משנה כלים יז טז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יז · משנה טז | >>
קנה מאזנים והמחוק שיש בהן בית קיבול מתכות, והאסל שיש בו בית קיבול מעות, וקנה של עני שיש בו בית קיבול מים, ומקל שיש בו בית קיבול מזוזה ומרגליות, הרי אלו טמאין.
ועל כולן אמר רבי יוחנן בן זכאי, אוי לי אם אומר, אוי לי אם לא אומר.
קְנֵה מֹאזְנַיִם וְהַמָּחוֹק
- שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בֵּית קִבּוּל מַתָּכוֹת,
- וְהָאֵסֶל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מָעוֹת,
- וְקָנֶה שֶׁל עָנִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מַיִם,
- וּמַקֵּל שֶׁיֵּשׁ בּוֹ בֵּית קִבּוּל מְזוּזָה וּמַרְגָּלִיּוֹת,
- הֲרֵי אֵלּוּ טְמֵאִין.
- וְעַל כֻּלָּן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי:
- אוֹי לִי אִם אוֹמַר,
- אוֹי לִי אִם לֹא אוֹמַר:
קנה מאזניים, והמחוק - שיש בהן בית קיבול,
- מתכת, והאסל - שיש בו בית קיבול,
- מעות, וקנה של עני - שיש בו בית קיבול,
- מים, ומקל - שיש בו בית קיבול,
- מזוזה, ומרגלית - הרי אלו טמאין.
- ועל כולן אמר רבן יוחנן בן זכאי:
- אוי לי - אם אומר,
- אוי לי - אם לא אומר.
הערומים מהאנשים ישימו קנה המאזנים חלולה, וישימו מתכת בתוך זה החלול כדי שיכבד זה הצד מהמאזנים, ויקחו בצד הקל וימכרו בצד אשר בו המתכת.
ומחוק - הוא כלי ימחקו בו על פי המידה להפיל התוספת, ויערימו בו לתת בתוך זה הלוח מתכת עד שיהיה לה כבידות, וירד במידה בכבידות ויפול ממנה הרבה.
ואסל - עץ יעשה על הכתף ויתלו בו הדבר אשר ימכור. ויערים החנווני יעשה בתוכו בית קיבול מעות, עד שישים שם מה שיגנוב מכסף הסחורה ולא יוודע.
וקנה של עני - יעשה אותה חלולה וישים בתוכו מים לשתות ממנו, ויאמר לאנשים שהוא בתענית כדי שיחמלו עליו.
וכן ישימו בראש המקל בית קבול מרגלית להסתיר ממכס והדומה לאלה.
הנה אלו כולן, אף על פי שהן פשוטי כלי עץ אשר לא יקבלו טומאה מדאורייתא כמו שהשרשנו, כיון שנעשה להן בית קיבול, מכל מקום הנה הם טמאים.
ואמר רבי יוחנן בן זכאי, אוי לי אם אומר אלו הדברים שילמדו ממני התחבולה והזיוף, ואוי לי אם לא אומר שיחשבו אלו הרעים שאנחנו בלתי מכירים בתחבולותם. וכבר אמרו בתלמוד שהוא אמרם ואמר "כי ישרים דרכי ה'"(הושע יד, י), ולא יחלוק אחר שהוא יטמא, ואמנם רבי יוחנן חזק מהדבור בו פנים לפי מה שזכרנו:
קנה מאזנים. עושין אותו חלול ומניח בחללו כסף חי וכששוקלין יטו הקנה מעט והולך הכסף לכף אחר דבר הנשקל ומכביד ומרמין בו בני אדם:
והמחק. בסוף המוכר את הספינה (דף סט:) תניא אין עושין המחק לא של דלעת מפני שהוא מקיל ורע למוכר ולא של מתכת מפני שהוא מכביד ורע ללוקח והרמאי עושה אותו חלול וכשהוא מוכר מכניס בו מתכת וכשהוא קונה הוא מוציאו:
האסל. מוט שנושאין בו בכתף וכשיש פועלין מרובין ובעל הבית טרוד בפועלים אחר שקיבל שכרו נותנו בבית קיבול של מוט וחוזר ותובע שכרו שנית ואומר לבעל הבית לא קיבלתי שכרי וכשמחפשים אותו אין נותנין לב לחפש שם:
קנה של עני. כשטורח אצל בעל הבית בבית הבד גונב שמן ונותן לתוכו:
מקל שיש בו בית קיבול מזוזה ומרגלית. יש שעושין כן לגנוב בו את המכס:
אוי לי אם אומר. שמא ילמדו הרמאין ממני:
אוי לי אם לא אומר. שמא יאמרו אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו ומתוך כך יבאו לרמות יותר ובפרק המוכר את הספינה (שם) מסיק דאמרה ומהאי קרא אמרה דכתיב כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:
קנה המאזנים - הרמאים עושין אותו חלול ומניחין בחללו כסף חי, וכששוקלין מטין בקנה מעט והולך הכסף חי לצד הדבר הנשקל ומכביד ומכריעו:
והמחוק - שמוחקין בו המדה כשהיא גדושה. ואם עושין אותה של דלעת וכיוצא בה מן הדברים הקלים, הוא מיקל, ורע למוכר. ואם עושים אותו ממתכת, הוא מכביד, ורע ללוקח. אבל עושים אותו של זית ושל אגוז ושל אשכרוע. והרמאי עושה המחוק של זית ושל אגוז חלול, כשהוא מוכר מכניס בו מתכת כדי שיכביד, וכשהוא קונה מסלקו:
והאסל - מוט שנושאים בו בכתף. וכשיש פועלים מרובים, לאחר שקבל שכר משים בבית קיבול שבמוט את שכרו, ואומר לבעה"ב לא נתת לי שכרי, וכשמחפשים אותו אין נותנים לב לחפש שם:
קנה של עני שיש בו בית קבול מים - ושותה מהן, וכששואלים אותו אם טעם כלום, אומר אני מתענה היום. ורבותי פירשו, בית קיבול מים, בית קיבול משקין, וכשטורח אצל בעל הבית בבית הבד גונב בו מן השמן:
מקל שיש לו בית קיבול מזוזה ומרגלית - ועושין כן כדי לגנוב בו את המכס לד:
אוי לי אם אומר - שמא ילמדו ממני בני אדם לרמות:
ואוי לי אם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין, אין תלמידי חכמים בקיאים במעשה ידינו, ומתוך כך יבואו לרמות יותר. ולמה אמרם, משום דכתיב (הושע יד) כי ישרים דרכי ה' לה צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם:
והמחוק. כתב הר"ב עושים אותה כו' ושל אשכרוע. מפורש בס"פ יב:
והאסל. פי' הר"ב מוט כו'. ועיין עוד בפירושו למשנה ה' פ"ז דפרה ומ"ש שם:
בית קבול מים. מהר"ם הגיה בית קבול שמן:
ומקל שיש בו בית קבול מזוזה ומרגליות. לשון הר"ב ועושין כך כדי לגנוב את המכס. וכלומר שמניח בו המזוזה שאין נותנין ממנה מכס ותחתיה טומן המרגליות אבל לשון הרמב"ם בפ"כ מה"כ מקל שיש בו בית קבול מזוזה או מקום מרגלית. ע"כ. ולפי זה בית קבול מזוזה אורח ארעא ולא משום גניבת מכס ואפשר שהיו האנשים בזמן המשנה נושאים מזוזה עמם וחשבו זה למצוה. ולשמירה להם:
ועל כולן אמר ריב"ז אוי כו'. כתב הר"ב ולמה אמרה משום דכתיב כי ישרים דרכי ה'. דברי תורה. צדיקים ילכו בם. יזהרו בם שלא לרמות הבריות. ופושעים יכשלו בם. ילמדו לרמות. הרשב"ם פ"ה דב"ב דף פט:
(לד) (על הברטנורא) וכלומר, שמניח בו המזוזה שאין נותנין ממנה מכס, ותחתיה טומן המרגליות. ועתוי"ט:
(לה) (על הברטנורא) דברי תורה. צדיקים כו' יזהרו בם שלא לרמות הבריות. ופושעים כו' ילמדו לרמות. רשב"ם:
האסל: פי' הרמב"ם ז"ל הסרסור מרמה ומשים בראשה בית קבול מעות להשים שם מה שיגנוב מדמי החפץ ולא יודע:
קנה של עני: פי' ראשון שהביא ר"ע ז"ל הוא פי' הרמב"ם ז"ל:
אוי לי אם אומר וכו': בבא בתרא פ' הספינה דף פ"ט אמרה ג"כ גבי מדידות של רמאות ואמרי' התם ולמה אמרם משום דכתיב כי ישרים דרכי ה':
יכין
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת