משנה יבמות יג דפוסים
משנה יבמות, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
בית שמאי אומרים, אין ממאנין אלא ארוסות.
ובית הלל אומרים, ארוסות ונשואות.
בית שמאי אומרים, בבעל ולא ביבם.
ובית הלל אומרים, בבעל וביבם.
בית שמאי אומרים, בפניו.
ובית הלל אומרים, בפניו ושלא בפניו.
בית שמאי אומרים, בבית דין.
ובית הלל אומרים, בבית דין ושלא בבית דין.
אמרו להן בית הלל לבית שמאי, ממאנת והיא קטנה, אפילו ארבעה וחמשה פעמים.
אמרו להן בית שמאי, אין בנות ישראל הפקר, אלא ממאנת וממתנת עד שתגדיל, ותמאן, ותנשא.
איזו היא קטנה שצריכה למאן? כל שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה.
השיאוה שלא לדעתה, אינה צריכה למאן.
רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר, כל תינוקת שאינה יכולה לשמור קידושיה, אינה צריכה למאן.
רבי אליעזר אומר, אין מעשה קטנה כלום אלא כמפותה.
בת ישראל לכהן, לא תאכל בתרומה.
בת כהן לישראל, תאכל בתרומה.
רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל עכבה שהיא מן האיש, כאילו היא אשתו.
וכל עכבה שאינה מן האיש, כאילו אינה אשתו.
הממאנת באיש, הוא מותר בקרובותיה, והיא מותרת בקרוביו, ולא פסלה מן הכהונה.
נתן לה גט, הוא אסור בקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו, ופסלה מן הכהונה.
נתן לה גט והחזירה, מאנה בו ונישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה, מותרת לחזור לו.
מאנה בו והחזירה, נתן לה גט ונישאת לאחר ונתארמלה או נתגרשה, אסורה לחזור לו.
זה הכלל, גט אחר מאון, אסורה לחזור לו.
מאון אחר גט, מותרת לחזור לו.
הממאנת באיש ונישאת לאחר וגרשה, לאחר ומאנה בו, לאחר וגרשה [לאחר ומאנה בו], כל שיצאת הימנו בגט, אסורה לחזור לו.
במאון, מותרת לחזור לו.
המגרש את האשה, והחזירה, מותרת ליבם.
וכן המגרש את היתומה, והחזירה, מותרת ליבם.
ורבי אליעזר אוסר.
קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה, כיתומה בחיי האב.
החזירה, דברי הכל אסורה ליבם.
שני אחין נשואין לשתי אחיות יתומות קטנות, ומת בעלה של אחת מהן, תצא משום אחות אשה.
וכן שתי חרשות גדולה וקטנה, מת בעלה של קטנה, תצא הקטנה משום אחות אשה.
מת בעלה של גדולה, רבי אליעזר אומר, מלמדין את הקטנה שתמאן בו.
רבן גמליאל אומר, אם מאנה, מאנה.
ואם לאו, תמתין עד שתגדיל, ותצא הלזו משום אחות אשה.
רבי יהושע אומר, אי לו על אשתו, ואי לו על אשת אחיו.
מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו בחליצה.
מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות, ומת, ביאתה או חליצתה של אחת מהן פוטרת צרתה.
וכן שתי חרשות.
קטנה וחרשת, אין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה.
פיקחת וחרשת, ביאת הפיקחת פוטרת את החרשת, ואין ביאת החרשת פוטרת את הפיקחת.
גדולה וקטנה, ביאת הגדולה פוטרת את הקטנה, ואין ביאת הקטנה פוטרת את הגדולה.
מי שהיה נשוי לשתי יתומות קטנות, ומת, בא יבם על הראשונה, וחזר ובא על השניה, או שבא אחיו על השניה, לא פסל את הראשונה.
וכן שתי חרשות.
קטנה וחרשת, בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת, לא פסל את הקטנה.
בא יבם על החרשת, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה, פסל את החרשת.
פיקחת וחרשת, בא יבם על הפיקחת, וחזר ובא על החרשת, או שבא אחיו על החרשת, לא פסל את הפיקחת.
בא יבם על החרשת וחזר ובא על הפיקחת, או שבא אחיו על הפיקחת, פסל את החרשת.
גדולה וקטנה, בא יבם על הגדולה, וחזר ובא על הקטנה, או שבא אחיו על הקטנה, לא פסל את הגדולה.
בא יבם על הקטנה, וחזר ובא על הגדולה, או שבא אחיו על הגדולה, פסל את הקטנה.
רבי אלעזר אומר, מלמדין הקטנה שתמאן בו.
יבם קטן שבא על יבמה קטנה, יגדלו זה עם זה.
בא על יבמה גדולה, תגדלנו.
היבמה שאמרה בתוך שלשים יום, לא נבעלתי, כופין אותו שיחלוץ לה.
לאחר שלשים יום, מבקשים הימנו שיחלוץ לה.
ובזמן שהוא מודה, אפילו לאחר שנים עשר חודש, כופין אותו שיחלוץ לה.
הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה, כופין אותו שיחלוץ לה.
לאחר מיתת בעלה, מבקשין הימנו שיחלוץ לה.
ואם נתכוונה לכך, אפילו בחיי בעלה, מבקשין הימנו שיחלוץ לה.
משנה יבמות, פרק י"ג:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב