משנה כלים יז דפוסים
משנה כלים, פרק י"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
כל כלי בעלי בתים, שיעורן ברימונים.
רבי אליעזר אומר, במה שהן.
קופות הגננים שיעורן באגודות של ירק.
של בעלי בתים, בתבן.
של בלנין, בגבבה.
רבי יהושע אומר, כולן ברימונים.
החמת, שיעורה בפקעיות של שתי.
אם אינה מקבלת של שתי, אף על פי שמקבלת של ערב, טמאה.
בית קערות שאינו מקבל קערות, אף על פי שמקבל את התמחויין, טמא.
בית הרעי שאינו מקבל משקין, אף על פי שמקבל את הרעי, טמא.
רבן גמליאל מטהר, מפני שאין מקיימין אותו.
הסלין של פת, שיעורן בכיכרות של פת.
אפיפיירות שעשה להן קנים מלמטן למעלה לחיזוק, טהורה.
עשה לה גפיים כל שהן, טמאה.
רבי שמעון אומר, אם אינה יכולה להינטל בגפיים, טהורה.
הרימונים שאמרו, שלשה אחוזין זה בזה.
רבן שמעון בן גמליאל אומר, בנפה ובכברה כדי שיטול ויהלך, ובקופה כדי שיפשיל לאחוריו.
ושאר כל הכלים שאינן יכולין לקבל רימונים, כגון הרובע, וחצי הרובע, הקנונים הקטנים, שיעורן ברובן, דברי רבי מאיר.
רבי שמעון אומר, בזיתים.
נפרצו, שיעורן בזיתים.
נגממו, שיעורן במה שהן.
הרימון שאמרו, לא קטן ולא גדול אלא בינוני.
ולמה הוזכרו רימוני בדאן, שיהו מקדשין כל שהן, דברי רבי מאיר.
רבי יוחנן בן נורי אומר, לשער בהן את הכלים.
רבי עקיבא אומר, לכך ולכך הוזכרו, לשער בהן את הכלים, ויהיו מקדשין כל שהן.
אמר רבי יוסי: לא הוזכרו רימוני בדאן וחצירי גבע, אלא שיהיו מתעשרין ודאי בכל מקום.
כביצה שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית.
רבי יהודה אומר: מביא גדולה שבגדולות וקטנה שבקטנות, ונותן לתוך המים, וחולק את המים.
אמר רבי יוסי: וכי מי מודיעני איזוהי גדולה ואיזוהי קטנה? אלא הכל לפי דעתו של רואה.
כגרוגרת שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית.
רבי יהודה אומר: הגדולה שבארץ ישראל היא הבינונית שבמדינות.
כזית שאמרו, לא גדול ולא קטן אלא בינוני, זה אגורי.
כשעורה שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, זו מדברית.
כעדשה שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, זו מצרית.
כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע, לא גדול ולא קטן אלא בינוני.
איזה הוא בינוני? כל שהקיפו טפח.
האמה שאמרו, באמה הבינונית.
ושתי אמות היו בשושן הבירה, אחת על קרן מזרחית צפונית, ואחת על קרן מזרחית דרומית.
שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על של משה חצי אצבע.
שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע, נמצאת יתירה על של משה אצבע.
ולמה אמרו אחת גדולה ואחת קטנה, אלא שהאומנין נוטלין בקטנה ומחזירין בגדולה, כדי שלא יבואו לידי מעילה.
רבי מאיר אומר, כל האמות היו בינוניות, חוץ ממזבח הזהב והקרן והסובב והיסוד.
רבי יהודה אומר: אמת הבנין ששה טפחים, ושל כלים חמשה.
ויש שאמרו במדה דקה, מדות הלח והיבש שיעורן באיטלקי, זו מדברית.
ויש שאמרו, הכל לפי מה שהוא אדם: הקומץ את המנחה, והחופן את הקטורת, והשותה כמלא לוגמיו ביום הכפורים, וכמזון שתי סעודות לעירוב.
מזונו לחול אבל לא לשבת, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, לשבת אבל לא לחול.
אלו ואלו מתכוונין להקל.
רבי שמעון אומר: משתי ידות לככר, משלש לקב.
רבי יוחנן בן ברוקא אומר: מככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע.
ויש שאמרו במדה גסה: מלא תרווד רקב, כמלא תרווד גדול של רופאים.
וגריס נגעים, כגריס הקלקי.
האוכל ביום הכפורים ככותבת הגסה, כמוה וכגרעיניתה.
ונודות יין ושמן, שעורן כפיקה גדולה שלהן.
ומאור שלא נעשה בידי אדם, שיעורו כמלא אגרוף גדול, זה הוא אגרופו של בן בטיח.
אמר רבי יוסי: ישנו כראש גדול של אדם.
ושנעשה בידי אדם, שיעורו כמלא מקדח גדול של לשכה, שהוא כפונדיון האיטלקי, וכסלע הנירונית, וכמלא נקב שבעול.
כל שבים טהור, חוץ מכלב המים, מפני שהוא בורח ליבשה, דברי רבי עקיבא.
העושה כלים מן הגדל בים, וחבר להם מן הגדל בארץ, אפילו חוט, אפילו משיחה, דבר שהוא מקבל טומאה, טמא.
ויש במה שנברא ביום הראשון טומאה, בשני אין בו טומאה, בשלישי יש בו טומאה, ברביעי ובחמישי אין בהם טומאה, חוץ מכנף העוז וביצת נעמית המצופה.
אמר רבי יוחנן בן נורי: מה נשתנה כנף העוז מכל הכנפיים?
[וכל] שנברא ביום הששי, טמא.
העושה כלי קיבול מכל מקום, טמא.
העושה משכב ומושב מכל מקום, טמא.
העושה כיס מעור המצה, מן הנייר, טמא.
הרימון, האלון, והאגוז, שחקקום התינוקות למוד בהם את העפר או שהתקינום לכף מאזנים, טמא, שיש להם מעשה ואין להם מחשבה.
קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קיבול מתכות, והאסל שיש בו בית קיבול מעות, וקנה של עני שיש בו בית קיבול מים, ומקל שיש בו בית קיבול מזוזה ומרגליות, הרי אלו טמאין.
ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר.
תחתית הצורפין, טמאה.
ושל נפחין, טהורה.
משחזת שיש בה בית קיבול שמן, טמאה.
ושאין בה, טהורה.
פנקס שיש בה בית קיבול שעוה, טמאה.
ושאין בה, טהורה.
מחצלת הקש ושפופרת הקש, רבי עקיבא מטמא, ורבי יוחנן בן נורי מטהר.
רבי שמעון אומר: אף של פקועות כיוצא בהן.
מחצלת קנים ושל חלף, טהורה.
שפופרת הקנה שחתכה לקבלה, טהורה, עד שיוציא את כל הככיי.
משנה כלים, פרק י"ז:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב