משנה כלים יז יד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יז · משנה יד | >>
ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה, בשני אין בו טומאה, בשלישי יש בו טומאה, ברביעי ובחמישי אין בהם טומאה, חוץ כו מכנף העוז כז וביצת נעמית המצופה.
אמר רבי יוחנן בן נורי: מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפיים?
[וכל] שנברא ביום הששי, טמא.
וְיֵשׁ בְּמַה שֶּׁנִּבְרָא בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן טֻמְאָה.
- בַּשֵּׁנִי אֵין בּוֹ טֻמְאָה.
- בַּשְּׁלִישִׁי יֵשׁ בּוֹ טֻמְאָה.
- בָּרְבִיעִי וּבַחֲמִישִׁי אֵין בָּהֶם טֻמְאָה,
- חוּץ מִכְּנַף הָעוֹז,
- וּבֵיצַת נַעֲמִית הַמְּצֻפָּה.
- אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי:
- מַה נִּשְׁתַּנָּה כְּנַף הָעוֹז מִכָּל הַכְּנָפַיִם?
- (וְכֹל) שֶׁנִּבְרָא בְּיוֹם הַשִּׁשִּׁי, טָמֵא:
ויש במה שנברא ביום הראשון - טומאה.
- בשני - אין בו טומאה.
- בשלישי - יש בו טומאה.
- ברביעי, ובחמישי - אין בהן טומאה,
- חוץ מכנף העוז, וביצת הנעמית המצופה.
- אמר רבי יוחנן בן נורי: מה שנא כנף העוז מכל הכנפיים?
- כל שנברא ביום השישי - טמא.
ידוע הוא שנבראו ביום הראשון דברים רבים, כמו שאמרו "עשרה דברים נבראו ביום הראשון", ומכללן המים והן מקבלין טומאה, כמו שהתבאר בטומאת משקים.
וביום השני נברא הרקיע.
וביום השלישי נבראת הארץ והצמחים, וקצת הצמחים יטמאו והן הנאותים לאכילה בלבד לפי מה שהתבאר בטהרות, ולזה אמר בשלישי יש בו טומאה, רוצה לומר בקצת מה שנברא בו יש בו טומאה.
אולם ברביעי נבראו מאורות, ובחמישי בעלי חיים מימיים והעוף. וכבר הקדמתי לך שבעל חיים השוחה והעוף לא יטמאו, ולא הכלים הנעשים מהן יטמאו. ולא יטעך עניין נבלת עוף טהור לפי שהוא חידוש, רוצה לומר שהוא לא יטמא במגע כמו שאר הטומאות, כמו שהתבאר בראש טהרות.
וכנף העוז - כנף עוף, והיא העזניה הנזכרת בתורה, כאשר יעשו ממנו כלי.
וכן ביצת הנעמה כאשר יעשה ממנה כלי, ואמנם אמרנו שזה תטמא להדמותה בכלי העצם, אשר אמרו שהוא יטמא מן התורה מאמרו "וכל מעשה עזים"(במדבר לא, כ), כמו שבארנו בפרק השני.
אולם ביום הששי נברא האדם והבעלי החיים ההולך, והכל יטמא כמו שקדם.
ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי:
יש במה שנברא ביום א' טומאה. בעושה כלים מן הנבראים באלו הימים מיירי דאי במינים עצמן שהן טמאין כעין הארץ שנבראת ביום א' ואיכא ארץ העמים ובשאר ימים נבלות וטרפות אם כן בחמישי איכא נמי נבלת עוף טהור בבית הבליעה אלא בעושה מהם כלי איירי דאינן טמאים דארץ נבראת ביום א' וכלי חרס העשויה ממנה טמא:
בשני. נברא רקיע ואין בו טומאה בג' נבראו אילנות ודשאים וכלי עץ מקבלי טומאה בד' נתלו המאורות ואין בהם טומאה בה' דגים ועופות ואם עשה מהם כלים טהורים כדדריש בת"כ ובפ"ק דחולין (דף כה:) אם כן מה ת"ל עזים פרט לעופות וה"ה דגים והא דאיצטריך למעוטי עופות ודגים מוהבגד משום דעור סתמא כתיב והוה אמינא בכל עור קאמר רחמנא:
חוץ מכנף העוז (וביצת נעמית). עוף הוא ששמו עזניה ורגילים היו לעשות כלים מכנף אותו העוף:
וביצת נעמית המצופה. אם צפה אותה מקבלת טומאה:
כל שנברא ביום ששי טמא. חיות ובהמות שרצים ואדם אם עשה כלי מעורותיהם ומעצמותיהם מקבלים טומאה: תניא בתוספ' [שם] העושה כלים מעצמות העופות טהורין חיבר להן מן הגדל בארץ אפילו חוט ואפילו משיחה דבר המקבל טומאה טמא חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצופה א"ר יוחנן בן נורי מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים להחמיר שכל הכנפים שמקבלות (טומאה) טמאות ושאינם מקבלות (טומאה) טהורות ביצת תרנגולת המצופה טמאה לפי שאינה אלא כמעמיד שאינה ראויה בפני עצמה אלא ע"י ציפוי המעמידה:
יש במה שנברא ביום הראשון טומאה - הכי קאמר, יש דברים שנבראו ביום ראשון שהעושה כלי מהם יש בהם טומאה, כגון הארץ שנבראת ביום ראשון, וכלי חרס הנעשים ממנה טמאים:
בשני אין בו טומאה - שבו נברא רקיע ואין בו טומאה:
בשלישי - נבראו אילנות, וכלי עץ הנעשים מהם מקבלים טומאה:
ברביעי - נתלו המאורות, ואין בהם טומאה:
בחמישי - עופות ודגים, ואם עשה מהן כלים אין מקבלים טומאה:
חוץ מכנף העוז - כנף העזניה. דרבנן גזרו טומאה בכלים הנעשים ממנה דאתי לאחלופי בשאר כלים:
וביצה הנעמית המצופה - בת היענה מתרגמינן נעמיתא. ורבנן גזרו טומאה בביצתה כשהיא מצופה כח, כיון דבלא ציפוי נמי עומדת. אבל בשאר ביצים, אפילו במצופה לא גזרו, כיון דבאינה מצופה לא קיימא כלל:
כל שנברא ביום הששי טמא - חיות ובהמות ושרצים ואדם. אם עשה כלים מעצמותיהן או מעורותיהן, מקבלים טומאה:
ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה. כתב הר"ב ה"ק יש דברים שנבראו ביום א' שהעושה כלים מהם כו'. דאי במינים עצמן שהם טמאים כעין הארץ שנבראת ביום הראשון ואיכא ארץ העמים ובשאר ימים [אפשר דצ"ל ובששי] נבלות וטריפות. אם כן בחמישי איכא נמי נבילת עוף טהור בבית הבליעה. כ"כ הר"ש. אכן הרמב"ם כתב דזו אינה קשיא דנבלת עוף טהור הוא חדוש ר"ל שהוא לא יטמא במגע כמו שאר הטומאות כמו שהתבאר בריש טהרות ומפרש ביום הראשון נבראו המים. והן מקבלין טומאה. כמו שנתבאר בטומאת משקין. וביום הג' נבראת הארץ והצמחים וקצת הצמחים יטמאו והן הנאותים לאכילה בלבד. לפי מה שהתבאר בטהרות. ולזה אומר בג' יש בו טומאה ר"ל בקצת שנברא בו יש בו טומאה. ע"כ. ואתי שפיר טפי לדידיה שהרי היבשה לא נראית עד יום הג' וכן טומאת ארץ העמים מדרבנן:
חוץ מכנף העזניה. ל' מהר"ם נ"ל נוצות העזניה כמו נמרטו כנפיה דאלו טרפות דפירש"י נוצות הגדולות. ה"נ נוצות העזניה גדולות מאד וחותכים אותן ועושין מהם כלים. ע"כ. [*והא דקתני חוץ לאו דוקא דהא כלב שבים תנן לעיל דטמא. ועיין במ"ג פי"ד]:
המצופה. לפי' הר"ב נראה דקאי אביצת הנעמית בלבד. ומהר"ם כתב דקאי נמי אנוצות העזניה ושכן משמע בתוספתא:
(כו) (על המשנה) חוץ. לאו דוקא, דהאיכא כלב הים:
(כז) (על המשנה) מכנף כו'. נוצת העזניה. כמו נמרטו כנפיה, דפרק אלו טרפות, דפירש"י נוצות הגדולות, הכא נמי נוצות העזניה גדולות מאד וחותכים אותן ועושין מהן כלים. מהר"מ:
(כח) (על הברטנורא) משמע מלשונו, דמצופה לא קאי אכנף. ומהר"מ כתב, דמשמע בתוספתא דקאי נמי אכנף:
ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה וכו': בעושה כלים מפ' לה הר"ש ז"ל כדמפרש ר"ע ז"ל והרא"ש ז"ל ג"כ הסכים לפירוש זה וכתב אבל הרמב"ם ז"ל פי' דבמינים עצמן מיירי ולא מני תנא אלא טומאה דאורייתא אבל ארץ העמים טומאתה מדרבנן וכן נמי נבלת עוף טהור דמטמא אע"פ שנברא ביום חמשי חדוש הוא ומדרבנן וס"ל להרמב"ם ז"ל שכל מה שאינו מפורש בתורה נקרא מדברי סופרים אפי' הדברים שהן הלכה למשה מסיני ע"כ וצ"ע לע"ד. ועיין במה שכתבתי בהקדמה לסדר זה סימן כ':
מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים וכל מה שנברא ביום הששי טמא: כך צ"ל. ויש גורסי' מה שנתה כנף העוז וכן הגיה החכם הר' יהוסף ז"ל והחכם הר"ס ז"ל:
יכין
ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה: תנא רק בכלים קמיירי. וה"ק במה שנברא ביום הראשון. אפשר שהכלים שנעשים מהנברא אז יק"ט דהרי אז נברא גולם הארץ. וכמ"ד בראשית ברא אלקים וכו' ואת הארץ. וממנה נעשו כ"ח וכלי מתכות שמק"ט. ואע"ג דגם אור ושמים ומים והד' יסודות עלעמענטע בל"א ארמ"ע נבראו אז. ומהם א"א לעשות כלים. י"ל הרי תנא לא כל הנברא קאמר רק יש במה וכו' קאמר. ור"ל יש בקצת במה שנברא בו אפשרות לק"ט [והרמב"ם בפירושו כאן פי' שביום א' נברא מים שמק"ט משקין. וכן קאמר ביום ג' שבו נבראו הצמחים שמק"ט אוכלין. ורתוי"ט קלסי' לפירוש זה. ותמהני מאד א"כ ביום החמישי דקאמר תנא שאין בו טומאה. וקשה והרי עופות ודגים שנבראו בו גם הם מק"ט אוכלין. וצ"ל דבהנך אמק"ט כמו שהן דהרי חסר מיתה [עי' עוקצין פ"ג מ"ח] א"כ ק' יום ו' וצ"ע]:
בשני אין בו טומאה: שבו נברא ריוח הרקיע:
בשלישי יש בו טומאה: שבו נברא אילנות ודשאים. שהכלים שנעשין מהן מק"ט:
ברביעי: שבו נבראו רק המאורות:
ובחמישי: שבו נבראו עופות וכל בריות הים שהכלים הנעשים מהן אמק"ט:
אין בהם טומאה: ואע"ג דנבלת עוף טהור מטמא בבית הבליעה י"ל דלא מיירי תנא רק בטומאה שיש בהגוף לכל דבר. משא"כ טומאת נבלת עוף טהור אינו רק לאדם באותה רגע שהיא בבית בליעתו [ולפמ"ש לעיל סי' ק"ז דתנא רק בטומאת כלים קמיירי וכן משמע מהר"ש והר"ב. כל מעיקרא. לא קשה מידי]:
חוץ מכנף העוז: ר"ל חוץ מכלים הנעשים מקני נוצות העזנייה דמדהן גדולים וחזקים מק"ט מד"ס. מיהו מדלא קאמר נמי חוץ מכלב המים ש"מ דסתמא דהכי פליג אדר"ע לעיל [מי"ג] וס"ל דכלב המים אמק"ט. וכן משמע נמי מדקאמר לעיל דברי ר"ע. ש"מ דרק ר"ע ס"ל הכי. ויחידאה הוא בזה. וכיון דסתמא דהכא פליג עליה הרי קיי"ל דהלכה כסתם משנה [כיבמות מ"ב ב'] וכן פסק הרמב"ם [פ"א מכלים ה"ג] דלא כר"ע:
וביצת נעמית המצופה: דכשהיא מצופה היא בת קיום ומה"ט שניהן מק"ט מד"ס [ורתוי"ט הביא בשם מהר"ם דמלת מצופה גם אכנף עוז קאי. ושכן משמע בתוספתא [ב"מ פ"ז] והיינו מדקאמר התם רשב"א אומר משום ר"מ. אף ביצת תרנגולת המצופה מק"ט. ולא אמרו ביצת נעמית אלא בהוה]. וא"ת עכ"פ הרי תנינן כל המצופים טהורים [כפי"א ופי"ד]. י"ל דהיינו שאמק"ט בעבור המתכת שבצפויו. אבל הכא לא משום הצפוי טמאים רק שע"י הצפוי יהיה להב"ק שתחתיו קיום. והרי כל שיש לו ב"ק מ"מ טמא [כמט"ו]:
א"ר יוחנן בן נורי מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפים: דס"ל דכל העשוי משום כנף גם של שאר עופות. אפ"ה כשהיא בת קיום מק"ט מד"ס [מיהו מדלא קאמר נמי ביצת נעמית ש"מ דבה מודה. דרק היא כשהיא מצופה מק"ט. ולא קליפת שאר ביצים. והיינו דס"ל דשניהן מדהן חזקים ובני קיום מק"ט. להכי קאמר בשלמא קליפת ביצה שהוא דבר המשתבר. שפיר יש חילוק. דדוקא קליפת ביצת נעמית הוא שטרויס בל"א שהוא העוף היותר גדול בעולם. להכי גם קליפת ביצתו הוא יותר חזק ומתקיים כשהוא מצופה. אבל כנף הוא קנה של נוצה. אינו דבר המשתבר. דכל קנה של נוצה של כל עופות אינו משתבר. לפיכך מ"ש כנף עז מכל הכנפיים. לפיכך כל כנף שיש לו ב"ק כ"ש טמא. רק דברו חכמים בהווה דרגילין להשתמש בקני כנף עז מדמרווח טפי מבשאר עופות. ורבנן ס"ל דלאו משום קיומן לבד. הנך ב' מק"ט. דא"כ של אבן נמי בת קיום ודאי הוא ויק"ט. אלא משום דדמיין לכלי עצם [כרמב"ם פ"א מכלים ה"ג] לפיכך הני תרתי אין אחריני לא]:
וכל שנברא ביום הששי: שנבראו בו בהמות וחיות ושרצים ואדם:
טמא: ואע"ג דעור האדם שעיבדו טהור מדאורייתא. וא"ל דעכ"פ טמא מדרבנן [כחולין קכ"ב א'] והרי גם טומאה דרבנן קחשיב תנא. ככנף עוז וביצת נעמית לעיל. שכתב הרמב"ם שטומאתן מדרבנן. עכ"פ קשה הרי עור נבילה ושרצים לאחר שהופשט טהור גם מד"ס [כחולין קכ"ג] וכ"כ עצמות וקרניים וטלפיים טהורים לגמרי [כחולין קי"ז ב'] וכ"כ חלב בהמה טהורה שנתנבלה טהור לגמרי [כעוקצין פ"ג מ"ב]. י"ל דכולהו אע"ג שאין בהן טומאת עצמן עכ"פ אם עשה מהן כלים מק"ט. והרי כל הנך דנקט תנא דיש בהן טומאה. היינו שמקבלין טומאה מדבר אחר הטמא. ואעפ"כ שני תנא בלישניה הכא וקאמר טמא. ולא כדקאמר לעיל יש בו טומאה. משום דהנך כולהו דלעיל א"א שיהיה טומאה בעצמותן רק יש בהן שייכות טומאה כשנגעה בהן טומאה. כשנעשה מהן כלי. אבל הנך דביום הששי. כל הנברא בו טמא ר"ל אפשר שיהיו הן עצמן טמא. דהיינו כשמתו [וכולה מתניתין משנה שא"צ היא. ולא דמי כלל לשאר יש ויש דנקט. דבכולהו י"ל דאשמעינן דבר מה לדינא. משא"כ משנתינו אין בה שום נ"מ לדינא. ואי משום דבעי לאשמעינן דין דכנף עוז וביצת נעמית שמק"ט. ואגבייהו נקט כולהו. עכ"פ אין לנו שום נ"מ גם בהנך ב' אם נבראו ביום החמישי או ביום אחר ומה קמ"ל בזה. אולם הגם שאפשר להביא עצות מרחוק ולמצוא גם בהנך שום נ"מ לדינא. כגון לענין נדר וכדומה. אעפ"כ ממקומו הוא מוכרע טפי לומר דאלו ואלו דברי אלקים חיים. והן הן הדברים שכסה עתיק יומין בסוד ד' ליראיו ובריתו להודיעם. מי יתן טהור מטמא לא אחד וד"ל]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת