משנה כלים יז יא
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת כלים · פרק יז · משנה יא | >>
ויש שאמרו במדה דקה, מדות הלח והיבש שיעורן באיטלקי, זו מדברית.
ויש שאמרו, הכל לפי מה שהוא אדם: הקומץ את המנחה, והחופן את הקטורת, והשותה כמלא לוגמיו ביום הכפורים, וכמזון שתי סעודות לעירוב.
מזונו לחול אבל לא לשבת, דברי רבי מאיר.
רבי יהודה אומר, לשבת אבל לא לחול.
אלו ואלו מתכוונין להקל.
רבי שמעון אומר: משתי ידות לככר, משלש לקב.
רבי יוחנן בן ברוקא אומר: מככר בפונדיון, מארבע סאין בסלע.
משנה מנוקדת
וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ בְּמִדָּה דַּקָּה:
- מִדּוֹת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ שִׁעוּרָן בָּאִיטַלְקִי,
- זוֹ מִדְבָּרִית.
- מִדּוֹת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ שִׁעוּרָן בָּאִיטַלְקִי,
- וְיֵשׁ שֶׁאָמְרוּ,
- הַכֹּל לְפִי מַה שֶּׁהוּא אָדָם:
- הַקּוֹמֵץ אֶת הַמִּנְחָה,
- וְהַחוֹפֵן אֶת הַקְּטֹרֶת,
- וְהַשּׁוֹתֶה כִּמְלֹא לוּגְמָיו בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים,
- וְכִמְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לָעֵרוּב.
- מְזוֹנוֹ לְחֹל אֲבָל לֹא לְשַׁבָּת,
- דִּבְרֵי רַבִּי מֵאִיר;
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- לְשַׁבָּת אֲבָל לֹא לְחֹל.
- אֵלּוּ וָאֵלּוּ מִתְכַּוְּנִין לְהָקֵל.
- רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר:
- מִשְּׁתֵּי יָדוֹת לַכִּכָּר,
- מִשָּׁלֹשׁ לַקָּב.
- מִשְּׁתֵּי יָדוֹת לַכִּכָּר,
- רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָא אוֹמֵר:
- מִכִּכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן,
- מֵאַרְבַּע סְאִין בְּסֶלַע:
- מִכִּכָּר בְּפֻנְדְּיוֹן,
נוסח הרמב"ם
ויש שאמרו - מידה דקה.
- מידות הלח והיבש - שעורן באיטלקי, זו מדברית.
- ויש שאמרו - הכל לפי מה שהוא אדם,
- הקומץ את המנחה, והחופן את הקטורת,
- והשותה כמלוא לוגמיו ביום הכיפורים,
- וכמזון שתי סעודות לעירוב -
- מזונו לחול - אבל לא לשבת, דברי רבי מאיר.
- רבי יהודה אומר: לשבת - אבל לא לחול.
- אלו ואלו - מתכוונין להקל.
- רבי שמעון אומר:
- משתי ידות - לכיכר,
- ומשלש - לקב.
- רבי יוחנן בן ברוקה אומר:
- מכיכר - בפונדיון,
- מארבע סאין - בסלע.
פירוש הרמב"ם
כבר ביארנו בפתיחת דברינו במסכת מנחות, שמידות הלח גם כן כמו ההין והלוג והרביעית הן חלקים מהסאה אשר היא מידה יבשה, וכן הקב והאיפה והעשרון שהן מידות היבש גם כן הן כולם מיוחסים לסאה, כמו שביארנו בשביעי ממנחות. ושם התבאר שסאה מדברית הוא השיעור, והסאה המדברית היא חמש ששיות מסאה ירושלמית.
ושיעור אלו המידות אשר קדמו לנו בכל המשנה אמנם הן בסאה מדברית.
ואמרו וכמזון שתי סעודות לעירוב - רוצה לומר עירובי תחומין, אשר לא תהיה אלא כמזון שתי סעודות לכל המערבים, כמו שהתבאר בשמיני מעירובין.
ואמר רבי מאיר, שבשבת יאכל האדם מהמאכל יותר מפני הלפתן, והוא עוזר לו על אכילת הפת יותר.
ורבי יהודה אומר, שבשבת יאכל פחות מפני מציאות המשתה והיין, וירפה האסטומכא וימעיט האכילה. וזהו עניין אמרו וזה וזה מתכוונין להקל, מפני שכל אחד מהן אמנם כיון למעט שיעור העירוב.
וכבר ביארנו הרבה פעמים שהסאה ששה קבין, ושהסלע ארבעה דינרין, ושש מעה כסף דינר, ומעה שני פונדיונין, והפונדיון חלק מארבעים ושמונה בסלע.
וכאשר יהיה הסך ארבע סאין בסלע, יהיה חצי קב בפונדיון. הנה המגיע מזה השיעור אשר נתן אותו רבי יוחנן בן ברוקה שהשתי סעודות הוא חצי קב, יהיה הקב ארבע סעודות. ורבי שמעון אומר, שהשתי סעודות הן שתי שלישי חלות יהיה שלוש מהן בקב, הנה לדעת רבי שמעון יהיה בקב תשע סעודות.
וביאר בתלמוד מאמר רבי יוחנן בן ברוקה ארבע סעודות בקב, אמנם הוא בשכירות האופה אשר ילוש ויאפה והעצים שמשים מעצמו, והיה לו אצלם מהשכירות חצי מה שיאפו, וכאשר נתן לו ארבע סעודות ויקח הוא ארבעה, ושנים מאלו הארבע הוא שתי סעודות אשר רמז אליהן רבי יוחנן בן ברוקה, וזהו רביעית הקב. ורבי שמעון אשר יאמר שהשתי סעודות הן שתי תשיעיות מן הקב, לא יחשב השכירות, ושני השיעורים קרובים.
ודע שהקב שיעורו בעשרים וארבע ביצים, ושתי סעודות אם כן על דעת רבי יוחנן בן ברוקה הוא שיעור ששה ביצים, ועל דעת רבי שמעון יהיו השתי סעודות שיעור חמש ביצים ושליש.
ושם התבאר שהלכה כרבי יוחנן בן ברוקה:
פירוש רבינו שמשון
במדה. לפי שיש מדברית וירושלמית וצפורית ושל מדבר קטנה משל כולן:
מדת הלח. הין וחצי הין:
לפי מה שהוא. בין קטן בין גדול:
קומץ המנחה. כדכתיב (ויקרא ב) וקמץ (צ"ל משם) ממנו מלא קומצו:
וחופן הקטרת ביום הכפורים. כדכתיב (שם טז) ומלא חפניו קטרת סמים דקה:
כמלא לוגמיו. אם שתה ביום הכפורים חייב כדתנן פרק בתרא דיומא (דף עג:) ולפי לוגמיו דשותה משערינן:
מזון שתי סעודות לעירוב. פ' בכל מערבין (דף ל:) לימא מתני' סומכוס היא דאמר מידי דחזי ליה בעינן דתנן אין מערבין לישראל בתרומה אלא בחולין ואמרינן נמי התם לימא פליגא אדרשב"א דאמר מערבין לחולה ולזקן לפי מזונו לרעבתן בבינונית ומסיק תרגמא הא דקאמר לפי מה שהוא אדם בזקן וחולה ולקולא ולאו לרעבתן לחומרא דבטלה דעתו:
מתכוונים להקל. ר"מ סבר בשבת אכיל איניש טפי דבסים תבשיליה ואמר (עירובין דף פב:) אמרי אינשי רווחא לבסומי שכיח ור' יהודה סבר כיון דבשבת סעיד איניש שלש סעודות אינו מרבה לאכול כל כך בכל סעודה. ובפ' כיצד משתתפין (שם) מפרש שיעורא דרבי מאיר ורבי יהודה ויתכן דכל הני תנאי פליגי את"ק דברייתא וקיימי אפילו אחולה וזקן וכולהו משערינן בבינוני ולת"ק חולה וזקן לפי מזונו:
משלש לקב. דהיינו תשעה סעודות לקב:
מככר בפונדיון. ככר הלקוח בפונדיון מן הנחתום בנמכרין ארבע סאין בסלע ולפי חשבון זה חצי קב הוי ב' סעודות דשש מעות כסף דינר ומעה שני פודיונים נמצא דינר י"ב פונדיונים והסלע ד' דינרין נמצא סלע מ"ח פונדיונים וסאה ששת קבים נמצא לד' סאין כ"ד קבין הוו מ"ח חצאי קבין חצי קב בפונדיון אבל בפרק כיצד משתתפין (שם) מסקינן צא מהן מעה לחנוני והוי רביע הקב בפונדיון ולרבי יוחנן בן ברוקא ח' סעודות בקב:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
במדה דקה - של מדבר קרויה מדה דקה. לפי שיש מדברית ירושלמית וציפורית, ומדברית קטנה שבכולן:
מדות הלח - הין וחצי הין:
והיבש - עשרון וחצי עשרון:
באיטלקי - במדה של איטליאה יח של יון. וזו היא מדברית שהיתה בימי משה:
כפי מה שהוא אדם - בין קטן ובין גדול:
קומץ המנחה - דכתיב (ויקרא ב) וקמץ ממנו מלוא קומצו:
וחפני קטורת - של יוה"כ, דכתיב (שם טז) ומלא חפניו קטורת סמים דקה:
כמלוא לוגמיו - אם שתה מלוא לוגמיו ביוה"כ חייב. ולפי לוגמיו של שותה משערינן:
כמזון שתי סעודות לעירוב - עירובי תחומין אינו בפחות ממזון שתי סעודות:
מזונו לחול - כמזון לשתי סעודות של חול שאוכל מעט, ולא כמזון שתי סעודות של שבת דאכיל טפי, משום דבסים תבשיליה, ורווחא לבסומי שכיח:
לשבת אבל לא לחול - דאדרבה, שתי סעודות של שבת פחותים משתי סעודות של חול, כיון דבשבת סעיד שלש סעודות, אינו מרבה לאכול בכל סעודה:
ואלו ואלו מתכוונים להקל - כל אחד מהן מתכוין למעט בככר של עירוב:
משתי ידות לככר משלש לקב - די לעירוב בשתי ידות של ככר של שלש ככרות לקב, נמצא ככר שלם שלישית הקב, ושתי ידותיה הוי ככר של עירוב:
מככר בפונדיון - ככר הלקוח בפונדיון מן הנחתום כשנמכרים ארבע סאים בסלע. וארבע סאים הן עשריט וארבעה קבין שכל סאה היא ששה קבין, והסלע היא ארבעה דינרים, והדינר שש מעין, נמצא הסלע עשרים וארבע מעין, ונמצא כ"ד קבין לכ"ד מעין קב לכל מעה, והמעה שני פונדיונים, הרי הככר הנמכר בפונדיון הוא חצי קב, אבל מפני שהחנוני רוצה להשתכר, ויציאת האפיה והטחינה, לא יהיה הככר הנמכר בפונדיון כשנמכרים ארבע סאין בסלע אלא רובע קב, והרובע האחר הולך בשכר החנוני ויציאת האפיה והטחינה. הרי ככר הלקוח בפונדיון הוא רובע הקב, דהיינו שש ביצים, והוא שיעור שתי סעודות, והיינו ככר של עירוב. וכן הלכה:
פירוש תוספות יום טוב
באיטלקי. ל' הר"ב מדה של איטליאה כו'. ואין לתמוה על הקו"ף. כדאשכחן בעזרא שושנייכא. ע"ש שושן. תוס' ריש קדושין:
והחופן את הקטרת. והר"ב העתיק וחפני קטורת. וכן הוא בנוסחת מהר"ם ז"ל. ובספרים ישנים:
כמלא לוגמיו. עיין מ"ש ביומא פ"ח מ"ב:
וכמזון שתי סעודות לעירוב וכו'. שנויה כבר בערובין פ"ח מ"ב. ושם מפורשה בס"ד והנני יוסיף בכאן. שנתעוררתי ע"פ מה שכתבתי לעיל פ"ג מ"ב שהגרוגרת יתירה מזית שיש מקום תימה דבפ"ז דעירובין מ"ח פי' הר"ב די"ח גרוגרות ב' סעודות ובפ' בתרא דיומא בגמרא דף פ. שאין בית הבליעה מחזיק יותר מביצת תרנגולת ובגמ' פ"ג דכריתות די"ד. דשיעור שני זיתים מחזיק בית הבליעה. ונמצינו למדין דלשתי סעודות שהם ו' ביצים יהיו י"ב זיתים. ואיך אפשר א"כ שהגרוגרת יתירה והרי הם י"ח בב' סעודות. אח"כ ראיתי בתוס' דיומא שהקשו זה. אבל תירוצם אינו עולה לפסק הר"ב [*ועי' המחלוקת שבין ת"ק ור"י בפרקין משנה ז]:
אלו ואלו מתכוונין להקל. וכן העתיק הר"ב. אבל בעירובין גרסי' וזה וזה מתכוונים להקל וכן העתיק הרמב"ם בכאן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יח) (על הברטנורא) ואין לתמוה על הקו"ף, כדאשכחן בעזרא, שושנכיי על שם שושן. תוס':
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
ויש שאמרו מדה דקה וכו': ה"פ דהני תלתא באבי ויש שאמרו דקתני במתני' בתחלה פירש לנו התנא דמדה דקה האמורה בכל מקום היא מדברית והדר מפ' מדה בינונית דהיינו ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם אם גדול גדולה ואם קטון קטנה ואם בינוני בינונית והדר מפ' בבא תליתאה ויש שאמרו מדה גסה וכולהו הני דאזיל ומפ' מלא חרווד רקב וכו' הוו מדה גסה. לשון ה"ר יהוסף ז"ל ויש שאמרו במדה דקה וכו' פי' יש דברים אחרים שאמרו חכמים בשיעור שלהם ואינם אלא במדה דקה ומה הם מדות הלח וכו' ויש דברים אחרים שאמרו חכמים והשיעור שלהם הוא לפי האדם כגון הקומץ של המנחה שאין לו מדה אלא לפי גודל יד הקומץ וכן המלא חפנים שלוקח כ"ג מן הקטרת ביום הכפורים הם לפי גודל ידי הכהן גדול וכן השותה מלא לוגמיו ביוה"כ ויש דברים אחרים שאמרו בהם חכמים ואינם אלא במדה גסה והם מלא תרווד וכו' עכ"ל ז"ל. עוד הגיה קומץ המנחה וחופני הקטרת וכתב ס"א גרסי' כמו בדפוס הקומץ את המנחה וחופן את הקטרת ונ"ל דשבוש הוא ע"כ. ונלע"ד לפי הגהתו דמלת קוׁמֶץ בנקוד סגו"ל גרסי' המ"ם. ומלת וְחָפְנֵי גרסי' החי"ת בקמ"ץ חטוף מפני השב"א שבפ"א והנו"ן בציר"י והוא סמוך דוק:
ויש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם: בטור א"ח סי' תקפ"ו כתב דהא דאמרי' שיעור שופר כדי שיאחזנו לאו אתוקע קאי דא"כ ה"ל למיתניה הכא בהדי כל הני דמני דשיעורן הכל לפי מה שהוא אדם אלא ודאי כדי שיאחזנו אדם סתמא קאמר דהיינו טפח. ובגמ' בפ' בכל מערבין מוקמינן לה כסומכוס דאמר אין מערבין לישראל אלא בחולין דמידי דחזי ליה בעי' והכא נמי במתני' בעי' שיעור מה שהוא אדם ואין שיעורן שוה בכל ובעי התם בגמ' לימא פליגא אדר"ש בן אלעזר דאמר מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן כסעודה בינונית של כל אדם ומשני מתני' דתלי שיעורא באדם עצמו בחולה ובזקן ולקולא ולא ארעבתן ולחומרא דבטלה דעתו. ובפ' מי שהוציאוהו אמרי' דארבע אמות שאמרו לענין שבת באמה דידיה יהבינן ליה והא דלא תני לה הכא במתני' משום דלא פסיקא ליה דאיכא ננס באבריו שגופו בינוני ואמתו קצרה ולא סגי ליה באמה דידיה ובעי למיתב ליה באמה של קדש:
ובמזון שתי סעודות לעירוב: כצ"ל ובמזון בבי"ת:
ר' יהודה אומר לשבת אבל לא לחול: רבינו יהונתן הכהן ז"ל מפרש טעם כיצד הוי להקל לר' יהודה מלבד הטעם שפירש ר"ע ז"ל וכתבתיו בפ"ח דמסכת עירובין:
זה וזה מתכונין להקל: כך היה צ"ל אמנם אני רואה שבפירוש הרמב"ם ז"ל שכתוב זה וזה והרב בצלאל אשכנזי ז"ל הגיה אלו ואלו. ועיין במ"ש שם בפ"ח דעירובין סימן ב':
תפארת ישראל
יכין
ויש: ונקט כל הנך יש ויש עד סוף מי"ד הכא. אף שאין להם ענין לטומאה וטהרה דמכילתין. היינו רק איידי דנקט לעיל במ"ה דרימון שאמרו שהוא בבינוני נקט נמי בתר הכי כביצה שאמרו שהוא בבינוני. ונקט נמי בתר הכי כל אינך שכולן משתערין לא בגדולה ולא בקטנה רק בבינוני. ואיידי זה נקט נמי ויש שמשתערין בגדולה. ויש שמשתערין בקטנה:
שאמרו במדה דקה: ר"ל יש שאמרו חכמים שיהיו נמדדין במדה קטנה:
מדות הלח והיבש: שנצרכו במקדש למנחות ונסכים:
שיעורן באיטלקי: ר"ל כל סאה והין ולוג שהיה במקדש. היו כפי אותן המדות שהיו בזמן המשנה בארץ איטאליען. ומשערין בהנך. מדהן ממש בשיעור אותן המדות שהיו במדבר בזמן שניתנה תורה לישראל:
הקומץ את המנחה והחופן את הקטורת: להכניס לק"ק ביוה"כ:
וכמזון שתי סעודות לערוב: להניח עירוב לתחומין [כעירובין פ"ח מ"ב]:
מזונו לחול: ר"ל משערין אלו הב' סעודות לכל אדם. כפי מה שהוא נצרך לב' סעודותיו לחול:
אבל לא לשבת: דבשבת דבסיס תבשיליו. אכל טפי:
רבי יהודה אומר לשבת אבל לא לחול: דס"ל דסעודה של שבת רגילה להיות פחיתה משל חול. לכל אדם כפי מה שהוא. דמדאכל בשבת ג' סעודות אינו ממלא כריסו בכל סעודה:
אלו ואלו מתכוונין להקל: דתרווייהו ס"ל דסגי לעירוב תחומין בסעודות קטנות:
משלש לקב: ר"ל ב' חלקים של ככר שנעשה שלש כמותן מקב. דהו"ל ב' חלקים אלו. ב' תשעיות מקב. והן ה' ביצים ושליש:
מארבע סאין בסלע: דד' סאין הן כ"ד קבין. וסלע הוא ד' דנרין. ודינר ו' מעין. ומעה הוא ב' פונדיון. א"כ יש בסלע מ"ח פונדיון. נמצא שאם ימכרו ד' סאין בסלע. יגיע חצי קב לפונדיון. אלא משום שהנחתום רוצה להשתכר בהככרות שמוכר. לפיכך הוא עושה הככר שמוכר בפונדיון רק מרובע הקב והיא כגודל ו' ביצים. דהרי קב הוא ד' לוגין. ולוג ו' ביצים:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת