם מציאותו והשגחתו ויכולת בב"ה(?). ובמקום אחר כתבתי שזה פירוש הכתוב (שמות יד, לא) "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים", עם הנודע בסוד ג' ידות - יד הגדולה, יד החזקה, יד הרמה - שהם חג"ת. ושלשתם כתובים ביציאת מצרים כנודע במקומו. ובריאת עולם היה בסוד חסד כנודע בסוד "עולם חסד יבנה", והוא סוד 'יד הגדולה'. וז"ש "וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה'" - כלומר במעשה בראשית, ומפרש ואמר, ואמר היכן ראה - ואמר "במצרים" - כי שם נתגלה שורש סוד מעשה בראשית. והוא אצלי אופן אחד משלשה אופנים שפירשתי דרש רב שילא (במסכת ברכות פרק ט' דף נ"ח ע"א) - אין כאן מקומו להאריך.
ולכן אתה תראה שאצל התחלת אות א - "אנכי ה' אלהיך" נאמר "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" (שמות כ, ב) - כי הוא העיקר בריאת עולם וכאמור. ויש בזה להאריך מאוד אלא שאין כאן מקומו.
עכ"פ הראתיך לדעת ששלימות אות ב' מסוד בראשית הוא בכח אות א' בסוד אנכי בסוד האחדות. ועיקר יציאת מצרים היה בזכות התורה וכמש"ה (שמות ג, יב) "בהוציאך וגו' תעבדון את האלהים על ההר הזה" וכנודע. וכלל התורה היא בעשרת הדברים הנכללים באות א של "אנכי" שסודו אח"ד וכמו שהודעתיך למעלה. ובזה מובן ביותר מה שכתבתי בפרק העבר לפנינו. והבן כל זה.
ואז תבין בהקדמת ספר הזוהר (דף ג' ע"א סוף וריש עמוד ב) - עיין שם היטב ותבין גם כן קצת בזוהר פרשת לך לך (ח"א פז, ב) עיין שם דוק ותמצא ולא לאורך אני צריך.
מתוך: עולם אחד/נה (עריכה)
פרק נה
עריכהלכאורה יש להפליא בגוף המאמר הזה שהבאתי בפרק נ"ג שעשרים וששה דורות היתה האל"ף קורא תגר ואמר אני ראשון של אותיות ולא בראת עולמך בי כו'. והאיך לא נברא העולם באות אל"ף - הלא בפסוק בראשית ברא וגומר יש ששה אלפי"ן, וקדמונינו ז"ל אמרו שזה רמז על מאחז"ל (סנהדרין צז, א) "שית אלפי שני הוי עלמא".
וכמו כן יש להפליא על אמרם ז"ל (בכמה מקומות) שנברא העולם באות ב', ובמדרש (ב"ר פ"א) כמה טעמים על מה שנברא העולם באות ב' -- והרי באמת העולם נברא בכל האותיות כנודע, ומה גם שבמלת בראשית עצמו יש ששה אותיות. ואיך אמרו שנברא העולם באות ב' דווקא? הלא דבר הוא.
אמנם מכאן תראה מפורש אמיתת הקדמה המפורשת אצלי בקונטרס עול"ם הפו"ך באורך, ורמזתיה לך בקונטרס הזה בכמה מקומות ובסוף פרק י"ט הנז"ל ע"ש שבכל דבר שבקדושה ובכל חבל השתלשלותה דבר העליוני כולל וחובק בעצמותו כל ההתפשטות שלמטה ממנו. ואות הראשון כולל כל האותיות מן הבחינה ההיא. ולכן בבחינת מעשה בראשית אות ב' שהוא הראשון בהתחלת בראשית - כולל וחובק כל האותיות ששמשו במעשה ההוא. ובזה אתי שפיר ולא קשה מידי ודוק.
והנה אחר החיפוש מצאתי קושיא זו בזוהר חדש סוף מדרש רות (זהר חדש קז, ב)[3], ושם מתרץ שעשה הקב"ה לאות ב' קומטרא כאסקופה זו, וכל האותיות באות ומראות בה כחן וכו'. ורב הונא אמר וכו' בא וצרפן לאות בי"ת וכו' ואות בי"ת נטלה כל האותיות עמה וכו'. ומובא במקדש מלך בהקדמת ספר הזוהר.
וכתב עוד שם במקדש מלך וזה לשונו: "ואע"ג שעל ידי כל האותיות נברא העולם וזאת אומרת 'למברי בי עלמא' - הכוונה שתהיה היא עיקר וראש לכולם, והם מסייעים אותה ותקרא הבריאה על שמה כמלאכת המשכן על שם בצלאל, הגם שכמה חכמי לב סייעוהו", עכ"ל. והמשכיל יבין שהיינו הך, ובכלל דברַי דבריהם. ובמקומו הארכתי באמתת הקדמה זו מאד מאד, וכאן אמרתי לקצר.
מתוך: עולם אחד/נו (עריכה)
פרק נו
עריכהלמען התאמת בלבבך שורש סוד אחדות התורה אחזור על כל הדברים שהודעתיך בפרקים שעברו לפנינו ואוסיף עליהם נופך.
הנה כל התורה שבעל פה נכללת ומיוחדת בתורה שבכתב, כי לית לך מלה בעלמא דלא רמיזא באורייתא. והתורה שבכתב נארגת כולה מן שמות קדושים. ולכן כמו שכל השמות וכנויים נכללים ומיוסדים בשם המיוחד -- כמו כן כל התורה מיוחדת בסוד שם בן ארבע בסוד (תהלים יט, ח) "תורת י"י תמימה" - כלומר **היא[4] תמימה שם בן ארבע.
ועיקר השם ג' אותיות יהו. וכמו כן עיקר אותיות התורה הם ג' אותיות אמת, והם ראש תוך סוף מן האותיות, ומורים על היה הוה ויהיה. ולכן חותמו של הקב"ה אמת. וכלל מלת אמת הוא בסוד אות וא"ו מן השם שבגימטריא אח"ד, בסוד ת"ת - תורה שבכתב כנודע. ולכן נקראת "תורת אמת".
ועיין למעלה בפרק ל"ז שהבאתי בשם מקובלים בסוד א' ב' ג' ד' ה' ו' שהם אותיות יהו כסדרן. ולכן אתה תראה שסודו אמת - כי כן אבגד"הו בחשבון מעוקב[5] הידוע לחכמי המספר - שהם א' ח' כ"ז ס"ד קכ"ה רי"ו - בגימטריא אמ"ת. גם הוא חושבן יה"ו פעמים יה"ו יה"ו פעמים יה"ו שווה 441. ואמת הולך ומתאחד בסוד אד"ם שסודו מ"ה שעיקרו אח"ד כמו שבארתי למעלה.
גם תראה כי האמת הוא אחד, אבל שקר הוא הרבה, בכמה שקרים הסובבים את נקודת מרכז האמת. כי אחד הוא, ולא יותר מאחד, והוא פשוט. ולפיכך אמרו "חותמו של הקב"ה אמת" - כי הוא אח"ד. וראה נא אחי כי אחד אמת בגימטריא חות"ם. ובכל זה מובנים דברי הפייט במוסף דראש השנה "אמת חותמו להודיע כי הוא אחד", עכ"ל. מלבד מ"ש בפרק מ"ח עיין שם.
וראה נא מ"ש רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל בריש הלכות יסודי התורה: "לידע שיש שם מצוי ראשון וכו' הוא לבדו אמת וכו' אחד הוא וכו'", עיין שם. ולמה דוקא מפרש אלו שני דברים אמת אחד? אך הוא כי אחד הם באמת. ודוק ותמצא. כי הם מרומזים בסוד אנכי שבגימטריא אח"ד ברבוע שסודו אמ"ת וכאמור.
וכל מצות עשה ולא תעשה מיוחדים ונכללים באנכי ולא יהיה שמפי הגבורה שמענו בדבור אחד. ובסוד הכתוב (תהלים סב, יב) "אחת דבר אלהים שתים זו שמעתי". וסוד זו חושבן אחד. וכדאיתא מפורש סוד הדבר באורך בריש תיקון כ"ב (דף ס"ב ע"א) עיין שם היטב, שבדבור אחד הזה נכללים כל היו"ד דברות. ועיין שם באורך.
ומצאתי ראיה כי אח"ד במילוי כזה: אל"ף חי"ת דל"ת הוא בחושבן תור"ה במילוי כזה: תי"ו וי"ו רי"ש ה"י - כי כבר ידעת שהמילוי מורה על התפשטות, ולכן התפשטות התורה הוא סוד התפשטות האחד. אמנם כללות התורה ואחדותה הוא בסוד אחד פשוט בלי מילוי. והבן.
והבט וראה כי מספר קטן מן תרי"ג הוא י' - מורה על כללות תרי"ג מצות בתוך י' דברות. ועשרת הדברות נכללים בשני דברות הראשונות - אנכי ולא יהיה - מפי הגבורה שמענו, להמבין ויודע סודו. ו'לא יהיה לך' נכלל ומתאחד בתוך 'אנכי ה' אלהיך' - כי ידיעת ההפכים אחד, ומכלל הן נשמע לאו. וכל הפסוק נכלל במלה ראשונה שלו שהוא "אנכי", ומלה זו נכללת ומיוחדת באות ראשון שלו שהוא א' שמספרו אחד שעולה בכפל כל אות על עצמו -- א' פעמים א', ח' פעמים ח', ד' פעמים ד' -- חושבן אנכי. הרי שהכל הולך ומתאחד בסוד אות א' שהוא אות הראשון מן אותיות, הכולל כל האותיות. כי כן ציור אות א הוא יוי כמספר השם המיוחד. ועם א' עצמו גימטריא כ"ז אותיות התורה הנכללים בסוד אמ"ת הנכלל באות א' הראשון מאותיות אמת. כי הראש כולל התוך והסוף. וכן ג' אותיות אחד נכללים באות א' הראשון שבהם שמספרו אחד. עמוד והתבונן בכל אלו הדברים כי קצרתי בהם. והמשכיל יבין.
מתוך: עולם אחד/נז (עריכה)
פרק נז
עריכהאתה קורא נעים, ידיד משכיל, לא נא ראה את אשר הורתיך למעלה בפרק ט"ל בענין שם אין סוף, עיין שם היטב ותבין הדברים גם כאן אצל התורה שכולה נארגת משמות הקדושים.
והנה גם היא הולכת ומתפשטת בספרים הרבה מאד אשר חוברו, וכולם כאחד יעידון ויגידון בדברי תורתנו הקדושה בדרך פרד"ס. והנה הנם כולם נכללים ומיוחדים באותיות תורתינו הקדושה, והיא עולת תמיד ומתייחדת מיחוד ליחוד עד סוד אות א' כמו שבארתי בפרקים שעברו.
ונמצא מזה גם כן -- אם שהספרים הבנויים בהבנת דברי תורתינו הקדושה רבים הם מאד -- על כל פנים יש סוף למספרם ולמספר אותיותיהם. אך אמנם תכלית המכוון הוא לייחד כל הספרים ולהעלותם אל שורשם שהיא תורתינו הקדושה בפסוקים או בתיבות או באותיות או בצירופים וגמטריאות וכדומה.
והנה הם עולים בעלייתם בסוד יחודם ואחדותם בעלייה על גבי עלייה, כי גבוה מעל גבוה, עד סוד אות א' ובסוד הייחוד האמתי. ושם בתכלית יחודה הוא סוד אַין - כי אֵין[6] שם שום מספר, מאחר שהכל מיוחד בתכלית הייחוד. וכמ"ש בספר יצירה הבאתי בפרק ט"ל "ולפני אחד מה אתה סופר", ועיין שם.
ולכן מכל זה תראה שגם בתורתינו הקדושה שייך השם אין סוף - כלומר שהסוף עולה ומתייחד עד שמגיע לסוד אין, ומה שיש סוף אל המספר הוא הולך מעילוי לעלוי עד שמגיע אל אין, ששם באחדות אין סוף אל המספר. והבן זה היטב.
וזהו סוד הכתוב (קהלת יב, יב) "עשות ספרים הרבה אין קץ" - כלומר שהקץ והסוף הוא אין בסוד היחוד וכאמור. עוד תשוב תראה כי קץ בחושבן אי"ק בכ"ר[7] גימטריא אֶלֶף, והוא סוד אָלף[8] בחזרת הגלגל כנודע. והבן זה היטב.
- ^ לא כל כך קריא בדפוס וצ"ע - ויקיעורך
- ^ סטיתי כאן מתצוגת הדפוס כאשר לפי הדפוס המילים "ונמצא לפי זה ובבחינה זו" שייכים לפסקה הקודמת, ופסקה חדשה מתחילה עם המילים "מה שאמרו וכו'", כאשר לדעתי הקיטוע הנוכחי הרבה יותר מסתבר, והבוחר יבחר - ויקיעורך
- ^ המראה מקום הוא משלי על פי מספר הדפים כאן בויקיטקסט - ויקיעורך
- ^ לא קריא לי בדפוס - ויקיעורך
- ^ הכוונה כל אות בחזקת 3 - ויקיעורך
- ^ הניקוד תחת שתי המילים הינו משלי ואינו מופיע במקור הדפוס - ויקיעורך
- ^ כאשר ץ' פשוטה שווה 900 - ויקיעורך
- ^ כנ"ל אני הוספתי נקודות - ויקיעורך