משנה כלים יז ח
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יז · משנה ח | >>
כזית שאמרו, לא גדול ולא קטן אלא בינוני, זה אגורי.
כשעורה שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, זו מדברית.
כעדשה שאמרו, לא גדולה ולא קטנה אלא בינונית, זו מצרית.
כל המטלטלין מביאין את הטומאה בעובי המרדע, לא גדול ולא קטן אלא בינוני.
איזה הוא בינוני? כל שהקיפו טפח.
משנה מנוקדת
כַּזַּיִת שֶׁאָמְרוּ,
- לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן,
- אֶלָּא בֵּינוֹנִי,
- זֶה אֱגוֹרִי.
- כַּשְּׂעוֹרָה שֶׁאָמְרוּ,
- לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה,
- אֶלָּא בֵּינוֹנִית,
- זוֹ מִדְבָּרִית.
- כָּעֲדָשָׁה שֶׁאָמְרוּ,
- לֹא גְּדוֹלָה וְלֹא קְטַנָּה,
- אֶלָּא בֵּינוֹנִית,
- זוֹ מִצְרִית.
- כָּל הַמִּטַּלְטְלִין מְבִיאִין אֶת הַטֻּמְאָה בָּעֳבִי הַמַּרְדֵּעַ,
- לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן,
- אֶלָּא בֵּינוֹנִי;
- אֵיזֶה הוּא בֵּינוֹנִי?
- כֹּל שֶׁהֶקֵּפוֹ טֶפַח:
- לֹא גָּדוֹל וְלֹא קָטָן,
נוסח הרמב"ם
כזית שאמרו -
- לא גדול, ולא קטן - אלא בינוני, זה אגורי.
- כשעורה שאמרו -
- לא גדולה, ולא קטנה - אלא בינונית, זו מדברית.
- כעדשה שאמרו -
- לא גדולה, ולא קטנה - אלא בינונית, זו מצרית.
- כל המיטלטלין, מביאין את הטומאה בעובי המרדע -
- לא גדול, ולא קטן - אלא בינוני.
- איזה הוא בינוני? - כל שהיקפו טפח.
פירוש הרמב"ם
כבר ידעת שאיסורי מאכלות, כנבלות וטרפות ודם והדומה להן, יהיה איסור אכילתן בכזית. וכן "כזית" מן המת ומן הנבילה הוא אשר יטמא. ורוב השיעורים הן ב"כזית". ולשון התלמוד "ארץ שרוב שעוריה בכזית".
ואני עתיד לבאר גם כן שעצם כשעורה מן המת, מטמא במגע ובמשא. וכבר ביארנו שכעדשה מן השרץ, מטמא במגע ובמשא.
וכבר ביארנו בפרק שבעה עשר מאהלות שכל המטלטלין מביאים את הטומאה, בעובי המרדע:
פירוש רבינו שמשון
כזית שאמרו. רוב שיעורים בכזית:
אגורי. בפרק כיצד מברכין (דף לט.) אמרינן למה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו:
כשעורה שאמרו. עצם כשעורה:
כעדשה שאמרו. מן השרץ:
מביאין את הטומאה. על אדם הנושאן:
בעובי המרדע. כדמפרש בפרק קמא דשבת (דף טז:) ועובי המרדע הוא אצבע ושליש אצבע דאיכא השתא בהיקיפו טפח דכל שיש בהיקיפו טפח יש ברחבו שלשה טפחים וגזרו על היקיפו משום עביו והא דתני' בתוספתא דשיעור עובי המרדע שתי אצבעות ושיעור היקיפו טפח. טפח משש טפחים באמה אצבע מארבע אצבעות בטפח זרת האמורה בתורה וחצי אמה של לשכה ואי זו היא אמה בינונית זו אמה של ששה טפחים ובמסכת בכורות פרק על אלו מומין (דף לט:) קאמרינן למאי הלכתא תניא אצבע א' מארבעה בטפח:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
כזית שאמרו - כגון כזית מן המת ומן הנבלה שמטמא, ורוב שיעורים שבתורה בכזית:
אגורי - ששמנו אגור בתוכו יג:
כשעורה שאמרו - עצם כשעורה:
כעדשה שאמרו - שרץ מטמא בכעדשה, ומחיה בכעדשה:
מביאין טומאה - על אדם הנושאן:
בעובי המרדע - דהיינו מלמד הבקר. ועביו אצבע ושליש אצבע בגודל, שהם שתי אצבעות בקטנות. שהטפח ארבע אצבעות בגודל, שהם שש אצבעות קטנות. ונמצא הקפו טפח. שכל שיש ברחבו טפח יש בהקפו שלשה טפחים. וגזרו על שיש בהקפו טפח, אטו על שיש בעביו טפח שהוא מביא את הטומאה מן התורה:
פירוש תוספות יום טוב
זה אגורי. ל' הר"ב ששמנו אגור בתוכו. גמ' פ"ו דברכות דף לט. ופירש"י מזומן לצאת ממנו שאינו נבלע בפרי כמשקה תפוחים ותותים. אלא אגור כמשקה ענבים:
כל המטלטלים מביאים את הטומאה בעובי המרדע. עיין רפט"ז דאהלות:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יג) (על הברטנורא) מזומן לצאת ממנו, שאינו נבלע בפרי כמשקה תפוחים ותותים, אלא אגור כמשקה ענבים. רש"י:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
כזית שאמרו וכו': ברכות פ' כיצד מברכין (ברכות דף מ') גרסי' א"ר אבהו לא אגורי שמו אלא אברוטי שמו ואמרי לה סמרוסי שמו ולמה נקרא שמו אגורי ששמנו אגור בתוכו פי' שאינו נבלע בפרי כמשקה תפוחים אלא אגור ומזומן לצאת ממנו כמשקה ענבים:
תפארת ישראל
יכין
כזית שאמרו: לרוב שיעורי התורה:
זה אגורי: הוא מין זית שאוגר ומשמר שמנו בתוכו ואינו פולטו כשירדו עליו גשמים כשאר מיני זיתים. כך כתב בירושלמי [רב"א]. אולם מרש"י ברכות [דל"ט א'] משמע דפי' אגורי היינו שנתבשל כבר כל כך באילן עד ששמנו מכונס בתוכו כיין בענב דאז הוא גדול כל צרכו [ונ"ל דבין לפי' א' או ב' נותן התנא סי' כפול בינוני ואגורי. כדי שלא נשאל כר' יוסי לעיל (מ"ו) וכי מי מודיעני וכו'. להכי קאמר דבינוני שאמרתי זהו אגורי. דכשהוא גדול ביותר או קטן ביותר אין בו לא מדת הירושלמי ולא מדת רש"י]:
כשעורה שאמרו: עצם כשעורה ממת מטמא במגע ובמשא [כאהלות פ"ב מ"ג]:
זו מדברית: גם הכא נקט סי' כפול מטעם הנ"ל:
כעדשה שאמרו: כעדשה בשר או דם מא' מח' שרצים האמורים בפ' שמיני. מטמאין במגע [כחגיגה י"א א']. וכ"כ שיעור מחיה בצרעת צריך שיהיה גדול כעדשה [כנגעים פ"ד מ"ו]:
כל המטלטלין מביאין את הטומאה: דכשמאהילין על המת ועל טהרות נטמאו הטהרות:
בעובי המרדע: כרפט"ז דאהלות. דאם המטלטל המאהיל רחב כעובי מרדע נטמא הטהור:
אלא בינוני: ואפשר לי דכלל נמי לענין נקב שבמרוח שבתנור המוקף צמיד פתיל. דגם הוא כך שיעורו במרדע בינוני שהיא שליש טפח [כלעיל פ"ט מ"ז]. ומרדע הוא מקל שמכין בה הבהמה קיינשעק בל"א. אבל מרדעת הוא מכסה. שמכסה בה בהמה לחממה [כשבת דנ"ב]:
כל שהקיפו טפח: דאז עוביו שליש טפח. וגזרו על הקיפו אטו עוביו [והא דלא גזרו כן לענין הבאת טומאה מב"ק לחבירו [לעיל פ"ח סי' נ"ו] ואין לומר דהתם מדהוא טומאה דרבנן לא גזרו. ליתא. דהרי גם בטומאת מת מבית לחבירו צריך חלון טפח על טפח [כאהלות פ"ג מ"ו] ולא גזרו הקיפו אטו רחבו. י"ל רק במטלטל המאהיל שאין דרכו לעמוד ימים רבים דיש לחוש שכשיעבור האהל. ישכחו שרק הקיפו היה טפח. ויחשבו שגם רוחב טפח המאהיל טהור. וכ"כ נקב שבתנור [לעיל סי' ס"ג] דרך לסתמו מיד. ואיכא למטעי. אבל חלון שבבית תמיד נשאר לפניו וא"א למטעי]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת