משנה כלים יז רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) כל כלי בעלי בתים - שעורן ברימונים.

רבי אליעזר אומר: במה שהן.

קופות הגננים - שעורן באגודות של ירק,

ושל בעלי בתים - בתבן,

ושל בלנין - בגבבה.

רבי יהושע אומר: כולן - ברימונים.

(ב) החמת - שעורה בפקעיות של שתי.

אם אינה מקבלת של שתי,

אף על פי מקבלת של ערב - טמאה.

בית קערות, שאינו מקבל קערות,

אף על פי מקבל תמחויין - טמא.

בית הראי, שאינו מקבל משקין,

אף על פי מקבל הראי - טמא.

רבן גמליאל - מטהר, מפני שאין מקיימין אותן.

(ג) הסלים של פת - שעורן בכיכרות של פת.

אפיפירות -

שעשה לה קנים מלמטן למעלן לחיזוק - טהורה.

עשה לה גפיים כל שהן - טמאה.

רבי שמעון אומר: אם אינה יכולה להינטל בגפיים - טהורה.

(ד) הרימונים שאמרו - שלשה אוחזין זה בזה.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:

בנפה, ובכברה - כדי שיטול ויהלך,

ובקופה - כדי שיפשיל לאחוריו.

ושאר כל הכלים שאינן יכולין לקבל רימונים,

כגון הרובע, וחצי הרובע, והקנונים הקטנים -

שעורן ברובן - דברי רבי מאיר.

רבי שמעון אומר: בזיתים.

נפרצו - שעורן בזיתים.

נגממו - שעורן במה שהן.

(ה) הרימון שאמרו -

לא גדול, ולא קטן - אלא בינוני.

ולמה הוזכרו רימוני בדן?

שיהו מקדשין כל שהן - דברי רבי מאיר.

רבי יוחנן בן נורי אומר: לשער בהן את הכלים.

רבי עקיבה אומר: לכך ולכך הוזכרו,

לשער בהן את הכלים, ושיהו מקדשין כל שהן.

אמר רבי יוסי:

לא הוזכרו רימוני בדן, וחצירי גבע - אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום.

(ו) כביצה שאמרו -

לא גדולה, ולא קטנה - אלא בינונית.

רבי יהודה אומר:

מביא גדולה שבגדולות, וקטנה שבקטנות,

ונותן לתוך המים - וחולק את המים.

אמר רבי יוסי: וכי מי מודיענו איזו היא גדולה, ואיזו היא קטנה?

אלא הכל לפי דעתו של רואה.

(ז) כגרוגרת שאמרו -

לא גדולה, ולא קטנה - אלא בינונית.

רבי יהודה אומר:

הגדולה שבארץ ישראל - היא הבינונית שבמדינות.

(ח) כזית שאמרו -

לא גדול, ולא קטן - אלא בינוני, זה אגורי.

כשעורה שאמרו -

לא גדולה, ולא קטנה - אלא בינונית, זו מדברית.

כעדשה שאמרו -

לא גדולה, ולא קטנה - אלא בינונית, זו מצרית.

כל המיטלטלין, מביאין את הטומאה בעובי המרדע -

לא גדול, ולא קטן - אלא בינוני.

איזה הוא בינוני? - כל שהיקפו טפח.

(ט) האמה שאמרו - באמה בינונית.

ושתי אמות היו בשושן הבירה -

אחת - על קרן מזרחית צפונית,

ואחת - על קרן מזרחית דרומית.

שעל קרן מזרחית צפונית -

היתה יתרה על של משה - חצי אצבע.

שעל קרן מזרחית דרומית -

היתה יתרה עליה - חצי אצבע,

נמצאת יתרה על של משה - אצבע.

ולמה אמרו, אחת גדולה ואחת קטנה?

אלא שהאומנין נוטלין בקטנה - ומחזירין בגדולה,

כדי שלא יבואו לידי מעילה.

(י) רבי מאיר אומר:

כל האמות - היו בינוניות,

חוץ ממזבח הזהב, והקרן, והסובב, והיסוד.

רבי יהודה אומר:

אמות הבניין - שישה טפחים,

ושל כלים - חמישה.

(יא) ויש שאמרו - מידה דקה.

מידות הלח והיבש - שעורן באיטלקי, זו מדברית.

ויש שאמרו - הכל לפי מה שהוא אדם,

הקומץ את המנחה, והחופן את הקטורת,

והשותה כמלוא לוגמיו ביום הכיפורים,

וכמזון שתי סעודות לעירוב -

מזונו לחול - אבל לא לשבת, דברי רבי מאיר.

רבי יהודה אומר: לשבת - אבל לא לחול.

אלו ואלו - מתכוונין להקל.

רבי שמעון אומר:

משתי ידות - לכיכר,

ומשלש - לקב.

רבי יוחנן בן ברוקה אומר:

מכיכר - בפונדיון,

מארבע סאין - בסלע.

(יב) ויש שאמרו - במידה גסה.

מלוא תרווד רקב - מלוא תרווד גדול של רופאים.

וגריס נגעים - כגריס הקלקי.

האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה - כמוה וכגרעינתה.

ונודות יין ושמן - שעורן כפיקה גדולה שלהן.

ומאור שלא נעשה בידי אדם - שעורו מלוא אגרוף גדול,

זה אגרופו של בן אבטיח.

אמר רבי יוסי: ישנו כראש גדול של אדם.

ושנעשה בידי אדם - שעורו מלוא מקדח גדול של לשכה,

שהוא כפונדיון האיטלקי, וכסלע הנירונית, וכמלוא נקב שבעול.

(יג) כל שבים - טהור,

חוץ מכלב המים - מפני שהוא בורח ליבשה,

דברי רבי עקיבה.

העושה כלים מן הגדל שבים,

וחיבר להם מן הגדל בארץ,

אפילו חוט, אפילו משיחה -

דבר שהוא מקבל טומאה - טמא.

(יד) ויש במה שנברא ביום הראשון - טומאה.

בשני - אין בו טומאה.

בשלישי - יש בו טומאה.

ברביעי, ובחמישי - אין בהן טומאה,

חוץ מכנף העוז, וביצת הנעמית המצופה.

אמר רבי יוחנן בן נורי: מה שנא כנף העוז מכל הכנפיים?

כל שנברא ביום השישי - טמא.

(טו) העושה כלי קיבול מכל מקום - טמא.

העושה משכב ומושב מכל מקום - טמא.

העושה כיס מעור המצה, מן הנייר - טמא.

הרימון, והאלון, והאגוז,

שחקקום תינוקות - למוד בהן את העפר,

או שהתקינום לכף מאזניים - טמא,

שיש להם מעשה - ואין להם מחשבה.

(טז) קנה מאזניים, והמחוק - שיש בהן בית קיבול,

מתכת, והאסל - שיש בו בית קיבול,

מעות, וקנה של עני - שיש בו בית קיבול,

מים, ומקל - שיש בו בית קיבול,

מזוזה, ומרגלית - הרי אלו טמאין.

ועל כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי:

אוי לי - אם אומר,

אוי לי - אם לא אומר.

(יז) תחתית הצורפים - טמאה,

ושל נפחים - טהורה.

משחזת -

שיש בה בית קיבול שמן - טמאה,

ושאין בה - טהורה.

פנקס -

שיש בה בית קיבול שעוה - טמאה,

ושאין בה - טהורה.

מחצלת הקש, ושפופרת הקש -

רבי עקיבה - מטמא.

ורבי יוחנן בן נורי - מטהר.

רבי שמעון אומר: אף של פקועות - כיוצא בהן.

מחצלת הקנים, ושל חלף - טהורה.

שפופרת הקנה שחתכה לקבלה - טהורה,

עד שיוציא את כל הככי.

הדף הראשי של משנה כלים יז

משנה כלים, פרק י"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב